חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 196ראשיהפצה

תהיו בקשר - בגליון השבוע

גם אם את ראש הממשלה תאפשרי לבעלך להעניק לך, אומרת נעמי וולפסון, מדריכת כלות ויועצת זוגית,. "הבאת ילדים דווקא מחזקת את הזוגיות, ובמשפחות ברוכות ילדים תהיה בדרך כלל זוגיות טובה יותר", היא קובעת, גם מניס
16/06/06, 01:11
עתיה זר

 וולפסון מבקרת את הדרכת הכלות מטעם הרבנות, ומספרת על פרויקט הדרכת הכלות החילוניות של ארגון "צהר" שמצליח ליצור גישה חיובית לנושא טהרת המשפחה.

עונת החתונות בעיצומה. לכל אחד מאיתנו תלויה מן הסתם על המקרר הזמנה (לפחות אחת) לחתונה של מישהו מוכר. כאשר אדם נשוי פוגש את ההזמנה בתיבת הדואר, הוא נאנח בגלל הצ'ק שייאלץ להוציא בקרוב. הרווק המקבל את ההזמנה חש צביטה בלב, לנוכח מעגל הרווקים ההולך ומצטמצם סביבו, בעוד הוא נשאר ברווקותו. למדריכת כלות ותיקה ומנוסה כנעמי וולפסון, חתונה היא הרבה פרפרים בבטן ותפילה שהכל ילך כשורה, ושלא יגיעו אליה בעוד שנה-שנתיים במסגרת עיסוקה הנוסף כיועצת לקשר זוגי.

נעמי וולפסון התפרסמה בשנים האחרונות בשל ספריה העוסקים בזוגיות מנקודת מבט יהודית. המפגש עם קשיים רבים שחוו זוגות כתוצאה מהדרכה בלתי שלמה הוליד את החלטתה לכתוב את הספרים האלה, המתייחדים בכך שהם מתייחסים לקשר הזוגי האינטימי על-פי הדרכתה של התורה.

למרות היותה אישה עסוקה, קיבלה אותנו נעמי בסבר פנים יפות, בביתה המרווח שביישוב פסגות. סגנון דיבורה הנעים אינו מפחית מהנחרצות שבה היא מתייחסת לנושאים הקרובים ללבה, במיוחד כאשר נראה לה שתפיסה רווחת ומוטעית גורמת סבל לזוגות רבים.

עיסוקה האינטנסיבי בנושא החל כבר לפני כעשרים שנה, וכיום הוא מקיף, נוסף להדרכת כלות וייעוץ נישואין, תחומים רבים: הקמתו וריכוזו של פרויקט הדרכת כלות מן המגזר החילוני מטעם ארגון 'צהר', לימוד זוגיות יהודית במדרשת 'שובה' בעפרה והרצאות בימי עיון ובכנסים שונים. כל זאת בד בבד עם גידול משפחה בת שמונה ילדים וילד נוסף באומנה.

ייעוץ נישואין

גדי וליאורה, נשואים שנתיים, הגיעו לייעוץ נישואין. בתחילה סירבו לדבר זה עם זה, ובהנחיית היועצת החלו לתאר את מצבם.
ליאורה סיפרה איך גדי נותן לה להרגיש כל הזמן כאילו אי אפשר לסמוך עליה. כשהם יוצאים יחד לקניות, הוא מסרב לאפשר לה לשאת את שקית הקניות. "אפילו לא חבילת מרגרינה", אמרה בדמעות. "מה, אני כל-כך לא יוצלחית? בכל פעם שאנו יוצאים מהסופר אני מרגישה כל-כך מתוסכלת!"
גדי הביט בליאורה בתימהון, ובקושי הצליח להוציא מפיו: "כל-כך רציתי להיות ג'נטלמן..."
זהו סיפור אחד מני רבים שמספרים זוגות הפונים אל נעמי לייעוץ. סיפור נוסף: חנן ואורה נשואים שמונה שנים. אורה פותחת: "שמונה שנים אנחנו נשואים, והוא מעולם לא נתן לי מתנה! שום תשומת לב, לא בחגים, לא ביום ההולדת… כל תאריך כזה שעובר בלי שום יחס מצדו מוכיח לי שאני לא חשובה לו".
"זמן קצר אחרי שהתחתנו הבאתי לך מתנה יקרת ערך", משיב לה חנן. "הסתכלת עליה במבט זועף, בחנת אותה מכל הצדדים, ואפילו תודה לא אמרת לי. אז מה הפלא שלא הבאתי לך מאז כלום? לא חשבתי שאת רוצה בכלל".
אורה מממשיכה בכעס: "ברור שלא אשמח מחפץ, יקר ככל שיהא, אם לא מצורפת אליו הקדשה".
"אבל בשבילי החיפוש, המחשבה מה ימצא חן בעינייך, ההשקעה הכספית – הם הם הביטוי לאהבה שלי", משיב חנן ההמום…
"זה לא ייאמן, איך מריבות בין בני זוג הן על דברים כל-כך קטנים ולא עקרוניים. הדוגמאות האלה הן דוגמאות מאוד מייצגות של מריבות שמתפתחות ומביאות את הזוג לייעוץ. לצערי, מגיעים רק כשהמצב קשה מאוד. אבל אני חייבת לציין בסיפוק שפעמים רבות זוג מגיע למפגש הראשון כשהוא בקושי יכול לדבר אחד עם השני, או עסוק בהאשמה הדדית, ואחרי כמה מפגשים הם במקום אחר לגמרי. במפגש הראשון בדרך-כלל אני לא מצליחה להשחיל מילה, כי לכל אחד יש מטען כל-כך גדול, והוא רוצה לפרוק אותו.

