חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 120ראשיהפצה

"לא מקצועי לא אחראי לא מוסרי" - בגליון השבוע

בעוד התקשורת חוגגת כל הישג צבאי של חיילת קרבית, יוצאים קציני מילואים בכירים במתקפה על נכונות צה"ל לפגוע בביטחון בשם ערכי השוויון.
02/12/04, 00:00
חגית רוטנברג

נתונים שאסף צה"ל מראים כי הכושר הקרבי והיכולת המבצעית של החיילות פחותים משמעותית מאלו של הבנים. גם לאחר שהותאם להן סרגל מאמצים פחות תובעני, החיילות הקרביות סובלות משברי מאמץ באחוזים מדאיגים.אל"מ יהודה וגמן: יחידה מעורבת חלשה יותר מיחידה של חיילים בלבד, וארגון צבאי שמחליש את עצמו במודע הוא לא מקצועי

בראשית השבוע דווח באתר YNET,כי מעתה יוצבו טירוניות של גדוד החי"ר 'קרקל' לצורך אבטחת ישובים בגוש קטיף. "זאת משימה כבדה ונעמוד בה", אמרה אחת הטירוניות "זו הוכחה שמה שבנים יכולים, גם אנחנו יכולות לעשות", הוסיפה בביטחון."קיבלנו את המשימה הזאת בהפתעה, וזה די מפחיד", הודו חלק מהחיילות. אחרות קידמו בברכה את "האקשן" בגזרה החמה ביותר של הלחימה.
באותו דיווח הובאו גם קולות המסתייגים מהמהלך ומהסכנה הכרוכה בו, אך כצפוי, בשורה התחתונה הובאו התבטאויות בנוסח: "אין ספק שהחיילות האלה יכולות להתמודד עם המשימה",דברי גורם בפיקוד הדרום. גורם צה"לי אחר סיכם:"חלק גדול מהחיילים והחיילות בגדוד ביקשו להגיע לגזרה 'חמה', זה רק מראה את המוטיבציה והרצון לשרת במקומות מסוג זה".אין זה המקרה היחיד בו מדווחת התקשורת בהרחבה על פועלן של החיילות הקרביות בצה"ל. כשמדובר בנשים, בוחרת התקשורת להתרפק בנוסטלגיה על עידן "כל הכבוד לצה"ל", ומעלה על נס חיילת קרבית שהגיעה להישג בטחוני כזה או אחר. מיד נפתחים הפיות בשירי הלל ליכולתן של החיילות הקרביות, וארגוני הפמיניסטיות רושמים לעצמם נקודה טובה בפנקס. את הקשיים והכשלונות שחוות החיילות הקרביות במהלך הכשרתן, מבכרת התקשורת לעטוף בניר צלופן מבריק של מוטיבציה גבוהה ואידיאליזם טהור בקרב אותן חיילות.

