חדשות ערוץ 7

עכשיו בכותרות: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 441ראשיהפצה

החג הנעלם

האחד במאי, חגם של פועלי העולם שחל השבוע, כבר לא ממלא כיכרות כבעבר.
05/05/11, 15:11
שלמה פיוטרקובסקי

בישראל יש עדיין קומץ פעילים שממשיכים את קיום הצעדה המסורתית, לצד כאלה שלמרות רתיעתם מהדגל האדום חוברים לצעדה כחלק מהמאבק המתרחב למען זכויות העובדים. ובתנועה הקומוניסטית בישראל, המזוהה ביותר עם האחד במאי, מוצאים צידוק לתפישתם החברתית גם בתרי"ג מצוות

האחד במאי, יום חגם של פועלי כל העולם, כבר מזמן איננו נושא לכותרות ראשיות בעיתוני הערב. המוני הפועלים אינם גודשים את כיכרות הערים והצבע האדום כבר אינו שולט בכיפה, אפילו ביום זה. אולם, למרות כל זאת מסתבר שההכרזות על מותו הסופי של האחד במאי, אשר נשמעו במהלך שנות ה-80, ה-90 ואפילו בראשית שנות ה-2000, היו מעט מוקדמות. בבוקרו של יום שישי האחרון, ה-29 באפריל דווקא, יצאתי למסע קצר בעקבותיו של החג הנעלם, בעקבותיהם של צועדי האחד במאי של שנות ה- 2000, בעקבות האירועים והמחשבות הגורמים להם לצאת לרחובות ובעקבות הקשר המוזר והמורכב אותו הם מקיימים עם האידיאולוגיה הסוציאליסטית המזוהה כל כך עם היום הזה.

שמחה ומחאה

לאחד במאי אין מזל, כך מתברר בשיחה עם אדם לטרולו, בחור צעיר בן 26 המשמש כמחנך בהנהגה הראשית של תנועת השומר הצעיר, ומייצג את התנועה בצוות המארגן את צעדת האחד במאי הירושלמית. את אדם אני מוצא כשהוא עסוק בסגירתם של הפרטים הטכניים האחרונים הנוגעים לעצרת בסיום הצעדה. בתשובה לשאלה כיצד מצאה את עצמה צעדת ה-1 במאי דווקא ב-29 באפריל, הוא נאנח ומסביר כי פעמים רבות נאלצים מארגני הצעדה לקיים אותה יום או יומיים מוקדם יותר. השנה הצעדה איננה יכולה להיערך בערב יום השואה, וזאת מטעמים מובנים. יום השבת גם הוא איננו על הפרק, זאת מתוך התחשבות בציבור הדתי ובמשטרה אשר נאלצת לאבטח את הצועדים, כך שהצעדה הוקדמה לבוקרו של יום שישי. מסיבות דומות הוקדמה הצעדה גם בשנים קודמות.

את משמעותו של היום ושל הצעדה העומדת במרכזו רואה לטרולו במחאה נגד מה שהוא מכנה "הקוד המארגן" של החברה בתוכה אנו חיים. "הקוד המארגן של החברה המערבית כולה ובתוכה גם החברה הישראלית הוא הכסף. הרדיפה אחרי הכסף, אחרי העושר, ואחרי כל מה שהכסף יכול לספק לאדם היא הדבר העומד בבסיסו של אי הצדק החברתי. בשמה של הרדיפה אחר הכסף נעשות כל העוולות הנוראיות ביותר: ניצול של עובדים, פערים חברתיים ועוני הולך ומתרחב. הקוד המארגן הוא גם זה המונע את ההתמרדות של ההמונים ומנציח את השיעבוד שלהם. רק ערעור על הקוד המארגן החברתי יכול ליצור את השינוי".

מוקד נוסף של היום הזה לשיטתו של לטרולו הוא החג - חגם של העובדים הנהנים מיגיע כפיהם וגאים בעשייתם הימיומית. "כמעט כל מי שאתה רואה סביבך, מלבד החניכים של השומר הצעיר, אלו אנשים עובדים, אשר מבטאים ביום הזה את הגאווה שלהם בהשתייכות למעמד הפועלים. הגאווה הזו היא חלק בלתי נפרד מהיום הזה, אשר איננו עסוק רק בשאלה של מה לא אלא גם בצד החיובי. פן זה של האחד במאי הוא פן חגיגי, שמח, אשר מאזן את הצד השלילי-מחאתי של היום הזה".

