שאלה של ביטחון

דעתו של הרי"ד סולובייצ'יק, שהרב ממשיך בה, היתה ששאלת השטחים היא שאלה מדינית ולא הלכתית, ולכן מותר למסור שטחי ארץ ישראל תמורת שלום. מה דעתו של הרב היום, כשאויבינו אינם מוכנים להשלים עמנו גם כשהממשלה מוכנה למסור להם שטחים?


"הרב קוק פתח אופקים רחבים לעולם התורה והמחשבה, שעם חלקם אני מזדהה, כמו הכיוון הכללי של ההתייחסות לעולם שבתוכו אנו חיים. ישנם דברים שעמם אינני מזדהה כל-כך, כמו האופטימיות המופרזת – קשה לקרוא את 'אורות' אחרי השואה. יש דברים בתורת הרב קוק שהם מרחיקי לכת ביותר מבחינה תיאולוגית, ושם אני עם החרדים"
"הרב לא סבר חס וחלילה שניתן לשכתב את גבולות הארץ שכתובים בפרשת לך לך, ומעולם לא גרס שאין למסירת שטחים משמעות הלכתית. כוונתו היתה שלאחר בחינת הסיכונים שאורבים לנו, מותר ורצוי להגיע לפשרה טריטוריאלית. לא מתוך זלזול בארץ אלא מתוך ראיית המכלול. האם היום זה לא יועיל? איני יכול לתת שבועה דאורייתא לכך. נכון שיש סיכון ביטחוני במסירת השטחים, אך חוסר מעש לא יפתור את הבעיה. שש שנים מדינת ישראל קפאה על השמרים, ופרצה מלחמת יום הכיפורים. יש סיכונים לכל מקום שלא נלך. אני מבין את מי שבא ואומר שהסיכונים הם 50-50, לכן הוא לא מוסר שטחים כדי שתהיה לפחות ארץ ישראל בידינו. אבל השאלה היא אם זה באמת 50-50".

"הקושי הגדול בכל הנושא הזה הוא שאין לנו מעבדה שבה אפשר לנסות זאת. אלו שדגלו בעבר בנוסחה של 'שטחים תמורת שלום' אמרו: 'בואו ננסה בהדרגה – נראה איך זה עובד בשטח'. אך בצורה רצינית זה קשה, והאחריות להכריע לכאן או לכאן היא כבדה מאוד.

"אנשים שמתנגדים בתוקף לפשרה טריטוריאלית רוכבים על שני סוסים – מצד אחד הם אומרים שזו מצווה דתית, שדינה 'ייהרג ובל יעבור', ומצד שני הם אומרים שמסוכן למסור שטחים. אני ואנשים כמוני עושים הפרדה ברורה בין שני הנושאים. אם מבחינה ביטחונית זה מסוכן – יש לשקול זאת לפי אמות מידה ביטחוניות, וזה לא פשוט. אך אם זה טוב מבחינה ביטחונית וזה יכול לייצב את נוכחותנו באזור, השיקול הערכי של מצוות יישוב הארץ הוא העקרוני; אם למרות שזה ייטיב את מצבנו זה אסור, או שמא אז זה יהיה מותר".

לגבי ההתנתקות הרב אמר שהוא אינו יודע אם היא טובה. מה לגבי תכנית ההתכנסות?

"אינני רואה את רעיון ההתכנסות בעין יפה, ולא רק מפני שאני גר בגוש עציון ומזדהה עם המתיישבים. אינני מבין את ההיגיון בלתת את כל הקלפים. זה בנוי על תקווה מסוימת שהכל יסתדר והפלשתינים יהיו מרוצים ויפסיקו להתמודד איתנו. יש כאן אמון יותר מאשר היגיון. זה לא כמו ההתנתקות דאשתקד, שאז הכל היה שונה. שאלת ההתכנסות אינה מעמידה אותי בפני עימות בין ערך שלמות הארץ מחד גיסא וביטחון מאידך גיסא, כי איני רואה שיש כאן ביטחון ושלום. אך בקשר לעיקרון, אם תיווצר מציאות שבה יהיה סיכוי לשלום – זה כבר משהו אחר".

