גבר הולך לאיבוד

בחודשיים האחרונים החלה לפעול בכנסת ועדה חדשה, שנקראת לפי שעה 'ועדת המשנה לבדיקת הטענות על מדיניות של החמרה כלפי גברים בכל הקשור לטיפול בתלונות נשים על אלימות ו/או התעללות מינית במשפחה וטיפול הגורמים הרלוונטיים בתלונות כוזבות'.


"כואב לי לראות ח"כים שהם רבנים, שאינם מכירים בחשיבות הבעיה", מציינת וידר-כהן ומדגישה: "מניסיוני, אני יודעת כמה קשה לנשים להתלונן: חלקן מתחרטות, לאחרות אומרים 'תבואי מחר' והן לא חוזרות. עם כל הכבוד, איך זה שמה שמדאיג את הוועדה הוא צווי ההרחקה?"
הניסוח המפולפל הזה מסתיר בעיה שלטענת ארגוני הגברים הולכת ומחריפה בעשור האחרון. לטענתם, נשים רבות מגישות תלונות כזב על אלימות כחלק מטקטיקת הגירושין, וכתוצאה מכך הגברים מורחקים מבתיהם ומילדיהם באופן אוטומטי, נאלצים לפגוש את ילדיהם תחת השגחה וחלקם אף נכלאים. איש במערכת, מהמשטרה ומערכת המשפט ועד מערכות הרווחה, איננו מוכן לשמוע את הצד שלהם, או לברר אם מדובר בתלונות כוזבות. לטענתם, גבר מתגרש – ובמיוחד אב לילדים – מופלה באופן שיטתי על-ידי כל המערכות וברוב הפרמטרים, כאשר תלונות שווא הן רק חלק קטן מהבעיה המקיפה.

הפמיליסטים

כאשר כיהן ח"כ הרב אברהם רביץ כשר הרווחה בפועל, בכנסת הקודמת, הוא נחשף במסגרת עבודתו לתלונות חוזרות ונשנות של גברים בנושאים אלו ואחרים. כשהבחין שרוב התלונות הן בעלי אפיון זהה, גמלה בלבו ההחלטה לבדוק הכצעקתה. "להפתעתי, מצאתי מספר לא קטן של מקרים שהיו נראים מאוד בלתי סבירים בעיני, בלשון המעטה". מספר ח"כ רביץ, "לכן הקמתי ועדת חקירה, בראשות השופטת ורד סלונים, שגבתה עדויות מכל הצדדים – גברים, נשים ואנשי מקצוע – כדי לקבל תמונה נכונה. ציפיתי לדו"ח בינים, אולם בינתיים עזבתי. שמעתי שהוועדה הפסיקה את דיוניה. היו כמה ישיבות, אבל לא הוציאו אף נייר בנושא.

במקביל לתקופה זו יסד גיל רונן את תנועת ה'פמליסטים' (מלשון פמילי – משפחה), שעיקרה השבת זכויות המשפחה וערכיה למרכז הבמה, והתייחסות כוללת לכל מרכיבי המשפחה: ילדים, נשים וגם גברים. בתחילת דרכה של הכנסת הנוכחית החל רונן, יחד עם חברים נוספים, חלקם פעילי ארגוני אבות גרושים, ב'לובינג' בכנסת למען הקמתו של גוף פרלמנטרי כלשהו שיאבק למען המשפחה: ילדים, נשים וגברים כחטיבה אחת.

"עשינו חריש עמוק בקרב החכי"ם", מספר רונן, "אבל חלק נפנפו אותנו, חלק סתם לא היו מעוניינים ואחרים פשוט חששו ואמרו לנו במפורש: "התקשורת תקרע אותנו". ואז הם הגיעו אל ח"כ רביץ.