למרות החגיגיות, השמחה, ואחדותם של פועלי כל העולם, אחת מחולשותיו הגדולות של היום הזה נוגעת דווקא לפילוג ההיסטורי העמוק בתוך האגף השמאלי-סוציאליסטי של המפה הפוליטית. לטרולו מספר, כי מדי שנה חוזרות על עצמן אותן מחלוקות בין האגף הציוני לאגף הלא-ציוני באשר לשאלות כמו שירת 'התקווה' בסיום העצרת, לאחר שירת האינטרנציונל. "מבחינתנו בשומר הצעיר, האחד במאי מחובר להוויה שלנו כישראלים וציונים בארץ הזו ואיננו יכול להיות מנותק ממנה. אם האחד במאי יקבל צביון לא ציוני, חד"שניקי, הוא לעולם לא יוכל לסחוף אחריו את ההמונים. המחלוקות האלו צצות ועולות מדי שנה, אבל אני שמח לומר שהשנה, בניגוד לחלק מהשנים הקודמות, היתה בסופו של דבר הסכמה שאיפשרה לכולנו לצעוד ביחד".

בית"רי עם השמוצניקים

אם השתתפותו של לטרולו, איש תנועת השומר הצעיר, בצעדת האחד במאי נראית טבעית לחלוטין, הרי שדרור בר ניר הוא משתתף מפתיע הרבה יותר. דרור, מרכז הוראה באוניברסיטה הפתוחה, אשר היה אחד ממובילי מאבקם של המנחים ומרכזי ההוראה באוניברסיטה על מעמדם ותנאי העסקתם, מודה שלו עצמו ההשתתפות בצעדת האחד במאי היא צעד מאוד לא פשוט. "אני נמצא כאן כחלק מהמאבק על כבודם של העובדים ועל זכויותיהם של העובדים, זאת כחלק מארגון "כח לעובדים" אליו אנחנו משתייכים. המצב כיום הוא כזה שבכל מקום שבו אתה זורק אבן אתה מוצא עובדים מנוצלים, עובדים מקופחים, עובדים שלא מקבלים אפילו את המינימום המגיע להם ושכבודם נרמס על ידי המעסיקים המנצלים אותם. כשאני מסתכל על עצמי כאן, בין כל אנשי השומר הצעיר, אני בהחלט שואל את עצמי איך הגעתי למקום הזה. מאז ומעולם הייתי איש התנועה הרוויזיוניסטית, חניך תנועת הנוער בית"ר ואיש הימין הפוליטי והכלכלי. אמנם דעותיי התמתנו מעט במהלך השנים, כמו שקורה לרבים עם הגיל, אבל בכל זאת אם היית מספר לי לפני שמונה שנים שאמצא את עצמי צועד בצעדת האחד במאי לצידם של אנשי השומר הצעיר, הייתי צוחק צחוק גדול ולא מאמין".

למרות הצבע האדום, המעט מרקסיסטי, של "כוח לעובדים", מבקש דרור להדגיש כי המאבק אותו ניהלו הוא וחבריו ובשמו הוא צועד בצעדת ה-1 במאי, איננו מאבק קומוניסטי כלל ועיקר, אלא מאבק של עובדים על הזכות ליחס מכובד והוגן מצד מעסיקיהם. "אני מאוד שמח שהצבע האדום איננו הצבע השולט כאן, לפחות לא בשלב זה, מכיוון שהצבע הזה גורם לי לתחושה של השתייכות למשהו שאני לא מרגיש חלק ממנו. אני גדלתי בבית שבו הצבע האדום היה משהו שקשור ללנין וסטאלין, מוקצה מחמת מיאוס ממש. למרות זאת למדתי בשנים האחרונות על בשרי, עד כמה השיטה הקפיטליסטית עשויה לרמוס את כבודם של העובדים, וכיצד רק התארגנות של העובדים יכולה להוות משקל נגד ולמנוע את רמיסת זכויותיהם".

