חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 418ראשיהפצה

הוא חוזר הביתה - מיקרוסקופ

לפני שבוע בישרו לנו העיתונים כי נפל דבר בישראל: אריאל שרון חזר הביתה לחוות השקמים"
18/11/10, 18:11
עדי גרסיאל

לפני שבוע בישרו לנו העיתונים כי נפל דבר בישראל: אריאל שרון חזר הביתה לחוות השקמים", התמוגגו ב-ynet. מעריב לא הסתפק בפחות מכותרת בעמודו הראשון: "השיבה הביתה".

מי שנחת כרגע מהירח עשוי היה להתרשם שאריאל שרון קם על רגליו, הנחית צ'אפחה על גבו על עמרי, נכנס למכונית השרד, התניע  ו'שב' או 'חזר' לביתו. אחרי סעודה דשנה (כבש?) הוא מן הסתם יכנס את פורום החווה ויתכנן את שובו להנהגת המדינה.

הרבה יותר מדויק כמובן לכתוב ששרון, השרוי בתרדמת מזה כחמש שנים, 'הוחזר' או 'הוסע' לביתו. אז מה גורם לכלי התקשורת להתפייט כל כך? אולי אותו דחף שבגללו תוארה עסקת החילופין עם החיזבאללה, שבמהלכה הושבו גופותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר הי"ד, כ'החזרת הבנים הביתה': הרצון לרגש, להתעלות מעבר להליכים היבשים, ובדרך למכור עוד כמה עותקים.

אבל לא רק צהבהבות יש כאן. בשני המקרים צביעת המציאות בגוונים פיוטיים נועדה גם למטרות פרוזאיות יותר. במקרה של חללי צה"ל שתמורתם הוחזרו מחבלים חיים (כמו הרוצח המתועב סאמיר קונטאר), הביטוי מחמם הלב 'השיבה הביתה' אמור לרכך את תחושת הכישלון של העסקה, במיוחד כשלאורך כל הדרך דובר על כך שאולי החיילים עדיין בחיים. אצל שרון, שמיצב את עצמו כסבא נחמד לפני הבחירות והפך לאתרוג מאז הכריז על 'ההתנתקות', מדובר על רענון תדמיתו של הלוחם - שהוא גם איש האדמה ששב לחוותו – שיודע גם מתי העת ל'ויתורים כואבים'. ספק רב אם שרון היה מתלהב מתוצאות 'ההתנתקות', אבל יורשיו בקדימה מרוצים בלי ספק מתחזוק המיתוס של מייסדם כאיש האדמה והשלום.

עדי גרסיאל

הדרה דיגיטלית

קוראי 'בשבע' שאינם צופים בטלוויזיה עלולים ללכת לאיבוד במארג המושגים, אך הסוגיה העקרונית פשוטה: המדינה יזמה הקמה של מערך שידורים דיגיטליים לקליטה של שידורי טלוויזיה בחינם. מי שקונה את הממיר הדיגיטלי יכול לקלוט את אותם ערוצים מסוימים שעוברים דרכו, בלי לשלם דמי מנוי. אלא שמסתבר שלא כל המגזרים ייהנו מהיוזמה. מזה כשנתיים מתנהלים בוועדת הכלכלה של הכנסת דיונים מייגעים להעברת חוק שיאפשר לקבל רישיון להפעלת שידורי טלוויזיה, במקום משטר הזיכיונות הנהוג כיום. במסגרת חוק זה מתחבא סעיף קטן המבטיח מקום באותו ממיר דיגיטלי לערוצים הפתוחים והציבוריים: ערוץ 1 ו-33 של רשות השידור, ערוצים 2 ו-10 וערוץ הכנסת. אותו סעיף מבטיח שגם ערוצים חדשים שיקבלו רישיון יעלו לפלטפורמה החינמית, ובנוסף - ישוריין בו מקום גם לערוץ ייעודי בערבית.

מהו ערוץ ייעודי? הקמת ערוץ ייעודי בשפה הערבית נובעת מהחלטת ממשלה משנת 97', לאפשר הקמת 5 ערוצים ייעודים עבור אוכלוסיות שאינן מקבלות ביטוי מספיק בטלוויזיה: ערוץ בשפה הרוסית, בשפה הערבית, ערוץ מוסיקה, ערוץ חדשות וערוץ 'מורשת' (דתי-מסורתי). המצב הוא שעד היום לא קם ערוץ חדשות, ערוץ בערבית, וגם לא ערוץ 'מורשת'. איש העסקים שלמה בן צבי זכה אמנם במכרז לערוץ מורשת, אך לא מימש את זכייתו. גם הערוץ בערבית עדיין לא קם, אך בימים אלו מתקיים מכרז נוסף (השלישי) להקמתו, כתוצאה מלחצים על משרד התקשורת והמועצה לשידורי כבלים ולווין, העושים מאמצים רבים להקמת הטלוויזיה הייעודית בערבית.

השבוע התרחש שינוי לטובה: לישיבת ועדת הכלכלה הגיעו ח"כים שהביעו אכפתיות מכך שגם לערוץ טלוויזיה מסורתי-דתי עתידי יישמר מקום: בהם מיכאל בן ארי שהעלה את ההצעה לסדר היום,  ציפי חוטובלי מהליכוד, יצחק ועקנין ואחרים מש"ס, אורי אורבך ואפילו ח"כ מוזס מ'יהדות התורה'. הנושא ירד מסדר היום ללא הצבעה, אך אמור לעלות שוב עם פרסום שורות אלו, ביום חמישי, בדיון נוסף של הוועדה.

