"הרב אישית עסק בקבלה, אך את זה הוא לא ינק מאביו ומבריסק, אלא ממקורות אחרים. הוא היה אדם רחב אופקים מבחינה לימודית, והייחודיות שלו היתה היותו איש אשכולות בעל יכולת לחבר בין עולמות שונים. בליטא היו כמה תלמידי חכמים גדולים שהיו גם מקובלים גדולים. הגר"א עסק הרבה בקבלה, בודאי בשנותיו האחרונות. גם תלמידו ר' חיים מוולוז'ין עסקו הרבה בקבלה, אך בישיבתו לא עסקו בכך. הרב קוק בוגר וולוז'ין עסק בכך, אך זה לא היה חלק מהיעדים הלימודיים המרכזיים. אהיה מאוד מופתע אם אמצא היום מישהו בישיבות בריסק שעוסק בקבלה".

כיצד הרב מתייחס לחלחול מתודות אקדמיות לבית המדרש?


"נפש האדם היא מציאות רוחנית, והספרות היא הכרת הבריאה בפסגתה. 'עקוב הלב ואנוש ומי ידענו'. כשלמדתי ספרות אנגלית רציתי ליצור הכרות עם אותו 'לב עקוב' בשתי קומות: נפש היוצר ונפש היצור. באותו שיר ומחזה – במי אתה נפגש, מי מצויר שם, וכיצד הוא מתמודד עם עולמו, עם הזולת ועם הקב"ה"
"ישנם דברים שאני רואה בחיוב, כמו הנגישות למקורות יסוד, תשומת הלב לגרסאות, והיכולת לראות, בעיקר בראשונים, את השתלשלות והתפתחות ההלכה, כי רבים לא יודעים מי בא לפני מי. אבל ישנם דברים שאותם אני רואה בשלילה, לא רק בצד המתודי הצר אלא מצד כל העניין של ההתבטלות בפני הראשונים – דבר שאין בדרך כלל בעולם האקדמי, חוץ מאצל חריגים. אין שם אש קודש של הערצה לראשונים, אלא של הרגשה כאילו אני עומד מול חז"ל, או לצדם. בנושא הזה יש לי הסתייגות ברורה מאוד, אבל ודאי שישנם כלים מתודיים ראויים לשימוש. קורה שגם אני משתמש בכלים אלו, אם כי לא בצורה גורפת ושוטפת. איני מצוי בעולם הזה לעומק".

חוכמת נשים

מהו הכיוון שאליו הרב חושב שצריך להתפתח לימוד התורה של נשים? האם עד כדי כך שהן ישמשו כרבניות, כפוסקות הלכה או אפילו כדיינות?

"יש כאן שתי שאלות שונות, שבמשך הזמן נוצר ערבוב ביניהן. שאלה אחת נוגעת ללימוד התורה בפני עצמו, הן הלימוד בכלל והן לגבי רמת העומק המתבקשת. בשאלה זו ישנם חילוקי דעות בין חכמי ישראל: מצד אחד ברור שהיו במהלך ההיסטוריה נשים חריגות שלמדו תורה ברמה גבוהה, ומצד שני ברור גם שלא היתה מסורת של לימוד תורה אינטנסיבי לנשים כמו שהיתה לגברים.
"בדורות האחרונים, מאז יסוד מוסדות 'בית יעקב' בעידודם של ה'חפץ חיים' והרבי מגור, גוברת התחושה שלימוד זה הוא רצוי. אמנם ישנה מחלוקת לגבי המינון, אם רק משניות או גמרא, אם דווקא מסכתות מסוימות או כל המסכתות, וכן אם זה לכתחילה או בדיעבד. אני רואה זאת כלכתחילה, למען חיזוק האישיות הרוחנית ולהעמקת עבודת ה'. כל זה נכון בוודאי לגבי הציבור הדתי-לאומי, שבו האופציה שהחזיקה את הסבתות שלנו כבר איננה רצינית. אני גם רואה את הצורך הזה אצל הנשים שאני חי בקרבן.
"אני חושב שלימוד תורה לנשים יש למדוד לא רק במובן הצר אלא בראייה כוללת, במשמעות של האישה כשלעצמה כיצור רוחני, כאם ואישה, כמורה וכחלק מהקהילה. האפשרות של האישה למלא את תפקידיה השונים תלויה בלימוד התורה שלה, כמו שיכולתם של הגברים למלא את תפקידם תלויה בלימוד התורה שלהם. בציבור החרדי זה קצת שונה. שם יש תרבות אחרת, וייתכן שזה נחוץ פחות. אולם לגבי הציבור הדתי-לאומי אני לא אומר את מה שאמרתי בדיעבד, אלא זו באמת רמה אחרת של עבודה, לנשים שזוכות לכך.

"ישנה שאלה אחרת, משנית בחשיבותה. אני מבין שישנן נשים שחשוב להן למלא תפקידים פורמליים מסוימים, אבל עלינו לגשת לשאלות אלו מבחינה רוחנית: מי אני ומי את. הזהות חשובה יותר מהיכולת למלא תפקיד כזה או אחר. זה שאישה אינה יכולה להיות שליח ציבור, זה לא בגלל שהיא איננה יודעת להתפלל. ישנה מסורת מסוימת לגבי תפקידים מסוימים, כמו רב, דיין וכדומה, שיוצרת חלוקה מסוימת בתוך הקהילה. היום, והדבר ילך ויגבר בעתיד, ישנה התייחסות לדעות תורניות שיביעו נשים, ולאו דווקא כפוסקות הלכה. אין לי ספק שישמיעו וישמעו זאת יותר, ופוסקים גברים יתחשבו בדעתם יותר ויותר.
 