כדוגמה לכוחה של התארגנות עובדים מביא דרור את הסיפור שלו ושל חבריו, המנחים ומרכזי ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, אשר רק לאחרונה הגיעו לסיומו של מאבק ארוך, מפרך ומתיש, על זכותם להתארגן ולדאוג לזכויותיהם באופן קולקטיבי. זאת לאחר חתימתו של הסכם קיבוצי בינם ובין ההנהלה ואישורו של הסכם זה על ידי בית הדין הארצי לעבודה. עד לחתימתו של ההסכם, מספר דרור, הועסקו המנחים באוניברסיטה הפתוחה, המהווים את בסיס כוח ההוראה שלה, על בסיס סמסטריאלי. "תנסו לדמיין איך זה להיות מועסקים בצורה שכזו, בה איש איננו מבטיח לך מקום עבודה בעוד כמה חודשים, וגם מי ששפר עליו גורלו ומועסק ברציפות שלושה סמסטרים צריך לדאוג לעצמו להכנסה חלופית במהלך חודשי הקיץ. במשך השנים התייחסה האוניברסיטה לאותם עובדים, אשר כאמור כל עבודת ההוראה, בדיקת המטלות ובדיקת המבחנים מוטלת על שכמם, כאל בנים חורגים אשר כלל אינם חלק אינטגרלי מצוות האוניברסיטה הפתוחה. היחס הזה בא לידי ביטוי בחגים, באירועים חגיגיים וביחס הכללי אותו קיבלו המנחים מהנהלת האוניברסיטה. כל הגישה הזו עברה שינוי מהותי עם ההתארגנות של העובדים והמעבר לעבודה תחת הסכם קיבוצי, אשר יישומו אמור להתחיל בפועל כבר בחודשים הקרובים, עם פתיחתה של שנת הלימודים הבאה".

גם חברו של דרור, עו"ד דוד (דידי) לופו, מרכז הוראה באוניברסיטה הפתוחה ועורך דין העוסק בדיני עבודה, מאמין כי העבודה המאורגנת היא הדרך היחידה שיכולה להביא לשיפור מצבם של העובדים החלשים ביותר. "כוח לעובדים, הארגון בו אנחנו חברים, הפך במהלך השנים האחרונות מאפיזודה לכוח משפיע, רק בזכות הנכונות להיכנס למקומות הקשים ביותר בהם הניצול של העובדים הוא החריף ביותר. בכנס האחרון של הלשכה בנושא דיני עבודה ציינו גם עורכי הדין של המעסיקים הגדולים במשק את העובדה הזו ואת ההשפעה שיש להתארגנות העובדים על יכולתם לשפר את מצבם באופן אמיתי".

פועלים בתת-תנאים

אין ספק כי האחד במאי כיום רחוק מאוד מימי תפארתו, אשר חפפו במידה רבה לשנותיה הטובות של האימפריה הסובייטית וגרורותיה השונות ברחבי העולם. פרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה, מומחה להיסטוריה של יחסי העבודה, מצר על הקישור האוטומטי הנוצר בראשם של רבים בין יום זה והמסרים אותם הוא נושא בחובו לבין האימפריה הסובייטית, אשר הפכה בעיני רבים לסמל של סיאוב, שחיתות ורוע. גוטווין מזכיר, כי סיפורו של האחד במאי מתחיל דווקא במערבית והקפיטליסטית שבמדינות העולם, ארצות הברית. התקופה היא שלהי המאה ה-19, והזמנים הם ימי מאבקי העובדים האינטנסיביים על הזכויות הבסיסיות ביותר כמו יום עבודה באורך סביר, יום מנוחה שבועי, חופשה שנתית וגיל פרישה קבוע בחוק. מדובר היה במאבקים קשים ואלימים, בהם זכו המעסיקים לגיבוי מצד השלטונות והמשטרה, גיבוי שעלה בדמם של פועלים רבים. תחילתו של האחד במאי היתה ביוזמה לציון מותם של כ-60 פועלים, שנהרגו בעימות עם המשטרה על רקע שביתה בה פתחו ב'היימרקט' שבעיר שיקגו, בחודש מאי 1886. אולם, תוך שנים ספורות הפך האחד במאי מאירוע נקודתי ליום שסימל בתהלוכותיו ובהפגנותיו את המאבק לשיפור תנאי עבודתם של הפועלים.

