חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מחבלים למען זכויות אדם

שביתת הרעב הממושכת של כ-1600 אסירים ביטחוניים בבתי הכלא בישראל,
10/05/12, 14:39
עפרה לקס

מהווה גורם מתסיס ברשות הפלשתינית שם מבטיחים לפתוח באינתיפאדה שלישית אם ימות אחד השובתים
בשירות בתי הסוהר פועלים למניעת הצטרפות אסירים נוספים למעגל השובתים, ומזכירים כי המחבלים זוכים בכלא הישראלי לתנאים נוחים במיוחד

"כרוז מספר 2: על אינתיפאדת האסירים, האינתיפאדה השלישית. זו שעת האפס לתכנית התחלת המאבק... יום שישי, ה-11 למאי, יהיה יום הניצוץ של האינתיפאדה ושעת האפס, ושבועת האומה לשחרור האסירים והאסירות... פלשתין תשוחרר ואנחנו נשחרר אותה". הכרוז הזה, בתרגום חופשי של יהונתן דחוח הלוי, סא"ל במיל', עיתונאי ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, הופיע השבוע בעמוד הראשי של אתר האינטרנט של חמאס. בעיתון הרשמי של הפתח' 'אל חייאת אל ג'דידה' הוצגה בעמוד הראשון בתחילת השבוע תמונה של סלאם פיאד מבקר באוהל הזדהות למען האסירים הכלואים בישראל, כשהוא מנשק את ידה של אחת מאימהות האסירים. בכל העמודים הבאים עסק העיתון בנושא האסירים השובתים רעב בישראל כבר למעלה משלושה שבועות, ובחן אותו מהיבטים שונים.

מהצד הישראלי והבינלאומי השביתה לא מצליחה לתפוס כותרות ובשבוע פוליטי כל כך סוער, הידיעות המעטות נדחקו לעמודים הפנימיים. השב"ס, בינתיים, מנסה לגרום לאסירים השובתים לחזור בהם, להנמיך את גובה הלהבות או לפחות לשמור על חייהם של השובתים. אנשי חמאס, ג'יהאד, פתח' וגם ח"כים ערבים דווקא מחכים למותו של מישהו מהם, ומאיימים שכשזה יקרה ישראל תשוב לספוג טילים והאינתיפאדה השלישית תצא לדרך.

דורשים אוניברסיטה

לפני חודש וחצי נגסה המחבלת הנא שלבי לראשונה מזה 43 יום בלחם. שלבי, ששוחררה בעיסקת שליט, הספיקה לשוב ולעסוק בטרור ונעצרה שוב במעצר מינהלי, תוך שהיא יורקת על החוקרים, מתנהגת באלימות ולא משתפת פעולה עם חוקריה. אחרי שביתת רעב ארוכה מאוד, היא הגיעה לסיכום עם רשויות המדינה ושוחררה מהכלא לעזה, שם תתגורר בשלוש השנים הקרובות. אחר כך תורשה לשוב לביתה שבבורקין. חודש לפני כן הסתיים מאבקו של  בכיר הג'יהאד האיסלאמי חאדר עדנאן בניצחון אפילו גדול יותר על רשויות החוק הישראליות. הוא שבת רעב למעלה מחודשיים, השיל 30 ק"ג ממשקלו,
אסיר מקבל מהרשות הפלשתינית קיצבה חודשית של אלפי שקלים, לפי מספר השנים שהוא בכלא. ככל שהמעשה חמור יותר והוותק בכלא גבוה יותר, עולה המשכורת. שנותיהם של האסירים בכלא מחושבות לצורך הפנסיה, והרשות מחויבת לתת עבודה לכל אסיר משוחרר

והגיע להסכם עם המדינה על שחרור לביתו ללא גירוש. השניים היו עצירים מינהליים.

