חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 72ראשיהפצה

לכל בול יש כתובת - בגליון השבוע

הבול הוא לא רק אישור תשלום: הוא מסמל ריבונות, והוא גם פריט היסטורי, חברתי ומעמדי ● הבולים הראשונים יצאו ללא שם מדינת ישראל, בצפת הנצורה יצא בול מקומי, והשובל המצורף לבול נמצא שם בגלל קושייה של חבר מועצת העם
18/12/03, 00:00
דוד חרמץ

"הבול הוא בסך הכל קבלה", אומר יעקב וידס, מ"מ מנהל השירות הבולאי. קנית מוצר, למוצר קוראים הובלת חפצי דואר, ואתה מקבל אישור שאכן שילמת. את הקבלה אתה מדביק על המעטפה ועם זה נגמר כל הסיפור.

נגמר הסיפור? לא ממש. אותה קבלה – הבול – הפכה לאחד מסמלי הריבונות של כל מדינה. הקבלה הזו היא פריט היסטורי, חברתי, מעמדי. מלחמות עזות, לחצים וקשרים מופעלים על הוועדה הממליצה מי יזכה להיות מלוקק ומודבק על המעטפה שבתוכה פירוט המבצעים החודשיים שמוישה מהפיצה שולח ללקוחותיו. לא כל קבלה על תשלום דמי שירות גורמת למיליוני אנשים בעולם לתייק אותה בקפדנות באלבום שמור ומיוחד.

שירותי הדואר הראשונים בעולם היו פריווילגיה ממנה נהנו מלכים, מקורבים למלכות ועשירים מופלגים. כשאחשוורוש שלח ספרים (מכתבים) אל כל מדינות המלך, הוא הפעיל צי של דוורים אישיים. רצים כאלה היו גם לכל שליטי האימפריות הקדומות האחרות.

במאה ה-16 החלו לצוץ בכל עיר סוכנויות דואר שהעניקו את השירות הזה גם לאזרחים מן השורה. הפרט המעניין מאותה תקופה הוא הנוהל שקבע שאת מחיר הדואר משלם מקבל המשלוח, ולא השולח.

דואר, אם כך, נמצא בשימוש כבר אלפי שנים. הבול, לעומת זאת, הרבה יותר צעיר. הוא נולד בשנת 1840. היה זה סר רולאנד היל ששימש כמנכ"ל הדואר בבריטניה שהבין שנכון יותר יהיה לחייב את השולח, ולא את המקבל, לשלם עבור משלוח הדואר. וכדי שתהיה ראיה ברורה שדמי המשלוח שולמו, הוחלט להדביק את הקבלה על אריזת הדואר.

בולים ראשונים ללא שם המדינה

הבול העברי הראשון נולד במחשכים. אחת הסוגיות שהעסיקו את מנהיגי היישוב. בסוף תקופת המנדט, היתה תכנון והדפסת הבולים של המדינה שבדרך. להנהגה היה ברור שבול עברי צריך להיות בשימוש כבר ביומה הראשון של המדינה. ואולם על שתי שאלות הם התקשו להשיב: מתי תוכרז המדינה ואיזה שם ייקרא לה. לאחר דיונים קדחתניים הוחלט להדפיס בולים שיהיו מוכנים להפצה בן לילה. מכיוון שלא ניתן היה לדעת מה יהיה שם המדינה, הוסכם כי על סדרת הבולים הראשונה יוטבע צמד המילים "דואר עברי". למעשה, ממשיך יעקב וידס, היתה זו סדרת הבולים היחידה מאז לידתה של המדינה שלא הודפס בה שם ישראל. וידס מצביע על עוד הבדל מעניין שמייחד את סדרת הבולים הראשונה: כיוון שלא ניתן היה לרכוש את הנייר המקובל להדפסת בולים נאלצו יוזמי הבול הראשון להדפיסו על נייר סיגריות.

הגרפיקאי שנבחר לאייר את הבול הראשון הציע להתמקד במטבעות עבריים שהוטבעו בארץ ישראל בתקופה שהמרד היהודי הוביל לשלטון עברי.

