החלטתי לכתוב אליך בדרך גלויה זו כדי לשאול דעתך, לבקש, אך גם להזהיר ולהתריע בפני החלטות ההולכות ונכפות עליך בדרך

המנהיגות של ישראל בעידן "המפץ-הגדול" של שרון משולה לשלוש חיות המבטאות יותר מכל את הזואולוגיה הפוליטית של המנהיגות

קריאתי זו מופנית אליכם ואל כל מי שעזב את ביתו בחבל עזה וצפון השומרון: שובו הביתה, המאבק על ביתכם וחלום חייכם לא

שרון נסער אל מול המתרחש בכפר מימון והקריאות לחיילים ולשוטרים לסרב פקודה, גרמו לו להתבטא באופן חסר תקדים.

בשנת 1917 חתמה ממשלת הוד מלכותה על הצהרה בלתי מחייבת של הלורד בלפור ללורד רוטשילד, לפיה רואה בריטניה הגדולה בעין

שורו, הביטו וראו בתמונה שלפניכם. התבוננו בנערה היהודייה, אסורה באזיקי פלדה, מובלת אל תלולית עפר גבוהה בדרך הראשית

התכנסנו הערב בירושלים כדי לדון בפני האומה בסוגיית ההתגייסות למילואים בעת מבצע ההתנתקות.

בימים אלה כשטירוף מערכות חסר תכלית אופף את מדינת ישראל, מחובתו של כל פטריוט ציוני לזכור מה אירע לפני 85 שנים, בדיוק,

חודשים ארוכים אני טוען בריש גלי, שמועצת יש"ע איננה צריכה, איננה יכולה וגם איננה ראויה לנהל את המאבק נגד ההתנתקות.

רציתי לומר מילות הספד לגננת יהודית מאור זכר צדקת לברכה, ואם קדושה, שהלכה לעולמה אור ליום השישי, י"ד באדר ב', תשס"ה,

נתן זך, יחד עם עוד שותפים לדבר הכפשה, ורצח אופי של לוחמי צה"ל, עתר לבג"צ נגד מינויו של האלוף דן חלוץ לתפקיד סגן

על כמה אנשים אפשר לומר שהייתה בהם, פשטות המלווה בקשיחות, אבל גם באנושיות? לא הרבה, אבל רפול היה אחד כזה.

כמה סמלי שאת ההודעה על מותו של משה שמיר שמעתי בעת נסיעתי בדרכי עמק יזרעאל, לא הרחק מקיבוץ "משמר העמק", שם עשה את

תגיד טומי, האם גם סבתך, זכרונה לברכה, שנספתה בשואה, כיוונה טרוריסטים רוצחים נגד חיילים במשימה הומניטרית שמטרתה

אין לי ספק, שאף אם ינצח ביום ראשון הקרוב אריאל שרון במשאל ההתנתקות, שאנו מצויים בתחילת הספירה לאחור של קץ המשטר