חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 124ראשיהפצה

אמיץ מכדי להיות קצין - בגליון השבוע

הטלפון לא הפסיק לצלצל השבוע בבית משפחת וובנובוי, שבנם הודח מקורס קצינים לאחר שהצהיר כי יסרב להשתתף בעקירת יישובים.
30/12/04, 00:00

"מי שאומר שאין דבר כזה פקודות לא חוקיות צריך לזרוק אותו מהצבא", אומר האב ויטלי וובנובוי, ודורש להדיח את גל הירש, מפקד בית הספר לקצינים

הוא הגיע לצבא מקרני שומרון, אבל לדאבון ליבם של הפרשנים יודעי העתידות משפחתו היא לא מתנחלת- דתית- לאומית טיפוסית. י´, הצוער שהודח בשבוע החולף מבית הספר לקצינים, מגיע ממשפחה חילונית, עולה מרוסיה שאמנם הייתה ציונית עוד בחו"ל ("קראנו ´אחד העם´ וז´בוטינסקי לפני שהדבר היה מותר") אבל הגיעה לקרני שומרון בעיקר בגלל הסביבה הנוחה והיחס הטוב של השכנים. היום, כאשר האם חברה במנהיגות יהודית והאב נכח בפינוי חוות מעון המשפחה כבר בהחלט ימנית. דבריו של י´, יש להניח, הדליקו נורה אדומה ומהבהבת אצל מפקדיו. נורה שאומרת שביום פקודה אי אפשר לחפש סרבנות ימנית רק מתחת לראשים חבושי כיפות סרוגות. ועם חברים- צוערים רבים שהודיעו לי´ שהם תומכים באמירתו, התופעה ככל הנראה, רחבה יותר משקובעי המדיניות מעיזים לחשוב.
***

אסיה וויטלי וובנובוי עלו ארצה מרוסיה לפני 13 שנה. הבית חינך לזהות יהודית, ציונות ועצמאות מחשבתית מספרת אסיה: "לימדנו אותו, אפילו במדינה הטוטליטרית שבה גרנו, שכאשר אתה נותן דרור לדיעותיך, אתה יכול להיות חופשי יותר בכלא מאשר מי שמסתובב בחוץ אבל מפחד לחשוב. אפילו במדינה כמו רוסיה יש לך זכות לחשוב, ובודאי במדינה דמוקרטית, בה יש לך אפילו את הזכות להביע את דיעותיך בקול ולנסות לשכנע".
משפחת וובנובוי, השתדלה ליישם את התפישה הזאת גם בתוך הבית, והמסרים השפיעו על י´: "הוא אדם מאוד סובלני" מעידה אימו "וויכוח על דיעות הוא דבר לגיטימי בעיניו".

י´ הוא בוגר ´שבח מופת´ התל אביבי, שרבים מנרצחי פיגוע הדולפינריום לפני שלוש וחצי שנים, היו תלמידיו. הוא למד בכיתה פיזיקה ומתמטיקה ברמה מוגברת, ומכיוון שי´ הוא גם חובב מחשבים, הציע לו צה"ל ללכת לעתודה. י´ סירב והעדיף להיות קרבי.
מעמד הגיוס היה רגע מרגש עבור האב ויטלי ובנו. ויטלי, שהגיע מאוחר מידי לישראל מכדי לשרת במילואים, הרגיש שבנו עושה זאת גם במקומו: "כשהיינו בגלות" הוא מספר "צבא ההגנה לישראל היה הסמל של מדינת ישראל, של סוף הגלות, ואני תמיד חלמתי לעלות ארצה ולהיות חלק מהצבא הזה. כשאמרו לי שאני מבוגר מידי התחלתי לחלום על הרגע שבו יתגייס בני לצבא".
והרגע הזה אכן הגיע, לפני 18 חודשים.

***
י´ היה מאושר להיות חלק מצה"ל, למרות שהקשיים הפיזיים לא פסחו עליו: "הוא סוף סוף הרגיש שהוא מחזיר את חובו לחברה ולמדינה" מספרת האם. כשאימו ניסתה לשכנע אותו לפרוש מהפעילות המייגעת של שמירות וללכת לתחום שיאתגר אותו מבחינה שכלית, השיב לה הבן: "מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת של השמירות. אז למה שלא אני אעשה את זה?"

