גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 281ראשיהפצה

מחפשים את האמא היהודיה - בגליון השבוע

מאות אלפי עולים מברית המועצות לשעבר, שיהדותם הוסתרה שם מאימת השלטונות, נדרשים כעת להוכיח בוודאות את מוצאם כאשר הם מבקשים להינשא לבן זוג יהודי.
22/02/08, 00:10
עדי גרסיאל

תמונות חתונה של ההורים, תעודות חבר מפלגה מתחילת המאה שעברה וצילומים של מצבות בבתי-קברות ישנים – אלו הם רק חלק מהחומרים איתם עובד שמעון הר-שלום, מנהל 'מרכז שורשים'. במשרדו הוא מחזיק גם רשימה של העיירות היהודיות הרבות ברחבי ברית המועצות שנכבשו בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, כולל תאריכי הכניסה והשחרור.

הר-שלום, המשלב בעבודתו תכונות של בלש, היסטוריון חובב וקצת עיתונאי חוקר, מעניק חינם אין כסף סיוע בהוכחת יהדות לעולים מברית המועצות לשעבר.


"בכל תעודה ברוסיה הקפידו לציין גם את הלאום. קורה שבחורה רוצה להתחתן וצריכה להוכיח את יהדותה. מתברר שסבתה, שעבדה כגרפיקאית, שינתה בתעודה שלה את הלאום מיהודייה לרוסיה. 50 שנה אחר כך מתברר שהסבתא, שהתכוונה להקל על חיי צאצאיה, עשתה להם בעצם שירות דוב"
"בדרך כלל מגיעים אלינו חודש-חודשיים לפני החתונה", הוא מספר. "ההורים של החתן או הכלה אומנם רשומים כיהודים במשרד הפנים, אך זה כמובן לא מספיק מבחינה הלכתית. כשהם מגיעים לרבנות ודורשים מהם להביא הוכחות ליהדותם, הם נכנסים ללחץ. לרוב הם כבר שילמו לאולם, ואולי אפילו הזמינו את האורחים. במצב הזה, אם הם לא יקבלו סיוע, רובם פשוט יערכו את מסיבת החתונה באולם ואת הטקס עצמו יעשו אחר כך בקפריסין, בצורה אזרחית. יש כבר תעשייה שלמה שמתפרנסת מארגון חתונות אזרחיות בחו"ל ליוצאי ברית המועצות. התוצאה תהיה שבעוד דור, הילדים שלהם כבר לא יוכלו, גם אם ירצו, להתחתן ברבנות".

קצת נתונים: על-פי הערכות רשמיות, מספר העולים מברית המועצות לשעבר בגל העלייה שהחל בראשית שנות התשעים עומד על כמיליון. כ-300 אלף מהם אינם יהודים על-פי ההלכה. "אנחנו מטפלים בשאר ה-700 אלף", מסביר הר-שלום. "למי שאינו יהודי אנחנו כמובן לא יכולים לעזור, ונפנה את תשומת לבו לאפשרות של גיור.

"הכי חשוב זה לעזור לאנשים לא להתייאש, אומר הר-שלום. "לפעמים מגיעים אליי אנשים ומתחילים להתלונן עוד לפני שהם בכלל פתחו תיק... הם שמעו כל כך הרבה סיפורים בתקשורת הרוסית, שהם הפכו ל'אנטי'. הגישה שלהם כל כך שלילית כלפי המערכת, שהם לא מוכנים אפילו להתחיל את התהליכים. זו אחת המטרות שלנו – לעודד את העולים, להפיג את החששות שלהם, ולהסביר להם שאנחנו לא נגדם, אלא רוצים לסייע להם".

רובם יהודים במאה אחוז

אז איך בעצם קרה שיהדותם של מאות אלפי עולים מוטלת בספק? שיעור קצר בהיסטוריה: הקהילה היהודית ברוסיה שונה באופן עקרוני משאר הקהילות בעולם. בדרך כלל יהודים חיו בצורה קהילתית בכל התפוצות. מי שיצא מהקהילה, בסופו של דבר התנתק מיהדותו. השלטון הסובייטי, שהחל עם המהפכה הבולשביקית לפני 90 שנה, החריב את מוסדות הקהילות היהודיים: הרבנויות, בתי-הכנסת, המקוואות ועוד. גם מוסד הנישואין והגירושין היהודי נאסר. עד המהפכה, היהודים התחתנו בנישואים דתיים. אחריה – אפשר היה להתחתן רק בצורה אזרחית.

