הרוח של סיירת מטכ"ל

הילדים היו בחוץ וראו את האנשים נכנסים. אביה נכנסה לבית לקחת משהו. לקח לי כמה דקות להירגע, ואז אמרתי לה: אביה, את זוכרת את חברה שלך, זאת וזאת? היא אמרה לי: כן, זאת שאבא שלה נהרג. אמרתי לה שגם אבא שלנו נהרג. היא ניגבה לי את הדמעות ואמרה לי: אמא אל תבכי. היא שאלה למה אני בוכה, ואמרתי לה שזה קצת עצוב, אז היא אמרה זה לא קצת זה הרבה".

עברה בך פעם המחשבה שאסון כזה עלול להתרחש?

"אף פעם לא חשבתי על האפשרות שזה יקרה. לא הכנתי את עצמי לזה. גם עמנואל הוא לא אחד שנותן לחשוב על זה, אנחנו אנשים מאמינים. רק במלחמה האחרונה היתה לי תחושה לא טובה. גם לאבא שלי היתה תחושה דומה, והוא שאל את עמנואל אם הוא חושב שזה יכול לקרות. עמנואל אמר לי שהכי רחוק שיכול לקרות זה מקסימום להיפצע, המוות לא שיחק אצלו עניין. היתה לנו פעם בדיחה, שעדיף שהוא ימות, כי אם זו תהיה אני הוא לא ידע להסתדר עם הבית. אמרתי לו: אם זה יהיה אתה אני אעלה למעלה לתת לך סטירה שהשארת אותי ככה ואחזור לטפל בילדים.

"עמנואל היה בן אדם שלא עשה עניין משום דבר שקשור בו. אם למשל הייתי מתבחבשת באיזה עניין מידתי, או הייתי חושבת אולי התגאיתי מדי, אולי התנהגתי לא בסדר עם הילדים, עמנואל היה אומר: בואי לא נעשה מעצמנו כזה סיפור גדול, אנחנו לא מלאכים. יש לנו גאווה, בסדר, בואי נמשיך הלאה. אני לוקחת את המשפט הזה למצב שבו אני נמצאת היום, לא להעצים את מה שיש. זה המוטו".

בזכות הרב ניר


"במשרד ביחידה תמיד היו לו ספרים על השולחן: ביאורי התניא, חת"ת, ספרים של ברסלב, תמונה של הרב ניר בן ארצי על הקיר. מצד שני הוא לא היה מיסיונר. במציאות של היום אני לא מכיר אף אחד שחי בצבא חיים יהודיים כמו שעמנואל חי. הוא פשוט היה יהודי בכל רמ"ח אבריו"
בצה"ל אסרו על פרסום תמונתו של מורנו, מנימוקים ביטחוניים. בעיתונים השונים הצטיירה דמותו כלוחם קשוח ומאופק. אני מבקשת ממאיה לראות תמונה של עמנואל, ונדהמת כשאני רואה מולי בחור צעיר עם עיניים קורנות וחיוך מאוזן לאוזן, אנושי ומאושר.

מי הכיר בינכם?

"זו היתה השגחה פרטית. אני לא דתייה במקור, חזרתי בתשובה דרך הרב ניר בן ארצי, דרך הכנסים שהרב היה עושה. באחד הכנסים פגשתי את הרב שמואל מורנו, אחיו של עמנואל. הוא ואשתו אמרו: כשמאיה תחזור בתשובה נכיר לה את עמנואל. לאט לאט הכרתי את כל המשפחה חוץ ממנו, ואחרי שנתיים הם החליטו שאני מספיק דתייה והכירו לי אותו".

איזה סוג של אב הוא היה?

"אם אתאר איך הוא היה בבית לאנשים מבחוץ הם לא יאמינו. כולם יגידו שהוא בן אדם מצחיק, שיש לו בדיחה לכל אחד. בבית זה הכי התבטא, הוא היה משוחרר, זורם. בגלל שעמנואל היה איש צבא ולא היה הרבה בבית, הוא הפקיד בידי את מה שנקרא 'מקל החינוך'. במעט זמן שהיה לו לראות את הילדים לא היה טעם לבזבז את זה על סדרת חינוך. כשהוא הגיע הביתה הוא לא הפסיק לנשק את הילדים לרגע, דאג לביטחונם על כל צעד ושעל. אם בדרך כלל האם היא זו שמגוננת על הילדים, אצלנו עמנואל לקח את התפקיד הזה. תמיד בודק אם נוח להם, אם אין עליהם הרבה מדי שמש או זכוכיות על הרצפה, ואם היינו יוצאים למחנה נופש זה היה הפקות שלמות, הכל כדי שיהיה להם נוח".

איך הוא שילב את השירות עם חיי המשפחה?

"בעיקרון, עמנואל הגיע הביתה כמעט כל יום. גם אחת בלילה זה זמן להגיע הביתה, אלא אם יש מבצע ספציפי, כמו החטיפה של גלעד שליט. כל ערב היתה שעה שמצלצלים לאבא לצבא, אלא אם אחד הילדים מתגעגע, אז מצלצלים בשעה אחרת. כשהיתה לו דקה פנויה בצבא הוא היה בורח הביתה לראות את הילדים, ולמרות אלפי החברים שיש לו, כשהוא היה מגיע הביתה הוא היה מנתק את הפלאפון ונמצא טוטאלית עם הילדים".

מה הוביל אתכם להשתקע דווקא כאן, במושב תלמים?

"כמו עוד משפחות מהקהילה, הגענו לכאן בעקבות הרב ניר בן ארצי. עמנואל הכיר את הרב עוד לפני שהתחתנו, דרך אחיו. במקביל הכרתי גם אני את הרב, חזרתי למעשה בתשובה דרכו. לאורך כל השנים, עוד לפני שעברנו לתלמים, היינו קשורים לרב, בעיקר דרך עבודת המידות שהרב נותן. לרב יש זכות גדולה על הקשר הזוגי בינינו. אנחנו מחוברים לקהילה, שהיא חמה מאוד ותומכת – בימים אלה אני רק רואה עד כמה.

"אי אפשר להגיד על עמנואל שהוא סוג של חסיד נלהב, אחד שכל היום מדבר בהערצה. אבל אני לא יודעת עם יש חסיד אמיתי כמוהו. עמנואל היה מחובר לרב והבין לעומק מה הוא אמר. הוא גם התייעץ עם הרב בנושאי הצבא, הוא שאל למשל את הרב אם לעבור למקום מסוים, והרב ידע לתאר לו את היחידה הזו בפרוטרוט ואמר לו לא ללכת לשם, ובאמת אחרי כמה חודשים עמנואל פתאום הבין כמה הרב צדק. אחת התכונות של עמנואל זו האמת; ברגע שהבין שהקהילה בתלמים מבחינתו היא האמת, עברנו לכאן.

מי שלחם

16
"הרבה פעמים היו לעמנואל ויכוחים לגבי ההתנתקות. כולם ידעו את הדעות שלו. עמנואל אמר לבכירים שאם יבקשו ממנו להשתתף בהתנתקות הוא שם את הדרגות והולך הביתה. בשבעה סיפר לנו בחור צעיר שהוא שהתגאה לפני חבריו בקיבוץ, שיש לו מפקד שאומר את דעתו נגד ההתנתקות ושאף אחד בצבא לא מעז לעשות לו משהו"