לוחם בכתום


מאיה: "מהמקום שבו אני נמצאת אי אפשר להתרומם לבד. רק עם ה' אפשר להתרומם. אין לי השפעה על מה שקרה, אבל אני יכולה לדאוג איך ימשיך הבית בעקבות זה: בשמחה, בחיוך, באופטימיות של עבודה. עמנואל היה אומר: מה שלא מקדם אותך כנראה ייקח אותך אחורה, ואני מקווה שנדע איך ללכת קדימה"
במהלך השבעה קיבלה המשפחה מכתב מחברו ליחידה. "בעקבות תקרית מסוק שבה נורה טיל ונהרגו חמישה חיילים נוצר חשש מהטיסה במסוקים", סיפר החבר. "כמה שעות לפני העלייה למסוק שאל אותי עמנואל: מה אתה עושה אם חס וחלילה המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך עשר שניות לחיות עד ההתרסקות? עניתי לו שאיני יודע, שאני משער שאהיה עצוב ומפוחד. עמנואל חשב רגע, ואמר: 'מה שאני אעשה, וגם אתה צריך לעשות, זה להגיד שמע ישראל'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת המסוק יתרסק ונמות כולנו'. אז ענה לי עמנואל משפט שמלווה אותי עד עכשיו: 'אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, משמע לחיים יש משמעות. אך אם אדם אינו מבין את חשיבות השניות הללו, כנראה אין משמעות לכל החיים שלו, שהרי החיים הם שלב נוסף בדרך לשלב הבא'".

בכתבה באחד העיתונים פורסם שעמנואל נטל חלק בפינוי גוש קטיף. מה באמת היה שם?

"מה שפורסם זה פשוט חילול כבוד המת. העיתונאי שכתב את זה בדה את הדברים מראשו. כאב לי כשקראתי את ההמצאות האלו, דווקא בנקודה העקרונית הזו, שהייתה חשובה כל-כך לעמנואל. דעתו של עמנואל בנוגע להתנתקות הייתה ברורה וידועה. גם באופן מקצועי טעה אותו כתב; היחידה לא השתתפה בכלל בפינוי. יחידות מיוחדות לא נועדו לזה. התקשרתי לעיתונאי כדי שלפחות יתנצל, והוא בחוצפתו התחיל לצעוק עלי שנתתי למתחרים פרטים שלא נתתי לו.

"הרבה פעמים היו לעמנואל ויכוחים לגבי ההתנתקות. כולם ידעו את הדעות שלו. היה שלב שכינסו את כולם ואמרו ללוחמים שאסור להביע עמדה, שמי שיביע עמדה ימצא את עצמו מחוץ ליחידה. אחר-כך עמנואל בא ואמר לבכירים שאם יבקשו ממנו להשתתף בהתנתקות הוא שם את הדרגות והולך הביתה. הוא נאמן לחוקי הצבא, אך חוקי הקב"ה הם מעל לכל. בשבעה סיפר לנו בחור צעיר שהוא שהתגאה לפני חבריו בקיבוץ, שיש לו מפקד שאומר את דעתו נגד ההתנתקות ושאף אחד בצבא לא מעז לעשות לו משהו.

"הייתה לו תקופה לא קלה בזמן הזה. במיוחד עם הסיפור של עמונה. כשקרה מה שקרה בעמונה הוא לקח חופש של יום, אמר לצבא שהוא לא מגיע היום. הוא היה ממש שבור, ועם זאת לא הפסיק לנסות הכול למען ביטחון ישראל. כשמדובר במשימות למען המולדת, הוא היה שם עד הסוף".

בציפייה לגאולה

עמנואל התאפיין בצניעותו. יש דברים שנתגלו לכם רק אחרי מותו?

"התחדש לנו כמה הוא נגע בכל אחד. תמיד הוא דיבר איתי רק על מה שהוא צריך לשפר במידות של עצמו. חשבתי שידעתי עליו הכל, כי באמת חייתי איתו הרבה שנים ודיברתי איתו כל יום. אבל מסתבר שהרבה חסדים שהוא עשה הוא לא סיפר.