למחרת שחרורו של עדנאן חל 'יום האסיר', יום חגיגי שנולד לפני כ-40 שנה, עת שוחרר מחבל במסגרת עיסקה תקופה ארוכה לפני מועד השחרור המקורי. ביום האסיר השנה, לא מעט בזכות הישגיהם של שלבי ועדנאן, פתחו 1,200 אסירים מורשעים, מחבלים וסייעניהם, בשביתת רעב. במהלך הימים הפסיקו כמה מהם לשבות ואחרים הצטרפו. נכון להיום, מדובר על 1,600 איש שמחזירים את ארוחותיהם כבר למעלה משלושה שבועות. אחרי עיסקת שליט, נזכיר, חל דילול משמעותי במספר האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל והם מונים היום כ- 4,500 איש. השובתים, אם כך, מהווים למעלה משליש מהם. פרט למסה הגדולה של השובתים הביטחוניים, ישנם גם 6 עצירים מנהליים ששובתים רעב מזה זמן רב וסובלים ממצב פיזי ירוד. העתירה האחרונה של שניים מהם לשחרור, בילאל דיאב ות'אא'ר חלאחלה, שלא אוכלים כבר למעלה מ-70 יום, נדחתה בידי בג"ץ ביום שני. דיאב מאושפז בבית חולים, האחרים נמצאים במיתקן רפואי של השב"ס, שם הם ככל הנראה מוזנים דרך הווריד.

פרט למינהליים, ששובתים על עצם מעצרם, לאסירים האחרים שלוש טענות מרכזיות. האחת היא על כך שנשללה מהם הזכות ללימודים אקדמיים. עד לא מזמן הם יכלו ללמוד באוניברסיטה הפתוחה של ישראל, ובמסגרת המשא ומתן להחזרת גלעד שליט נשללה מהם הזכות הזו. הטענה השנייה נוגעת לשלילת הביקורים של משפחות האסירים מעזה, והטענה השלישית נסובה על הבידוד: "הפרדה" בלשון השב"ס. האסירים טוענים שהשימוש בכלי הזה נעשה באופן לא סביר ושמבודדים רבים מהם ולתקופות ארוכות. בשוליים יש גם טענות על קיצור זמן הטיול בחצר ויחס לא טוב מצד הסוהרים.

גורם בכיר המקורב לשב"ס יודע לומר, ששביתת 1,600 האסירים מחלישה מאוד את אפקט השביתה של העצירים המנהליים, "שהם מסוכנים, אבל אין די ראיות נגדם". הגורם מציין ש"את הכלי המנהלי לא מדינת ישראל המציאה. תראי מה קרה בצרפת אחרי הרצח בטולוז. המדינה עצרה שם מוסלמים רבים במעצר מנהלי". ובכל זאת, הוא מסביר, השביתה שלהם הייתה עושה כותרות, לולא הדרישות הבלתי סבירות של האסירים האחרים. "יש להם הכל: בריאות וטיפולי שיניים, ספרים ולימודים בסיסיים ומזון. הם קובלים על אי מתן אפשרות ללמוד לימודים אקדמיים? אפילו בעולם הדרישות שלהם נשמעות כמו אבסורד".

בתי החולים נערכים לקליטת אלפי אסירים שובתים. הפגנת תמיכה בעזה בשביתת האסירים

בג"ץ אמביוולנטי

פרופ' בועז סנג'רו, ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, מזכיר שאם מטרת האסירים היא אכן להיטיב את תנאיהם, מסלול העתירה לבג"ץ פתוח בפניהם. אבל האמירות של בג"ץ בנושאים האלה, הוא מבהיר, סותרות. מצד אחד, מציב פרופ' סנג'רו את קביעת בית המשפט לפיה "עונש המאסר הוא שלילת החירות בלבד, כל יתר זכויות האדם של האסיר עומדות בעינן ואין זכות לשלול לו אותן, אלא אם השלילה נובעת מהמאסר". מנגד, הוא אומר, "בית המשפט מקבל יותר מדי בהבנה את הצרכים של שירות בתי הסוהר, ולטעמי יותר מדי נימוקים של השב"ס לשלילת זכויות של אסירים, התקבלו על ידי בית המשפט העליון". פרופ' סנג'רו לא נכנס לסוגיית אופי העבירות של האסיר, ונותן דוגמאות מעולם האסירים הפליליים: אסיר עיוור שביקש להחזיק כלב נחייה ובית המשפט קבע שאם הדבר מכביד על השב"ס, אפשר לדחות את הבקשה. במקרה אחר היתה זו הגבלת מספר הספרים המותרים לאסיר, שעמד בתקופה מסוימת על ספר אחד לאסיר, ובמהלך העתירה שונה לשלושה.       

לדברי סנג'רו, ייתכן שטענות על בידוד מיותר היו עומדות בבג"ץ וזוכות להקשבה, "המחקרים מראים שלתקופות בידוד ארוכות יש השפעות קשות ובלתי הפיכות על האדם".