בנוסף, השלטון פיזר את היהודים, עם אזרחים אחרים, ברחבי האימפריה הגדולה. מי שסיים אוניברסיטה בברית המועצות היה מופנה על-ידי ועדה למקום עבודתו. זה היה יכול להיות במרחק אלפי קילומטרים מעיר הולדתו. עד השואה השתמר איכשהו קיום יהודי בערים הגדולות בברית המועצות, אבל אחריה התרסקו למעשה הקהילות לחלוטין. ולמרות זאת, באורח שאפשר להגדירו כנִסי, יהודי ברית המועצות לא נעלמו תוך דור.

העלייה ברובה היא יהודית, מרגיע הר-שלום. "יש איזו נטייה בציבור הישראלי לחשוב שרוב העולים אינם יהודים, או שלפחות יהדותם מוטלת בספק. כאילו שכל עולה הוא 70 אחוז יהודי ו-30 אחוז גוי. זה כמובן לא נכון. רוב העולים הם יהודים במאה אחוז. למרות התנאים הקשים והעובדה שרובם המוחלט בעצם הפכו חילונים, הם שמרו על זהותם היהודית והשתדלו להתחתן עם יהודים".

איך נוצר הבלגן?

"בגלי העלייה הראשונים, ההקפדה על יהדותם של העולים מבחינה הלכתית לא היתה בראש מעייניהם של גורמי הקליטה", מתנסח הר-שלום בעדינות. "התפישה היתה שצריך לקלוט כמה שיותר מהר, כי איש לא ידע מתי השטף ייעצר או מתי השלטון ישנה את המדיניות שלו ויסגור את השערים. פגשנו מקרים בהם נציגי ישראל אמרו לעולים: 'אתם יכולים להוכיח זכאות על-פי האבא? מצוין, אין זמן לבדוק גם את האמא, תעלו ארצה, ושם כבר תטפלו בזה".

חשוב להבין: הקריטריונים של הסוכנות למתן אשרת עלייה לארץ על-פי חוק השבות אינם קבילים מבחינה הלכתית. אפילו רישום היהדות במשרד הפנים אינו מהווה הוכחה. מי שיעיין באותיות הקטנות בתחתית תעודת הזהות שלו ימצא את המשפט הבא: "יהיו פרטי הרישום שבתעודה הזו, למעט רישום הלאום, המצב האישי ובן-הזוג ראיה לכאורה לנכונותם".

הר-שלום: "גם ישראלי שמגיע לרבנות לפני החתונה נדרש להוכיח יהדות. אבל מכיוון שהוא מגיע מתוך קהילה, הוא מביא עדים, כתובה של ההורים, וזה סוגר עניין. מי שהגיע מרוסיה לא יכול בדרך כלל להביא כתובה של ההורים. גם עדות קהילתית, מה שנקרא בלשון ההלכה 'חזקת יהדות', אין לו, ואז צריך לעשות וידוא מחדש של יהדותו".

'שורשים', שהוקם ביוזמת ארגון רבני צוהר ונתמך על-ידי משרד הקליטה ו'קרן אבי-חי', מפעיל מרכז מידע לשאלות בתחומי הוכחת יהדות, נישואין וגירושין; מוקד פניות (shorashim@tzohar.org.il); וניהול תיקי בירור יהדות עם בתי-הדין. "בתי-הדין עוסקים באלפי תיקים כאלה מדי שנה", אומר הר-שלום, "ואנחנו מסייעים לאנשים לבנות את התיק שלהם ומקיימים ערוץ תקשורת עם בתי-הדין". המרכז גם עורך חקירות מקצועיות בתחום בירור יהדות, ומסייע במתן פתרונות משולבים של בירור יהדות ומעמד אישי. הר-שלום: "לפעמים אישה מגיעה כדי להתחתן, ומתברר שהיא היתה פעם נשואה ליהודי והתגרשה בצורה אזרחית בברית המועצות. במקרה כזה, צריך קודם כל להסדיר את מעמדה כגרושה, לפני שהיא מתחתנת שוב.

"חשוב להדגיש: אנחנו לא פוסקים, כמובן, אלא רק עוזרים לפונים לבתי-הדין. היתרון שלנו הוא ההיכרות עם קהילת העולים. צריך להיות מעורבים בה כדי לדעת את הדקויות. האם, למשל, כל מי ששמו כ"ץ הוא כהן? (ואז לא יוכל, בין השאר, להינשא לגרושה). לא בטוח".

