חשמונאים בזמן הזה

המפתח לדלת הברזל הכבדה שנמצאת בקבר רחל עד היום, יחד עם הפתיל המקורי, מצוי בידי שמעון ברמץ. נדב שרגאי, בהקדשה לספרו על קבר רחל, כינה את ברמץ – מקור מידע חשוב גם לתולדות קבר רחל – "האיש שהמפתח בידו". הקשר עם שרגאי, הכתב הדתי של עיתון 'הארץ' לענייני מתיישבים, המשיך, והוא עומד לסיים בשבועות הקרובים את כתיבת סיפור משפחתו של ברמץ.

בנו של ר' שמעון מונזון, אברהם לייב (השני), החליט שהוא אינו רוצה להמשיך בתפקיד השמשות, והעביר את המשרה למשפחת פריימן. מונזון הצעיר החליט שהוא רוצה להתפרנס מיגיע כפיו, ויהודי יוצא גרמניה בשם יהודה לייב המבורגר מימן לו ולאחיו משה מרדכי לימודים מקצועיים בפרנקפורט. בגרמניה למדו האחים במשך שנתיים את אומנות הליטוגרפיה, וחזרו לירושלים כבעלי מלאכה מומחים בתחומם.

הנכד, שמעון ברמץ, נולד בשנת תרפ"ב (1922) בעיר העתיקה, בחצר דפוס הליטוגרפיה המשפחתי, ששכן מול בית הכנסת 'אור החיים' ברובע היהודי (כיום שוכן שם מוזיאון חצר היישוב הישן). כבן היישוב הישן, הוא נכנס בגיל 3 ללימודים במוסדות 'עץ חיים', בתחילה בחצר 'החורבה', ובשתי שנות לימודיו האחרונות בשכונת 'מחנה יהודה'.

ב'עץ חיים' נשאר ברמץ עד גיל 15. לאחר מכן פנה לעבוד בדפוס המשפחתי, שעבר כבר לעיר החדשה. במקביל, בחורף תרצ"ח (1937-8), הצטרף ברמץ לתנועת הנוער הצעירה 'ברית חשמונאים', שנוסדה בפסח של השנה הקודמת.


בתש"ג (1943) ברח איש הלח"י יצחק יזרניצקי (שמיר) מהכלא הבריטי במזרעה. הוא שמע שביכולתו להעשיר את שורות הלח"י בעשרות רבות של לוחמים אם יצרף אליו את אנשי ברית חשמונאים. הוא יזם פגישה עם הרב סגל ועם מאיר מדן בבית הכנסת, וכשהם יושבים מול גמרא לשם הסוואה, טען שמקומם הטבעי של אנשי ברי"ח הוא בלח"י
לחימה ברוח התורה

יש לציין כי בפולין הוקמה תנועת 'ברית חשמונאים' עוד קודם לכן, אולם הקשר של התנועה בארץ עם זו שבפולין היה חלש, בעיקר בגלל שזמן קצר לאחר הקמת התנועה פרצה מלחמת העולם השנייה, והקשר עם פולין נותק.

תנועת 'ברית החשמונאים' היתה ארגון נוער דתי המזוהה עם הימין. התנועה חרטה על דגלה את חידוש רוח החשמונאים, לא רק במישור הלאומי, כפי ששאפו גם התנועות החילוניות, אלא גם בהחזרת רוח ישראל המקורית למקומה.

ברית חשמונאים, או בקיצור ברי"ח, פעלה ברוח ההדר הז'בוטינסקאי, במתכונת חצי צבאית. לחניכים ולמדריכים, שנקראו מפקדים, היתה תלבושת צבאית, וחובת משמעת בפני הדרגים הגבוהים יותר בתנועה. בראש התנועה עמד הרב משה צבי סגל, שכונה 'מפקד ארצי', ויחד איתו הובילו את התנועה 'חברי המפקדה הארצית'.

בניגוד לתנועת נוער ימנית אחרת, בית"ר, שהדגישה את הצד הלאומי, וממסורת ישראל לקחה רק את שהתאים להשקפותיה, ברית חשמונאים ראתה עצמה מחויבת לתורת ישראל באופן מוחלט, דבר שבא לידי ביטוי גם ב'ברית האמנה' שעליה התחייב כל חבר חדש בתנועה. אולם לא רק המחויבות לכל מצוות התורה הבדילה בין שתי התנועות הימניות, גם מטרתן היתה שונה. כך הוגדרה מטרת התנועה בתקנון שהוציאה: "חינוך הנוער העברי לפי תורת ישראל ופועלם של החשמונאים, כלומר: כיבוש ארץ ישראל, הקמת מלכות ישראל והשלטת חוקי התורה בתוכה". החשמונאי הצעיר תבע מעצמו נכונות למסור את הנפש "על קדושת שם אלוקיו, תורתו, עמו וארצו", וכן לאהוב "כל אחד מישראל עד למסירות נפש" (מתוך חוקת ברי"ח).

פרופ' מרדכי בר-לב עמד על ההבדל בין תנועת בני עקיבא, שהיתה מזוהה אז עם השמאל, לבין ברי"ח. לדעתו, הזהות בין הלאומיות ליהדות אצל אנשי ברי"ח היתה חזקה יותר מאשר בבני עקיבא. יש להניח שהדבר היה קשור גם לקשר האידיאולוגי החזק בין תנועת ברי"ח לבין בית מדרשו של הרב קוק.

אנשי ברי"ח היו קשורים באופן אישי לתלמידיו הגדולים של הרב קוק. לרב חרל"פ הם היו מגיעים כקבוצה בשביעי של פסח, יום היווסדה של ברי"ח, ולרב הנזיר היו מגיעים בשבועות. בנו של הרב הנזיר, הרב שאר ישוב כהן, כיום רבה של חיפה, היה פעיל בתנועת ברי"ח, ואף היה עורך משנה של עיתונה 'החשמונאי', שנועד להפצה גם מחוץ לחוגי תנועה. קשר חזק היה לאנשי ברי"ח גם עם הרב צבי יהודה קוק ועם רבנים אחרים, ביניהם הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב משה אביגדור עמיאל, רבה של תל אביב.

למרות האידיאולוגיה הקנאית שלה, היתה ברית חשמונאים תנועת לגאלית. יחד עם זאת, המטרה היתה לצרף כמה שיותר חברים למחתרות – בתחילה לאצ"ל ובהמשך ללח"י.

סמלה של ברי"ח היווה שילוב של כל האידיאלים שהנחו אותה: מנורה, שהיא סמלו הקדום של עם ישראל, לוחות הברית, המבטאים את המחויבות לתורה ולמצוותיה, ומצודה, המבטאת את אופיו הצבאי של הארגון. ברכת חברי התנועה היתה "לה' התשועה". באופן טבעי היה חג החנוכה סיבה למסיבה בשביל הארגון, ובאמת נערכה מסיבה גדולה בחג זה, שבה היה הארגון מפרסם את מעשי החשמונאים, בבחינת "בימים ההם בזמן הזה".

פעולה במחתרת

שמעון ברמץ הצטרף לברי"ח חודשים מספר לאחר הקמת התנועה. הוא עבר תקופת 'טירונות', והגיע עד לדרגה של מפקד פלוגה. ערב פירוקה של התנועה שימש שמעון לזמן קצר גם כמפקד סניף בירושלים.