חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 255ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

16/08/07, 17:11
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: האם בעקבות דבריו של הפרופ' הלל ויס, צריכה אוניברסיטת בר אילן להוציאו משורותיה?

התבטאות מקוממת/ פרופ' אהרון מאיר אוניברסיטת בר אילן

שאלה האם פרופ' וייס צריך להיות מפוטר או לא, אינה תלוי בי ושכמותי, אלא בגורמים אחרים. ההחלטה צריכה להתקבל לאחר בדיקה מבחינה משפטית, על סמך החלטת גורמי אכיפת החוק, או בדיקה משמעתיות לפי החלטה של אחד מהגורמים המשמעתיים באוניברסיטת בר אילן.

אנו, בעצומה שפרסמנו, לא קוראים לפיטורי פרופ' ויס, אלא רק לבדיקת העניין. אם אכן עבר ויס על החוק או על התקנון המשמעתי של האוניברסיטה – מן הראוי שהוא ישא את מלוא חומרת הדין. ייתכן שוועדת המשמעת באוניברסיטה תחליט שגם אם פרופ' ויס יימצא אשם, הוא צריך רק לקבל נזיפה.

כאמור, אנו קראנו רק לטיפול בנושא, אבל אנו בהחלט מתנגדים לצורת ההתבטאות המקוממת שלו. אין לה מקום בחברה בריאה, שבה אמנם כל מיני דעות צריכות להישמע, אבל רק במסגרת נורמטיבית. אני בהחלט תומך תמיכה גמורה בחופש הדיבור, אבל כל זה צריך להיעשות בדרך שאינה פוגעת באחרים.

אציין כי איני תוקף רק את צורת ההתבטאות של פרופ' ויס. לצערי, במדינתנו היו עוד מקרים של התבטאויות חמורות וגם עליהן לא חיפיתי, אבל במקרה הזה אני קם ומגנה את דבריו, כי אני חרד לשם המוסד שבו אני עובד.

קודם שיפטרו את מחוללי הגירוש/ נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון

עצם הצגת השאלה היא מוזרה, והיא מעידה לאיזה עומק הידרדרנו. פרופסורים ו"אנשי רוח" מצד שמאל מדברים, משמיצים, מסיתים ומלשינים ככל תאוות נפשם, אבל איש אינו כופר בזכותם לומר את כל שגיונותיהם ואיש אינו מעלה את הדרישה לפטרם.

הפרופסורים ליבוביץ' וצימרמן הישוו את חיילי צה"ל לחיילי אס-אס, ולא שמענו על התקוממות ציבורית כה נחרצת. כמובן, בעיני השמאל הקיצוני, המעצב את סדר היום התקשורתי, "חופש הדיבור" הוא ערך עליון הגובר אפילו על ביטחון המדינה, אך זאת רק כאשר המדובר בביטוים קשים ופוגעניים המופנים מצד שמאל. או אז נשמע את הביטויים הידועים: "איני מסכים למילה אחת מדבריך, אך אני מוכן להיהרג על זכותך לאמרם", "חופש הדיבור נבחן דווקא כאשר מדובר בדברים קשים ומקוממים; ואז על החוק ומערכת המשפט להבטיח לבעליהם את הזכות להתבטא".

כל זה כמובן רק מצד שמאל; ואולם כאשר איש ימין חורג מהמקובל, מיד מתחיל 'זעזוע'; מועלות דרישות לחקור ולעצור, לפטר ולהדיח, וכל מצקצקי הלשון מופיעים בכל הרשתות  בגלגול עיניים צדקני: "חמור מאוד, למצות, לחקור ולא לעבור לסדר היום" וכו'.
לגופם של הדברים – ידידי הלל ויס, יהודי אמיץ, מקורי ובהיר ביטוי, נכח כאשר גירשו את בתו, בעלה וששת ילדיהם מביתם, הבנוי על אדמת הרובע היהודי העתיק בחברון. הגירוש היה צעד מרושע, אכזרי ומיותר; והלל ויס נזכר איך גורשו תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, ואיך גורשו – בפיקודו של קצין בכיר ולא המח"ט שנכח במקום – האלמנה לבנת עוזרי וילדיה אל הכפור וביתם נהרס על תכולתו בלילה מקפיא בחורף תשס"ג, כמה שבועות אחר שאביהם נרצח לנגד עיניהם בליל שבת בפתח ביתו.