אני אומרת לזוגות: אל תחכו שיגיעו מים עד נפש. תפתרו את הבעיות כשהן קטנות. לפעמים זה כל-כך אבסורדי, הם רבים כי הוא חייב אוויר, והיא לא סובלת יתושים. אז הם צריכים לבוא אלי וגם לשלם הרבה כסף בשביל לשמוע שאפשר לשים רשת. אומרים לי לפעמים שמריבות קטנות מעידות על בעיות גדולות. גם אם זה נכון, השינוי נעשה דווקא בדברים הקטנים. את העזרה אני יכולה לתת דווקא מהסיפורים הקטנים שהם מספרים. אני מאמינה שאם היתה לזוג תקופה טובה, אפילו קצרה, הוא יכול לחזור אליה. הבעיה נובעת בעיקר מחוסר תקשורת".
בפגישות הייעוץ מדגישה נעמי את האחריות שכל אחד צריך לקחת כדי לשנות את המצב. "תמיד מצפים מהשני שישתנה. אם אישה אומרת לי: 'אני רוצה שבעלי יהיה פחות אגואיסט', אני אשאל אותה : 'מה את יכולה לעשות כדי שהוא יהיה פחות אגואיסט?' זה המוטו. שכל אחד ייקח אחריות על השינוי. אני תמיד חוזרת לאדם עצמו".

מקומו של הבעל
כיצד משפיע השוויון בין גברים לנשים על הזוגיות?
"פעם אישה היתה תלויה בבעלה, כי הוא היה המפרנס, והתלות הזו חייבה את הקשר ביניהם. כיום אישה יכולה להגיד: 'אני גם מפרנסת, גם מבשלת, הכל אני עושה. למה אני צריכה אותו בכלל?' אישה כזו תרגיש בודדה ואומללה אם היא לא תדע לתת לבעלה את המקום הראוי לו. גם האישה הכי קרייריסטית, אפילו אם היא ראש ממשלה, כלפי בעלה היא נשארת אישה. האיש מאוד רוצה לתת, מאוד רוצה להעניק, והאישה צריכה לאפשר את זה.
גם מבחינה פיזית זה ככה, וגם מבחינה נפשית. באינטראקציה בינה לבין בעלה, האישה היא במקום של קבלה. האישה בימינו מאוד מחמיצה את המקום הזה, בורחת ממנו. אני נפגשת בזה הרבה מאוד בעבודה שלי. הרבה פעמים האישה לא מבינה למה האיש מתנהג כלפיה בעוינות. זה נובע מזה שהוא איבד את המקום שלו. שהיא לא מכבדת אותו. הרי בן אדם הוא טוב ואוהב כשהוא מרגיש שהוא מועיל, שיש לו למי לתת. שהוא חשוב בשבילה. בלי התחושה הזו, כל כוחות הנתינה שלו נעלמים. אין כלי להעניק לו את כל הטוב.

