אפליה לעומת הנח"ל החרדי


הרה"ג דב ליאור: " בחורים שמגיעים מהישיבה, השמירה על גדרי הצניעות אצלם שונה ממה שמקובל ברחוב. לכן אם הם אומרים שדבר כזה מפריע להם – אסור להכריח אותם, זוהי פגיעה בגדרי הצניעות. אם יש מישהו שמוכן לספוג את זה – בבקשה, אבל מי שלא, אסור להכריח אותו ויש לכך בסיס הלכתי. על הצבא לדעת שאין להכריח את בחורינו לעשות דבר נגד תורת ישראל"
בצידה האחר של הקשת הדתית לאומית נשמעים קולות, שבניגוד לדעתו של אליהו נהרי, דווקא טוענים למניעים שוביניסטיים מאחורי התנהגותם של החיילים: "מילא לו היה מדובר על יציאה משותפת למארב לילי עם הבנות או שמירה בעמדה נידחת – או אז יכולתי להזדהות", הסתייגה השבוע עינת ברזילי באתר nrg יהדות, "אבל כאן מדובר בסך הכול בלימוד משותף. רכישת ידע צבאי מפי מדריכות, שהן במקרה גם נשים. שום בעיות צניעות מיוחדות, שום סיבוך הלכתי שיש לפרק, פשוט שוביניזם ברשות התורה".

ברזילי גם התקוממה נגד הגישה אותה היא מגדירה כניסיון להכפיף את המערכת לצרכים אישיים: "אז נכון, אנחנו מספקים לוחמים מסורים וחדורי מוטיבציה למערכת, ומגיעות לנו התחשבות והכרה בהקרבה שהשירות ביחידות המובחרות תובע מאיתנו.

אבל האם זה אומר שמעתה אנחנו נקבע את הכללים? האם צבא שעסוק בלוחמה יומיומית, אם לא אכפת לכם, יכול להרשות לעצמו להיענות לכל גחמה מפונקת של כל סקטור באוכלוסייה?". עוד טוענת ברזילי, כי גישה מעין זו תסכן את תדמיתם החיובית של הבני"שים בעיני מפקדיהם, ותיצור יחס חשדני גם מצד אלו המודים באיכותם הסגולית של חיילים אלו.

ואולם בקרב בכירי רבני הציונות הדתית מתחזקת התחושה כי לנוכח ההיתקלויות עימם מתמודדים הבני"שים במסגרת שירותם, בעיקר בתחום הצניעות, יש להציג עמדה תקיפה וחד משמעית יותר ממה שננהגה עד כה ביחסי צה"ל והישיבות.

"אם הייתי צריך לשקול אם לשלוח את הבן שלי למקום כמו אותה יחידת מודיעין שדה - לא הייתי שולח, למרות שחשוב להתגייס", מצהיר הרב שמואל אליהו, רבה של צפת. "אם האופציה לשירות היא במקום שבו בייחוד יש נפילות רוחניות והשירות יגרום למשבר רוחני, אז בשביל מה צריך את זה? כי מישהו מחפש רייטינג? חייבים לשרת דווקא עם בנות? אנחנו לא רוצים. הצבא מנסה לחנך אותנו מחדש? זה כבר נראה כמו להכעיס, ואם הצבא מנסה להעביר אותנו על דתנו, אז ידוע שבמצב כזה נאבקים גם על ערקתא דמסאנא". הרב אליהו מבקש להבהיר שדבריו בנושא הנפילות הרוחניות שחווים תלמידי הישיבות בצבא מבוססים על פניות שהוא מקבל אישית מחיילים שמספרים כיצד נפלו בסיטואציות מול חיילות, וכיצד השירות הרס להם את המוטיבציה לחזור לישיבה.