דבריו של ויס נוקבים וחדים, גם אם הם "חורגים מהמקובל בשיח הציבורי". המעשים שנעשים נגד העם היהודי בארץ ישראל בשנים האחרונות, הם חמורים ונוראים פי כמה. אני מציע לראות את הנוסח המלא של דבריו של וייס (http://www.myehudit.org/forum/index.php?topic=1746.0) ולדון בהם על רקע האירועים בשנים האחרונות. מחוללי החורבן – מראש הממשלה ועד אחרון בריוני היס"מ – המעוללים פשעים חריפים פי כמה נגד העם היהודי, הם הראשונים הראויים לפיטורים.

על חופש הביטוי שמעתם? / גילה פינקלשטיין ח"כ לשעבר, המפד"ל

במדינת ישראל יש חופש ביטוי, וכל אדם רשאי לבטא את דעתו הפרטית בכל נושא.

פרופסורים מאוניברסיטת חיפה התבטאו בעבר בזכות הבעלות של ערבים על קרקעות מדינת ישראל, והאוניברסיטה לא נדרשה לסלקם משורותיה. כאשר פרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח, שהיה מועמד לפרס ישראל, התבטא כלפי חיילי צהל בנוסח בוטה – לא נזעקו לדרוש את פיטוריו. שרדנו גם את התבטאותו גסת הרוח של קצין המשטרה הבכיר ניסו שחם, שבאורח לא מפתיע אף זכה לקידום, במקום להישלח אחר כבוד אל ביתו.

פרופ' הלל ויס ביטא את דעתו האישית מתוך צער עמוק וכאב אישי על פינוי בתו ומשפחתה מביתם. הוא לא התבטא במסגרת תפקידו, ולא התיימר לייצג בדבריו איש מלבדו, וודאי שלא את המוסד האקדמי המעסיק אותו כאיש סגל האוניברסיטה.

הואיל וכבר הוגשה תלונה נגד פרופ' ויס עקב התבטאותו, יש לאפשר לרשויות אכיפת החוק לטפל בתלונה במסגרת סמכויותיהן. אם בתום חקירה יימצא שעבר עבירה וייפסק גם שבעבירה זו יש קלון – יהא על האוניברסיטה לשקול את צעדיה, בהתאם לתקנון החל על איש הסגל. אם לא יימצא אשם – לא תהיה לאוניברסיטה עילה לפעול להפסקת עבודתו בה.

צה"ל אינו אמור לעסוק בפינוי אזרחים מבתיהם ומי שמטיל עליו משימות כאלה, עושה בחיילי צה"ל שימוש לצרכים שאינם ראויים. ברי לכול שפרופ' ויס כעס מאוד על פינוי משפחתה של בתו. אמנם אפשר להעיר לו שהלשון שבה נקט איננה מוסיפה כבוד לאוניברסיטה, אך מכאן ועד לפיטורי המרצה – רחוקה מאוד הדרך.

דיקטטורה של מוחות/ אסיה אנטוב חברת 'מנהיגות יהודית'

אני בעצמי סטודנטית באוניברסיטת בר אילן, שם אני מסיימת תואר שני במדעי המדינה. אנחנו הסטודנטים יזמנו מכתב עצומה, ובו אנו טוענים כי לא חשוב אם אנו מסכימים עם דברי פרופ' ויס או לא, אולם לדאבוננו צה"ל נכנס לשאלת החופש האקדמי. אנו אוספים חתימות משמאל וימין, והכול מסכימים עמנו בעניין זה וחותמים כי הם מבינים שהמצב הזה מסוכן והוא נגד הדמוקרטיה.
המדע לא יכול להתפתח בלי חופש מחשבה אקדמי, ואם פרופ' ויס עבר עבירה פלילית נגד החוק – בתור אזרח עליו לעמוד לדין. אבל אין זה מעניינה של אוניברסיטת בר אילן.

לדעתי האישית, אין בדבריו של פרופ' ויס כל דבר פלילי. ואם אין כאן דבר פלילי, לאיש אין זכות להיכנס ולהתערב בחופש הדעות באקדמיה ולהחליט איזה פרופ' מתאים ללמד באוניברסיטה ואיזה לא. אני יודעת שבאוניברסיטת בר אילן יש פרופסורים בעלי דעות שמאלניות מאוד ובו בזמן יש פרופסורים בעלי דעות ימניות מאוד. בתור סטודנטים היינו רגילים למצב הזה, היינו רגילים שיש ויכוחים בעניין ואין סתימת פיות.