ל'בשבע' נמסרו נתוני אמת מפי גורמים המצויים לפני ולפנים במתרחש בבסיסי הטירונות בהם מתאמנות גם חיילות לקראת השירות הקרבי. התמונה המצטיירת על פי נתונים אלו אינה כה זוהרת כפי שמציירת התקשורת באותם מקרים יחידאיים של הצלחה. מסתבר שבמציאות הצה"לית היומיומית, הימצאותן של בנות ביחידות הקרביות של צה"ל, לא רק שאינה מועילה לבטחון ישראל, היא אף עלולה להזיק, ואולי עד כדי תשלום במחיר חיי אדם. במהלך חודשי הטירונות נדרשים החיילים לעמוד במבחני מאמץ שונים.אם עד כה היו סרגלי המאמץ קבועים בכל יחידה, הרי שכאשר השתלבו הבנות בטירונות הקרבית, נאלצו בוני תכניות האימונים להתאים את סרגלי המאמץ ליכולתן הפיזית של הבנות. למעשה, חיילת נדרשת לעמוד בסטנדרטים פיזיים נמוכים משמעותית מאלו של החייל. הבעיה העיקרית נעוצה בכך שעם אותן יכולות נמוכות היא יוצאת לפעילות מבצעית בשטח. כמה דוגמאות: חייל מחויב לשאת שבע מחסניות באפוד במהלך אימון או מסע, ואילו חיילת נושאת רק שתי מחסניות. האם נתן מישהו את הדעת לסיטואציה בה תעמוד חיילת, הנושאת רק שתי מחסניות, מול מחבל הנושא מספר מחסניות כפול ומשולש? הקלות נוספות ניתנות בקריטריונים של קצב וזמנים: הקצב במסעות לחיילים עומד על 5-6 קמ"ש, ואילו חיילות נדרשות לקצב של 4 קמ"ש. במבחן בר אור- מבחן כושר תקופתי שכל חייל חייב לעבור אחת לכמה חודשים- ניתנות הקלות משמעותיות לבנות: לריצת אלפיים מטר מוקצבות לבנים שבע דקות, ולבנות- תשע דקות. ואולם גם לאחר הורדת הסטנדרטים, מעידות העובדות בשטח, לא מצליח רובן המכריע של הבנות לעמוד בדרישות: במחזור האחרון באחד מבסיסי הטירונות, עברו את המבחן פחות מ30% של הבנות. מבחן חובה נוסף הוא מסלול המכשולים. את המבחן הזה עברו פחות מ10% של הבנות, לאחר ההקלות שניתנו להן: כדי לעבור את קיר הטיפוס, שגובהו כגובה ממוצע של גבר, הונח עבור הבנות ספסל עזר, שנועד לחפות על ההפרש בין גובהה הממוצע של בת לגובה הקיר. מעניין איך מתמודדים עם קיר הטיפוס חיילים נמוכים מהממוצע, לאור העובדה שהם אינם זוכים לספסלי עזר. אבל השאלה היותר קשה לגבי הנתון האמור היא ההתמודדות בשטח: יש לקוות שבמהלך קרב סוער בשטח בנוי, לא ייאלצו המפקדים להכריז על הפסקת אש זמנית, בכדי לתת שהות להצבת ספסלי עזר לחיילות שגובהן הממוצע נמוך מגובה המכשולים בשטח. משימה נוספת באימוני הטירונות היא התקדמות על מקבילים תוך הליכה באמצעות הידיים. מתוצאות המבחן עולה כי מחצית מהבנות לא הצליחו אפילו לעמוד על המקבילים. אורכו של המסע המסכם לבנות עומד על 13 ק"מ בלבד, בעוד שבטירונות חי"ר רגילה, נדרשים החיילים לעבור כ60 ק"מ, מתוכם קילומטרים ארוכים תוך נשיאת אלונקות. החיילות, לעומת זאת, נדרשות לשאת אלונקה לאורך ק"מ אחד בלבד. לאור זאת, יש להכין את המחבלים והמסתננים שלא יאריכו את שהותם בשטח מעבר למספר שעות מוגבל, שכן יש חשש שהחיילות לא יוכלו לסיים את המרדף הארוך עד תומו.

לא יכולות לשאת פצוע
נתונים נוספים, עולים מסקר פיזיולוגי שערך צה"ל בנושא שילוב הבנות במקצועות הלחימה. תוצאות הסקר הוצגו לפני מספר חודשים בפני הועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. אחד הסוקרים, רס"ן ד"ר יובל חלד, הציג את תוצאות הסקר, והתייחס להבדלים הפיזיים המולדים בין גברים לנשים, ולהשפעתם על תפקודה של חיילת קרבית: "יש טבלאות שאנחנו בדקנו וטבלאות רפואיות בינלאומיות, שאומרות שבסך הכל הכח של האישה בממוצע הוא נמוך בעשרים עד שלושים אחוז, מסת השריר נמוכה בעשרים עד שלושים אחוז, מסת העצם וכיוצא בזה. וזה בהכשרה של חייל גורם מגביל מסוים שצריך להתייחס אליו...כמובן שחייל קרבי צריך שיהיו לו היכולות הפיזיות שיאפשרו לו לבצע את הדברים האלה". (קרב מגע, לחימה אינטנסיבית מסעות וכו' ח.ר.). חלד תרגם את הפערים הללו לרמת השטח: "זה שיש הבדלים פיזיולוגיים אנחנו יודעים. אנחנו תרגמנו אותם לאיזה יכולות זה יכול להגביל. למשל, כשצריכת החמצן המרבית והכושר האירובי של אישה בממוצע נמוך בממוצע בכארבעים אחוז מזה של גבר ממוצע. זה יכול להגביל אותן או להגביל בכלל במסע ממושך, ביכולת נשיאת פצוע".

