שאלת השבוע

שאלת השבוע: "בני עקיבא כיום – תנועה חלוצית ומגשימה או מועדון לנוער הדתי?".

להתקדם אל הפרדת הסניפים/ אביחי בוארון, מנכ"ל תנועת מעייני הישועה – תנועת תשובה ישראלית 

תנועת נוער, מעצם הווייתה, היא תנועה ההולכת שני צעדים לפני הציבור אליו היא משתייכת. תפקידה הוא כשל הילד הקורא בקול "המלך עירום!". בשונה ממנו, היא נוטלת על עצמה את התפקיד להלביש את המלך. מרגישה אחראית לתיקון המצב.
הרב קוק גילה לנו, לפני כמאה שנה, שתיקון הדור בשורשו מתחיל במחשבה. מחשבת הדור. כציבור דתי-לאומי, משך שנים רבות לא התייחסנו לכך בפעילותנו הציבורית. לא הקדשנו לכך משאבים, לא מסרנו את נפשנו על כך, לא רצינו או שמא לא יכולנו.
היום כבר מובן לכל שרק בעבודה על 'המחשבה הלאומית' הנבנית מהפרטים, רק בעבודה על הרצון הלאומי היונק את כוחו מרצונו של כל אחד ואחד בעם, נצליח, בע"ה, להוציא את העגלה הישראלית מהבוץ העמוק בו שקעה.

על בני עקיבא לעמוד בראש העוסקים במלאכה זו! על חברי התנועה להשקיע את מלוא מרצם בהחלפת הדיסקט הלאומי מציוני-קלאסי ליהודי-ישראלי, שממילא מקפל בתוכו את הציונות. אם התנועה תחרוט על לוח לבה את השליחות דווקא בתחום זה, אזי היא תהפוך ליותר ויותר רלוונטית ומשפיעה בציבור הכללי, ודאי שכך בציבור הדתי-לאומי. היא תהפוך לתנועה המנהיגה את כולנו קדימה, וחבריה יתהוו מאוסף נערים ונערות לתנועת נוער אמיצה ההולכת חלוץ לפני המחנה.  לחניכי בני עקיבא, ביום חגם, יש לומר ראשית: חזקו ואמצו על כל פועלכם עד כה. עם זאת, אם אתם אנשי חזון ורוח, יראי שמיים, מוכנים להטות שכם בראותכם את העם בסבלותיו הרוחניים, ורוצים גם למנוע את ה'התנתקות' הבאה ואת עמונה הבאה – הֱיוּ ממשיכי דרכם של אברהם אבינו, החשמונאים וכמובן רבי עקיבא – מקהיל הקהילות. קומו וקראו בקול גדול "מי לה' – אלינו!". 
 
ודבר נוסף להנהלת התנועה: אנא, חדלו מתופעת הסניפים המעורבים. עכשיו! כן, אנחנו יודעים, "זה לא פשוט...". ובכן, כלום לא פשוט! ובכל זאת, הובילו את התנועה הזאת עוד צעד אחד קדימה, כדי שבשנה הבאה לא תעלה כלל השאלה אם בני עקיבא היא מועדון חברתי לנוער. הנוער בשל לכך, ובידכם הדבר, בע"ה. יישר כוח וברוכים תהיו.

התחייבות מוחלטת לתורה/ הרב גדי בן-זמרה, אולפנת מעלה לבונה

סיפר לי הרב נריה זצ"ל, כי בזמן שחשב לייסד את בני עקיבא התייעץ בעניין עם הרבי מלובביץ' זצ"ל. תשובת הרבי היתה שבני עקיבא, במתכונתה המעורבת, היא חילול ה'! 'אם כך, אחזור בי', הרהר בקול הרב נריה. השיב לו הרבי: 'אם יודע אתה שזו אכן מציאות של חילול ה', יש מקום לתנועה זו ולציבור מסוים...' (אקווה כי מוסר אני דברים כהווייתם).