הר-שלום, 41, עלה ארצה לפני 28 שנים מאוקראינה, שירת בצבא, למד במכון מאיר ובישיבת עטרת כוהנים. הוא מתגורר במעלה אדומים. עד לפני שלוש שנים כיהן כנציג בתי-הדין הרבניים באוקראינה. הוא מכיר את הקהילות שם ומסתייע בהן.

"יש בארץ אחוז קטן של זוגות ישראלים שמתחתנים בחו"ל, למשל בקפריסין", הוא מסביר את אחת הבעיות בפניהן ניצב המרכז שלו. "משרד הפנים מכיר בכך על-פי החוק הבינלאומי. מבחינה הלכתית זה מהווה בעיה, והם עלולים להידרש לגט לחומרה במקרה של גירושין. כשמדובר על עולים מברית המועצות, נישואין בקפריסין עלולים לסתום את הגולל על הנישואין של ילדיהם עם חלקים גדולים מהעם. ובכלל, אם יהודים סבלו כל כך  הרבה רדיפות ושמרו על יהדותם, אז דווקא פה בארץ ישראל הם יתכחשו אליה?"

יש כרטיס חבר, בבקשה?


"היחסים הטובים שלנו עם בתי-הדין מתבטאים בכך שבמקרים מסוימים הם מפנים אנשים אלינו. אנחנו משמשים מעין גשר, מתווך, בין הקהילה הרוסית שדי מנותקת מהעולם התורני, לבין בית-הדין. למערכת בתי-הדין אין משאבים כדי לנסוע לכרמיאל או לאוקראינה כדי לראיין איזו סבתא מבוגרת. לנו יש זמן וסבלנות לשמוע את כל הסיפור המשפחתי, ולדלות מתוכו את הפרטים שיכולים לעזור. התוצר הסופי יוגש לבית-הדין בצורה של חוות דעת מנומקת"
אז איך מתבצע בפועל בירור היהדות? מסתבר שאפשר לזהות יהודים גם לפי הפרצוף. זה דבר כמעט ודאי, אומר הר-שלום, ומשמש כעוד נדבך בהוכחת יהדות. בנוסף, הסובייטיים ניהלו רישום מדויק של הלאום של כל אחד מהאזרחים, ומכיוון שהשלטון היה טוטליטרי, אנשים פחדו לשנות או לזייף תעודות, מסביר הר-שלום המתמודד עם עשרות סוגים של תעודות, ביניהן רישומים של משרד האוכלוסין, תעודות עירוניות, פנקסי חייל ואפילו תעודות ממחלקת כוח אדם במפעל – בכל תעודה כזו הקפידו לציין גם את הלאום.

לצורך המחשה, הוא מביא דווקא דוגמה הפוכה: בחורה שרוצה להתחתן וצריכה להוכיח את יהדותה. מתברר שסבתה, שעבדה כגרפיקאית, שינתה בתעודה שלה את הלאום מיהודייה לרוסיה. 50 שנה אחר כך מתברר שהסבתא, שהתכוונה להקל על חיי צאצאיה, עשתה להם בעצם שירות דוב.

כדי להבין לאיזו רמה של פיקוח הגיע השלטון הסובייטי, מספר הר-שלום כי היו תקופות שבהן כל מכונת כתיבה בברית המועצות היתה ניתנת לאיתור באמצעות הסדר שלה. כלומר, ניתן היה להגיע לבעלים של מכונת הכתיבה של כל דף שהודפס ברחבי האימפריה.

אתם נעזרים גם ברישומים של הקג"ב?

"לפעמים, אבל לשם גם כיום קשה לנו להגיע. קורה שהאדם עצמו פונה אליהם ומצליח לקבל מהם אישור שאכן הוא נחקר ומה היו תוצאות החקירה, וזה יכול להוות ראיה".

ההוכחה הכי טובה היא פנקס חבר מפלגה, מגלה הר-שלום, מי שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית ורשום בפנקסו שהוא יהודי, זו ראיה חזקה מאוד.

אתם יודעים לבדוק את התעודות באופן מקצועי?

"אנחנו אומנם לא עוסקים בזיהוי פלילי, אבל יש לנו כלים להתרשם מאמינות התעודה: מההיגיון בתאריכי הרישום, מצורת התעודה. יש לנו קשר עם הקהילות, ואנחנו מתייעצים איתן".