זה נושא שאני מדברת עליו הרבה. היום, כשלהרבה נשים אין תלות טכנית בבעל שלהן, הקשר הוא אמנם אתגר גדול יותר, אבל הוא יכול להביא למשהו הרבה יותר עמוק ואמיתי, שהחיבור לא יהיה טכני אלא נפשי".
כיום רווחת גישה שיש לדחות הבאת ילדים לעולם כדי להעמיק את הקשר הזוגי.
"צר לי מאוד על הגישה הזו. בספר הראשון שלי אני פותחת בפירוש רש"י על הפסוק 'ודבק באשתו והיו לבשר אחד'. רש"י אומר שהאחדות בין האיש והאישה מתבטאת בילד המשותף. זאת אומרת שהאחדות והזוגיות נבנית מזה שיש ולד. ילדים רק בונים את הזוגיות, לא מפריעים לה. כל החוויה של הלידה, וההתבוננות בחיוך הראשון, ביצירה המשותפת... אני לא נכנסת לסוגיה של דחיית הריון משיקולים של לימודים וכו', זה שישאלו רב. אגב – ואני אומרת זאת באופן ספונטני, כי לא עשיתי מחקר בנושא – נראה לי שיש קשר בין ילדים שגדלו במשפחות ברוכות ילדים לבין זוגיות טובה. במשפחה גדולה לומדים לשתף פעולה, להסתדר, וזה רק לטובת העניין".

בית פתוח
האם הדרכה טובה לפני הנישואין תגרום לפחות זוגות להגיע לייעוץ?
"ישנו קשר ישיר בין ייעוץ נישואין להדרכת כלות", קובעת נעמי בצורה חד-משמעית. "הדרכה טובה יכולה למנוע הרבה בעיות, בעיקר בתחום האישות. זוגות רבים מגיעים לייעוץ בגלל קשיים בתחום האישות, הנובעים מחוסר ידע ומתפיסה לא נכונה. מדריכת כלות משאירה פעמים רבות ל'שיחה האחרונה' את הנושא הזה, ואז זה נופל בבום, בלי שיש אפשרות לתהליך, להכנה נפשית. אני מרגישה שמשהו בחינוך לא מועבר נכון. אם נותנים צידה נכונה לדרך לכל זוג, אפשר למנוע מהם הרבה עוגמת נפש".

מה לדעתך מועבר לא נכון בחינוך?
"כשכתבתי את הספר 'ודבק באשתו', נדהמתי לראות איזה מקום עצום תופס הנושא הזה במקורות שלנו. זה תופס המון מקום, בצורה הכי טבעית והכי זורמת. החסימה שקיימת בציבור הדתי, הסגירות הזו, יוצרת רק קשיים".
כדוגמה לתסכול שלה היא מספרת על מקרה שהתרחש באחד מבתי הכנסת, שבו שעות ספורות בלבד אחרי שספרה 'ודבק באשתו' הושם על מדף הספרים החדשים במקום, נעלם הספר במסגרת 'צנזורה חינוכית'. נעמי פנתה לרב הקהילה, שהסכים איתה שאין בספר כל פסול, אך טען כי הוא אינו יכול לשנות את אופייה של הקהילה ואת האנשים. "פחדו שבני נוער יקראו את הספר", היא אומרת בכעס. "מה עדיף? שיגלשו באינטרנט באתרים מפוקפקים? אני חושבת שפה אנחנו מפספסים, כי את הסקרנות הטבעית, הבריאה, שקיימת בבני הנוער לא נוציא מהם. השאלה אם נדע לספק להם תשובות".
היא מביאה דוגמה נוספת לחשש מיותר, לדעתה, מפני חשיפת בני הנוער לנושא. "היו שני מקומות שבהם הגעתי כדי לתת הרצאה שלי, שנקראת 'ואל אישך תשוקתך' ומיועדת לנשים נשואות. הרצאה פשוטה שזוכה לתגובות חיוביות מאוד מנשים. להפתעתי, הגיע קהל מצומצם מאוד. שאלתי אם התפרסמה ההרצאה, והשיבו לי שכן. שאלתי אם תחת הכותרת המדוברת, והשיבו לי שלא, כי זה שם לא צנוע. זה מתפרסם בדף מידע וזה לא טוב בשביל הנוער. אלוקים אדירים! אבל זה פסוק! מה הם רוצים? לצנזר את התנ"ך?! שלא יגיעו כשמספרים על יהודה ותמר או את פרק א' בבראשית? להיפך, שידעו ש'ואל אישך תשוקתך' זה שיעור תורה ולא נעמי רגן!
"לי, באופן אישי, היה קל יותר לפתוח את הנושא, כי גם אני וגם בעלי הגענו מחוץ לארץ, ובתור שכאלה אנחנו יותר פתוחים. גם בבית אנחנו מאוד פתוחים עם הילדים. הילדים שלי הם החברים הכי טובים שלי והיועצים הכי טובים שלי. אני מאחלת את זה לכל משפחה".

