גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 233ראשיהפצה

תנו לשדוד בשקט - שופטים ושוטרים

לשופט רון שפירא יש פתרון למכת הגניבות: תנו לשודד לברוח עם השלל ● ניצב משנה משה אריאל הביע שביעות רצון משיבוצו במנהלת ההתנתקות. עכשיו הוא מודח מהמשטרה ● משפחת פדרמן שוב ניצחה את המדינה.
09/03/07, 09:32
יאיר שפירא

אוספי מטבעות, בולים וגלויות כמעט שעברו מהעולם, אך במחוזותינו הולך ומתפתח תחביב חדש בעל מאפיינים דומים. רבים, כך נראה, החלו לאסוף אסונות, קטנים וגדולים, שהתרחשו לאחראיים באופן ישיר להתנתקות, וגם לכאלו שאחריותם ישירה הרבה פחות. יש לי אמנם דעה לא מחמיאה על התופעה ועל שורשיה, אך לא אמנע טוב מבעליו. קבלו עוד אחד לאוסף, משעשע במיוחד. 

ניצב משנה משה אריאל, לשעבר קצין אגם במחוז ש"י, לא הסתדר עם מפקדו. במשטרה ניסו למצוא לו תפקיד רוחב, הראוי לניסיונו ומעמדו, ולא מצאו. הוא זומן לראיון שבו הוצע לו לקבל תפקיד חשוב במנהלת ההתנתקות, ואחר-כך לפרוש לפנסיה מוקדמת. השבוע דחו שופטי בג"ץ את עתירתו להמשיך ולשרת במשטרה. מהמשטרה טענו כי אריאל הסכים בזמנו לסידור שהוצע לו. אריאל טען בבג"ץ שמדובר באי ההבנה.

"לטענת העותר, הוא מעולם לא הביע שביעות רצון מתכנית הפרישה שהוצגה לו ומעולם לא נתן את הסכמתו לתכנית", נכתב בעתירה שנדחתה. "העותר מציין עוד כי הוא מבקש להוסיף ולשרת במשטרה, וכי שביעות רצונו במהלך הראיון הובעה אך ורק בכל הנוגע לשיבוצו המתוכנן במסגרת תכנית ההתנתקות".

הפתרון: נסיגה

שי דרומי לא לבד. גם עיסאם זחלקה, בעל חנות תכשיטים, סבל מקוצר ידה של המשטרה. כשעבר בחנותו שוד קשה ומשפיל הגיעו מים עד נפש והוא רכש לעצמו אקדח, והחזיק בו ללא רישיון לקראת יום פקודה. והיום לא איחר להגיע. באחד הימים נכנס לחנותו של זחלקה אדם שהתעניין בפריטי התצוגה, ולפתע הוציא מתיקו אקדח והודיע  כי זהו שוד. הוא קשר את ידיו של זחלקה, השכיבו על הרצפה ולקח כמה מגשי תכשיטים מהדוכן. כאשר יצא מהחנות נלכד בין שתי דלתות זכוכית שבפתח החנות; זחלקה, כך מסתבר, מסר לו מפתחות לדלת הפנימית בלבד.

בינתיים הצליח זחלקה להשתחרר מכבליו. הוא נטל את אקדחו והחל יורה לעבר השודד החמוש דרך דלת הזכוכית המשוריינת. זחלקה והשודד התקרבו לדלת הזכוכית הפנימית, ואז ירה זחלקה ירייה נוספת שפגעה בידו השמאלית של השודד. השודד התכופף, ואז ירה זחלקה ירייה נוספת בראשו.

השופט רון שפירא, שופט מוערך בדרך-כלל מבית המשפט המחוזי בחיפה, גזר השבוע ארבע שנות מאסר על התכשיטן המתגונן, שהואשם בהריגה. לחובתו של זחלקה עמדו החזקת הנשק ללא רישיון וניסיון לחבל בראיות מהאירוע, אך בעיקר עמדה לחובתו חוסר יכולתו להפגין קור רוח משפטי, אקדמי ממש, שבו היה ניחן בוודאי השופט שפירא לו היה נקלע הוא לאותו מעמד.

