על שולחנו של הקצין הבכיר בסיירת מטכ"ל היו פזורים ספרי קודש, הוא הקפיד לאכול בצבא רק בשר "חלק" והחמיר על עצמו בהלכות שבת גם במצבי חירום ●סא"ל מורנו הי"ד, שנפל במלחמה בלבנון, היה אישיות אצילה ונערצת.
בזכות הרב ניר
"במשרד ביחידה תמיד היו לו ספרים על השולחן: ביאורי התניא, חת"ת, ספרים של ברסלב, תמונה של הרב ניר בן ארצי על הקיר. מצד שני הוא לא היה מיסיונר. במציאות של היום אני לא מכיר אף אחד שחי בצבא חיים יהודיים כמו שעמנואל חי. הוא פשוט היה יהודי בכל רמ"ח אבריו"
בצה"ל אסרו על פרסום תמונתו של מורנו, מנימוקים ביטחוניים. בעיתונים השונים הצטיירה דמותו כלוחם קשוח ומאופק. אני מבקשת ממאיה לראות תמונה של עמנואל, ונדהמת כשאני רואה מולי בחור צעיר עם עיניים קורנות וחיוך מאוזן לאוזן, אנושי ומאושר.
מי הכיר בינכם?
"זו היתה השגחה פרטית. אני לא דתייה במקור, חזרתי בתשובה דרך הרב ניר בן ארצי, דרך הכנסים שהרב היה עושה. באחד הכנסים פגשתי את הרב שמואל מורנו, אחיו של עמנואל. הוא ואשתו אמרו: כשמאיה תחזור בתשובה נכיר לה את עמנואל. לאט לאט הכרתי את כל המשפחה חוץ ממנו, ואחרי שנתיים הם החליטו שאני מספיק דתייה והכירו לי אותו".
איזה סוג של אב הוא היה?
"אם אתאר איך הוא היה בבית לאנשים מבחוץ הם לא יאמינו. כולם יגידו שהוא בן אדם מצחיק, שיש לו בדיחה לכל אחד. בבית זה הכי התבטא, הוא היה משוחרר, זורם. בגלל שעמנואל היה איש צבא ולא היה הרבה בבית, הוא הפקיד בידי את מה שנקרא 'מקל החינוך'. במעט זמן שהיה לו לראות את הילדים לא היה טעם לבזבז את זה על סדרת חינוך. כשהוא הגיע הביתה הוא לא הפסיק לנשק את הילדים לרגע, דאג לביטחונם על כל צעד ושעל. אם בדרך כלל האם היא זו שמגוננת על הילדים, אצלנו עמנואל לקח את התפקיד הזה. תמיד בודק אם נוח להם, אם אין עליהם הרבה מדי שמש או זכוכיות על הרצפה, ואם היינו יוצאים למחנה נופש זה היה הפקות שלמות, הכל כדי שיהיה להם נוח".
איך הוא שילב את השירות עם חיי המשפחה?
"בעיקרון, עמנואל הגיע הביתה כמעט כל יום. גם אחת בלילה זה זמן להגיע הביתה, אלא אם יש מבצע ספציפי, כמו החטיפה של גלעד שליט. כל ערב היתה שעה שמצלצלים לאבא לצבא, אלא אם אחד הילדים מתגעגע, אז מצלצלים בשעה אחרת. כשהיתה לו דקה פנויה בצבא הוא היה בורח הביתה לראות את הילדים, ולמרות אלפי החברים שיש לו, כשהוא היה מגיע הביתה הוא היה מנתק את הפלאפון ונמצא טוטאלית עם הילדים".
מה הוביל אתכם להשתקע דווקא כאן, במושב תלמים?
"כמו עוד משפחות מהקהילה, הגענו לכאן בעקבות הרב ניר בן ארצי. עמנואל הכיר את הרב עוד לפני שהתחתנו, דרך אחיו. במקביל הכרתי גם אני את הרב, חזרתי למעשה בתשובה דרכו. לאורך כל השנים, עוד לפני שעברנו לתלמים, היינו קשורים לרב, בעיקר דרך עבודת המידות שהרב נותן. לרב יש זכות גדולה על הקשר הזוגי בינינו. אנחנו מחוברים לקהילה, שהיא חמה מאוד ותומכת – בימים אלה אני רק רואה עד כמה.