משוויץ לפסגות
נעמי וולפסון נולדה בעיירה קטנה בחלקה הצרפתי של שוויץ, למשפחת בוצ'קו. לאביה הייתה ישיבה ציונית, והילדים גדלו בידיעה ש"בשוויץ אנחנו תיירים", כשהמטרה היא עלייה לארץ. בגיל 18 עלתה לארץ לבדה, שירתה בשירות לאומי בירושלים ולאחר מכן למדה במכללה, לתואר ראשון ושני.
במהלך לימודיה נישאה לרב אברהם וולפסון, אף הוא עולה חדש, שעלה מטורונטו. הזוג הצעיר התגורר ברובע היהודי בירושלים, ולפני 19 שנה עבר לפסגות, בעקבות שכנים חברים. במהלך השנים עלתה לארץ כל משפחתה של נעמי, והם מתגוררים בכוכב יעקב, סמוך לפסגות. אחיה הוא ראש ישיבה בכוכב יעקב, והוריה מתגוררים בסמוך אליו.
לרב אברהם ולנעמי וולפסון שמונה ילדים, מתוכם ארבעה נשואים, שזיכו אותה בתואר 'סבתא' כבר כמה פעמים. "כל אחד מילדינו דתי בדרך שלו. אני חושבת שאם יש משהו שמאחד אותנו, זו השמחה. אני תמיד אומרת שמפני שלא היה לי זמן לחנך את הילדים לא הצלחתי לקלקל אותם".

בעוד בעלה מלמד כל השנים בישיבת מעלה אדומים, עברה היא מפרויקט לפרויקט. "אני תמיד מחפשת אתגר חדש", היא מעידה על עצמה. לאחר לימודיה במכללה בירושלים פתחה מגמה צרפתית במכון אורה (מכון לחוזרות בתשובה) ולימדה עולות מצרפת. שם החלה את דרכה כמדריכת כלות, כאשר תלמידותיה החלו להינשא ונזקקו להדרכה. לאחר כמה שנים במכון אורה החלה ללמד במדרשת 'שובה' בעפרה. ב'שובה' החלה ללמד את נושא הזוגות בתנ"ך, ובשנה השנייה החלה לתת חוגים לקבוצות קטנות, בנושא בניית הבית היהודי, חוג פופולארי בקרב בנות המדרשה עד היום.
הניסיון הרב שצברה במהלך השנים במסגרת הדרכת הכלות והייעוץ הזוגי דחף אותה לכתוב את הספרים בנושא. "השקעתי שנה אחת בכתיבת כל ספר, ונהניתי בכל רגע מהכתיבה, כי ידעתי שזה דבר נצרך. אני כבר לא יכולה לשמוע כל-כך הרבה נשים וזוגות מתוסכלים, עם קשיים שניתן לפתור כל-כך בקלות, והם אפילו לא יודעים שניתן לפתור אותם.
לספר 'ודבק באשתו' מגיעות תגובות נלהבות. אנשים מתקשרים וכותבים לי מכתבים, כמה שהספר השפיע ועזר. היו אפילו שכתבו שהספר הציל אותם, שינה להם את כל התפיסה. היה סיפור של זוג שקנה את הספר, ולמחרת אני מקבלת טלפון מהאישה: 'יישר כוח על הספר. אם רק בעלי יקרא אותו הכל יהיה בסדר'. כמה שעות אחר-כך הבעל מתקשר ואומר: 'יישר כוח על הספר, אם רק אשתי תקרא אותו הכל יהיה בסדר'".
היום נעמי חולמת לכתוב עוד ספר, שיהיה מיועד לציבור הרחב, לאו דווקא הדתי. "אני מרגישה שזה צו השעה עכשיו, שיהיה ספר לציבור שבאמת צמא לשמוע את היופי שביהדות. ספר שיציג את הזוגיות ואת כל הנושא של טהרת המשפחה וידבר בשפה עכשווית". הצורך בספר כזה עלה מתוך המפגש של נעמי עם כלות חילוניות, במסגרת פרויקט הדרכת הכלות של 'צהר'. 