"לדוגמה, חבר שלו הגיע בשבעה וסיפר שכשהתחתן הוא היה חסר אמצעים. יום לפני החתונה עמנואל הגיע אליו עם שקית ובה נעליים חדשות ובגדים לחתונה. הוא אמר לו: 'שטויות, אני קונה את זה בגרושים בתלושים של הצבא, זה במקום מתנה לחתונה'. נדהמתי, איך הוא חשב על כל הפרטים וזכר משהו שכולם שכחו, שלחתן חסרות נעליים.

"או למשל אדם שחלה בניוון שרירים. עמנואל תמך בו נפשית ורוחנית לאורך תקופה ארוכה, לקח אותו לשיעורי תורה ועשה עמו שיחות נפש ארוכות. וגם שלא היה לו זמן לנסוע עם משפחתו לנופש הוא מצא זמן להסיע אותו יום שלם לקברי צדיקים בצפון להתפלל. כל פעם שהיה חוזר ממנו היה אומר שהאדם הזה מחזק אותו, שהוא עושה לעמנואל טובה".

אדם בדרגתו כאילו השיג הכל: בית, משפחה ומעמד בחברה הישראלית. מה היו שאיפותיו?

"עמנואל ציפה להתגלות המשיח", מספרת מאיה. "לאחרונה הוא אמר שברור שהמשיח תיכף בא, כי לא ייתכן שהמצב יימשך עם ראשי המדינה והדרגים הבכירים בצבא וכל השחיתות. בתחום המקצועי  הוא היה אמור לעזוב את היחידה ולעבור לתפקיד חדש ואטרקטיבי. זו תכנית שהיתה אמורה לצאת לפועל מזמן, אבל עמנואל לא עזב כי לא היה מי שיחליף אותו".

אין קליטה

לקראת סיום ביקורי בביתם של מאיה ועמנואל מורנו, אני תוהה אם האמונה מספיקה כדי להשלים עם מוות שכזה. אני אוזרת אומץ ושואלת את מאיה, איך ממשיכים את החיים.

מאיה מנסה לענות, בוררת מילים. "שלומי לפעמים טוב ולפעמים פחות", היא משתפת. "אני לא מאמינה בשקיעה. חשוב לי שהבית יהיה שמח. צריך לדעת לכאוב כשצריך וגם לבכות כשצריך, זה חור שחור, אבל צריך ללמוד לחיות קדימה, ומבחינתי אעשה את כל המאמצים להתעלות רוחנית, אחרת אי אפשר שלא לקרוס.

"נריה למשל כל הזמן שואל איפה אבא, למה הוא בשמים. הוא החליט שהוא במסוק בשמים, וכשאמרתי לו שאבא לא במסוק אז הוא פחד שהוא ייפול משם. לאביה אני מסבירה בשפה שלה, בנחישות, אבל לא תמיד היא מבינה. למשל כדור בבטן, היא מדמיינת כדור גדול של משחק ילדים. אמרתי לה שהיא תבוא לשלושים כי הנשמה של אבא תהיה בקבר, אז היא שאלה: 'אבל עוד שבועיים הוא יחזור, נכון?' היא כאילו מבינה, אבל לא ממש. גם אני לא ממש תופסת. למשל, לא יראה לי מוזר עם עמנואל יצלצל פתאום. אנשים כל הזמן התקשרו לפלאפון לשמוע את הקול שלו, והייתי צריכה לרוקן הודעות, זה כאילו הוא עדיין כאן.

"מהמקום שבו אני נמצאת אי אפשר להתרומם לבד. רק עם ה' אפשר להתרומם. אין לי השפעה על מה שקרה, אבל אני יכולה לדאוג איך ימשיך הבית בעקבות זה: בשמחה, בחיוך, באופטימיות של עבודה. מהרגע שזה קורה צריך להיות כל הזמן בעבודה, אחרת אתה נופל. עמנואל כל הזמן היה אומר: מה שלא מקדם אותך כנראה ייקח אותך אחורה, ואני מקווה שנדע איך ללכת קדימה". 

אזכרתו של עמנואל מורנו תתקיים ביום ראשון הקרוב, כ"ד באלול.

Dina97@gmail.com