"אין חולק כי בעת המעשה היה נתון הנאשם לתקיפה שלא כדין, וזאת כאשר נשדד", כתב השופט בגזר הדין. "ואולם, בעת שהיה המנוח לכוד במבוך דלתות הזכוכית, סבור אני כי הסכנה כבר לא היתה מוחשית ומידית. במיוחד נכון הדבר לאחר שהנאשם השתחרר מהכבלים, אחז בנשק והחל לירות לעבר המנוח. לא כל שכן לאחר שהמנוח נפגע בידו. במצב זה, סבור אני כי מידיות הסכנה כבר היתה פחותה, ולמעשה הירי הקטלני היה שלא לצורך...

"לאחר שהמנוח נפצע בידו מהירי, כבר היה לנאשם יתרון על המנוח באופן שבו יוכל לנטרל אותו גם ללא ירי משלים, לא כל שכן ירי קטלני.  מכאן שבשלב זה יכול היה להסיג את נשקו לאחור ולהסתפק בנקיטת פעולות הגנתיות אחרות".

אך בעוד השופט שולח את זחלקה להשתלטות נועזת על שודד פצוע, זועם וחמוש, הוא לא חסם בפניו גם אפשרות הרואית פחות: "לכאורה יכול היה הנאשם גם לתת למנוח מראשיתו של דבר את המפתחות לשתי הדלתות, ובדרך זו לאפשר את יציאתו מהחנות, ובכך למנוע את חזרתו המאיימת ואת האירוע כולו", כתב השופט שפירא, ואולי סיכם בכך על רגל אחת את תורת הלחימה בפשיעה של משטרת ישראל, של הפרקליטות ושל מערכת המשפט.

ניסויים בבעלי חיים

פרק נוסף נחתם השבוע בסאגה המסועפת בין משפחת פדרמן מחברון ובין התביעה המקומית. העילה שבשלה נגררו בני הזוג פדרמן הפעם לבית המשפט היתה מקורית במיוחד: בצעד חסר תקדים הגישה נגדם המדינה תביעה אזרחית בגלל נזק שלטענתה נגרם לאחת מניידות המשטרה בחברון בעקבות זריקת אבנים, שעל-פי התביעה היה שותף לה פדרמן הצעיר. להשלמת התמונה נציין שהנזק הוערך ב-1100 שקלים, והבן לבית פדרמן היה בזמן האירוע בן תשע.

הרעיון לחייב פעילי ימין דווקא בתביעה אזרחית בשל פעילות פלילית עלה במשרד המשפטים כבר במהלך ימי המאבק בתכנית ההתנתקות. המדינה אינה נוהגת להגיש תביעות נזיקין אזרחיות נגד עבריינים, אך במשרד המשפטים היו אלו ימים של חשיבה יצירתית במיוחד, וחידושים משפטיים רבים התחדשו באותה העת. במשרד נשמעו קולות שקראו לתבוע מחוסמי הכבישים לשאת בעלות כוחות המשטרה שהוזעקו למקום, ובארגוני שמאל השתעשעו במחשבה על האפשרות לתבוע בתביעות ייצוגיות את חוסמי הכבישים בשל העיכוב שגרמו לנהגים.

ניסוי הכלים נערך כרגיל בחברון, וכמעט כעניין שבשגרה – בהשתתפות משפחת פדרמן. חידוש נוסף שהיה צפון בתביעה המדוברת היה חיוב ההורים בנזקו של קטין מתחת לגיל האחריות הפלילית. התביעה טענה כי ההורים לא נכחו באירוע, אך היה עליהם לפקח על בנם ולמנוע ממנו את ההשתתפות באירוע. משפחת פדרמן טענה כי בזמן האירוע המדובר היתה האם בקניות, והאב היה מרותק למעצר בית ממושך ומתוקשר. ובכלל, הם הנחו את כל ילדיהם ואת אותו הבן בפרט שלא להסתבך עם המשטרה.

לפני כחצי שנה התקיים הדיון הראשון בתיק, לפני השופט בן עטר מבית משפט השלום בירושלים. השופט הביע את דעתו על התביעה ועל סיכוייה ויעץ למדינה למשוך את תביעתה. אך הנחישות לא התירה למדינה לוותר על אותם 1100 שקלים. התביעה התעקשה להמשיך בהליך, והתיק הועבר אל השופט אריה רומנוב.

השבוע, אל מול ביקורת לא מוסתרת של השופט רומנוב, ביקשה המדינה למשוך את התביעה, אך הפעם היו אלה משפחת פדרמן, בגיבויו של השופט, שלא הסכימו לוותר בקלות. התביעה נמחקה, ומשפחת פדרמן תקבל בקרוב לביתה המחאה עבור הוצאות משפט של 750 שקלים.