לפרופ' גוטווין חשוב להדגיש, כי למרות אימוצו של יום זה בידי שלטונות האימפריה הסובייטית, למעשה מדובר ביומן של התנועות הסוציאליסטיות בעולם המערבי, אשר הובילו את המאבק להגנה על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים, שנראות לנו היום אלמנטריות. "חשוב לזכור כי בשנים עליהן מדובר, שלהי המאה ה-19, בהן חלה התפתחות תעשייתית מואצת, נוצר מעמד שלם של פועלי תעשייה, אשר נאלץ לעבוד בתנאים שהיום כלל אינם מוכרים. מדובר על פועלים שעבדו 14-16 שעות ביום, בתנאים מחפירים מבחינה בטיחותית, תמורת שכר זעום וללא כל הגנה סוציאלית אותה אנחנו מכירים כיום. מאבק זה, אשר נחל לבסוף הצלחה, גם אם לא מלאה, הובל במידה רבה על ידי אותם אנשים אשר הובילו את צעדות האחד במאי".

את הסיבה ל'מותו' של האחד במאי בתודעה הישראלית בפרט והעולם המערבי בכלל, תולה גוטווין במה שהוא מכנה "קידושם של ערכי ההפרטה וצבירת ההון". לטענתו, הימין הכלכלי אשר השתלט בעשרות השנים האחרונות על מוקדי הכוח וקבלת ההחלטות, יצר זיהוי תודעתי שגוי בין ערכי הסוציאליזם לבין חולאי השלטון הקומוניסטי במדינות הגוש המזרחי. זאת על מנת לשרת את מאבקו בהישגים אליהם הגיעו תנועות הפועלים בעולם המערבי, כמו ההגנה על זכויות העובדים, קיצור שעות המנוחה ועיגונו החוקי של יום המנוחה. "הסלידה הציבורית מכל מה שמריח מסוציאליזם הגיעה למצב כזה שבו גם גופים שפעלו ופועלים עד היום ליישום מדיניות סוציאל-דמוקרטית, כמו ההסתדרות ומפלגת העבודה, נרתעים מזיהוי עם סמלים כמו האחד במאי".

אולם, בניגוד לרוח הפסימית שנושבת מדבריו של גוטווין אודות מצבה של החברה המערבית בכלל והחברה הישראלית בפרט, גוטווין רחוק מלהספיד את האחד במאי, ומזהה בשנים האחרונות תחיה של הסוציאליזם המעשי והחשיבה הסוציאליסטית דווקא בקרב בני הדור הצעיר. "בניגוד לגופי השמאל הממוסד, אשר נרתעים מהזיהוי עם תודעה סוציאליסטית, הרי שבקרב שכבות הגיל הצעירות ניתן למצוא תחיה של רעיונות אלו. יש לכך ביטוי מעשי בדמותן של צעדות האחד במאי, אשר שבות בשנים האחרונות למרכזי הערים הגדולות לאחר שנות היעדרות רבות מן הנוף. ארגונים חדשים וכוחות רעננים נוטלים לידיהם את מושכות הובלתו של היום הזה ומוכיחים כי הרעיונות העומדים בבסיסו עדיין לא מתו".