כשהיינו ברוסיה, במדינה טוטליטרית, למדנו רק את המרקסיזם ולניניזם, ולא תורות אחרות. גם פה אני רואה שבעצם באקדמיה שולטים אנשים שמאלנים עד שמאלנים קיצונים. דוגמה בולטת לכך היא מעשיה של השרה יולי תמיר בבתי ספר. היא אומר שהיא פוסט-מודרנית ושאין אמת אחת אלא כל מיני דעות, אבל עם זאת היא מצדדת בערבים. תמונה דומה רואים בתקשורת, בטלוויזיה וברדיו. שם יש אנשים שמאלנים, ואלה מבליטים את הצד הערבי וכמעט לא מביאים את הצד האחר. הם רואים את הצד האחר רק בתור ימנים-קיצונים-משיחיסטים. יש כאן דיקטטורה מסוכנת מאוד שעוסקת במוחות.

בר אילן אינה צד בעניין/ ד"ר אמי רוזנבלו, יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי

התשובה היא חד-משמעית: לא ולא!

יש כאן, מצד אחד, עניין של ערכי הדמוקרטיה, וחופש הביטוי הוא אחד מעמודי התווך שלהם, ומצד אחר יש כאן צורך להבחין בין פעולות בעת תפקיד לפעולות של האדם הפרטי.

פרופ' הלל ויס, בתור הפגנה של אדם פרטי, בחר להתבטא בצורה שבה בחר. הוא שפך את זעמו על הדמות הבכירה בסביבה בעקבות עקירת ילדיו ונכדיו מביתם. פרופ' ויס לא ייצג בדבריו את אוניברסיטת בר אילן, ולא התבטא בתור פרופסור של אותו מוסד מכובד. יתר על כך, הדמוקרטיה מגינה על כל אדם פרטי כדי שיוכל להתבטא בצורה שנראית לו לנכון, ולא רק על אלה שתומכים בצד מסוים של הספקטרום הפוליטי.

אם יש גורמים הרוצים לבחון את התבטאויותיו של פרופ' ויס ולקבוע אם יש בהן משום הסתה, שתבחן אותן המשטרה. אותה משטרה שאינה נוקטת אצבע לנוכח הסתה ברורה של חברי כנסת מסוימים אשר מצדדים בגלוי עם אויבינו, או לנוכח אנשי תקשורת אשר קוראים לצבא ההגנה לישראל לירות במתנחלים אם ההם גורמים לו אי נחת.

בשום פנים ואופן אין זה מתפקידו של מקום עבודה לשפוט אדם על פועליו או על דיבוריו מחוץ למסגרת עבודתו, גם כאשר מקום עבודתו הוא אוניברסיטה. הגדילו לעשות שר הביטחון וסגנו כשניסו להתערב במדיניות המנויים של אוניברסיטת בר אילן ואף לאיים בניתוק קשרי מערכת הביטחון עמה. ברור מאליו שכל ההתנפלות של התקשורת ושל גורמים ממשלתיים על אוניברסיטת בר אילן יש בהן המשך של מרדף המכשפות שהתחיל עם רצח רבין, וממשיך עד עצם היום הזה.

גורמים אלה, כהרגלם, תופסים עניינים שוליים ומנפחים אותם כדי שישמשו עלה תאנה למעשיהם הבלתי מוסריים. במקום לדון בעניין האמתי של אותו יום – עוד גירוש של יהודים מבתיהם בארץ ישראל ע"י צבא הגנה לישראל, מעשה בלתי נשכח ובלתי נסלח שמתנגד לכל ערכי היהדות ואהבת ציון עליהם גדל העם הזה – הם מתמקדים באדם פרטי בשעת צרתו.

על אוניברסיטת בר אילן, ועל נשיאה פרופ' משה קווה, לעמוד איתנים כנגד ההסתה והניסיונות של גורמים בעלי אג'נדה ברורה ואנטי-ציונית, לקבוע מי ואיך יועסקו אנשי האקדמיה בישראל.