"אי אפשר להגיד על עמנואל שהוא סוג של חסיד נלהב, אחד שכל היום מדבר בהערצה. אבל אני לא יודעת עם יש חסיד אמיתי כמוהו. עמנואל היה מחובר לרב והבין לעומק מה הוא אמר. הוא גם התייעץ עם הרב בנושאי הצבא, הוא שאל למשל את הרב אם לעבור למקום מסוים, והרב ידע לתאר לו את היחידה הזו בפרוטרוט ואמר לו לא ללכת לשם, ובאמת אחרי כמה חודשים עמנואל פתאום הבין כמה הרב צדק. אחת התכונות של עמנואל זו האמת; ברגע שהבין שהקהילה בתלמים מבחינתו היא האמת, עברנו לכאן.
מי שלחם
16
"הרבה פעמים היו לעמנואל ויכוחים לגבי ההתנתקות. כולם ידעו את הדעות שלו. עמנואל אמר לבכירים שאם יבקשו ממנו להשתתף בהתנתקות הוא שם את הדרגות והולך הביתה. בשבעה סיפר לנו בחור צעיר שהוא שהתגאה לפני חבריו בקיבוץ, שיש לו מפקד שאומר את דעתו נגד ההתנתקות ושאף אחד בצבא לא מעז לעשות לו משהו"
שנים לחם עמנואל בסיירת מטכ"ל, 16 שנים שבהן היה שותף לעשרות מבצעים, רובם ככולם סודיים, עד כדי כך שגם היום, לאחר מותו, תמונתו אסורה לפרסום.
באוגוסט 1990 התגייס עמנואל לשורות היחידה בסיירת מטכ"ל והחל את מסלולו כלוחם בצוות גיורא. איכויותיו וכישוריו המיוחדים בלטו כבר בתחילת הדרך. בסיום המסלול השתלב עמנואל בציר הפיקודי והוביל פעילויות מבצעיות מורכבות ביותר שנעשו ביחידה, מהחשובות שבוצעו בצה"ל. האתגרים שעמם התמודד במהלך שירותו דרשו יכולות מקצועיות נדירות, חשיבה ממוקדת ואחריות אישית יוצאת דופן. בשנים האחרונות היה עמנואל נושא הדגל בראש המחנה בפלוגתו, ומושא להערצה בקרב דור צעיר של לוחמים שגדלו סביבו.
במוצאי שבת קודש התאספו רבבות בהר הרצל, כדי להספיד את הלוחם האגדי. בכירים בצה"ל אמרו כי מדינת ישראל איבדה את הלוחם מספר 1 בשורותיה. מפקד הצוות הקודם של עמונאל אמר עליו עוד בחייו: "צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם, סיירת מטכ"ל היא היחידה הטובה בצה"ל, ועמנואל הוא הלוחם הטוב בסיירת".
תחת העצים בהר הרצל נשמע בכי בשעה שמפקד סיירת מטכ"ל הנוכחי פתח את ההספדים בקול שקט. שהוא תיאר את דמותו של עמנואל כלוחם וסיפר כי מעבר לתכונותיו המבצעיות עטפו את אישיתו ערכיות, יושר ואהבת מולדת שאינה נתונה בספק.
אחריו בקול שבור עלה הרב אלי סדן מהמכינה בעלי, וספד גם הוא לתלמידו האהוב: "עמנואל, אני מתנצל בפניך", אמר הרב.
"אני יודע שכל חייך ניסית להצטנע, ניסית להסתיר את מעשיך, אני יודע שבחייך לא היית מרשה לי לומר עליך כל-כך הרבה דברים טובים. אבל עכשיו, אחרי שעלית לגנזי מרומים, אינך יכול עוד להסתתר. אישיותך הפרטית האישית נלקחה מאיתנו, אבל תוכן חייך, מעתה הוא שייך לכולנו. הנך סמל לדור של גאולה. מאה יקומו תחתיך, ואלף אחריהם ילכו לאורך ויקימו לתחייה את האופי האמיתי הפנימי של העם הזה: רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים וענווים, מלאי גבורה, תעצומות נפש ושמחת חיים".
