להיחשף לאט לעולם

"'טקסים' הם תופעה רווחת אצל ילדים, משום שיש להם יותר נטייה לחשיבה ראשונית מאגית", מסביר ד"ר חמיאל. "שיר מסוים לפני השינה, ברכה מסוימת, לקפוץ על אבנים כאלה ולא אחרות ועוד". הנורה האדומה, הוא ממשיך, צריכה להידלק ברגע שהילד נכנס לחרדה כאשר הטקס לא מבוצע כהלכה ודורש הרגעות חוזרות ונשנות, לדוגמה אם הוא אומר ש'קריאת שמע' שעל המיטה לא נאמרה בדיוק  בצורה בנכונה, או שהוא חוזר ומבקש הרגעה מההורים לגבי מחשבה מסוימת ומתקשה להסתפק בכך. אפשר לראות גם ילדים שרוחצים את הידיים מספר רב של פעמים. אם לא יתאפשר לעשות זאת כמו שצריך, לפי ההגדרה שלהם, הם נכנסים לחרדה. קיימים 'טקסים' נוספים, מחשבתיים, שבהם קשה יותר להבחין. במקרים כאלה הילד מציב מחשבה שתפקידה לנטרל את המחשבה הבעייתית, אך לא עושה טקס חיצוני. 

"ההורים מתחלקים לשני סוגים: אלה שאינם סובלניים כלל כלפי התופעה, ואלה שמוותרים ומגוננים מדי", אומר חמיאל, ומוסיף: "זאת הסיבה שכדאי שהם יגיעו לטיפול עם הילד, למפגש אחד או שניים, שם יסוכם כיצד עליהם לנהוג. כך למשל הם גם יוכלו לומר לילד: 'סיכמנו שרק פעמייםאומר לך שהכל בסדר, ולא יותר', והגבולות ברורים לשני הצדדים".

האם הורים יכולים למנוע טורדנות כפייתית מלהתפתח אצל ילדיהם? ספק. ד"ר אורינג מסביר שילדים שונים מגיבים באופן שונה לאמירות של ההורים. "ילד אחד יכול לצחוק כשאמו תאמר לו שאם הוא לא ישטוף ידיים הוא יהיה חולה. ילד אחר יכול להיכנס מזה לחרדות". למרות הכול, אורינג כן נותן טיפ, ומציע ללכת ב'שביל הזהב': לא להיות כפייתי מדי אבל גם לא ליברלי מדי, וגם ולא לגונן יתר על המידה, אפילו על ילדים חרדתיים מאוד, אלא לחשוף אותם לאט - לאט לעולם האמיתי. גם אמונות טפלות או אובססיה לניקיון שקנו להן שביתה בבית ההורים יכולים בסופו של דבר לגרום לילדים להיות בעלי OCD, אומר אורינג, אבל מדגיש: "כמובן, כשזה יושב על הגנים הנכונים".

מתירים את החרדות

"אמונה דתית איננה מגבירה את הסיכוי ללקות בOCD", כך פוסקים המטפלים שעמם שוחחנו. אולם בשל הנוכחות החזקה של כפייתיות, בדיקה עצמית חוזרת ונשנית, ומקומן של אמונות בתופעת הטורדנות הכפייתית, ההפרעה הזו 'נופלת' אצל אנשים רבים, ואפילו אצל כאלה שאינם מוגדרים כדתיים, במקומות הקשורים לדת.

כך ימצאו עצמם אנשי ה-OCD מניחים תפילין במשך שעות, בודקים שוב ושוב שהן מונחות במקום הנכון, שהקופסה קשורה כראוי, שאין חציצה, שגופם נקי, וכמובן, שאף מחשבה זרה לא נכנסת לראשם. אם ייפול לידם חשש קל שבקלים שאחד מאלו לא התקיים, הם יניחו את התפילין שוב ושוב ושוב, לפעמים במשך שעות.

ישנן נשים שמתכוננות לטבילת הטהרה במשך 5-6 שעות, וגם אחר-כך מכרסם בהן הספק שמא עשו משהו שלא כשורה, וטבילתן אינה טבילה. ייתכן שאישה כזאת היא צדיקה, אבל ההתעסקות שלה סביב הנושא כבר ממוקמת בתחום האובססיה.