ישנן טענות שמוסריות היתר שצה"ל כופה על עצמו מסכנת חיי חיילים ואזרחים יהודים ומנוגדת להלכה. מה הרב אומר על כך?
"קשה לי להתייחס לשאלה זו, מפני שהעובדות בשטח אינן נהירות לי, ומשום שפשר המושג 'מוסריות יתר' אינו ברור. עצם הביטוי טעון, בהיותו משדר נימה של זלזול, כאילו מדובר בחסידות של שטות. לאמיתו של דבר השאלות קשות ומורכבות למדי. כלום אין חילוק בין המסכן עצמו למסכן אחרים? ואשר להלכה, האם מדובר במה שהיא מחייבת או מאפשרת? ומה מוגדר כ'יתר'? האם קפיצה לתוך כבשן האש כדי להימנע מהלבנת פני הזולת, שעליה המליצו חז"ל, היא 'מוסריות יתר' או מידת חסידות, פשוטה כמשמעה?".

עולם של תורה

מה יחסו של הרב אל משנת הרב קוק?

"לרב קוק כשלעצמו ישנן זכויות היסטוריות רבות, מבחינת עיצוב דרכו של הציבור הדתי-לאומי. בחייו ישיבת מרכז הרב היתה כמו שטיבל קטן, ואילו היום הציבור ההולך בדרכו מונה עשרות ומאות אלפים. לגבי תורתו, יש דברים בשיטתו שאני מעריך מאוד. בכלל, הוא פתח אופקים רחבים לעולם התורה והמחשבה, שעם חלקם אני מזדהה, כמו הכיוון הכללי של ההתייחסות לעולם שבתוכו אנו חיים. ישנם דברים שעמם אינני מזדהה כל-כך, כמו האופטימיות המופרזת – קשה לקרוא את 'אורות' אחרי השואה. יש דברים בתורת הרב קוק שהם מרחיקי לכת ביותר מבחינה תיאולוגית, ושם אני עם החרדים. אך באופן כללי ברור שהוא היה אדם גדול, והוא אינו זקוק לגושפנקא ממני בנדון".

האם הרב חש שישנה פגיעה במעמדן של ישיבות ההסדר בעיני הצבא?

"לצערי, מצד חלק מהאנשים בצבא יש פגיעה. זה חלק מהירידה בהכרה בפן הרוחני בכלל ובפן התורני בפרט ביחס לעבר. גם ההילה שזכו לה ישיבות ההסדר במלחמת יום הכיפורים כבר אינה משפיעה על המפקדים בימינו, שהיו אז צעירים. גם הקיטוב בין דתיים לחילוניים משפיע. יש החושבים שפתיחת הנתיב של המכינות נותן לאנשים בצבא לחשוב שאפשר לקבל גם רוחניות וגם תקופת שירות מלאה. אני מקווה שההכרה תחודש ונוכל להמשיך במשנה מרץ לתרום לצבא ולעם כולו".

כיצד, לדעת הרב, אפשר לתקן את הירידה המוראלית בעם?

"עד כמה שידינו מגעת, להחדיר יותר ערכים ואידיאליזם. בעולם החינוך משתדלים באמת לעשות זאת. יש צורך גם לטפל בציבור הגדול של העולים. איני יודע אם יש לפעול להחזרה בתשובה במובן הצר של המילה, אבל ודאי שיש לקרב אנשים לעולמה של היהדות, מתוך שנהיה רגישים יותר לציבור ולא נחדד את הפער בין הציבור הכללי והדתי".

לאחרונה מונו שני ראשי ישיבה חדשים לישיבת הר עציון. האם הרב מלמד בישיבה פחות בגלל זה?

"איני מלמד פחות. אולי היום הזה יגיע, אבל כרגע כוחי במותני. חשבנו שמן הראוי לשתף את הדור הבא של תלמידנו באחריות לישיבה עצמה ולערכים שלמענה היא קיימת. אנו פועלים יחד מתוך שיתוף פעולה, ואני מקווה שתהיה סיעתא דשמיא שזה יצליח".