עיקרון נוסף שמדגיש הרב אליהו בעניין זה הוא השוואת התנאים המתבקשת בין חיילי הנח"ל החרדי לחיילי ההסדר: "זכותו של חייל ציוני-דתי אינה פחותה מזו של חייל חרדי. אם לגבי חייל חרדי כולם מבינים שאסור לו לראות חיילת במרחק קילומטר מהיחידה, אז זה צריך להיות ברור גם לגבי חייל ציוני-דתי, שהוא לא פחות מהחרדי. מה, לחייל ציוני-דתי יש תורה אחרת?"

לדרוש תנאים של לכתחילה

הרה"ג דב ליאור, העומד בראש ישיבת ההסדר בקריית ארבע, היה רוצה גם הוא לראות מציאות אחרת ביחס לנהלי הצניעות בצה"ל ביחידות בהן משרתים תלמידי הישיבות: "היה צריך לדרוש תנאים כמו של הנח"ל החרדי. צריך לאפשר לחייל הדתי לקיים את גדרי הצניעות כפי שחונך, וזה לא מפחית מהמשימות שעליו לבצע".

האם פקודות 'השילוב הראוי' אינן מספקות את צרכיו של החייל הדתי-לאומי?

הרב ליאור נזהר ואומר כי לא בדק את כל פקודות השילוב הראוי, אולם המציאות שהוצגה במקרה הנדון לעיל אינה ראויה. הוא מסכים לקביעה לפיה פקודות 'השילוב הראוי' לא מצליחות לייצר את התנאים האופטימליים הדרושים לחייל הדתי. "לעניות דעתי, ראשי הישיבות צריכים לדרוש תנאי שירות שהם לכתחילה ולא השלמה בדיעבד, שנובעת מתירוצים של הצבא על חוסר בכוח אדם".

הרב ליאור נזכר בסיפור מתקופת שירותו הצבאי, במהלכו הובאה למחלקה בה שירת מדריכת שיריון. "אמרנו שאנחנו רוצים מדריך. המפקד אמר: אין לי. לא ויתרנו, וענינו לו שהצבא הוא מנגנון אדיר, לא איזה 'שטיבלעך', ומן הסתם אפשר יהיה למצוא לנו מדריכים. בסוף הוא באמת הצליח להשיג והמדריכה הוחלפה במדריכים". את הסיפור הזה מביא הרב כדוגמה לתוצאה של עמידה נחושה על עקרונות מול המערכת, ששכרה בצידה: "ודאי שיותר קל להם להביא מדריכה, כי הן כבר נמצאות שם ויודעות את החומר הנדרש. אבל אם יידעו שלחיילים הללו יש עקרונות ואם הצבא רוצה אותם כלוחמים – ימצאו פתרון. כל המציאות הזו היא למעשה כפייה נגד הדת. אפילו בפקודות מטכ"ל כתוב שיש לאפשר לחייל בצבא לנהל אורח חיים דתי כפי שהוא צריך".

האם להחלטתם של שלושת החיילים לא להיכנס לקורס עיוני בהדרכת חיילת יש צידוק הלכתי?

"היום הבחורים מגיעים מהישיבה, והשמירה על גדרי הצניעות אצלם שונה ממה שמקובל ברחוב. לכן אם הם אומרים שדבר כזה מפריע להם – אסור להכריח אותם, זוהי פגיעה בגדרי הצניעות. אם יש מישהו שמוכן לספוג את זה – בבקשה, אבל מי שלא, אסור להכריח אותו ויש לכך בסיס הלכתי. על הצבא לדעת שאין להכריח את בחורינו לעשות דבר נגד תורת ישראל". הרב ליאור מסכים שלכל דבר ניתן למצוא היתר, אולם הוא מהמצדדים בשיטה שמקרה זה אכן נוגד את כללי הצניעות, כיוון שלא מדובר בשיחה קצרה אלא במספר רב של שעות הדרכה.

מה ההבדל בין קורס שמועבר על ידי מדריכה לבין מציאויות שאותו חייל ייתקל בהן בצאתו לאזרחות, וגם שם יצטרך לעמוד מול נשים, כמו הרצאה באוניברסיטה וכדומה?