הסטנדרטים לחיילות מופחתים, כאמור, לעיתים עד כדי גיחוך, בלי לבחון את המחיר המבצעי. הגורם העיקרי למגמה זו, הוא חששם של המפקדים בבסיסי הטירונים משיעור שברי המאמץ הגבוה אצל הבנות. על הנתון הזה כבר עמדה ח"כ גילה גמליאל, יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה, באותה ישיבת ועדה: "נוצרה סיטואציה מאוד מביכה שבה נשים שכבר הגיעו, וזה אחוז מאוד קטן, לשירות קרבי, עדיין נפלו כתוצאה מבעיות של שברי הליכה", אמרה. גם ד"ר חלד הציג תמונה דומה מהסקר שערך:"ברוב המקצועות יש סרגלי מאמץ נפרדים לחיילים וחיילות. התמונה העגומה היא שגם אחרי ההתאמות, וזה משהו שחייב להיות על השולחן, יש עדיין אחוז שברי מאמץ לבנות גבוה בהרבה מזה של הבנים. במקצועות מסוימים בנות במקום לעמוד הן יושבות. הגענו למסקנה שגם עמידה גורמת לעומס על עצם, אז הן יושבות".

הנתונים מראים כי בבסיס טירונים מסוים הוגדרו כ15% מהחיילות נפגעות שברי מאמץ, אך בפועל מתלוננות כ30% נוספים מקרב הבנות על כאבים בגב וברגליים, ומושבתות מפעילות מחשש לשברי מאמץ. שברי המאמץ משביתים את החיילת לשבועות ארוכים.את הנזק לטווח הארוך שעלול להיגרם מהם, טרם הספיקו לחקור בצה"ל. אצל נשים, למשל, עלולה הפגיעה להתגלות בתקופת היריון ולידה. מפקדי בסיסי הטירונים מעוניינים בשקט תעשייתי, ובמינימום מקרי נשירה, ולכן רק בנות בודדות מוצאות את עצמן מחוץ למסלול במהלך הטירונות. במרפאות יושבות בנות רבות שבוכות כי ברצונן לעזוב את הטירונות לאלתר, אך הדבר לא מתאפשר להן, שמא יהפכו לסטטיסטיקה שלילית שתפגע במוניטין של הבסיס והעומדים בראשו. עם זאת, גם חיילת שעוברת את המסלול בהצלחה, היא לוחמת בעלת כושר ויכולות נמוכות יותר.

הבנות המוגדרות כ'קרביות' משרתות במספר תחומים, למשל: מדריכות אב"כ, מדריכות שריון וצניחה, שוטרות בפלוגת 'סחלב' של המשטרה הצבאית, תצפיתניות, חיילות משמר הגבול,וגולת הכותרת- לוחמות בגדוד 'קרקל': זהו גדוד חי"ר שהבנות מהוות בו כ80% . הוא הוקם במטרה לשלב בנים ובנות בצורה שוויונית במערך הלחימה של צה"ל, ומגיעים אליו בעיקר בנים ובנות מגרעיני הנח"ל. הגדוד משרת במשימות ביטחון שוטף בגבולות שלום- מצרים וירדן. יש לציין כי החיילות בגדוד זה מוגדרות כרובאי 05 –דרגת הקרביות הגבוהה ביותר בצה"ל, בעוד שבפועל הן עוברות טירונות רובאי 03 בלבד. "העובדה שהחיילות הקרביות ביותר נשלחות רק לגבול שלום, מעידה על כך שלצבא אין אמון מלא ביכולתן. בסך הכל חוסכים כסף על מילואימניקים שישרתו שם", אומר גורם המכיר את הגדוד מקרוב. "האינטרס בהשארתן של הבנות במסלול הקרבי בכל מחיר, הוא אך ורק פוליטי- החיילות הופכות לכלי שרת למימוש אינטרסים פוליטיים של רודפי השוויון לנשים. זה לא שבאמת זקוקים להן בחיל הקרבי". רוב המפקדים בשטח לא מעזים להתמרד:"אנשי כושר קרבי סבורים שהמסלול לא מתאים פיזית לבנות. אבל הם לא יגידו שום דבר, כי זה נגד הקונצנזוס. הם לא יוכלו להתקדם בצבא".

יוסגו או לא?