פינה חמה שמורה בלבי לבני עקיבא. החום והלהט ליישובה של ארצנו הקדושה – על-ידי אלפי בני נוער תוססים ונלהבים, שאף אני זכיתי להיות חלק מהם, הצטברו והתגבשו לכוח ממשי הרבה בזכותה של בני עקיבא. נדייק יותר: בני עקיבא שימשה קרקע פורייה לרוח הפורצת והרעננה שנשבה מבית מדרשו של הרצי"ה זצ"ל. עיקר חידושה של אותה רוח היתה הרלוונטיות שלה, בהכרעתה, כי החלומות הגדולים ו'הדיבורים המרחפים' שייכים לכאן ולעכשיו, ובמילה אחת – הגשמה! 
  
עקב אכילס של התנועה, בעיניי, הוא היותה תנועה מעורבת. לא ניתן לדבר ברצינות על הגשמה בתנועה דתית ללא מחויבות מגשימה ללא תנאי לתורתנו הקדושה, למצוותיה ולאיסוריה.

תנועה המודעת לליקוייה המהותיים והחותרת ללא הרף לתיקון ולשכלול – כבודה במקומה מונח, אך תנועה שממאפייניה המובהקים והקבועים היותה מעורבת בנים ובנות – ואולי אפילו מערימה קשיים על סניפים המעוניינים ליצור הפרדה – זוהי מציאות של חילול ה'!

לדידי, תנועת נוער מגשימה היא תנועה שנעה בעוז קדימה, מדרבנת, לא מסתגלת, טוטאלית (לפחות במה שנוגע לשמירת תורה ומצוות), חדה וחד-משמעית, והכל על-מנת להגשים הלכה למעשה!

אינני מכיר את הרב בני נכטיילר, מזכ"לה החדש של התנועה, אך חזקה על ת"ח שישכיל בטוב טעם ובדרכי נועם לחולל את השינוי הנדרש בכל מקום שניתן, וה' יצליח דרכו!

קדושת הברית וקדושת הארץ תלויות זו בזו. כקדושת הברית, הדואגת להשפיע את כוחה אך ורק למקום שהברכה שרויה בו, כך גם לגבי חיזוקה ובניינה של ארצנו הקדושה... "קדושה, קדושה אני מבקש".

חיים יהודיים ללא הסתגרות/ ד"ר אמנון שפירא, קיבוץ טירת-צבי, מזכ"ל בני עקיבא לשעבר

שתי הקבוצות האידיאולוגיות המשפיעות כיום בציונות הדתית הן החרד"לית ו'תורה וחיים' (המכונה גם אורתודוקסיה מודרנית). הראשונה, בחלקים החרדיים שלה, מלמדת שהאידיאל המועדף שלה הוא לימוד תורה כערך יחיד לעצמו, גם במחיר של הסתגרות מהחברה ואי השתתפות בבניינה. ואילו השנייה טוענת שדרך זו היא סילוף התורה, שבעצמה הגדירה את המטרה של עם ישראל במילים מפורשות, מפי ה' על אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח, י"ט). לאמור, "דרך ה'" אינה מטרה לעצמה, ואין להסתגר בתוכה בלימוד תורה, כביכול; אלא "דרך ה'" היא מכשיר שבאמצעותו יש להגיע ליעד העילאי של התורה: חיים של מוסר וצדק חברתי. לכן, בני עקיבא, כתוצר מובהק של רעיון תורה ועבודה, חיפשה תמיד נתיבים לקיים בהם חיים יהודיים שלמים המושתתים על "צדקה ומשפט". כך התחילו ב"הגשמה" בקיבוץ ובמושב, אחר כך הורחבה המטרה להתיישבות בכלל (ורבות מההתנחלויות ביו"ש הן פירות, במישרין או בעקיפין, של בני עקיבא), ואחר כך הורחבה והוגשמה לכלל העשייה החברתית והציונית במדינת ישראל.