"באזרחות הבחור עושה זאת מרצונו. אבל בחור שמקפיד והצבא מכריח אותו – זה אסור. פה גם מדובר בשהות משותפת ברוב שעות היום".

מהו אם כן הקו האדום ביחס להשתתפות בפעילות צבאית בשיתוף עם חיילות? הרב שמואל אליהו סבור כי התשובה לשאלה זו היא סובייקטיבית: "אם אדם בא לשירות צבאי וחש נפילה רוחנית בשהייה עם בנות שגדלו באווירה פתוחה ובעלות לשון משוחררת, ומדובר בשהייה קבועה איתן, אין להתיר מצב שגורם לפגיעה ברמתו הרוחנית". 

"למצוא את שביל הזהב"


אליהו נהרי, אביו של אחד החיילים: "אביה גדל בבית על טהרת הצניעות. אין לנו בבית טלוויזיה ועיתונים, השמחות שלנו נפרדות, כך שכל הסיפור הזה היה טבעי לו. מדובר בחיילים טובים, הסירוב לא נבע מסתם רצון לסרב. הם רצו לעשות את הקורס, אבל ביטאו את הרגישות שיש להם בנושא הצניעות. במקום להתחשב בהם, הלכו איתם בשפה של סירוב פקודה"
תא"ל במיל' אביגדור קליין, עד לפני ארבע שנים קצין שיריון ראשי, גיבש יחד עם מי שהיה מפקד זרוע היבשה, האלוף במיל' יפתח רון-טל, קודים המגדירים את הגבולות שבין החיילים לחיילות במהלך השירות, על מנת ליצור, לשיטתם, סביבה שתתאים לכל חייל בצה"ל. בין השאר מדובר בקוד לבוש שמגביל את הופעתן של החיילות לבגדים ארוכים בלבד, כולל מד"סיות, בקוד מגורים הקובע הפרדה מוחלטת בין מגורי הבנים לבנות, בקוד שירות במקומות פומביים, האוסר גילויי אהבה בין חייל לחיילת בתוך המחנה, ועוד. תא"ל קליין אינו יודע האם ההמלצות יושמו, אולם בעת שהגיש את ההצעה, נאמר לו כי צה"ל יאמץ אותה בחום. כמי שרואה את עצמו פועל רבות על מנת לאחד את השורות בצה"ל ולמנוע פילוגים, קליין כועס על סירובם של החיילים ממודיעין שדה. "בהדרכות על ידי בנות, כל עוד הן בעלות הופעה נאותה, אין סיבה שחיילינו מכל גוני הקשת לא ייכנסו לכיתה. אני כועס מאוד על החיילים האלו. הם לא נהגו כראוי וראויים לעונש שקיבלו. הרי לא לשם כך עשינו את העבודה שלנו. הם לקחו את הקוד ההתנהגותי והחליטו שהדבר הזה פוגע בהם, נוצר מצב שכל אחד מחליט לעצמו. צריך ללכת בשביל הזהב, לראות איך לאחד ולא לפלג, ושביל הזהב בכל מקרה כולל קבלת הדרכה מבנות. אם דבר כזה פוגע בהם – אני לא יכול לעזור להם". 
   
קליין, אגב, הוא מתנגד נחרץ להמלצות ועדת שגב, שפורסמו לאחרונה והגדירו את שילובן של חיילות ביחידות הלוחמות. לדבריו, הפערים ביכולות הפיזיולוגיות בין בנים לבנות לא עולים בקנה אחד עם שירות משותף של חיילות ביחידות לוחמות. בנוסף הוא מצביע על קושי מנטלי בשירות משותף בתנאי לחץ ולחימה לאורך זמן, שיוצר בהכרח קשרים לא רצויים בין חיילים וחיילות, אשר פוגעים בריכוז בלחימה עצמה. "בכל הצבאות בעולם הבינו את זה ואין שם חיילות בתפקידי לחימה. אנחנו התבלבלנו, ומי שבלבל אותנו הם אנשים מסוימים שחרתו על דגלם את הליברליזם והדמוקרטיה. המפקדים הבכירים חוששים להתבטא בנושא. איפה הרמטכ"ל, למה הוא לא אומר את דברו?הוא צריך לומר שלצבא יש דברים יותר חשובים לעסוק בהם עכשיו, ושהוא צריך לראות איך לאחד את השורות ולא איך לפלג", ורומז לקרע שייווצר מול החיילים הדתיים.

