הרוח של סיירת מטכ"ל

יום שישי. ברדיו מדברים על הפסקת האש שנכנסה לתוקפה. סגן אלוף עמנואל מורנו נקרא ליחידתו בסיירת מטכ"ל למבצע חשאי בעומק לבנון. באופן חריג ושונה ממנהגו, מאחר מורנו הדייקן לטרמפיסטים שמחכים לו. הם שומעים אותו נפרד מדי פעם ממשפחתו, אך חוזר בו שוב ושוב. הפרדה קשה עליו הפעם יותר מתמיד.


בצה"ל אסרו על פרסום תמונתו של מורנו, מנימוקים ביטחוניים. בעיתונים השונים הצטיירה דמותו כלוחם קשוח ומאופק. אני מבקשת ממאיה לראות תמונה של עמנואל, ונדהמת כשאני רואה מולי בחור צעיר עם עיניים קורנות וחיוך מאוזן לאוזן, אנושי ומאושר
לבסוף נראה מורנו כשהוא יוצא מפתח הבית. אשתו וילדיו מלווים אותו לרכב. הוא מתנצל על העיכוב ומתחיל בנסיעה, כשבתו הקטנה מנופפת לו לשלום ובנו הקטן רודף אחרי הרכב. כשדמעות בעיניהם מביטים הילדים אחר דמותו המתרחקת, כאילו מבקשים: אבא, אל תיסע.

חמוש בחולצת שבת לבנה וחגיגית, לא ניתן לשער לאן פניו. את הנסיעה העביר מורנו בשתיקה, כשסבר פניו רציני. ברדיו שהפעיל נשמע קולו של רב המתריע לחזור בתשובה: "אדם רודף אחרי דרגות בצבא, ופתאום יכול למות", אבל עמנואל לא רדף אחרי הכבוד. מעולם לא ראו אותו עם דרגות, ולמרות מעמדו איש אפילו לא ידע מה תפקידו.

לפנות בוקר, בלילה שבין שישי לשבת, התקדם כוח קומנדו המונה כמאה לוחמים יחד עם סגן אלוף מורנו לכיוון כפר הנמצא מערבית לבעל בק שבלבנון. מטרת המבצע היתה למנוע הברחת אמצעי לחימה מאיראן וסוריה לחיזבאללה. בחסות הלילה של לבנון הורידו המסוקים שני כלי רכב צבאיים, כשכלי טיס של חיל האוויר מחפים בירי על המבצע.

לוחמי סיירת מטכ"ל הצליחו במשימתם, אך בדרכם חזרה הם נתקלו בפעילי חיזבאללה, שפתחו לעברם באש קטלנית. תחת אש זו נמלטו הלוחמים חזרה אל המסוקים, אבל אז נפגע מורנו. וכך, כשהוא מתבוסס בדמו, השיב עמנואל מורנו את נשמתו לבוראו, כשהוא מותיר אחריו אלפי חברים, מעריצים ומשפחה.

תחושת הבטן הודיעה מראש

המושב תלמים שוכן סמוך לעיירה שדרות שבדרום. מושב שקט. עצי הדר, בתים קטנים עם גג אדום, אנשים פשוטים העוסקים גם בחקלאות. אל המושב הזה הצטרפו בשנים האחרונות חסידיו של הרב ניר בן ארצי והביאו עמם למקום גוון תורני יותר. עמנואל ומאיה מורנו עברו למקום לפני שנתיים. כאן גידלו באהבה את שלושת ילדיהם: אביה בת החמש, נריה בן השנתיים ונועם ישראל, שטרם מלאה לו שנה.

בית משפחת מורנו נמצא ממש בכניסה למושב. על הספה בסלון יושבת מאיה, רצינית ואצילית, אך מחייכת לעברי מכל הלב. קשה להבחין במבט ראשון שמדובר באלמנה טרייה. היא מדברת בשקט אך בעוצמה, פורשת את מסכת חייו של האיש שזכתה להכיר מקרוב כל-כך.

קצת מוזר למאיה לדבר. גם היא, כמו עמנואל, דוגלת במיעוט בדיבור ובענווה. אבל עכשיו, אחרי מה שקרה, היא יודעת שחשוב לספר על חייו של האיש שהיה למופת. למרות שאם היתה שואלת, היה עמנואל אוסר עליה לספר בשבח עצמו.


במוצאי שבת קודש התאספו רבבות בהר הרצל, כדי להספיד את הלוחם האגדי. בכירים בצה"ל אמרו כי מדינת ישראל איבדה את הלוחם מספר 1 בשורותיה. מפקד הצוות הקודם של עמונאל אמר עליו עוד בחייו: "צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם, סיירת מטכ"ל היא היחידה הטובה בצה"ל, ועמנואל הוא הלוחם הטוב בסיירת"
"כשעמנואל עזב ביום שישי, היתה לי תחושה רעה מאוד", משתפת מאיה. "כבר הרגשתי ככה פעם אחת במהלך המלחמה, ואז אמרתי כל היום תהלים. הפעם, בגלל כל ההכנות לשבת לא עשיתי עם זה שום דבר, רק הרגשתי מועקה גדולה. בשתיים בצהרים עמנואל צלצל ונשמע דווקא שמח. דיברנו על הצימר שצריך להזמין ביום ראשון לנופש המשפחתי, והוא ביקש שאזדרז להזמין, כי עכשיו המלחמה נגמרה וכולם מזמינים.

"לא שיתפתי אותו במועקה שלי, רק סיכמתי איתו שכשתעבור השבת אטפל בזה. אמרתי לו: אם אתה שמח אני רגועה, אבל לא הייתי רגועה. ניסיתי לשכנע את עצמי, הדחקתי את זה.

"לקראת כניסת השבת דיברתי איתו שוב. זו היתה שיחה קצרה; הוא רק אמר שהוא מתגעגע, ושבשבתות קשה יותר לא להיות איתנו, כי זה זמן של בית. ביקש שנקרא תהלים, ואמרתי לו שה' איתו, ושיהיה טוב. כל הערב בשבת הייתי איתו בראש. ניסיתי לשדר לו רגיעה, ידעתי שהוא יוצא למבצע וידעתי יחסית גם פרטים. בלילה קראתי תהלים כמו שהוא ביקש, ונרדמתי ככה על הספה.

"בארבע לפנות בוקר, במקביל למה שקרה, נריה התעורר והתחיל לבכות. גם נועם ישראל, כולם פתאום התעוררו ובכו. לקח לי זמן להרגיע אותם, בסוף נרדמנו כולם. כשהתעוררתי הייתי כבר רגועה, אמרתי: יופי, עכשיו עמנואל בטח ביחידה, ישן אחרי המבצע של הלילה. לא שיערתי שהוא כבר ישן שנת עולם.

"בשמונה וחצי דפקו אצלנו בדלת. הייתי אצל ההורים שלי בעין הבשור. צעקתי מהספה: 'פתוח!' אפילו לא קמתי לפתוח. פתאום נכנסו שישה אנשים במדים ובישרו לי באופן חד מאוד: 'עמנואל נהרג'. הם אפילו לא עשו הקדמה, וככה נכון לעשות, אין דרך אחרת לבשר כזה דבר. שישה אנשים נכנסים במדים, מה אני אמורה לחשוב? שהצבא הגיע להציע לי צימר לנופש?".