לפני מספר שבועות, לאחר שסיים בהצלחה קורס מ"כים, החל י´ את ההכנה לקורס הקצינים.
במסגרת שיעור ערכים צפו הצוערים בסרט ´מחסומים´ והדיון עסק בכך שצריך להשתדל לא לפגוע בגופם וברגשותיהם של האזרחים הערביים העוברים במחסומים. "לא היה סרט אחר שהראה איך הערבים משתמשים באמבולנסים כדי לפגוע ביהודים" מעיר ויטלי.
השלב הבא של הדיון עסק ב´מכתב הטייסים´ שמסרבים להשתתף בהפצצות בשטח בנוי כדי לא לפגוע בערבים חפים מפשע. המפקד הוקיע את המכתב ודיבר בגנות התופעה.
כעת הגיע המפקד ללב העניין: "יש סרבנות משמאל ויש סרבנות מימין" הוא אמר והוסיף שיש שיסרבו להשתתף בהפצצה על אוכלוסיה ערבית ואחרים שיסרבו לקחת חלק בפינוי גוש קטיף.
כדי להדגים עד כמה חשוב לציית לפקודות אמר המפקד כי עצמו יתנדב להשתתף במלאכת פינוי היישובים ואף יבקש שישתפו את כיתת הצוערים שלו, משום שקצינים צריכים להוות דוגמה לשאר הצבא "אני משוכנע" הוא חתם את דבריו "שאיש לא יסרב לפקודה הזו".
י´ השיב למפקדו שההשוואה בין סרבנים שלא רוצים לפגוע בערבים בעת מלחמה, ליהודים שלא רוצים לגרש יהודים מבתיהם היא מקוממת. הוא הוסיף ואמר, שזו היא פקודה בלתי חוקית בעליל שמנוגדת למגילת העצמאות ולכל הערכים שעליהם קיימת מדינת ישראל. המפקד סיכם את הדיון בכך שהוא אינו מסכים עם י´ והשיעור תם. מאוחר יותר נקרא י´ אל המג"ד, שם ניסה הנ"ל לשכנעו לחזור בו מן הקביעה שמדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל ושהוא יסרב לבצעה. י´ לא הסכים והודח מן הקורס על "התבטאות שאינה הולמת". הוא אף הועבר לתפקיד שאינו קרבי.

***
הוריו של י´ תמהים וכועסים על החלטתם של מפקדי צה"ל. אסיה טוענת כי בעצם לא היה כאן בכלל מעשה סרבנות. רק התבטאות במסגרת דיון פתוח. "חוץ מזה זו ההתבטאות הכי הולמת, והכי יהודית שיש" אומר ויטלי.

הסיטואציה הזו מזכירה לבני הזוג וובנובוי את המדינה ממנה הגיעו: "משטרת דיעות אנחנו כבר מכירים. היתה לנו כזאת ברוסיה. " אומרת אסיה "אם בצה"ל לא מכבדים אנשים שיש להם כוח להביע דיעה ישרה אז את מי מעריכים? רובוטים? זה צבא קטן שאמור להיות חכם. הצבא של רוסיה, בניגוד לצה"ל, הוא צבא המונים ושם החיילים פועלים כמו רובוטים, אומרים להם לירות ולהרוס עיר שלימה אז הם עושים את זה בלי לשאול".
"להבנתי" מוסיף ויטלי "בצבא יהודי לא יכולה להיות דיעה שמגיעה ממקום הומני שלא יכולה להיות מקובלת". כן. ויטלי חושב שגם את דיעותיהם של סרבני השמאל, אליהן הוא מתנגד בכל נימי נפשו, גם אותן צריך להתיר לשמוע.

י´ סיפר להוריו שחברים רבים הגיעו אליו אחרי השיעור ואמרו לו שגם הם יסרבו לפנות יישובים, אבל הם מפחדים להביע את דעתם. ויטלי מצר על זה שהצבא מגדל קצינים שמפחדים והוא חושב שאולי אם כולם היו מביעים את דעתם- הרי שהייתה זו התנהגות ישרה יותר ואולי אפילו היו מצליחים למנוע את הפינוי.
***

י´ הפך להיות ג´ובניק. הוא חוזר הביתה בתדירות גבוהה יותר והוא פחות עייף אבל בכל זאת הוא היה רוצה מאוד לחזור ולהיות קרבי. "לא כל כך קשה לו עם זה שהוא לא יהיה קצין כי העיקר זה לשרת בצבא" אומרת אסיה "אבל מה שכן מפריע לו זאת ההבנה שלא מכבדים מחשבה ויושר בצה"ל אלא דורשים מאנשים לשקר. בכל מקרה הוא שמח במה שהוא עשה".

ויטלי, אינו מתכוון לוותר לצה"ל בקלות על ההדחה ולא כדי לגרום לבנו להיות קצין, אלא מתוך עיקרון. וובנובוי מתכוון להגיש ערעור על הדחה לא חוקית ומבטיח לפעול בכל כוחו כדי להדיח את מפקד בה"ד 1 שמבחינתו לא ראוי לתפקיד הזה: "מי שאומר שאין כזה דבר פקודות לא חוקיות- אותו צריך לזרוק מהצבא".

משפחת וובנובוי מקבלת בימים האחרונים הרבה טלפונים של הבעת תמיכה והבעת השתתפות. "זה כל כך מחזק ואני מודה לכולם. אנשים אומרים לי: ´הבן שלך גיבור´ אבל הבן שלי אומר שהוא לא מרגיש כמו גיבור אלא שהוא עשה את מה שהיה טבעי לעשות והוא לא מבין למה אחרים לא עשו כמותו".

תגובת הצבא:
"החניך האמור הורחק מן השלב המכין בבית הספר לקצינים עקב חוסר התאמה, התנהגות שאינה הולמת קצין ופגיעה במשמעת הצבאית. לחניך עמדה חד משמעית והוא אף חזר והצהיר בבירור אישי מולו כי יסרב פקודה.
לאחר תהליך זה החליט מפקד בית הספר לקצינים בהתייעצות עם מפקד זרועות היבשה להרחיקו. צה"ל רואה בחומרה סרבנות מכל סוג שהוא וכל התנהגות מסוג זה תיענה בתגובה חריפה".
אגב, נסיון לדבר עם המפקדים עצמם ולהבהיר עימם את הקו המבדיל בין הבעת דיעה לסירוב בשטח, עלתה נענתה בשלילה.