דואגות לכבוד הדת
איך נולד הפרויקט?
"הגיעו אלי לא מעט סיפורים על כלות חילוניות, שהמפגש עם דיני טהרת המשפחה הרחיק אותן ועורר בהן סלידה. באחד הימים, זמן קצר לאחר ששמעתי על מקרה כזה, פגשתי אחד מרבני 'צהר'. סיפרתי לו את הסיפור, וביקשתי: "אתם ב'צהר', תעשו משהו!" הרב הציע לי להרים את הכפפה ולפעול בנושא בעצמי. מכאן התגלגל העניין במהירות. תוך זמן לא רב התגבש צוות חשיבה של נשים העוסקות בהדרכת כלות, ולאחר השתלמות יצאה לדרך הקבוצה הראשונה של מדריכות כלות לציבור החילוני".

כל זוג המבקש להינשא כדת משה וישראל צריך להירשם ברבנות, ועל הכלה לעבור שיעור אחד מטעם הרבנות, במטרה ללמוד את הדינים הקשורים בטהרת המשפחה ולטבול במקווה טהרה לפני החתונה. לא ניתן לקיים את הטקס כהלכתו בארץ מבלי לעבור תהליך זה. זוג דתי עושה זאת כמעט בלי להרגיש: החתן לומד בדרך כלל עם חבר מבוגר, רב, או מורה; הכלה לומדת אצל מדריכת כלות ששמה עובר מפה לאוזן בין החברות. ברוב המוחלט של המקרים הטבילה גם היא מתקיימת כראוי וללא היסוסים, ואף מתוארת כחוויה מרוממת.
אצל זוג חילוני הדבר מסובך מעט יותר. כל דיני טהרת המשפחה, הן בפן הרעיוני והן בפן המעשי, הם לעתים זרים ומוזרים עבור החתן והכלה. המקווה, לדוגמה, זוכה לא מעט פעמים ליחס מזלזל ומנוכר.

מה מייחד את הדרכת הכלות של 'צהר'?
אנחנו ב'צהר' רוצים לבנות הדרכה בצורה אחרת", מסבירה וולפסון. "כל הגישה היא של לכבד את הכלה במקום שהיא נמצאת בו. לבוא לא מתוך כפייה, אלא להראות את היופי שבכל נושא טהרת המשפחה. לצערי, המצב היום גורם להרבה כלות לראות בנושא הזה משהו חד-פעמי, שחייבים לעבור אותו כדי לקבל את האישור".
נעמי וולפסון מעידה כי מגיעות עשרות תגובות נלהבות של בנות שעברו הדרכה מטעם 'צהר', אפילו מכאלה שהיו מאוד 'אנטי', ומדווחות שגילו משהו חדש. זה סיפור שחוזר על עצמו: בחורה באה למפגש ומודיעה: "באתי לפה כי אני חייבת לבוא, ואני מודיעה לך שבמקווה אני לא אטבול". "אנחנו לא אומרים: 'אבל את חייבת לטבול', כי זו לא הגישה שלנו, אלא מדברים על זה, מבקשים להעלות את הקשיים, את המצוקות, ולפי מה שהבחורה מעלה ממשיכים את ההדרכה. כל-כך הרבה פעמים השיחה נגמרת במשפט כמו: 'עשית לי חשק, אני מבטיחה לך שאלך".

איך הכלות מגיעות אליכן?
"'צהר' הוא ארגון שמשיא זוגות כבר למעלה מעשור, אז הוא מיידע את הזוגות על ההדרכה הזו. חוץ מזה זה עובר מפה לאוזן, וזה הולך ומתרחב. יש רבנויות ששולחות אלינו את הכלות. חבל שרבנויות אחרות, במקום לראות שאנחנו מקרבים ומצליחים ואפשר אחרת, ובמקום שבנות ישנאו עוד יותר את ההלכה, מעדיפות פשוט לא להכיר בנו. רבנות תל אביב למשל. יכולנו להדריך פי כמה וכמה; מדריכות יש. אנחנו רק מבקשים לאפשר לנו לעבוד בשיתוף פעולה עם הרבנות. זה רק לשם שמים, אף אחד לא לוקח על זה כסף".