הגופים שדוחפים את מהפכת החיילות הקרביות בצה"ל, הם יוהל"ן- יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, וגופים חוץ צבאיים דוגמת ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה. באחת מישיבות הועדה שהתקיימה לפני כשנה, הצהירה היוהל"ן, תא"ל דבורה חסיד כי בכוונת צה"ל להרחיב ולבסס מקצועות שנפתחו לבנות, ואף לפתוח בפניהן מקצועות חדשים. מעניין לציין כי באותה ישיבת ועדה,ניסה לשווא ח"כ רשף חן משינוי, לברר מפיה של חסיד האם בנות יוצבו בחזית בזמן מלחמה או שמא יוסגו לאחור. הדיאלוג ביניהם הזכיר במשהו דו שיח של חרשים:
חן: במקרה של מלחמה הן נלחמות?
חסיד: הן אחראיות על שמירת הקו.
חן: במקרה של מלחמה הן נלחמות בחזית?
חסיד: הן נמצאות בקו ישראל- ירדן, הן עושות את הבט"ש בקו ישראל מצרים.
חן: השאלה היא אם במלחמה ישלחו אותן לחזית או לא.
חסיד: הן בחזית.
חן: הן יישארו שם ולא יסיגו אותן לאחור?
חסיד: הן בחזית. הן עושות את הבט"ש בגבול ישראל. אין מישהו אחר שיעשה את העבודה הזאת. יש 30% גברים, ושאר הכח מוחזק על ידי נשים.

כאמור לעיל, התקיימה ישיבה נוספת של הועדה לפני מספר חודשים, בה נידונה שאלת התאמת יכולתן הפיזית של הבנות למקצועות הלחימה. הדיון התבסס על סקר פנימי שערך צה"ל. הרוח העולה מפרוטוקול אותה ישיבה, היא התקפת הכח הנשי, קרי ח"כ גילה גמליאל וח"כ גילה פינקלשטיין, על הגברים נציגי הצבא, שהציגו את הנתונים הלא- בהכרח מחמיאים, ומיהרו לייפות אותם ולהבטיח לפעול במלוא המרץ לטובת מימוש ערך שויון ההזדמנויות לנשים בצה"ל.

קצין רפואה ראשי, תא"ל חזי לוי אמר כי: "אנחנו תופסים מקום טוב מאוד במדינות המערב, ואפילו מתקדמים בנכונות שלנו לשלב נשים בתפקידי לחימה. בצבא ארה"ב ביחידות המיוחדות במערך הלחימה, ביחידות הרגלים ביחידות השריון ביחידות התותחנים, הלוחמים- לא משרתות נשים". במה זכתה ישראל להיות פלורליסטית יותר מארה"ב בנושא? לצה"ל פתרונים. לוי מוסיף ומסביר מדוע חשוב שצה"ל יתאמץ על מנת לאפשר לבנות להשתלב בתפקידים הקרביים: "אמרנו שחייבים לעשות מעשה לבדוק מדוע (אחוז שברי המאמץ כל כך גבוה ח.ר.) ולהתאים את הסרגל כך שלבנות זה לא יקרה. א'- כדי לשמור על בריאותן, וב'- כדי שבאמת תוכלנה למלא את התפקיד שהן כל כך רוצות". מסתבר ששביעות רצונן של החיילות עומד גבוה בסולם העדיפויות הצה"לי.

בהמשך הוצגה הבעייתיות בחיל השריון: בנים ובנות צריכים לשהות יחד ימים שלמים בתוך טנק, ולהתמודד עם צרכים פיזיולוגיים ללא תנאים מתאימים. ח"כ גילה גמליאל לקחה גם את זה בקלות: "צריך להנדס את הטנקים אחרת, יש פתרון לכל דבר" .
בשלב מסוים בדיון, תיארה ח"כ גמליאל את ההירואיות הכרוכה בדמויותיהן של הלוחמות בתקופת קום המדינה. ד"ר חלד ניפץ בפניה גם את המיתוס הזה: "יש הרבה סיפורים יפים מאוד על נשים שנלחמו. הן אכן נלחמו. אבל ההקלות תמיד היו קיימות. הן נלחמו, הן סיפקו נשק, הן ירו, הן היו בעמדות. אבל בסופו של דבר, כשהיו צריכים לשאת את המשאות וללכת לשים את הפצצות על הגשר, מי שנשא את הדברים זה לא היו הנשים, ואני מוכן להראות לך את החומר הזה". חלד ממשיך וחושף את תורף המחלוקת, שמבעבעת מתחת לפני הדיון הנקודתי בועדה: "יש דבר שטיפה חורה לי פה כלובש מדים. אנחנו צריכים לזכור במה מדובר כאן. לא מדובר בנושא של חברה לא שוויונית. אנחנו מדברים כאן על מערכת שבסופו של דבר צריכה להילחם. ובעניין הזה הכי חשוב לנו צריך להיות, שבסוף בסוף אותו חייל שמגיע בסוף לקצה, והוא צריך להתמודד שם עם הקיצון שבקיצון ולקחת את החבר שלו שהוא בלי רגל או בלי יד, ולקחת אותו קילומטר אחורה ולהילחם תוך כדי, זה מה שחשוב לנו. חשוב לנו שיהיה האדם הכי מתאים בעולם".

