שירות ללא רגשי נחיתות

מחאה

לפני הכל צריכים לעורר מחאה גדולה נגד המנהיגות המדינית והצבאית. ובמיוחד כנגד ה'מוסר' הקלוקל שהכשיל את המלחמה, לפיו נשלחים חיילינו להיהרג כדי שלא לפגוע ב'חפים מפשע'. 'מוסר' זה הוא היום כלי הנשק היעיל ביותר של כוחות הרשע.

על שירותם הצבאי של בחורי ישיבות ההסדר

שאלה: בשבועות האחרונים, בעיקר בגלל המלחמה בצפון, התעוררו לי שאלות רבות בנוגע לסוגיית צבא וישיבה שמטרידות את מנוחתי. אבל לא בגלל טרדת מנוחתי אני שולח לרב מכתב זה, אלא בעיקר בגלל שהתשובה לשאלות אלו תקבע את תוכניותיי בשנים הבאות, החשובות כל כך.

א. אינני מבין מדוע ובאיזו זכות אנו הדתיים משרתים פחות בצבא מאשר החילונים (כמובן לא כל הדתיים ולא כל החילונים אלא באופן כללי). אני מרגיש לא טוב עם עצמי שאני אשרת בערך חצי זמן מאשר שכני החילוני.

אני יודע ומבין שצריך תלמידי חכמים גדולים, ושירות צבאי יפגום בגידולם של אלו, אך לא עליהם אני מדבר. אני מדבר על רוב בחורי ישיבות ההסדר שאינם נשארים בעולמה של תורה, אלא לאחר שגמרו מסלול של חמש שנים הם יוצאים ללמוד מקצוע. אינני מבין באיזו זכות הם משרתים פחות, ומחרפים נפשם פחות מאשר החילונים.

ב. ישנה בעיה נוספת. אני חושב שבאופן טבעי, חברה אשר ממלאת פחות חובות למדינה, נחשבת לחברת אזרחים סוג ב'. דבר זה פוגם ביכולת ההשפעה של הציבור שלנו על החברה הישראלית, כאשר מסתכלים עלינו כאזרחים פחותים. אם אנו רוצים להשפיע על החברה עלינו להיות אזרחים מן השורה. ובנוסף לזאת, זאת הדרך היחידה בה נגיע לתפקידים בעלי חשיבות והשפעה.

הלוואי וכולם היו משרתים במסגרת ההסדר

תשובה: הלוואי וכולם היו משרתים במסגרת ההסדר. מצבנו הביטחוני היה משתפר בעקבות זאת. לימוד התורה עושה את החיילים לטובים יותר בכל הבחינות, אמינות, אחריות, מקצועיות, ומעל הכל מוטיבציה גבוהה.

יש לנו צבא עתיר תקציב, נשק מצוין, חיילים טובים, ואע"פ כן התוצאות מאכזבות. הבעיות הביטחוניות הקשות שלנו אינן נובעות מחסרון חיילים, אלא מאובדן דרך. תוספת של עוד שנות שירות לא תפתור את הבעיה, אלא רק הבנת ייעודו המיוחד של עם ישראל בארצו, וזה יהיה אך ורק על ידי הגברת לימוד התורה. על כן דווקא עכשיו, לאור האירועים האחרונים, יש לעודד כל בחור שמסוגל ללמוד תורה לשרת במסגרת ההסדר, כדי שיוכל ללמוד יותר תורה, ומתוך כך לשרת בצבא, ועל ידי כך תרומתו לכלל ישראל תהיה גדולה יותר.

אין כאן שום אפלייה, שכן כל בחור חילוני יכול גם להצטרף לישיבת הסדר, לסיים את המסלול בגיל עשרים ושלוש במקום בגיל עשרים ואחת, וללמוד שלוש וחצי שנים תורה.

הדרך להשפעה ציבורית

הדרך להשפעה ציבורית איננה על ידי שירות צבאי. את המדיניות קובעים הוגי דעות ומעצבי דעת קהל. אישים שעוסקים בהגות, משפט, תקשורת, כלכלה, תרבות וחינוך וגם קציני צבא בכירים. אם תתבונן תמצא כי בין המשפיעים ביותר על החברה ישנם ששירותם הצבאי היה לכל היותר במסגרת להקת זמר, ורבים מבניהם של המשפיעים כיום על החברה, אינם משרתים כלל. ואם משרתים, אזי שירות שאין בו שמץ של חירוף נפש.

חששותיך נובעים מרגשי נחיתות. הציבור הישראלי מעריך את תרומתו של הציבור הדתי לאומי לחברה. הוא יודע כי בניו נכונים להתנדב לכל דבר ערכי, לימוד תורה, צבא, התיישבות, בניית משפחות, קליטת עלייה ועזרה לזולת. המדד לתרומה לחברה אינו נמדד לפי אדם אחד בתחום אחד בלבד. החשבון הוא כללי. בסך הכל בוגרי ישיבות ההסדר תורמים לצבא הרבה מעבר לממוצע, ועוד הוא מרבה לתרום בתחומים נוספים.

הציבור הדתי לאומי אינו משפיע כפי משקלו הסגולי, מפני חוסר העצמאות שבו. את כל ערכיו הוא שואב מאחרים. בנושאים דתיים הוא מחקה את הציבור החרדי, בנושאים לאומיים את הציבור החילוני. ומי שעסוק בחקיינות, וכל הזמן מודד את עצמו ביחס לאחרים, אינו מסוגל להוביל. הוא נגרר מטבעו. הגיע הזמן להעמיד עמדה עצמאית. לא להתנצל על השירות במסגרת ישיבת הסדר, אלא להיפך, לתבוע מאחרים ללמוד יותר תורה, לבנות משפחות גדולות ולתרום יותר לעם ישראל בכל התחומים. במקום לקבל כל דבר שקורה בצבא כתורה מסיני, יש לשאול: מדוע מבזבזים כל כך הרבה זמן בטירונות, מדוע הקוד האתי מעוות, וכיוצא בזה.

ככל שיהיה לנו אומץ להעמיד חזון עצמאי, ממקור התורה, כך נוכל להשפיע יותר טובה וברכה לעם ישראל ולעולם כולו.

ההמלצה כיום

אוסיף ואספר: בעבר, כשבחור שמצד תכונותיו התאים הן ללימוד בישיבה והן לשירות בצבא, ורצונו נטה להעדיף שירות של שלוש שנים, היה מקום לעודדו לשרת בצבא. שכן ראוי לאדם לסלול את דרכו על פי נטיית לבו, וכיוון שמצווה לשרת בצבא, נכון היה שילך אחר רצונו, ובלבד שילמד לפני כן מספיק תורה כדי שיוכל לכוון את חייו לאורה.

אולם בשנים האחרונות, בהם אנחנו הולכים ונחשפים לעומק המשבר הערכי שפוקד את קציני הצבא, ראוי להמליץ לכל בחור שמסוגל ללמוד תורה בישיבה, שישרת במסגרת ההסדר. מפני שהמשבר העמוק שאנו נמצאים בו לא ייפתר על ידי השירות בצבא, אלא על ידי הוספת אמונה ותורה בחיי הציבור והיחיד, והעמדת אלטרנטיבה תורנית ישראלית. אמנם את המצווה להיות שותפים בהגנה על העם ועל הארץ צריכים לקיים, אלא שצריך לדעת כי רק על ידי שינוי עמוק של המדיניות נגביר את ביטחון ישראל ויישוב הארץ. והחזית המרכזית לכך היא בבית המדרש שיאיר על החיים האזרחיים.