יודע את מקומי

חשבון החשמל החדש שלנו הגיע לידיי. מבט אחד מיותר בסכום לתשלום, ומיד נפלתי מעולף על הרצפה. מובן שקמתי מיד, מחשש פן ינסו להעיר אותי במכות חשמל וגם בחודש הבא אקבל חשבון מופקע. לאחר שהתאוששתי נכנסתי לפעולה. "מהיום", הודעתי לבני המשפחה, "אנחנו מפסיקים לבזבז חשמל ויהי מה". שותפיי לבית לא התנגדו, ולאחר מכן חזרו כל אחד לעניינו – זוגתי לגיהוץ, בני למחשב ובתי למערכת הקולנוע הביתית.

התוכנית שלי היתה פשוטה למדי: להוריד את חשבון החשמל הבא בחצי, גם אם זה אומר לאכול את הפשטידות בלתי אפויות. וההתחלה אכן היתה מבטיחה: את הכלים שטפנו ביד ולא במדיח, כביסה ייבשנו על חבל ולא במייבש, וטעות קלה בהערכת החזאים פתרה לנו גם את בעיית החימום.

אלא שככל שחלף הזמן, הפך מבצע 'שקע בלי תקע' להיות קשה מהצפוי. פתאום התברר לי כי בביתי חיים שני ילדים קטנים, וצרכיהם הבסיסיים בתחום החשמל יקרים מנשוא. למשל, גיליתי כי המפונקים זקוקים להפעלת תנור חימום לפני האמבטיה, במהלכה וגם אחריה. בנוסף, מסרב בני לישון בחושך, בטענה ההגיונית שחושך מפריע לו להירדם, ואילו בתי אוהבת להדליק את כל הספוטים בסלון (800 ואט בצל), בעיקר ברגעים שבהם אנו נמצאים בחדר השני.

וכך התברר לי כי תוכניתי המבריקה לא עברה את שלב הפיילוט. החלפת הנורות לניאון אמנם חסכה לנו עשרות שקלים, אם כי כנראה אצטרך כעת להשקיע אותם במשקפיים; ושטיפת הכלים הידנית שלי חסכה גם היא כמה שקלים, שאולי יכסו את נזק הצלחות שנשברו. אך בסופו של דבר הבנתי כי חשבון החשמל המופקע שלנו לא נבע מצריכת חשמל מופקרת ובזבזנית. אם להיות הגון, גם בחודשיים הקודמים השתדלנו לחסוך במידת האפשר, ונראה כי יותר מזה אי אפשר.

אין לנו אלא להתרגל לחשבונות חשמל גבוהים ולחפש את אפשרויות החיסכון שלנו בהוצאות שוטפות אחרות. למשל, הארנונה. יקירתי, מה דעתך למכור את הבית ולחיות קצת באוהל במדבר? עם תנור אמבטיה, בטח עם תנור.