למנוע חיכוכים במשפחה
גילוי מעניין באותו דיון היה העובדה שח"כ גילה פינקלשטיין, נציגת המפד"ל, דיברה דווקא בהתלהבות רבה על השרות השוויוני לבנות בצה"ל. היא פתחה את הישיבה בעדות אישית: "כשסיימתי את התיכון מאוד רציתי ללכת לנח"ל...זה הדבר היחידי שאני כועסת עליו (על אביה ח.ר.), שהצהרתי ולא התגייסתי לצבא...יש לי תלמידות שעברו קורס חובלות והצליחו בהצטיינות.. בוודאי שאני רוצה שתתקדמנה". כששמעה על נסיונות הצבא להתאים את סרגלי המאמץ לבנות, אמרה: "אני מאוד שמחה לשמוע את כל הנתונים שאתם מוסרים.ככל שהצבא יהיה שוויוני יותר ונגדל דור שוויוני יותר, זה מאוד משמח".
הדברים, שאינם עולים בקנה אחד עם פסיקות הרבנים לדורותיהם, האוסרים על בנות לשרת בצה"ל, מעט מפליאים כשהם יוצאים דוקא מפיה של נציגת המפד"ל. תגובת גילה פינקלשטיין: "השירות הצבאי ככלל, אינו מסגרת מתאימה לבנות דתיות, הן מבחינה דתית והן מבחינה מנטלית. תפיסתנו היתה מאז ומעולם ,לכוון את בנותינו לשירות הלאומי. עם זאת ,ישנם מקרים יוצאי דופן, בהם המשפחה מעודדת ומכוונת את הבת להתגייס לשירות צבאי. על מנת למנוע מתיחות ומריבה בתוך המשפחה, יש למצוא מסגרת מתאימה לבנות דתיות, כמו מסלול למורות חיילות וכדומה. עוד יש להדגיש ,כי בכל עניין שילוב חיילות במערך הקרבי ,יש צורך להתחשב בחיילי ישיבות ההסדר. שירות משותף עם בנות ,נוגד את ערכי היסוד עליהם בנויה המערכת המפוארת של ישיבות ההסדר. יש לעשות הכל כדי לא לפגוע בשילוב המיוחד הזה של חיילי ישיבות ההסדר במערך הקרבי בצה"ל.פגיעה כזו היא חוסר רגישות וסוג של אטימות כלפי מי שמהווים נדבך חשוב ומרכזי במערך של צה"ל".