הצעתו התקבלה בהתלהבות רבה, ואולם דוד רמז, חבר מועצת העם, כך לפי יעקב וידס, הקשה כיצד יהיה ניתן להבחין ולקרוא את הכיתוב שעל המטבעות העתיקים. הפיתרון שניתן לקושייה של דוד רמז הנציח את צורת הבול הישראלי לדורות. הוחלט שבתחתית הבול יהיה שובל ובו יודפסו הכיתובים החקוקים במטבעות העתיקים. השובל הזה לא היה המצאה ישראלית, אך התקדים שנקבע באותם ימים של טרום המדינה הפך למסורת מחייבת ולמעשה , קובע וידס, ישראל היא המדינה היחידה בעולם המקפידה באופן שיטתי לצרף שובלים לבולים. מסורת זו ידועה היטב ברחבי העולם, ולראיה: אספנים מקצועיים זרים מסרבים לרכוש בול ישראלי שאין בו את השובל.

הנצורים בצפת ממציאים בול מקומי

המדינה הוכרזה ביום שישי ה' באייר וכבר ביום ראשון הגיעו לסוכנויות הדואר החדשות בכל ערי המדינה אותם בולי "דואר עברי", שהודפסו במחתרת מבעוד מועד.

לא בדיוק. לצפת, למשל, לא הגיעו הבולים החדשים. ב-16 באפריל 1948 עוזבים הבריטים את צפת. בחלק היהודי של העיר מוכרז ממשל צבאי של כוחות ההגנה. עם הכרזת המדינה צפת נתונה במצור.

בולי המנדט אינם בתוקף ובולי דואר עברי עדיין אינם בנמצא. ארגון ההגנה המקומי מחליט על הדפסת 'בול צפת'. היה זה הבול היחיד במדינה החדשה שהודפס ביוזמה מקומית. במשך 11 יום השתמשו יהודי העיר בבול הזה כבול לכל דבר, ולמרות המצור, דברי דואר - המבוילים ב'בול צפת' - שוגרו לערים אחרות במדינת ישראל.

ההיסטוריה המקומית של דואר ישראל רשמה מקרה אחד של אי-הכרה ב'בול צפת'. ב-7 במאי שלח תושב צפת מכתב למשה פרל מרח' ריינס 4 בתל-אביב. על המעטפה הוא הדביק את הבול של דואר צפת. כשהגיעה המעטפה לתל-אביב ב-30 למאי (לאחר 23 ימים!) סירב סניף הדואר בתל-אביב להכיר בבול. דווקא מקבל הדואר, אדון פרל, נקנס בסכום של 20 מיל (פי שניים מהתעריף הנדרש) כדי שיזכה לקבל את המעטפה (ראו תמונת המעטפה).

סדרת הבולים הראשונה הכילה, כאמור, מטבעות עבריים מתקופת מרד היהודים. מאז הנפיק הדואר כ-1,700 בולים המכסים כמעט כל פינה ותחום במדינתנו הקטנה.

על עבודת צייר הבולים ניתן ללמוד מאד ואן-אויין, מאייר שעלה מהולנד לקצרין, אשר עיצב בולים ישראלים רבים. בראיון שהוא העניק פעם לעיתון 'ארץ הגולן' הוא סיפר: "יש בולים שהעבודה עליהם נמשכת יום-יומיים וזהו, אך יש כאלה שלוקח הרבה זמן לצייר אותם. לדוגמה – בולי הרכבת לציון 100 שנה למסילת הרכבת יפו-ירושלים. הלכתי ברגל מתל-אביב לירושלים על המסילה כדי לנשום את האווירה כמו שצריך. על הסדרה הזו עבדתי קרוב לשנה".

דרך ארוכה - לא פחות מדרכו של ואן-אויין - עבר השירות הבולאי, מנושאים לאומיים כגיבורי התרבות של הבולים ועד לעידן ההפרטה האישית. כיום, יכול כל אזרח להנציח את דיוקנו על בול אישי. כל שעליו לעשות הוא להיכנס לסניף הדואר הקרוב, לצרף תמונת פספורט, לשלם, ובתוך ימים יוכל האזרח האלמוני להפוך לאישיות מוכרת. הוא רק צריך לשלוח מעטפות, עליהן מודבקים בולים עם תמונתו המצודדת, לכל בית בישראל (אגב, את רשימת התפוצה הארצית, העדכנית, ניתן להשיג אצל יוסי ביילין). הפעם אפילו סניף הדואר בתל-אביב מתחייב להכיר בבולים הללו.