סיפורו האישי שוזר בתוכו התנקשויות בקצינים בריטים, התנכלות מצד הממסד של היישוב, ואידיאולוגיה ארץ-ישראלית לא מתפשרת | במלאת 70 להירצחו של מפקד ומייסד התנועה, אברהם-יאיר שטרן, מספר בן תור על בית המקדש בחזונו של יאיר ועל דרישתו להקרבה מוחלטת למען המטרה  

המדבקה הוותיקה 'עם ישראל לארץ ישראל' אינה מותירה בי ספק שהגעתי למקום הנכון, גם בלי לראות את השלט הנושא את שמה של משפחת בן תור. היא מכריזה שרוחם של ארגון לח"י ומייסדו אברהם שטרן-'יאיר', שבשבת שעברה צוינו שבעים שנה להירצחו, עדיין חופפת על דרי הבית.

בפנים מקדמים את פניי בני הזוג נחמיה ואלישבע בן תור, שלמרות גילם המבוגר נוכחותם מרשימה וחיונית. נחמיה בן תור, מוותיקי לוחמי הלח"י, הפך לפני כשנה לאחד ההיסטוריונים הרשמיים של הארגון, כאשר הוציא לאור את חמשת הכרכים של 'תולדות לוחמי חירות ישראל'.

                        
הזמנה מיצחק שמיר

נחמיה בן תור נולד בבודפשט בתרפ"ג (1923). בצעירותו היה חבר בית"ר ומטעמה עלה לארץ בתרצ"ט באוניית מעפילים, שהגיעה ארצה במסגרת עליית 'אף על פי' שארגן יאיר, אז איש האצ"ל. בארץ הצטרף בן תור לאחת מפלוגות בית"ר שעסקו בעבודה ובשמירה. אחרי שנה, כשפרצה מלחמת העולם, הוא עזב את הפלוגה והגיע לרמת גן, אליה הגיע בינתיים אביו, בעוד שאימו ואחותו נשארו בהונגריה ונרצחו בשואה. ציפיותיו להצטרף לזרוע הצבאית של בית"ר – האצ"ל, התממשו כאשר גויס לארגון בת"ש (1940). הימים הללו היו משמעותיים מאוד לארגון הצבאי הלאומי. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, נעצרה כל מפקדת האצ"ל והושמה במעצר בסרפנד (כיום צריפין). על פי הוראת מנהיג בית"ר, זאב ז'בוטינסקי, החליט האצ"ל להניח את נשקו במאבק מול הבריטים ולהצטרף אליהם במלחמה נגד הגרמנים ובעלי בריתם. יאיר, ששימש כמזכיר המפקדה וכאחראי על קשרי החוץ של הארגון, התנגד לצעד הזה של ז'בוטינסקי. כמוהו סברו גם חברי המפקדה האחרים, מלבד מפקד הארגון דוד רזיאל, שנותר נאמן לז'בוטינסקי. רזיאל החל את שיתוף פעולה בין הארגון לבין הבולשת והמודיעין הבריטיים.

יאיר היה נחוש בדעתו להתנגד להפסקת המאבק בבריטים. הוא טען שדווקא תקופת המלחמה היא זמן של חולשה אצל הבריטים, שיש לנצלו כדי לגרשם מהארץ ולהקים בה את המדינה היהודית. חילוקי הדעות היו חריפים ונוצר פילוג באצ"ל. הפלג שהקים יאיר נקרא בהמשך לח"י. התקופה הסמוכה לפילוג היתה קשה, ובן תור אומר שהמצב הגיע כמעט עד מלחמת אחים. מריבות היו גם על אנשים וגם על מחסני הנשק של האצ"ל. שנותיו הראשונות של הארגון החדש לא הביאו אותו להישגים מזהירים וגם המצב הכספי היה בכי רע. עשרות מפעילי הלח"י נעצרו על ידי הבריטים, לטענת בן תור – חלקם בגלל הלשנות אנשי אצ"ל. גם פעולות צבאיות לא צלחו, כמו ניסיון החיסול הכושל של מורטון ווילקין, מראשי הבולשת הבריטית באזור תל אביב. ההסתה נגד 'כנופיית שטרן', שם הגנאי שהודבק ביישוב העברי לארגון, עלתה לשיאים גבוהים. יאיר ניסה לקשור קשרים עם הגרמנים על מנת לנסות להציל את יהדות אירופה, ולכן הואשם בכך שהוא דומה לקויסלינג (ראש ממשלת נורבגיה שבגד בעם הנורבגי ונכנע לגרמנים). פרס הוכרז מטעם השלטונות על ראשו של יאיר, ולבסוף הגיעה המכה הכואבת של גילוי מקום מחבואו ורציחתו של יאיר, ששיתקה כמעט לחלוטין את פעילות הארגון הנרדף.

בן תור הצטרף לאצ"ל כאמור בתקופה שקדמה להקמת הלח"י, מבלי שבכלל היה מודע לפילוג המתרחש. כששמע על הפילוג הוא נקרא לשיחה אצל יצחק יזרניצקי (לימים יצחק שמיר, אחד משלושת חברי מרכז לח"י ובהמשך גם ראש הממשלה) שגייס אותו ללח"י.

אני דוגל בהשקפה של יאיר, שהאמין בחילופי אוכלוסין". נחמיה בן תור אפרת צחור

מדוע החלטת להצטרף ללח"י ולא להישאר נאמן לתנועת בית"ר בה גדלת?

"החזון אותו לימדו אותי הוא שארץ ישראל שייכת לעם היהודי, ולשום עם אחר אין זכות עליה. כל עם אחר ששולט על ארץ ישראל הוא בעצם שלטון זר וצריך לשחרר את הארץ מידיו. היה לי היגיון ברור שמי שנלחם נגד השלטון הזר – צודק, ומי שמשתף פעולה עם השלטון הזר – איני תומך בו".

אני שואל את בן תור, שאינו חובש כיפה לראשו, כיצד יכלו אנשים שאינם דתיים, ואפילו קומוניסטים, להזדהות עם 'עיקרי התחייה' – המסכמים את האידיאולוגיה המרכזית של הלח"י, שבסיומם מופיע חזון בניין בית המקדש. "עד כמה שזכור לי, יאיר הסביר בעצמו שבית המקדש הוא הסמל של הריבונות העברית בארץ, ולא כל כך בהיבט הדתי. יאיר אמנם לא היה דתי במובן המקובל, אבל הוא היה מתפלל, מברך, אוכל כשר, וצמוד לערכי הדת. הוא היה אדם מאמין שהשתדל לקיים חלק מהמצוות שהיה יכול בתנאי המחתרת בהם חי".

רצח יאיר בכ"ה בשבט תש"ב והמעצרים הנרחבים של חברי הארגון, גרמו לכך שהמחתרת כמעט וחוסלה. כשרק 30-40 איש נותרו חופשיים, הקשר ביניהם נותק. "כשמישהו ניסה ליצור קשר – מיד למחרת הוא נעצר", אומר בן תור. רק יהושע כהן האגדי, שהתגורר בפרדס, החזיק איכשהו את שארית הפליטה של חברי הארגון "עד שיבוא המשיח – והמשיח בא בדמותו של יצחק שמיר". שמיר ברח יחד עם אליהו גלעדי ממחנה המעצר מזרע הסמוך לעכו, וביסס את המחתרת מחדש. הוא הקים את 'מרכז לח"י', גוף שמנה שלושה אנשים (שמיר, נתן ילין מור וישראל אלדד) שפיקדו על הארגון מבחינה ביצועית ורעיונית.