דיקטטורה של מוחות/ אסיה אנטוב חברת 'מנהיגות יהודית'
אני בעצמי סטודנטית באוניברסיטת בר אילן, שם אני מסיימת תואר שני במדעי המדינה. אנחנו הסטודנטים יזמנו מכתב עצומה, ובו אנו טוענים כי לא חשוב אם אנו מסכימים עם דברי פרופ' ויס או לא, אולם לדאבוננו צה"ל נכנס לשאלת החופש האקדמי. אנו אוספים חתימות משמאל וימין, והכול מסכימים עמנו בעניין זה וחותמים כי הם מבינים שהמצב הזה מסוכן והוא נגד הדמוקרטיה.
המדע לא יכול להתפתח בלי חופש מחשבה אקדמי, ואם פרופ' ויס עבר עבירה פלילית נגד החוק – בתור אזרח עליו לעמוד לדין. אבל אין זה מעניינה של אוניברסיטת בר אילן.
לדעתי האישית, אין בדבריו של פרופ' ויס כל דבר פלילי. ואם אין כאן דבר פלילי, לאיש אין זכות להיכנס ולהתערב בחופש הדעות באקדמיה ולהחליט איזה פרופ' מתאים ללמד באוניברסיטה ואיזה לא. אני יודעת שבאוניברסיטת בר אילן יש פרופסורים בעלי דעות שמאלניות מאוד ובו בזמן יש פרופסורים בעלי דעות ימניות מאוד. בתור סטודנטים היינו רגילים למצב הזה, היינו רגילים שיש ויכוחים בעניין ואין סתימת פיות.
כשהיינו ברוסיה, במדינה טוטליטרית, למדנו רק את המרקסיזם ולניניזם, ולא תורות אחרות. גם פה אני רואה שבעצם באקדמיה שולטים אנשים שמאלנים עד שמאלנים קיצונים. דוגמה בולטת לכך היא מעשיה של השרה יולי תמיר בבתי ספר. היא אומר שהיא פוסט-מודרנית ושאין אמת אחת אלא כל מיני דעות, אבל עם זאת היא מצדדת בערבים. תמונה דומה רואים בתקשורת, בטלוויזיה וברדיו. שם יש אנשים שמאלנים, ואלה מבליטים את הצד הערבי וכמעט לא מביאים את הצד האחר. הם רואים את הצד האחר רק בתור ימנים-קיצונים-משיחיסטים. יש כאן דיקטטורה מסוכנת מאוד שעוסקת במוחות.
בר אילן אינה צד בעניין/ ד"ר אמי רוזנבלו, יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
התשובה היא חד-משמעית: לא ולא!
יש כאן, מצד אחד, עניין של ערכי הדמוקרטיה, וחופש הביטוי הוא אחד מעמודי התווך שלהם, ומצד אחר יש כאן צורך להבחין בין פעולות בעת תפקיד לפעולות של האדם הפרטי.
פרופ' הלל ויס, בתור הפגנה של אדם פרטי, בחר להתבטא בצורה שבה בחר. הוא שפך את זעמו על הדמות הבכירה בסביבה בעקבות עקירת ילדיו ונכדיו מביתם. פרופ' ויס לא ייצג בדבריו את אוניברסיטת בר אילן, ולא התבטא בתור פרופסור של אותו מוסד מכובד. יתר על כך, הדמוקרטיה מגינה על כל אדם פרטי כדי שיוכל להתבטא בצורה שנראית לו לנכון, ולא רק על אלה שתומכים בצד מסוים של הספקטרום הפוליטי.
אם יש גורמים הרוצים לבחון את התבטאויותיו של פרופ' ויס ולקבוע אם יש בהן משום הסתה, שתבחן אותן המשטרה. אותה משטרה שאינה נוקטת אצבע לנוכח הסתה ברורה של חברי כנסת מסוימים אשר מצדדים בגלוי עם אויבינו, או לנוכח אנשי תקשורת אשר קוראים לצבא ההגנה לישראל לירות במתנחלים אם ההם גורמים לו אי נחת.
בשום פנים ואופן אין זה מתפקידו של מקום עבודה לשפוט אדם על פועליו או על דיבוריו מחוץ למסגרת עבודתו, גם כאשר מקום עבודתו הוא אוניברסיטה. הגדילו לעשות שר הביטחון וסגנו כשניסו להתערב במדיניות המנויים של אוניברסיטת בר אילן ואף לאיים בניתוק קשרי מערכת הביטחון עמה. ברור מאליו שכל ההתנפלות של התקשורת ושל גורמים ממשלתיים על אוניברסיטת בר אילן יש בהן המשך של מרדף המכשפות שהתחיל עם רצח רבין, וממשיך עד עצם היום הזה.
גורמים אלה, כהרגלם, תופסים עניינים שוליים ומנפחים אותם כדי שישמשו עלה תאנה למעשיהם הבלתי מוסריים. במקום לדון בעניין האמתי של אותו יום – עוד גירוש של יהודים מבתיהם בארץ ישראל ע"י צבא הגנה לישראל, מעשה בלתי נשכח ובלתי נסלח שמתנגד לכל ערכי היהדות ואהבת ציון עליהם גדל העם הזה – הם מתמקדים באדם פרטי בשעת צרתו.
על אוניברסיטת בר אילן, ועל נשיאה פרופ' משה קווה, לעמוד איתנים כנגד ההסתה והניסיונות של גורמים בעלי אג'נדה ברורה ואנטי-ציונית, לקבוע מי ואיך יועסקו אנשי האקדמיה בישראל.