אלה היו חייו

הרב אהרן ליכטנשטיין נולד בפריז בשנת תרצ"ג (1933), להורים שמוצאם ממזרח אירופה. כשהיה בן 7 ומלחמת העולם השנייה הגיעה לצרפת, נמלטה המשפחה לארצות הברית. לאחר שהתגוררו בבולטימור ובשיקגו השתקעה משפחת ליכטנשטיין בניו יורק. בין הגילאים 12 16 למד הרב ליכטנשטיין בישיבת 'רבנו חיים ברלין', בראשותו של הרב יצחק הוטנר, בעל ה'פחד יצחק'. בשנה האחרונה ללימודיו שם הוא נכנס לשיעוריו של הרב אהרן סולובייצ'יק, אחיו של מי שעתיד להיות רבו המובהק וחותנו, הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק. את לימודיו המשיך הרב ליכטנשטיין בישיבת 'רבנו יצחק אלחנן' של הישיבה-יוניברסיטי בניו יורק, שאחד מראשיה היה הרי"ד סולובייצ'יק, וגם בה למד ארבע שנים. בתשי"ג (1953) למד ארבע שנים באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון לתארים שני ושלישי בספרות אנגלית. בבוסטון התגורר גם הרי"ד סולובייצ'יק, שלמד בעיר מגוריו עם קבוצה קטנה מבני משפחתו. למרות שהרב ליכטנשטיין טרם הפך להיות בן משפחה, הוא הצטרף ללימוד, וכך הועמק הקשר שלו עם הרי"ד.

בסיום לימודיו בהרווארד הוא חזר לישיבת 'רבנו יצחק אלחנן' ושימש כריש דוכנא (מעין אסיסטנט) של הרי"ד, ובמקביל לימד ספרות אנגלית ב-Stern College (מכללה לנשים של הישיבה-יוניברסיטי).

בשנת תש"כ (1960) נשא הרב סולובייצ'יק לאישה את טובה, בתו של הרי"ד. ד"ר טובה ליכטנשטיין היא עובדת סוציאלית שלימדה שנים רבות באוניברסיטת בר-אילן.

כשנפתח מחדש הכולל של 'ישיבת רבנו יצחק אלחנן' בתשכ"א (1961) מונה הרב ליכטנשטיין לעמוד בראשו, כשהוא ממשיך ללמד במקביל ספרות אנגלית. בתשכ"ג (1963) עזב הרב ליכטנשטיין את Stern College ועבר להיות ר"מ מן המניין בישיבה, כשהוא ממשיך לעמוד בראש הכולל.

בתשל"א (1971) עלתה משפחת ליכטנשטיין לארץ, והרב נענה להזמנתו של הרב יהודה עמיטל להצטרף אליו בראשות ישיבת ההסדר הצעירה 'הר עציון' ('הגוש') שבאלון שבות, תפקיד שהוא ממלא עד היום. בישיבה מעביר הרב מספר רב של שיעורים, בעיקר בגמרא, אך גם ב'מסילת ישרים'. נוסף לכך מכהן הרב ליכטנשטיין כרקטור מכללת יעקב הרצוג שעל יד ישיבת 'הר עציון'.
גם לאחר שעלה לארץ המשיך הרב ליכטנשטיין את הקשר עם ישיבת 'רבנו יצחק אלחנן', על-ידי העברת שיעורים בסניף הירושלמי של הישיבה.

לרב ולרבנית ליכטנשטיין שישה ילדים, והרב אומר כי המשפחה כולה עוסקת בללמוד וללמד במסגרות ובתחומים שונים. בתו הגדולה, הרבנית אסתי רוזנברג, עומדת בראש המדרשה לבנות במגדל עוז – מדרשה הנחשבת לנועזת בגישתה ללימוד התורה לנשים.

כשהרב ליכטנשטיין אומר 'הרב', הוא אינו מתכוון לראי"ה קוק אלא לחותנו, הרב יוסף דב סולובייצ'יק, שבו הוא רואה את רבו המובהק. "עיקר יניקתי התורנית ממנו", הוא אומר.

בין רבותיו האחרים הוא מונה גם את הרב יצחק הוטנר ואת הרב אהרן סולובייצ'יק, שהקשר האישי עמם נשמר גם לאחר שסיים את לימודיו בישיבתם. "כל זאת בצד יניקתי הרוחנית השורשית מהורי", הוא מדגיש.

ישיבת 'הר עציון' הוציאה כמה כרכים של שיעורי הרב ליכטנשטיין למסכתות הש"ס.