יהודים שנרשמו כגויים

הר-שלום: "אחת הבעיות עמן אנחנו מתמודדים היא שילד שנולד להורים ממשפחה מעורבת (יהודי שנשוי לגויה או להפך) יכול היה לבחור לאיזה לאום להירשם. ומכיוון שלהיות יהודי בברית המועצות היה מעמד נחות, בחרו חלק מהילדים להירשם כגויים, גם אם בפועל אמם יהודייה והם בעצם יהודים כשרים לכל דבר.

"לפעמים קורה שאני צריך להגיע לסבתא ואפילו לסבתא-רבה כדי להוכיח את יהדותו של בחור שרוצה להינשא עכשיו בארץ, כי אמו רשומה כלא יהודייה בתעודות הרוסיות. ורק כשמדברים עם הסבתא או אפילו עם אמא שלה, מתברר שהיא יהודייה. הסובייטים חשבו שהרישום יפגע ביהודים, אבל לקב"ה יש דרכי השגחה, ובסופו של דבר דווקא הדו"חות הסובייטים הם אלו שמסייעים לנו רבות בהוכחת יהדות.

"אנחנו מנסים לתת פתרון מקצועי לבירור מעמיק. כי כל משפחה שפוספסה זו בכייה לדורות, ולפעמים נושא היהדות 'נופל' במפתיע. לדוגמה: זוג עולים יהודים שביקשו להתגרש. במסגרת המאבק בין בני הזוג, טען הבעל בפני בית-הדין שהאישה בכלל אינה יהודייה, וממילא לבית-הדין אין סמכות לגרשה. האישה, שחלק ממשפחתה נמצא בארה"ב וחלק אחר נותר ברוסיה, היתה צריכה להוכיח את יהדותה. היא פנתה ל'שורשים', וקיבלה סיוע. הבעיה היא שהעולים מדחיקים את הנושא, וכשהם נדרשים לכך, הלחץ מתגבר.

"היה לנו מקרה של משפחה שהגיעה שבוע לפני החתונה. האמא הגיעה עם הבן, וביקשה שנעזור להוכיח שהוא יהודי. לבן לא היה כל כך אכפת, מצדו אפשר היה להתחתן בקפריסין. המצחיק הוא שהכלה היא גיורת. אז בשביל מה אנחנו משקיעים בגיור, אם אנחנו מזניחים את הוכחת היהדות של כל כך הרבה עולים? התרשמתי שהסיפור של האמא אמין, והיא גם התעקשה על חתונה יהודית. ברגע האחרון ממש פנינו לרב קהילה באותה עיר שבה היא נולדה באוקראינה, וביקשנו ממנו לברר את הפרטים שלה. הצלחנו לקבל מהעירייה את תעודת הלידה של האם, שתאמה את הגרסה שלה. היה רשום שם ששני הוריה יהודים. כך הצלחנו לסגור את התיק".

ובית-הדין הספיק לטפל במקרה תוך זמן כה קצר?

"בשביל זה צריך גם הכרות וקשרים בבית הדין", מחייך הר-שלום. "הסברנו להם שמדובר במצב של 'טיפול נמרץ', והם נענו לאתגר".

ב'שורשים' מחפשים שורשים

'שורשים' מעסיק מספר עובדים, ומפעיל גם אתר אינטרנט ברוסית (www.shorashim.ru ). הארגון נמצא בקשר עם עשרות אנשי קשר בחו"ל: רבני קהילות, עורכי דין, מידענים ועוד. הר-שלום עצמו, דובר רוסית שוטפת ומבין גם יידיש ואוקראינית, נוסע אף הוא. "לעתים אני פוגש בני משפחה מבוגרים או בוחן מצבות בבתי-קברות ישנים. לדוגמה: פנתה אלינו בחורה צעירה שרוצה להתחתן, ואין לה שום תיעוד. יש לה סבתא בת 90 במזרח אוקראינה שמתקשה לקום מהמיטה.

נסעתי לדבר איתה והקלטתי את השיחה, שארכה שעה וחצי. על המדף מעל המיטה היה לה ספר של י"ל פרץ ביידיש.

ביקשתי ממנה לקרוא, והיא עשתה זאת. עוד הוכחה הוא אחיה של הסבתא שנעצר בידי השלטונות בשנות השלושים, ואז נעלמו עקבותיו. הצלחנו להגיע לרישומים של המעצר והחקירה שלו". השיחה המוקלטת, שנערכה ביידיש, מצורפת לתיק שמוגש לבית-הדין. 