שמיטה ויובל כמודל שוויוני

יותר מכל מזוהה האחד במאי עם המפלגה הקומוניסטית ועם אימפריית הרשע הסובייטית שקרסה בראשית שנות ה-90. ח"כ דב חנין, איש תנועת חד"ש והמייצג הבולט ביותר כיום של התנועה הקומוניסטית הישראלית, מבין גם הוא את הבעייתיות שנוצרת כתוצאה מזיהויו של האחד במאי עם הקומוניזם. "אני מאוד מבין את רתיעתם של רבים, בתוכם אפילו כאלו המשתתפים בצעדות האחד במאי, מהזיהוי עם כל מה שנדמה כאילו הוא קשור עם התנועה והאידיאולוגיה הקומוניסטיות. לקומוניזם היו לא מעט הישגים, אולם אי אפשר לשכוח גם את כשלונותיו הגדולים ואת העובדה שבשמו של הקומוניזם נעשו דברים נוראים ואיומים, אשר נדמה לי שאף אחד לא היה רוצה להזדהות איתם. אין ספק שהזיהוי של הצבע האדום עם מעשיו של סטאלין לא עושה לו יחסי ציבור טובים, ומרתיע גם לוחמים למען זכויותיהם של עובדים מלהניף דגלים אדומים".

עם זאת, מאמין חנין כי מסריו של האחד במאי רלוונטיים לימינו לא פחות מאשר לימים של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. "האחד במאי מייצג מבחינתי בראש ובראשונה את המאבק לשוויון ולכינונה של חברה צודקת יותר ומוסרית יותר. המאבק הזה אקטואלי היום לא פחות ואף יותר מאשר בעבר. אנחנו חיים היום בעולם שבו מצד אחד ישנם מאות מיליוני בני אדם שחיים בעוני קיצוני ורעבים ללחם פשוטו כמשמעו, ומן הצד השני מחזיקה שכבה דקה של 300 מיליארדרים את מרביתו של העושר בעולם. גם בישראל של שנת 2011 הפערים רק מתרחבים, ומול מרביתו של הציבור אשר מצבו הולך ומידרדר ומצוי בקשיי קיום יומיומיים, מצויה קבוצה קטנה של טייקונים אשר אוחזת במרבית ההון ורק מתחזקת יותר ויותר".

חנין, תל אביבי גאה, היה ממובילי צעדת האחד במאי בעירו, ומספר כי השנה תפסו בה מקום מרכזי כל אותם מאבקי עובדים אשר עמדו לאחרונה ועדיין עומדים על סדר היום הציבורי. "הצעדה השנה הוקדשה במידה רבה למאבקם של העובדים. מאבק העובדים הסוציאליים, מאבק הרופאים, המאבק על זכויותיהם של עובדי הקבלן לסוגיהם ומאבקי עובדים נוספים". למרות זאת, חנין מעוניין שלא לצמצם את המסר העולה מהצעדה לתחום הצר יחסית של שיפור מצבם של העובדים החלשים. "המטרה שלנו איננה רק שינויים מקומיים וקוסמטיים, המטרה שלנו היא תיקון עולם. אני מודע לכך שהשאיפה הזו נשמעת קצת מפחידה לרבים על רקע כישלונו של הניסיון הקודם לעשות זאת, ניסיונה של המפלגה הקומוניסטית. אולם, העובדה שהמאבק לתיקון עולם נכשל איננה אומרת שהמטרה איננה נכונה. אין ספק שצריך לשנות את הדרך, אבל השאיפה לחברה צודקת יותר ושוויונית יותר חייבת להמשיך ולהיות המטרה אליה אנו שואפים ועבורה אנו נלחמים".

למרות הקונוטציות השליליות שצברה המילה "מהפכה", חנין איננו נרתע ממנה וסבור כי ללא שינוי רדיקלי לא יבוא תיקון אמיתי לחברה. "אני לא מדבר על מהפכה נוסח ראשית המאה ה-20 של ריצה בשלג לארמון החורף של הצאר הרוסי. המהפכה של המאה ה-21 צריכה להיראות אחרת לגמרי. אולם בסופו של דבר חייב לבוא שינוי גדול, רדיקלי, שיביא לכינונה של חברה שאיננה פועלת רק על פי שיקולים של רווח כספי, כפי שפועלת החברה בתוכה אנחנו חיים. צדק חברתי וחלוקה הוגנת יותר של ההון ואמצעי הייצור אינם רעיונות הזרים למסורת היהודית. מצוות כמו שמיטה ויובל מכוונות במידה רבה למקום הזה של חתירה לשוויון ומניעה של ריכוז הון בידי מעטים. המטרה שלנו צריכה להיות שינוי חברתי כולל שיביא לכינונה של חברה המיוסדת על העקרונות האלו ממש".