כשהפרופסור מנתח את סוגי האסירים, הוא אומר שלעצירים מנהליים יש קייס חזק יותר, "משום שמעצר מינהלי הוא קשה יותר לעיכול בדמוקרטיה. אפשר לגלות סימפטיה לשביתה כזאת, שבה העצור לא יודע על מה הוא נעצר, בדומה ל'המשפט' של פרנץ קפקא".

לגבי האסירים האחרים, אומר פרופ' סנג'רו, "יש לתת להם תנאי מחייה סבירים והוגנים. אני לא יודע עד כמה הטענות שלהם נכונות, אבל באופן כללי מצבם של האסירים בישראל  רע. ישראל חתומה על אמנה בינלאומית בה נקבע ששטח מחייה לאסיר צריך לעמוד על 6 מ"ר, אצלנו לא נותנים חצי. מעבר לכך לא אתפלא אם אשמע שבגלל שהם אסירים ביטחוניים, הם מופלים לרעה". סנג'רו מציע למדינה לא לנהוג כשלושת הקופים שלא רואים, לא שומעים וחוסמים גם את פיהם. "צריך לברר את הטענות שלהם ברצינות ובפתיחות. היכן שהם צודקים לשנות, והיכן שלא - להסביר את זה לאסירים ולציבור. אפילו אם רוב הטענות שלהם יתגלו כלא מוצדקות - צעד כזה יראה שלא מתעלמים מהם. מספר השובתים הוא כמות שאי אפשר להתעלם ממנה". ובלי קשר לאיומי חמאס ואחרים לגבי מותו של אסיר, הוא מסכם ש"זה לא טוב לנו כחברה שאסירים ימותו בשביתת רעב".  

"אי אפשר לשבות לנצח"

"בסוף מדובר באנשים שנמצאים בבית הסוהר כי הם הורשעו בעבירות די חמורות", עושה סיוון וייצמן, דוברת שב"ס, סדר בדברים. לדבריה, שב"ס כן קשוב לטענות האסירים ועוד לפני פרוץ השביתה הקים נציב שירות בתי הסוהר, רב גונדר אהרון פרנקו, צוות שעבר בין בתי הכלא ושמע את טענותיהם של האסירים הביטחוניים, כדי להביא את קולם מן השטח אל שולחנו. "הסיור בין בתי הכלא", אומרת וייצמן "הסתיים ממש כשהתחילה השביתה, והמסקנות של בדיקת הנציב מועברות בימים אלה לאסירים, אבל רק לאלה שלא שובתים. לא ניתן שום פרס לאלה ששובתים".

וייצמן מסרבת לומר מה הן מסקנותיו של פרנקו, ומסתפקת ברמזים. "לא כל הבקשות ימולאו ומה שכן, לא יהיה מופרז, לא משהו שייצור אפליה מול האסירים הפליליים". וייצמן גם משיבה על טענות ביקורי משפחות האסירים והבידוד: "יש סגר על עזה. המשפחות לא מגיעות לביקור לא כשלילה של זכויות האסירים. אף אחד לא יכול להיכנס משם לישראל". לגבי הבידוד מזכירה וייצמן כי "אלו אסירים שמנסים להמשיך בפעילות הטרור שלהם מתוך כתלי הכלא, והבידוד הוא כלי שמבקש למנוע את זה. ההפרדה נבדקת כל כמה חודשים וזו לא החלטה שרירותית של הניצב או של סוהר כזה או אחר". לדברי וייצמן, רק 30 אסירים ביטחוניים שוהים בבידוד לעומת 80 פליליים הכלואים בתנאים האלה. "זה לא כלי שמשתמשים בו רק מולם".

וייצמן מספרת שבעבר היו שביתות גדולות יותר בהיקפן ובאורכן שהסתיימו בלא כלום, והיו שביתות שהסתיימו בשיפור תנאים. שביתה אחת של לא כלום התקיימה לפני מספר חודשים, עת אסירי החזית העממית שבתו רעב במחאה על כך שמזכ"ל הארגון שלהם כלוא בבידוד תקופה ארוכה. השביתה  הסתיימה בשקט.