גורם חוץ- צבאי המטפל בסוגיה, מספר לנו כי גם קצינים חילונים התעוררו לאחרונה להבין את חומרת המצב באותן יחידות מעורבות. תא"ל אביגדור קליין, למשל, לשעבר קצין שריון ראשי, אמר בשעתו כי "לא יהיו בנות שיכנסו לטנקים". מאז אותה הצהרה הספיקו בנות רבות להיכנס לטנקים, כחלק מהמדיניות החדשה שהחלה בתקופתו של הרמטכ"ל לשעבר ושר הביטחון שאול מופז. הפרצה הראשונה בחומת המערך הלוחם של צה"ל, נפרצה בעקבות בג"ץ אליס מילר. מילר עתרה נגד צה"ל כיוון שרצתה להשתתף בקורס טיס. בג"ץ דן אז בהרחבה בסוגית שירותן של בנות במקצועות שונים בצה"ל, ולבסוף הורה כי יש לפתוח מקצועות נוספים לשירות הבנות, והותיר מרחב החלטה למפקדים בעניין זה, על פי סעיף 6ב' לחוק שירות הביטחון. "צה"ל והעומד בראשו אז- שאול מופז, פירשו את פסק הבג"ץ 'לחומרה'. הם נתנו לו את הפרשנות הנרחבת ביותר האפשרית", אומר לנו אותו גורם. "הם פתחו בבת אחת מקצועות רבים לבנות, נתנו את כל ההקלות בו זמנית, ואף יצרו יחידות מעורבות שבג"ץ לא דיבר עליהן. ניתן היה לנטרל את השהות האינטימית והאינטנסיבית של החיילות עם חיילים ביחידות הקרביות, ליצור לבנות מסגרת אחרת". הגורם מעריך כי מאחורי התווית המדיניות החדשה בצה"ל עמדו מוטיבציות פוליטיות, בעיקר אלו של מופז:"הוא ראה את עצמו משתלב במהירות במערכת הפוליטית לאחר שיסיים את תפקידו. מופז ידע שקידום נושא כל כך 'פוליטיקלי קורקט', שירשם בכרטיס הביקור הצבאי שלו, יתן לו נקודות במגרש הפוליטי". כאמור, לא כל המפקדים בצה"ל מוכנים לשחק תפקיד במיצג הראווה של מופז. גורמים בצה"ל עושים ניסיון לעקוף את מכשול הבג"ץ בדרך אחרת: פעם בחודש נלקחות הבנות לבדיקות במרכז הרפואי 'תל השומר'. מטרת הבדיקות הללו היא ליצור 'תיק' הוכחות רפואי, לפיו בנות לא מתאימות לשירות הקרבי מבחינת יכולתן הפיזית. עם התיק הזה יוכלו אותם גורמים לעמוד מול הבג"ץ, ולתבוע ממנו להגביל את אותה פרשנות מרחיבה שנתן מופז.

תהליך שילובן של הבנות החל לפני כחמש שנים. לאחר בג"ץ מילר, הודיע הרמטכ"ל כי באוגוסט 2001 ייסגר ח"ן- חיל הנשים, וצה"ל יישם בהיקפים גדולים את שילוב הבנות בכלל, וביחידות הקרביות בפרט. לקראת תאריך זה, ניסו גורמים מקרב ישיבות ההסדר והמכינות בראשות הרב איל קרים- ראש המכינה הקדם צבאית 'עטרת'- להידבר עם הרמטכ"ל ושר הביטחון, על מנת לעכב את המהלך. תלמידי ישיבות ההסדר והמכינות קיימו הפגנה גדולה ומתוקשרת באותו זמן, מול משרד הביטחון. מופז סרב להיפגש עימם, כנראה כיוון שחשב שהגל יעבור בסופו של דבר. התקיימו פניות לנשיא המדינה, ובמקביל נפגשו הרבנים הראשיים עם מופז עצמו. הפגישה היתה טעונה, ומופז, שהבין שלא יוכל להתעלם, הסכים להקמת ועדה שתבחן את הנושא. את עבודת הועדה הנחו הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא. רוח ההמלצות שיצאו מטעם הועדה היתה לאפשר לחייל הדתי לשרת בצבא ללא נהלים שיכשילו אותו. בשטח, ההמלצות מיושמות לפי בחירה חופשית של כל מפקד. "בבית הספר לקצינים, למשל", מספר לנו הגורם "המפקד כעת הוא גל הירש, הידוע בדעותיו הפלורליסטיות. הוא מנהיג שם מגמה של שוויון בתיאוריה ובמעשה. בנות רבות משתלבות כעת בבה"ד 1".

מחלישות את היחידה
אחד מאותם קצינים חילונים שהתעוררו נגד היחידות הקרביות המעורבות, הוא אל"מ במיל. יהודה וגמן, חילוני ופמיניסט מוצהר. לדבריו "יש לבחון את הדברים מבחינת היכולת של היחידה הקרבית להפיק עוצמה מרבית בקרב. לשם כך היא מתאמנת וקיימת. כל מה שפוגע ביכולת הזו אסור לתת לו לקרות, צריך להילחם בו. אחד הגורמים שמחלישים יכולת של יחידה קרבית הוא הבנות. בכל מה שקשור ליצירת עוצמה צבאית, מאמץ פיזי למול מצוקות הקרב, לבנות יותר קשה מעצם זה שנולדו בנות. כמו שבנים לא יכולים ללדת, גם בנות נולדו חלשות יותר פיזית. זה הוכח מחקרית בצבא ארה"ב. גם באולימפיאדה יש הפרדה בין מקצועות נשים למקצועות גברים. כאשר יחידה מורכבת מבנים ובנות עוצמתה הקרבית נמדדת על פי המקסימום של הגורם החלש, הוא זה שיכתיב את התוצר הסופי של העוצמה. כשהבנות לוחמות בקרבי, מעצם זה שהן חלשות פיזית הן מפחיתות את העוצמה הקרבית. ארגון צבאי שמחליש במודע את עוצמתו הקרבית הוא לא מקצועי, לא אחראי ולא מוסרי. הוא מוציא לקרב יחידה בעוצמה נמוכה יותר ממה שהיתה יכולה להיות אלמלא הבנות. יחידה מעורבת חלשה יותר מול יחידה של בנים בלבד, וזאת מבלי להיכנס לעניין המוסרי שפוגע אף הוא באיכות היחידה".