בהקשר זה, מביע קליין את התנגדותו גם למהלך שמוביל ראש אמ"ש, האלוף אלעזר שטרן, לשילוב אינטנסיבי יותר של בני הישיבות ביחידות משולבות עם חיילים חילונים. לדעתו, מדובר בניסיון לסלילת כביש עוקף, שנועד למנוע התמודדות עם מחלקות שלמות של בני"שים שיחליטו לסרב לפקודות גירוש למיניהן. כשמפזרים חיילים בודדים במחלקה, אומר קליין, יותר קל לצה"ל להתמודד. "עמדתי היא שלא זה הזמן לסלול כבישים עוקפים לבעיות מסוג זה. היחידות הדתיות מלאות בחיילים איכותיים, ויש לי דוגמאות כיצד מתוך איכותם נגזרה איכות ביצוע משימה גבוהה יותר משל חיילים אחרים. זה לא הזמן להגביר את השסע והמרירות בקרב אותה קבוצה". 

הרב שלמה רוזנפלד, ראש ישיבת ההסדר בשדמות מחולה ומחברי ועד איגוד ישיבות ההסדר, מחזיק גם הוא בהתחברות לכלל עם ישראל כיסוד ביחס לשירות בני הישיבות בצה"ל: "אנחנו לא רוצים להסתגר. אנחנו מאמינים שיש חשיבות להיות בתוך עם ישראל", הוא אומר בתשובה לשאלה האם אין על הרבנים לדרוש עבור תלמידיהם מסגרת הדומה לזו של הנח"ל החרדי, "אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לדרוש קיום הנחיות על פי ההלכה. נכון שלפעמים יש תקלות. אבל בינתיים אפשר להמשיך להיות בתוך עם ישראל בצבא, לעמוד על העניינים ההלכתיים ואם יש תקלות לטפל בהן".

באופן ספציפי, לגבי אותו קורס, החיילים נהגו כשורה?

"לא ירדתי מספיק לפרטי המקרה, אבל באופן כללי, קורס שלם שמועבר על ידי מדריכות אינו מסוג הדברים שהיינו רוצים לראות כאידיאל". ולמרות זאת, הרב רוזנפלד מעדיף לדחוק את הסירוב לתחתית סולם האפשרויות, ולהתחיל בפנייה לאיגוד ישיבות ההסדר שיטפל בבעיה: "היו תקדימים בקורסים עם בנות, וזה טופל וסודר על ידי האיגוד. לא צריך בכל דבר לרוץ ולסרב, זה יוצר אווירה עכורה. סירוב הוא נשק שעת חירום לדברים גדולים ולא לאירוע קטן".

מה הגבול? האם כל פעילות מול חיילת אינה לגיטימית?

"יש הבדל בין מדריכה שמעבירה שיעור לעיתים רחוקות, לבין המצב כאן של שהייה כל היום עם בנות. ריבוי החשיפה הוא הבעיה. גם באזרחות אדם שומע הרצאה ממישהי, נכנס לקורס באוניברסיטה עם מרצה אישה, אבל לשמוע כל היום הרצאה מבנות, כאשר לא תמיד ההופעה בצבא היא בדרך של צניעות – זו בעיה אמיתית".

הרב רוזנפלד מוסיף כי בקורס הנדון היתה חריגה מההסכמה שהושגה בין האיגוד למפקדי היחידה, מה שעלול לגרום לאיגוד להפסיק לשלוח את חייליו ליחידה זו.