"כשבתקשורת מביאים דעות לכאן ולכאן, הם טורחים שלא יהיה איזון מבחינת יכולת הביטוי או הניסוח. תמיד האנשים שלנו יוצאים לא טוב. הם מכירים אותי מזמן, ויש כאן ממש התעלמות גמורה.

בן-שלמה אומר שתפקיד האוניברסיטה להקנות דעת ולא לחנך, וכך הוא נוהג שנים ארוכות. השאלה התעוררה שוב כאשר הוא החל ללמד במדרשות למנהיגות חברתית. "גם שם לא יודעים מה אני חושב, אבל כשהמכינה מוגדרת כציונית ומחנכת לנאמנות והתנדבות ובעד המדינה, זה לגיטימי שאתה תהיה בעד הערכים האלה".
לבן-שלמה חשובה מאוד הא-פוליטיות של המכינה. התלמידים, הוא אומר, רובם משתייכים לשמאל. הם יודעים שהוא גר בקדומים וגם מבינים את המשמעות אבל, הוא חוזר ואומר, זה לא נושא לשיחה.
אתה חושב שאם בני נוער ילמדו בצורה עמוקה את הפילוסופיה היהודית והמחשבה היהודית הם ממילא יגיעו לקשר עמוק אל הארץ, העם והתרבות?"בטח, מה זאת אומרת?! צרפתי גאה בתרבות שלו. הצרה היא שהם מגיעים מהתיכון והם לא יודעים כלום, כמעט כלום. אני אומר רמב"ם, רמב"ן - הם לא מכירים. הם לא יודעים מה ההבדל בין משנה לגמרא. זה לא יאומן. וזו התרבות שלך. אז חשבתי שלפחות הם יודעים מי זה טולסטוי. אבל גם עליו הם לא שמעו".
על מה כן?
"גם אני שואל".
בן-שלמה מדבר על חופש המחשבה כערך יסוד במערכת החינוך החילונית. אבל, הוא אומר, הערך הזה אינו מוגשם הלכה למעשה. "מה שקורה שם זו אינדוקטרינציה חילונית. אומרים שם שדוסים זה אמונות טפלות, ומחלקים את העולם לפנאטים השחורים ומצד שני לחילונים הפתוחים. הם לא יודעים מה זה דת".
אדם דתי-לאומי היה עושה את הקישור הבלתי נמנע של בורות בעולם התכנים היהודי עם תלישות מארץ ישראל. בן-שלמה מתקומם: "אלו שבנו את המדינה היו אנשים חילוניים. זה לא נכון שעצם היותם חילוניים תלש אותם מן הארץ. הם ייבשו את הביצות, הם מתו ממלריה, אי אפשר להגיד שבגלל שהם היו חילוניים לא היתה להם אהבת ארץ ישראל".
אידיאולוגיה מחוץ לשיעורים
בן-שלמה לא מערב פוליטיקה בשיעורים שלו, גם לא כשהנושאים שעל סדר היום הם בעלי משמעות לתפיסת המוסר והציונות. הוא לא דיבר עם תלמידיו על עקירת גוש קטיף, למשל, על אף שהוא התנגד לצעד בכל רמ"ח איבריו. יש אמיתות ספורות ביותר שהן מוחלטות, הוא אומר, ועליהן אפשר לדבר בשיעור. כל השאר הוא בר-ויכוח, ולכן ייכנס תחת הכותרת 'דעות אישיות'.
"גוש קטיף לא היה בשטח של מדינת ישראל, ואפשר לומר שהמדינה החליטה באופן דמוקרטי שזה רע לה שיהיו מחוץ לשטח המדינה יישובים יהודים. אני נגד הפינוי ואני חושב שזו טעות גדולה ועוד ישלמו על זה. אבל אם אתה רוצה למנוע דברים כאלה אתה צריך לוותר על עקרונות הדמוקרטיה. אולי יש פעמים שאתה צריך לעשות את זה".
מתי למשל?
"זו דילמה. רוב העם האיטלקי תמך כנראה במוסוליני, ובגרמניה המשטר הנאצי עלה בדרך דמוקרטית. אז מה, דמוקרטיה היא ערך עליון? בוודאי שלא. צ'רצ'יל נתן את ההגדרה האולטימטיבית: 'זה משטר גרוע מאוד, אבל כל האחרים יותר גרועים'. אתה יכול לומר שדמוקרטיה היא לא ערך, היא משטר שמאפשר לי לקיים ערכים, וברגע שהוא פוגע בערכים האלה צריך לוותר עליו".
בעקירת גוש קטיף היה יותר מאלמנט אחד של פגיעה בערכים. למשל זכויות אזרח.
"זו שאלה מאוד קשה. צריך להיזהר מאוד בעניין הזה, אם עושים מעשים של ייהרג ובל יעבור, כלומר תיהרג הדמוקרטיה ואני לא אעבור על הערכים, מקרה כזה מצדיק את האי- ציות שלי. לדעתי היה צריך לסרב פקודה".
אם אתה חושב שלגיטימי שמדינה תקבל כזאת החלטה, איך אתה אומר שצריך לסרב פקודה?
"ההחלטה היא לגיטימית, אבל אם אתה חושב שזה פוגע בערכי היסוד שלך, אתה צריך לסרב. העובדה שלא היו מאסות של מסרבים אומרת משהו. אם היו אומרים לעשות אותו דבר לערבים, לפחות מחלקה שלמה היתה מסרבת".

"התלמידים במדרשה מגיעים מהתיכון והם לא יודעים כמעט כלום. אני אומר רמב"ם, רמב"ן - הם לא מכירים. הם לא יודעים מה ההבדל בין משנה לגמרא. זה לא יאומן. וזו התרבות הלאומית שלך. אז חשבתי שלפחות הם יודעים מי זה טולסטוי. אבל גם עליו הם לא שמעו"
אבל האמת היא שבן-שלמה אינו חושב שההחלטה על עקירת הגוש היתה רק תרגיל פוליטי של החלונות הגבוהים. העם ברחוב, הוא אומר, תמך בה.
אם העם תמך בשרון, למה הוא חשש כל כך ממשאל עם?
"אני מוכן להמר על זה אלף שקל על שקל שהוא היה מנצח. זו אשליה לומר שרוב העם היה נגד הפינוי. רוב הציבור מוכן לשמוע על החזרת שטחים בגלל שאין כוח יותר, עייפים, ויש אילוזיה של שלום".
ואולי זה מפני שאסא כשר אומר את הדעות שלו בשיעור ואתה לא אומר את הדעות שלך?
"זו שאלה נכונה. אין ספק שבעלי הפרסטיז'ה מחזיקים בעמדה הזאת, ופסיכולוגית זה משפיע על האיש ברחוב. אבל אני חושב שבסופו של דבר זה בעיקר הרצון להיאחז בכל קש, כי אין כבר כוח להיאבק. השאלה היא עד איפה זה הולך. שמענו עכשיו על שדרות, אז בורחים משדרות. אולי באמת נפנה אותה.
"אבל יש בכל זאת הבדל: העם עם שדרות והוא לא איתנו, עם המתיישבים. הרב יואל בן-נון אמר שלא הצלחנו להתנחל בלבבות ולמעשה הוא צודק. אם היו יכולים אחרת או לא, אני לא יודע. את ערוץ שבע סגרו, כלי התקשורת הם בידי השמאל, ולא נותנים לך להגיע. זה מעשה נבלה".