גם אל"מ במיל' מוטי יוגב, רואה סכנה לצה"ל במדיניות הזו, שאינה נובעת משיקולים מקצועיים טהורים: "שירותן הקרבי של הבנות לא רק שאיננו נדרש ונצרך ואיננו משרת כלל את מטרות צה"ל, אלא גם משרת מטרות טפלות להן של אותם פרטים או ארגונים שבטחון ישראל עומד אצלם בסולם עדיפויות פחות ממתן אפשרות שווה לבנות, או יכולת אישית שלה להוכיח את עצמה לה ולאחרים. דבר כזה מעולם לא היה שיקול בצה"ל. השיקולים היו ענייניים. כשלא היו יעדים בלבנון, לא ביצעו פעולות רק כדי שיחידות מסוימות תרגשנה טוב. לכן גם לא גייסו בנות ליחידות קרביות כדי שיוכיחו את עצמן". הבעיות בתפקוד נובעות לדעתו בעיקר מהשהות האינטנסיבית והאינטימית של בנים ובנות ביחידות כאלה, ולחילופין במקרים קיצוניים- בנות שהתפתו לערבים במחסום בו שרתו. לגבי פעילותו של גל הירש בבה"ד 1, מסתבר שלא בהכרח היא עולה יפה. יוגב יודע מכלי ראשון שבקורס הקצינים האחרון שהסתיים בבה"ד 1, הקורס הנפרד הגיע לתוצאות טובות יותר בכל המדדים מאשר הקורס המעורב. עוד הוא מספר כי הקו שהונהג מימי מופז צובר תאוצה, והיום הוא מקודם בצורה מאורגנת: עשרות רבי סרניות עוברות בבתי הספר ומעודדות בנות להתגייס לשירות קרבי.

השאלות שהפנה 'בשבע' לדובר צה"ל לא נענו במלואן. העובדות והטענות שהועלו בכתבה זו,אולי היו קשות מדי, ואולי לא היו חשובות די הצורך בעיני הגורמים בצה"ל. שאלות נוספות כמו- מדוע לא יפעל צה"ל גם למען שוויון חובות לבנות, וכולן תצטרכנה לשרת שלוש שנים- נשארו גם הן ללא תשובה. כאמור, לצה"ל פתרונים. בינתיים נותר רק לקוות שהמחיר הביטחוני שנצטרך לשלם על המהלכים הללו, לא יעבור את גובהה הממוצע של חיילת.

תגובת דובר צה"ל: "בצה"ל קיים סרגל מאמצים התואם את הפער הפיזיולוגי בין המינים השונים, אך סרגל המאמצים שונה בצורה מינורית בעיקר בשלב הטירונות. קיימים הבדלים פיזיולוגיים ואנרטופומטרים בין גברים ונשים, הגורמים לשוני בעמידות למאמצי קיצון. לאור סקר מדוקדק שנעשה בעבר, ישנם כיום תפקידים רבים אשר בעבר היו פתוחים לבנים בלבד, (תפקידי לחימה, טיס, תומכי לחימה ועוד) וכיום משתלבות בהם גם חיילות ובהצלחה מרובה ועם מוטיבציה גבוהה. כדי להגדיר טוב יותר את ההבדלים ביכולות בין גברים לנשים, ולפתח טוב יותר את ההכשרה תוך מניעת נזקים בריאותיים, חיל הרפואה בשיתוף קבוצת מדענים מהאקדמיה בארץ, ובמימון מז"י, מקיימים בימים אלו מחקר רב שנתי, שתוצאותיו יעזרו לקבל החלטות שיהיו מבוססות על ידע, באשר לשילובן של נשים במקצועות הדורשים מאמץ עצום תוך שימור בריאותן ועמידותן בתפקידים אלו".