ד"ר דניאל וכטר עובד גם עם הציבור החרדי בבני ברק. הוא מסביר שהטיפול בכפייתיות ש'יושבת' על מקומות דתיים, סותר לפעמים את החשיבה הדתית הספונטאנית: "חלק מהטיפול הוא בעצם להתנגד לדחפים, ולהקפיד לקחת את הסיכון שלא יצאתי ידי חובה".
 

במקביל לשיחה עם המטופל על המחשבות שגורמות לו לחרדות וההפחתה בהן, הפסיכולוג יכול לתחום את ה'טקסים' של המטופל בזמן. אז, במקביל להבנות הקוגניטיביות, יורד באופן מעשי הזמן שמושקע ב'טקסים'. "בהדרגה המטופל רואה שהוא יכול בלי ה'טקסים', ושרמת החרדה יורדת מאליה. כשהוא מפנים את זה, הוא יכול לצאת לדרך חדשה"
אדם שומר תורה ומצוות יופנה פעמים רבות לרבנים שמכירים את תופעת ה-OCD ויכולים לשתף פעולה עם המטפל. הרב מורה לפונה שלא לחזור על מילות התפילה, אפילו אם הוא איננו משוכנע שהוא יצא ידי חובה. "על הפסוק הראשון של 'שמע' ושלוש הברכות הראשונות של שמונה-עשרה אני והרב בכלל לא מדברים", מסביר וכטר, "כי גם אם נגיד משהו, המטופל לא יקשיב לנו, אבל על שאר התפילה כן".

אדם שיש לו OCD יקבל את הסמכות ההלכתית, או שהוא כל-כך שקוע בעצמו שהרב ייראה לו מקל או לא רלוונטי?

"המטופל מקבל סמכות, אבל הכול בנוי אצלו על ספק: 'אולי לא הסברתי לרב כמו שצריך, אולי לא הבהרתי בדיוק את המקרה'. קשה לו ליישם את ההנחיות אחרי זה, בבית".

הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, מקבל מדי פעם מקרים של OCD לפסיקה ולהתייעצות, והוא מספר על כך שאפילו פסיקה מהרב בכתב לא תמיד תועיל, בגלל הספק המכרסם במטופל.

הרבנים הפוסקים באים בעצם לקראת המטופל או שהם פוסקים לפי 'האמת'?

"אפשר לשאול אם אדם שנמצא במצב של פיקוח נפש ומחללים עליו את השבת בעצם באים לקראתו? המינוח של 'לבוא לקראת' איננו רלוונטי; צריך תמיד לבדוק מה נכון לאדם במצב שבו הוא נמצא. אדם שנוטל ידיים 20 פעם לא צריך לעשות את זה, וכך גם אדם שחוזר 10 פעמים על הפסוק הראשון של 'שמע'".

מעניין לציין שהסטייפלר, הרב יעקב ישראל קנייבסקי, התייחס בתשובותיו לתופעה הזאת של OCD, והסתמך בפסקיו על פוסקים, כדי להקל על הלוקים בהפרעה הזו. הא שיתף פעולה עם פסיכולוג יהודי אמריקני ונתן תשובות מדהימות בהיקף ההבנה של הבעיה: "ואני מצווה לשואלים ששוב לא ישגיחו ולא יבדקו אם נשאר משהו או לא, כי כבר נקרא טהור", הוא כותב לגביי עניינים של נקיות ותפילה.

הרב חיים אלעזר ממונקאטש כותב באותו עניין, של אנשים ש"על ידי זה שלא יחמיר לחוש לדמיונות יתחזק ויתרפא שלא יצטרך באמת כל כך לנקביו, ולא יבלבלוהו רעיוניו... וזהו ראיה שהכל תלוי במחשבתו ורעיונותיו, ודי למבין, וה' יעזרנו וירפאנו במהרה בימינו". גם רבנים אחרים מדורות קודמים הכירו את התופעה והתייחסו אליה, ולא כל שאלה שנראתה כמו הקפדת-יתר, זכתה לאמירת 'שכוייח' מהרב, ובכך להמשך ההסתבכות העצמית.