צריך עיון

למרות שדעותיו, ולא רק בנושא הפוליטי, אינן תואמות תמיד את הרוח השלטת בעולם התורה הדתי-לאומי, דומה שאין חולק על גדולתו בתורה של הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון. בראיון שערכתי עמו ניסיתי לעמוד על כמה נקודות יסוד במשנתו בנושאים מגוונים: מדרכי לימוד תורה והעיסוק במדעי הרוח ועד יחסו למדינת ישראל ולמסירת שטחים, כשבדרך נגעתי בעוד כמה וכמה נושאים.


"הלימוד של בריסק לא מתאים לכל אחד, מצד נטיית הנפש; ישנם כאלו שאם אין להם תחושה שקיבלו תשובה לכל שאלה פרטית בסוגיה הם לא מרגישים טוב. אני בכל זאת חושב שכדי להגיע לאמיתה של תורה כל אחד יכול להשתמש בזה – אם יש לו סבלנות, אבל איני יכול לומר שזה מתאים לכל אחד"
הרב ליכטנשטיין הוא המייצג המובהק ביותר של שיטת הלימוד הבריסקאית בעולם הישיבות הדתי לאומי. שיטת לימוד זו, שמוצאה בעולם התורה הליטאי, בנויה על ניתוח אנליטי של הסוגיה ההלכתית וחתירה למציאת יסודותיה הפנימיים.
כתלמידו המובהק וכחתנו של הרי"ד סולובייצ'יק – נכדו של ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק, מייסד השיטה – הוא מאשר שלמרות שאינו מתיימר להיות נציג מובהק וראוי של השיטה, "הכיוון הכללי של ניתוח הבעיות והמושגים הוא בגדול הכיוון של בריסק".

לומדים בדרך אחרת

ידוע שר' חיים מבריסק, למרות היותו רבה של העיר בריסק לא עסק באופן אישי בפסיקת הלכה. האם מכאן אפשר ללמוד כי שיטת הלימוד הבריסקאית אינה מתיימרת לפסוק הלכה למעשה?

"יש כאן שני עניינים שונים", משיב הרב ליכטנשטיין. "העניין הראשון הוא תפיסת תפקיד הרב במשנתו של ר' חיים. למרות שר' חיים היה רבה של בריסק, הוא לא ראה את עיקר תפקידו כפוסק. לצורך פסיקת הלכה הוא החזיק מורי הוראה שענו לשאלות הציבור. כך נהג גם רבה של וילנה, ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי. את עיקר עיסוקו הוא ראה בהכוונת המדיניות של העיר, כפי שהרמב"ם מגדיר את מצוות מינוי שופטים ושוטרים. מאביו (ר' יוסף דב הראשון, רבה של בריסק ומחבר שו"ת 'בית הלוי') למד ר' חיים גם שהעיסוק בחסד הוא אחד מתפקידיו המרכזיים של הרב.

"העניין השני נוגע לשיטת הלימוד של בריסק, שעסקה ביסודות ושורשים. מחוללי השיטה גרסו כי יש לעסוק בראש ובראשונה במונחי יסוד ובמקורות יסוד, כך שמצד אחד הושם דגש חזק על דברים שאחרים הזניחו, ומצד השני דברים ששיטות לימוד אחרות הדגישו מאוד, כמו ההסתמכות על פוסקים מאוחרים, לא היו מרכזיים בבריסק. ר' חיים ראה את עיקר דרכו של פוסק בליבון מושגי יסוד. ר' משה סולובייצ'יק, אביו של הרב (הרי"ד סולובייצ'יק) אמר שהפסיקה צריכה להיות על-פי הראשונים, עם בדיקה מסוימת בשולחן ערוך, שתוודא שלא טעינו במסקנות וחרגנו ממסורת הפסיקה. העיסוק באחרונים מסוימים וסיכומי פוסקים אכן לא היה דבר עיקרי אצל ר' חיים".

האם דרך זו מתאימה לכל אחד?


"בדורות האחרונים, מאז יסוד 'בית יעקב', גוברת התחושה שלימוד תורה לנשים הוא רצוי. אני רואה זאת כלכתחילה, למען חיזוק האישיות הרוחנית ולהעמקת עבודת ה'. כל זה נכון בוודאי לגבי הציבור הדתי-לאומי, שבו האופציה שהחזיקה את הסבתות שלנו כבר איננה רצינית. אני גם רואה את הצורך הזה אצל הנשים שאני חי בקרבן"
"מבחינת המבנה האינטלקטואלי והאנליטי, לא כל אחד מתאים לכך. ישנם בחורים שבשבילם לימוד עיון מול לימוד הלכה בדרך הרגילה הוא כמו שחייה בים הגדול והמפחיד מול שחייה בבריכה, שבתוכה מצליחים להסתדר. הלימוד של בריסק לא מתאים לכל אחד גם מצד נטיית הנפש; ישנם כאלו שאם אין להם תחושה שקיבלו תשובה לכל שאלה פרטית בסוגיה הם לא מרגישים טוב. אני בכל זאת חושב שכדי להגיע לאמיתה של תורה כל אחד יכול להשתמש בזה – אם יש לו סבלנות, אבל איני יכול לומר שזה מתאים לכל אחד".

מה דעת הרב על לימוד בעיון מול בקיאות היקפית בכל הש"ס?

"כשאדם לומד סוגיה בשיטה שעליה אנו מדברים הוא לומד את הטקסט לא רק לצורך הטקסט הנלמד, אלא ברמת ניתוח כזו שהטקסט ישמש לו כמפתח גם לחמש סוגיות אחרות. הדבר נכון גם לגבי ההפריה הגדולה שיש כאשר דרך חשיבה של מקום אחד מועתקת למקום אחר, למשל דרך החשיבה של סדר קדשים שמועתקת ללימוד סדר נשים.

"ר' חיים עוזר אמר כי ר' חיים מבריסק בקי יותר מהרוגצ'ובר (ר' יוסף ראזין, רבה של דוינסק בזמנו, שנודע כבקי מופלג), כיוון שמה שראה ר' חיים בתוספות בעיונו הרוגצ'ובר לא ראה. כך נקנית בקיאות מושגית, שבעזרתה לומדים להכיר מושגים שונים ברחבי הש"ס, אם כי יש כמובן ערך ומשקל אף לרכישת בקיאות רדודה. אני מבין ביקורת שמותחים אנשים שונים על הלומדים בשיטת בריסק, שהם לעתים יודעים מצוין קטעים מסוימים אך במקומות רבים אחרים אין להם שום ידיעה, אבל צריך לזכור שישנם מרכיבים שונים של בקיאות".

דרכים בעבודת ה'

מה לגבי לימוד תנ"ך?

"קשה לי לומר לך מהי גישת בריסק בעניין. אני באופן אישי חושב שחשוב ללמוד תנ"ך, וכך גם גדלתי. הגישה בליטא, כמקובל מהגר"א, חייבה את לימוד התנ"ך. שני רבותי לבית בריסק, הרב ואחיו הרב אהרן, ידעו תנ"ך היטב. כך גם אחרים מהמסורת הליטאית שהכרתי, כמו מורי ורבי הרב יצחק הוטנר, הרב יעקב קמינצקי והרב אהרן קוטלר, שהיתה להם שליטה משמעותית בתנ"ך".