השאלה הציבורית היא: למה שומרים מקום בממיר הדיגיטלי רק לערוץ ייעודי אחד, הערוץ בערבית? האפליה זועקת: ציבור דתי וחרדי, וגם ציבור העולים -  זכאים לא פחות מדוברי הערבית לראות ערוץ הדובר את השיח שלהם בפלטפורמה החינמית הממשלתית.

חני לוז

מי מפחד מתלונות הציבור

אנחנו נוהגים להמליץ לצרכני התקשורת לא לחשוש להתלונן על חשד להפרה אתית מקצועית או עבירה על החוק אשר בוצעה בידי איש תקשורת. אלא שהתלונה היא רק תחילת תהליך. בדרך יש עוד כמה שלבים, בהתאם למבנה של ערוץ התקשורת. בעיתונות הכתובה, רוב העיתונים הגדולים בעולם מעסיקים 'אומבודסמונים' או 'עורך נציג הצבור' אשר תפקידם לבדוק את התלונות וליזום בעצמם חקירות. במקרים רבים, כמו בניו-יורק טיימס, בעל תפקיד זה בא מחוץ למאגר העובדים באותו עיתון. בנוסף, מוקצב לו מקום מכובד בעיתון לפרסם את מסקנותיו. בעמוד 2 למטה, ימצאו קוראי אותו עיתון כל יום תיקונים או פרסומים על ליקויים שהתגלו. עיתון גדול אינו מפחד להתנצל על טעויות. 

 בארץ חסרים 'אומבודסמנים' בעיתונות, גם אם את מקומם תופסת חלקית מועצת העיתונות הפועלת באופן בלתי מחייב. אבל הבעיה העקרית קיימת בתקשורת המשודרת. שלושת הממונים על קבילות הציבור ברשות השידור היו עובדים בדרך לפנסיה. בגלי צה"ל, עורך מבין העובדים באופן שוטף הוא האחראי על הבדיקות. גם ברשות השנייה הוא היה אחד מבין עובדיה. האם זוהי שקיפות ראויה?  חוסר אינטרסים מובהק?

ואם כבר צדקת בתלונתך, מה מצפה לך?  הנה, ביום ששי האחרון דפדפתי בחדשות של 'מעריב', כשלפתע צדה עיני בראש עמ' 8 כותרת "הבהרה" ותחתיה שבע שורות קצרות המודיעות לציבור שמסמך אשר מככב בכתבה גדולה של "סופשבוע" בעצם מזויף, ואין כל קשר בין גיבורי הכתבה לאותו מסמך. לפחות הם תפסו את עצמם בזמן, אבל במיקום כזה רוב הקוראים יפספסו את ההבהרה הנידחת. כך קורה, לרוב, גם עם פרסום החלטות בית הדין של מועצת העיתונות, שתופענה אי-שם בעמודים האחוריים. שנים אני מפעיל לחץ שתוקצה פינה שבועית לממונה על הקבילות ברשות השידור, אך נענה בשלילה. מדוע כל-כך קשה לתקשורת להודות בטעויותיה, כשרוב פעילותה היא לחשוף טעויות ושחיתויות של אישים ומוסדות אחרים של החברה והשלטון? מה, הם שונים מאתנו?

ישראל מידד

ביקורת הנקרא

אף נבואה של אף נביא מהתנ"ך לא יכולה לשמש הצדקה לכיבוש (יעל פז מלמד, מעריב)

נזכור את האמירה הזו בפעם הבאה שיטיפו לנו מוסר נגד גירוש העובדים הזרים בשם 'מוסר נביאי ישראל'

תושב הנגב מואשם שפרץ למאות בתים ברחבי הארץ ותקף את דייריהם

)מבזק חדשות, אתר nrg)

פעם בצבא היו קוראים להם 'מקומיים'. היום הם פשוט 'תושב הצפון', או 'תושב הנגב'

יש תקווה: הנכד של עז א-דין אל-קסאם תומך בשלום

(ידיעות אחרונות)

לא כדאי להתלהב יותר מדי. גם 'מיסטר פלשתין', יאסר ערפאת, תמך ב'שלום' ואפילו זכה על כך בפרס נובל. איך זה נגמר כולם יודעים

חדשות בחדשות

ידיעות אחרונות החל השבוע לחלק בחינם את החלק החדשותי של העיתון ברכבת ישראל. מדובר ב-50 אלף גיליונות ביום. כך פרסמה בלוגרית התקשורת דבורית שרגל.

'אייס' דיווח כי בכירי רשות השידור עשויים להיעדר מכנס אילת לעיתונות בשבוע הבא. זאת בגלל שעל הרשות להחזיר את תשובתה לטיוטת דוח המבקר שהוגש לה בשבוע שעבר.

'העיר', המקומון הוותיק של תל אביב מבית שוקן, עומד להיסגר ובשבועות הקרובים חלק מתכניו ישולבו במוסף הבילויים 'עכבר העיר', שהפורמט שלו ישודרג.