וייצמן איננה מתכוונת לנבא מה יהיה בסופה של השביתה הנוכחית, אבל מאשרת ששב"ס עושה הכל כדי להחזיק את האסירים בחיים. "המחויבות הראשונה שלנו היא לדאוג לשלומם הגופני". כדי לדאוג לכך, פועלים בשב"ס למניעת הצטרפות עוד אסירים למעגל, על ידי הפרדה בין השובתים לאלה שלא. השב"ס גם מפעיל לחצים פסיכולוגיים באמצעות הסברה על הנזקים ארוכי הטווח והבלתי הפיכים של שביתת הרעב, וגם מטיל סנקציות על השובתים - שלילה גורפת של הטבות כמו טלוויזיה, מוצרי קנטינה, החרמת ספרים שאינם ספרי דת, איסור על ביקורי משפחות ועוד. כשוייצמן מתבקשת להתייחס לפרסום לפיו מוחרם מהאסירים השובתים מלח, כדי שלא יוכלו להוסיף אותו למי השתייה וכך להחזיק מעמד זמן רב יותר, היא אומרת "מי ששובת רעב לא מקבל אוכל ובכלל זה מלח, ולפי ה'כללים' של שביתה כזאת גם לא צריך מלח". האמצעי הנוסף הוא כמובן בקרה רפואית צמודה. השב"ס מחזיק ועדת אתיקה המורכבת מאנשי מקצוע שונים, שיכולים להחליט יחד על הזנה בכוח של אסיר. וייצמן מאשררת גם את הפרסום לפיו בתי החולים 'העמק' ו'סורוקה' החלו להיערך למקרה שבו יועברו אליהם מאות אסירים לאשפוז. "אנחנו נערכים לכל אפשרות, אם השביתה תימשך הם יגיעו לבית חולים. אף אדם לא יכול לשבות רעב לנצח".

כבוד מלכים לאסירים

לא סוד הוא שמנקודת מבט פלשתינית, האסירים המחבלים הם גיבורים ונשיהם וילדיהם נהנים מהילה וממעמד. אבל הדברים לא מסתכמים ברווחים רוחניים. גם בחמאס וגם ברשות הפלשתינית מונו שרים שיעסקו בנושא ויסייעו לאסירים בכל דרך, זאת מלבד ארגונים כמו מועדון האסיר הפלשתיני, שמעניק סיוע משפטי ותמיכה במשפחות. יהונתן דחוח הלוי מסביר שאסיר מקבל מהרשות קיצבה חודשית של אלפי שקלים, לפי מספר השנים שהוא בכלא. ככל שהמעשה חמור יותר והוותק בכלא גבוה יותר, עולה המשכורת. כך שעם דם רב על הידיים וותק של 20 שנה מאחורי סורג ישראלי, מקבלים מהרשות הפלשתינית 8,000 שקלים בכל חודש. אסיר המתגורר בירושלים יקבל תוספת, מחבל אזרח ישראל יקבל תוספת גדולה יותר. שנותיהם של האסירים בכלא מחושבות לצורך הפנסיה, והרשות מחויבת לתת עבודה לכל אסיר משוחרר. מעבר לכך, הנושא של האסירים עולה בכל משא ומתן, וכשהם משתחררים הם מתקבלים בכבוד מלכים גדול.

 

לפי דחוח הלוי, להנהגה הפלשתינית יש רצון להבעיר את השטח, והשביתה של האסירים היא אמתלה מצוינת. האביב הערבי הביא לכך שמאזן הכוחות בין ישראל לשכנותיה הולך ונע לרעת ישראל. "מצרים ביטלה את הסכם השלום, ההסכם עם ירדן הולך ומתערער, והרש"פ לא תהיה זאת שמחזירה את הגלגל לאחור והולכת לכיוון של הסכמים". דחוח הלוי חוזר לימי אינתיפאדת אל אקצא, ומסביר שאז ערפאת החליט להבעיר את השטח וחיכה להזדמנות. זו הגיעה בדמות עלייתו של שרון להר הבית. כעת הוא לא יתפלא אם סוגיית האסירים תהיה התירוץ. "השאלה היא עד כמה הם ירצו להבעיר את השטח. אם אסיר ימות, יכולות להיות הפגנות אלימות ועימותים עם צה"ל סביב ההלוויה שלו, מה שעלול להגיע מהר מאוד לירושלים. לגבי החמאס, שיש לו אינטרס גדול יותר להבעיר את השטח וגם אין עליו לחצים מצד ארצות הברית, זה יכול לבוא בדמות של ירי רקטות, ירי לעבר היישובים העוטפים, או תקיפת אוטובוס". כלי התקשורת הפלשתיניים בהחלט שוקדים כבר כמה ימים על התססת הציבור.

 

ofralax@gmail.com