"אינני רואה את רעיון ההתכנסות בעין יפה, ולא רק מפני שאני גר בגוש עציון ומזדהה עם המתיישבים. אינני מבין את ההיגיון בלתת את כל הקלפים. זה בנוי על תקווה מסוימת שהכל יסתדר והפלשתינים יהיו מרוצים ויפסיקו להתמודד איתנו. יש כאן אמון יותר מאשר היגיון"
"לאן זה יוביל? גם בתחום זה וגם בתחומים אחרים משכתי את ידי מנבואה ביחס לעתיד. כשהרב קופרמן ייסד את המכללה בבית וגן, לפני כמעט ארבעים שנה, איש לא חזה שזה יובילנו עד הלום. איני רוצה להיות נביא, אבל ייתכן שבהמשך פוסקים יצטרכו להתמודד עם שאלות בתחום זה, של מילוי תפקידים בקהילה על-ידי נשים. יש לזכור כי זו אחריות שמוטלת עלינו. אנו רוצים שהציבור הדתי-לאומי יהיה מסור לתורה. עלינו לעשות דברים מסוימים לחינוכם של נשים גם בדור הזה, כדי לקדם את בת ישראל ואת כלל ישראל, מתוך יראת שמים ומתוך כוונות אמיתיות".

הרוח והאדמה

הרב הוא דוקטור לספרות אנגלית. בדרך-כלל, אם יש תלמידי חכמים עם תארים אקדמיים הם במקצועות שימושיים, כמו מדעי הטבע או רפואה.

"אתה צודק. אם הייתי מחפש מקצוע, הייתי הולך להיות מהנדס או סנדלר. אבל אני חיפשתי משהו שיקדם אותי בעולם הרוח. אמנם עולם הרוח הוא אליה וקוץ בה: מצד אחד הוא עלול להוות תחליף לאמיתה של תורה, וזה מסוכן. מצד שני, במקרה שהדברים משתלבים עם עולמה של תורה וערכיה, יש כאן תמונה מושלמת יותר מאשר בלימודי הנדסה.

"אני בהחלט מודה שתחומים כמו מתמטיקה, הנדסה ומקצועות שימושיים אחרים הם נטרליים – מצד אחד אין סיכוי רציני שהם יסכנו את עולמו הרוחני של האדם, אך מצד שני הם לא יוסיפו הרבה לעבודת ה' שלו. עולם הרוח, לעומת זאת, יכול לתת יותר אך גם לקלקל יותר. מי ש'פועל ה' לא ראה' זוכה לביקורת נוקבת אצל חז"ל. על-פי מסורת חז"ל, 'פועל ה'' המשמעותי ביותר הוא האדם. כך יוצא מתוך הפסוקים וכך מורה גם הגישה ההומניסטית.

"נפש האדם היא מציאות רוחנית, והספרות היא 'רוח ממללא' בריבוע, והיא הכרת הבריאה בפסגתה. מצד שני, אפשר לראות כאן צוהר נפתח לנשמות גדולות וליצירות רוחניות. 'עקוב הלב ואנוש ומי ידענו'. כשלמדתי ספרות אנגלית רציתי ליצור הכרות עם אותו 'לב עקוב' בשתי קומות: נפש היוצר ונפש היצור. באותו שיר ומחזה – במי אתה נפגש, מי מצויר שם, וכיצד הוא מתמודד עם עולמו, עם הזולת ועם הקב"ה.

"מובן שכדי שאדם יפיק את מלוא התועלת הטמונה בכך יש להסתכל בכל זה דרך משקפיים תורניים. אם אדם אינו מספיק מושרש בעולמה של תורה, הוא לא יוכל לחוות זאת בצורה הנכונה. תלוי גם איזו ספרות אתה קורא. יש דברים נשגבים ויש זבל, ולא תמיד אדם יודע לעשות את ההבחנה. בספרות העבר היה ברור אלו יצירות הן טובות ואלו רעות, אולם בספרות המודרנית האור והחושך משמשים בערבוביה, ואפשר ליפול בפח".

מה יחסו של הרב למדינת ישראל?

"איני רואה את המדינה כפי שהרב צבי יהודה ראה אותה. לפני שלושים שנה הרב גורן 'שטף' אותי על כך שאמרתי שיש בעיות מסוימות דווקא בגלל שיש לנו מדינה. אם אתה שואל אותי אם אלו פעמי משיח – לדעתי התשובה היא לא. אך אם לייסוד מלכות ישראל ולשיבה לארץ ישראל ישנה משמעות רוחנית ופוטנציאלית דתית עמוקה – התשובה היא כן. היכן בסקאלה של גאולה זה נמצא? יש כאלה ששבילי הרקיע נהירים להם כשבילי ירושלים. אני איני כזה. אני רוצה להאמין שהערך שאני מייחס למדינה הוא אכן נכון, ואיני מעוניין להשלות את עצמי ביחס למה שקיים כאן.

"לא הייתי מתחבק עם משה דיין, כמו שאחרים עשו. אני חושב שאסור להסתנוור מהמציאות ויש להבין את הקשיים האמיתיים שיש במדינה. למרבה הצער, חלק מהאוכלוסייה במדינה רחוק ומתרחק מזהות יהודית כפי שאנו תופסים אותה, אבל אני לא חושב שצריך לתרגם זאת לריחוק, לא רק מהעם אלא גם מהמדינה. אם נגזר עלי לשגות בהערכתי את המדינה, אני מעדיף להעריך אותה יותר מדי ולא פחות מדי. אך יש לזכור שלא הכל אנו חייבים לתרגם למונחים משיחיים, וגם אם נאמר שתקופתנו היא בדרגת 'בית שני פלוס', זה גם משמעותי מאוד".