"גם אנחנו פמיליסטים", אמר להם רביץ. "המשפחה היא אבן יסוד אצלנו". לא חלף זמן רב, וח"כ רביץ העלה במליאה את הרעיון להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא משבר המשפחה בישראל. מסיבות שונות, שינה רביץ את הצעתו והציע להקים ועדת משנה של ועדת הרווחה. הנושא עבר ברוב של שמונה תומכים, כולל חכי"ם ערביים, מול שני מתנגדים: רן כהן ויוסי ביילין. "תאמין לי שהם יודעים למה", צוחק רונן.

בינתיים נקפו החודשים, ושום דבר לא זז. רק לאחר תשעה חודשים, בעקבות לחץ ישיר שהפעיל ח"כ רביץ על יו"ר הוועדה, ח"כ משה שרוני (שהודח בינתיים), מונתה ועדת המשנה, ובראשה הועמד ח"כ חדש: הרב חיים אמסלם מש"ס.
 
המשטרה טוענת

מכאן ואילך השתנו העניינים במהירות. לאחר תקופה קצרה של לימוד העניין התקיימה הישיבה הראשונה. נציגי ארגוני גברים ישבו מול פקידות בכירות בשירותי הרווחה, והדיון היה טעון וסוער. נציגי משטרת ישראל לא טרחו להגיע. הישיבה השנייה היתה כבר משהו אחר. המשטרה החליטה הפעם להגיע, ושלחה את ראש מדור נפגעי עברה, סנ"צ נורית זיו, שהגיעה עם שלל ניירות ונתונים.

סנ"צ זיו שללה את הטענה שלפיה עשרת אלפים גברים בשנה סובלים מתלונות שווא. בנוגע לטענה שאלף גברים מתוך 1,800 שהורשעו באלימות במשפחה נמצאים בכלא, למרות שהם חפים מפשע, אמרה כי: "בית המשפט דן, שמע ראיות והרשיע".

לדבריה, בכל שנה מוגשות 20 אלף תלונות על אלימות במשפחה, "80 אחוזים מהן מוגשות על-ידי נשים". לטענתה, "מרב נפגע האלימות הן נשים, והפגיעה הפיזית בהן גדולה יותר". כמו כן ציינה כי בהחלט יש כאלה שמשתמשים במערכת לטובתם האישית, ומספרם נע בין 15 ל-20 אחוזים מכלל הפונים למשטרה. סנ"צ זיו ציינה כי מכלל מעצרי היתר, 22.1 אחוזים הם על רקע אלימות בין בני זוג ו-18.4 אחוזים על רקע של אלימות אחרת, כך שההבדל הוא זניח. עם זאת, לא היו בידיה נתונים על תלונות שגררו הרחקות. עוד מסרה נציגת המשטרה כי מבחינתם, אין הבדל בין תלונה על אלימות מילולית לבין תלונה על אלימות פיזית.

סנ"צ זיו הוסיפה ב"מסר חד-משמעי", כהגדרתה, כי כל אדם שהגיש תלונה כוזבת שתוכח מעל כל ספק סביר, יוגש נגדו כתב אישום. כמו כן היא הגישה לוועדה הצעה שלפיה היא תבחן ותמפה את כל התיקים, ותבוא עם מסר חד-משמעי בשטח. היא אף המליצה להקים וועדה בין-משרדית שתטפל בנושא. 

תלונות שווא

יו"ר הפמיליסטים, גיל רונן, אומר כי "הנתון על הבדל זניח תמוה, מאחר שמדובר בתלונות הדדיות שבהן משום מה רק הגבר הוא שנעצר, כך שזה לא 22 אחוזים אלא כפול מזה. צריך להבין שתלונות השווא משמשות להשגת רווחים בתיק הגירושין. הגבר עסוק מעל צווארו בשחרור ממעצרים, בדיקות מסוכנות מסוגלות הורית ושפיות. בינתיים שוברים את רוחו, פעמים רבות הוא גם מאבד את עבודתו ונכנס לחנק כלכלי, ואז הוא מוכן לתת הכול ולוותר בכל עניין, ובלבד שהטירוף הזה ייגמר.