משמעותה של התנגדות כזו היא שכלה שתלמד אצל מדריכה מטעם 'צהר' לא תקבל אישור שעברה הדרכת כלות. נעמי מעלה כמה השערות להתנגדות זו. ייתכן שזו הדאגה למדריכה מטעם הרבנות, העושה את מלאכתה שנים רבות, וארגון כמו 'צהר' מאיים על פרנסתה. ייתכן שהמניע להתנגדות הוא דעה קדומה שארגון 'צהר' אינו נצמד להלכה.
"זה כל-כך לא נכון", מתרעמת נעמי. "תנאי ראשון לאישה שרוצה ללמד אצלנו הוא כיסוי ראש מלא, ושהיא ובעלה יהיו מרקע תורני. אומרים עלינו שאנחנו מקלים, ממציאים הלכות, אבל אנחנו לא זזים ימינה ושמאלה מההדרכה של רב. המנחה שלנו מבחינה הלכתית זה הרב יעקב אריאל, שהוא רב עיר. מדריכה שנתקלת בשאלה תמיד תשאל רב, אלו הנחיות ברורות. אם אנחנו מקלים, זה רק במקום שההלכה מאפשרת".

לא בכפייה
כמו ברבנות, גם עם מדריכת 'צהר' הכלה מחויבת לפגישה אחת בלבד. אולם נעמי מעידה על צימאון בקרב הכלות ורצון לשמוע. לעתים הכלה מבקשת פגישה נוספת, לעתים היא מבקשת לבוא עם בן הזוג, ולעתים רחוקות הקשר ממשיך גם לאחר החתונה, כאשר הכלה מתקשרת להתייעץ בהמשך על שמירת טהרת המשפחה. המדריכות ב'צהר' עוברות קורס מיוחד, הכולל סדנאות בתקשורת בין-אישית ובגישור בין עולמות שונים. "אנחנו לא רוצים לבוא בכפייה, בכפייה לא נשיג שום דבר".

אחת הטענות הנשמעת כלפי ההדרכה ברבנות היא שהרבנית מנצלת את ההזדמנות ופורשת בפני הכלה את כל התורה על רגל אחת, למורת רוחה של הכלה, כפי שהעידה אחת מהן: "היא רצתה להחזיר אותי בתשובה, ואני בסך הכל רציתי להתחתן".

"אנחנו לא מחזירות בתשובה", אומרת נעמי. "הרב קוק אומר שהשלב הראשון בחזרה בתשובה זה כבוד הדת. אנחנו משתדלות לנטרל את ה'אנטי', שיהיה כבוד הדדי וכבוד לתכנים. אנחנו לא יכולות לתפוס טרמפ על זה שהכלה חייבת לבוא לשיחה. ואנחנו לא רוצות רק לסמן 'וי' שהן טבלו. אנחנו רק יכולות להשמיע את מה שיש לנו לומר, ולהראות שכל הנושא של טהרת המשפחה זה דבר יפה. אם העיניים נוצצות כשאנחנו מסבירות, אז גם אם הן לא הולכות לשמור את זה, היחס השתנה. לכן כל המפגש מתנהל בצורה לגמרי אחרת. אנחנו לא יודעים מה ההשפעה של ההדרכה, זה בבחינת 'שלח לחמך'. אני בטוחה שאנחנו זורעים זרעים".

פוקד העקרים המפורש
אחד המקורות העיקריים שממנו שואבת נעמי וולפסון את ידיעותיה ותובנותיה בנושא זוגיות יהודית הנו ספרו של רבי צדוק הכהן מלובלין, 'פוקד עקרים'. ר' צדוק, שהוא עצמו לא זכה להיפקד בבנים, מסביר בספר זה כיצד כל אחת מן הנשים העקרות בתורה פתחה שער בעולם ואפשרה גילוי של רמה רוחנית שלא היתה מופיעה אלמלא כן.
נעמי מלמדת כבר שנים רבות את הספר 'פוקד עקרים'\ והיא אף כתבה עליו עבודה במסגרת התואר השני שלה. "זה ממש כתב חידה", מעידה נעמי על הספר, "בשביל להבין אותו צריך לחפש את הפסוקים או את המדרשים שהוא מזכיר במילה אחת".
לאחרונה זכה הספר להוצאה מחודשת, שבה כל מראי המקורות כתובים בציטוט ובמקור המלא בגוף הספר, מטעם מכון הספרים של ישיבת הר ברכה.