הוי ארצי

איזו מדינה?

דוקטור עוזי ארד, לשעבר יועצו המדיני של בנימין נתניהו, שב לפני ימים אחדים מביקור עבודה בוושינגטון ובאמתחתו מטען חורג של תסכול. הוא סיפר לראשי מועצת יש"ע שכל התרסותיו שם נגד התמיכה האמריקנית בהקמת מדינה פלשתינית, נתקלו בתשובת מחץ של הפקידים שם: "אבל גם הממשלה שלכם בעד".

הם צודקים. התנגדות למדינה פלשתינית היתה עד לא מזמן חלק מהחוקה האמריקנית שבעל-פה. וושינגטון תמכה במתן זכות הגדרה עצמית לפלשתינים, בהפסקת ההתנחלויות, בנסיגות ישראליות, אך לא הוציאה מהפה את המלה הגסה "פלשתין". חזון שתי המדינות של בוש נולד רק אחרי נאום לטרון של אריאל שרון, ראש הממשלה הישראלי הראשון שהביע נכונות פומבית מפורשת להקמת מדינה כזאת. כמו במקרה אוסלו, הבית הלבן נגרר בנושא הזה אחרי ישראל.

שרון טוען עכשיו, בעיקר באוזני מקורבים, כי עוד בשנות השמונים המליץ ליצחק שמיר להסכים להקמת מדינה פלשתינית. פרוטוקולים חסויים עשויים להוכיח בבוא היום את צדקת גרסתו זו, אבל הם בטח לא יפריכו את העובדה שבמשך שנים רבות חשש שרון לדבר על כך בפרהסיה, פן יצטייר כמי שמיישר קו עם אורי אבנרי. הוא יצא מהארון רק לאחרונה, אחרי שמצע אבנרי הפך למצע הרשמי של התקשורת ושל רוב מעצבי דעת הקהל. אם בעבר רק מיעוט קיצוני תמך בהקמת מדינה ערבית ממערב לירדן, היום נשקפת סכנת הרשעה בקיצוניות לכל מי שעדיין מתנגד לה.

האם אפשר עוד להחזיר את הגלגל לאחור? אפשר. סקרי עומק מוכיחים שהתמיכה הציבורית בהקמת מדינה פלשתינית היא רחבה אך נזילה. אנשים תומכים בה לא מפני שהשתכנעו בצידקת זכאותם של הפלשתינים למדינה משלהם, אלא מפני שיחצנ"י השמאל הצליחו לטעם בתודעתם את סיסמת המדינה הזאת. היא יותר אופנה מאשר הכרה מגובשת.

מבצע הסברתי מקיף ומושקע של הימין עשוי לשכנע חלק גדול מאזרחי ישראל שלערבים יש מספיק מדינות, שמעולם לא היתה לפלשתינים מדינה משלהם, שהיא תהפוך את חיינו לגיהנום בטחוני ושהאיום הדמוגרפי לא יקטן בזכותה אלא דווקא יגדל (כתוצאה מהגירת מיליונים ממדינות ערב ליש"ע).

אגב, בדיוק לפני 100 שנה, בשנת 1903, הצליח הימין דאז להוריד מסדר היום רעיון מסוכן עוד יותר, תוכנית אוגנדה, לאחר שכבר אומץ על ידי אריאל שרון דאז, בנימין זאב הרצל, וזכה לרוב בבית המחוקקים הציוני. עם קצת מאמץ ניתן לשחזר את ההצלחה.

סיפור על אהבה וחושך

שלום גבירתי, נא לשבת. תזכירי לי כמה זמן אתם נשואים?

כמעט עשר שנים, אם אפשר בכלל לקרוא לזה "נשואים". מהרגע הראשון לא היתה אהבה גדולה, אבל כולם אמרו שטובים קשיי הנישואין מייסורי הרווקות.

גם אתה, דוקטור, אמרת ככה.

נכון, ואני עדיין אומר. מתי הוא התחיל להרביץ?

כבר בירח הדבש הוא התחיל לקלל, ואחר-כך הגיעו המכות. עם מקל, בלי מקל, תלוי בקריזה שלו. כשבאתי אליך להתייעץ, אמרת שצריך לתת לו זמן ללמוד לחיות ביחד.

והוא למד לחיות ביחד?

לא, אני למדתי להתרגל למכות ולבגידות ולהתעללויות הנפשיות. מפעם לפעם הוא נרגע קצת, אבל אחרי כמה זמן הוא שוב היה מקבל עצבים ומפוצץ אותי במכות. כשהייתי באה אליך ומראה את הסימנים הכחולים ואת הכוויות, ביקשת שאתייחס אליהם כאל קרבנות שלום.

יכול להיות שאמרתי, אני לא זוכר עכשיו.

אבל אני זוכרת. זוכרת מצויין. פעם צלצלתי לך מבית חולים, אחרי שהוא שפך עלי מים רותחים, והודעתי שזהו זה, נמאס לי, אבל אתה שאלת אותי בקול נוקב ומייסר: "גבירתי, מה האלטרנטיבה?". אז סלחתי לו שוב וחזרנו לחיות ביחד.

יפה עשית. אני תמיד טוען שהעתיד שייך לאלה שמסוגלים לשכוח את העבר.

אני שכחתי, דוקטור, תאמין לי, שכחתי הכל. הצרה שהוא אף פעם לא שכח איך להרביץ ואיך לשנוא. רק אתמול הוא ניסה לרצוח אותי. אם המשטרה לא היתה מגיעה בזמן, זה היה הסוף שלי. בבקשה תגיד לי מה אני עושה עכשיו?

כמובן, חוזרת אליו. אני משוכנע שהוא השתנה לטובה מאז אתמול. רק הבוקר שמעתי אותו מבטיח לחסל כל מי שירים עלייך יד.

אוקיי, אוקיי, אני חוזרת אליו. כדאי להביא לו משהו?

צעדים בוני אמון, ויתורים כואבים ודיסק של שיר השלום. השיר הזה תמיד עושה לו מצב רוח טוב.

על ראש שמחתם

זוגות צעירים בתפוצות הגולה נהגו להועיד את חתונתם לארץ ישראל, ולציין בהזמנה שאם המשיח יתמהמה חלילה, היא תתקיים על אדמת ניכר. תלמיד ישיבה מיצהר, שיבוא החודש בברית הנישואין, אימץ את המנהג הזה בשינויים קלים: הוא הזמין את אורחיו לחופה בקבר יוסף בשכם, אך השאיר לעצמו אופציה לקיים אותה במקום חלופי במקרה שצה"ל יתנגד. עם סגירת הגליון נמסר שצה"ל אכן מתנגד.

הוליווד זה כאן

יו"ר הרשות השניה, מוטי שקלאר, התלונן בגליון פסח של "נקודה", שיוצרים ימניים לא מנצלים הזדמנויות להפיק סרטים על המתנחלים. ספק אם הוא ימצא ניחומים בשתי יצירות טלוויזיה וקולנוע חדשות אודותם: האחת, סידרה דוקומנטרית שמכין חיים יבין לערוץ הראשון על גוש אמונים ושלום עכשיו. השניה, סרט עלילתי של יוסף סידר (במאי "ההסדר"), ושמו "מדורת השבט". הסרט החדש של סידר עוסק במאבקה של אלמנה ציונית-דתית נגד ועדת קליטה של ישוב צעיר המסתייגת ממשפחות חד הוריות. ברקע הסרט מתנהל המאבק לעצירת הנסיגה בסיני. יהורם גאון, משה איבגי ואסי דיין עתידים לככב בו.