לפעמים עשוי הטיפול של 'שורשים' להועיל גם בתחומים 'אזרחיים'. כמו במקרה של בחורה שהתעודה שהביאה להוכחת יהדותה נחשדה בזיוף. במצב כזה נכנס לתמונה גם משרד הפנים, והוא עלול לפתוח בהליכי גירוש. הר-שלום: "מסתבר שהם עלו מקווקז, אבל הסבתא גרה באוקראינה. החלטנו להתעלם מהתעודות החשודות, ולבנות את הוכחת היהדות מהתחלה. נפגשתי עם הסבתא לפני כמה חודשים, והתרשמתי שהיא יהודייה. היא מצאה אצלה בבית תעודות ותמונות של הבת שלה. הצלחנו, בעזרת אנשי קשר, לוודא את הלידה של האמא בקווקז, וכך יצרנו את השרשרת. בית-הדין כתב בפסק דינו שהוא מלא הערכה למשפחה שלא התייאשה מהתמשכות ההליכים".

כאמור, בין הראיות שהר-שלום נדרש להן, נמצאות גם מצבות בבתי-הקברות. "יש עדיין חלקות יהודיות, ושם אפשר למצוא שמות יהודיים מובהקים. זו יכולה להיות עוד הוכחה. אבל צריך להבין ששום ראיה אינה מוחלטת. רק צירוף של כמה יכול להוביל אותנו לוודאות. כשאנשים מגיעים לכאן, אנחנו שומעים את הסיפור שלהם לפני הכל: מתי עלו, מאיפה הגיעו, מה המקור של המשפחה וכו'. אנחנו בונים להם 'עץ משפחתי'". הר-שלום מראה בגאווה עץ שבו הצליח לבנות את חמשת הדורות האחרונים. "יש סבתא בגרמניה, התקשרתי אליה ותחקרתי אותה על הסבתא שלה".

איך אפשר לוודא שהיא לא ממציאה הכל?

"יש דברים שאדם לא יכול להמציא, בוודאי לא בגיל כה מבוגר. בנוסף, בחלק מהמקרים אפשר לזהות את הניב של היידיש שבה מדברים הקרובים המבוגרים. באוקראינה לבדה היו כמה ניבים שונים של יידיש, ועל-פיהם אפשר לאתר מאיזה אזור הגיע האדם".

את התחקור מבצע הר-שלום בצורה מעמיקה, כדי לנטרל אפשרויות של התחזות. "בזמנו היו באיטליה מחנות מעבר של יהודים מרוסיה, בדרכם לאמריקה. הפקיד היה בוחן אותם בצורה הבאה: מוציא מהמגירה טלית ושואל את המהגר 'מה זה?'. יום אחד מישהו לקח את הטלית, והפקיד הביא במקומה סידור. הוא שאל את העולה: מה זה? 'טלית', הוא השיב לו...
"פעם ראיינתי סבתא-רבה אחת, ושאלתי אותה מה הם עושים בחגים. היא השיבה שמה שהיא זוכרת זה שפעם בשנה הם היו אוספים את כל כלי האוכל בבית, מאחסנים אותם בעליית הגג, ומורידים משם כלים אחרים. שאלתי אותה: כמה זמן הייתם אוכלים בכלים החדשים? היא השיבה: לא יודעת בדיוק, בערך אחרי שבוע היינו חוזרים לכלים הישנים. את הזיכרון הזה מההכנות לפסח קשה להמציא. אבל הסיפור הזה בלבד לא יכול להוות ראיה חותכת".

איך מתייחסים אליכם במערכת בתי-הדין?

"היחסים הטובים שלנו עם בתי-הדין מתבטאים בכך שבמקרים מסוימים הם מפנים אנשים אלינו. אנחנו משמשים מעין גשר, מתווך, בין הקהילה הרוסית שדי מנותקת מהעולם התורני, לבין בית-הדין. למערכת בתי-הדין אין משאבים כדי לנסוע לכרמיאל או לאוקראינה כדי לראיין איזו סבתא מבוגרת. לנו יש זמן  וסבלנות לשמוע את כל הסיפור המשפחתי, ולדלות מתוכו את הפרטים שיכולים לעזור. התוצר הסופי יוגש לבית-הדין בצורה של חוות דעת מנומקת". 

אם יש כל כך הרבה בעיות וספקות, מדוע בעצם שלא נגייר את כל העולים?

"אני מתנגד לכך עקרונית. הגישה הזו נובעת מחוסר הבנה של קהילת העולים מברית המועצות לשעבר. זו קהילה יהודית שורשית. הרי חלק גדול מעולם התורה במאתיים השנים האחרונות הגיע משם – מרוסיה, מאוקראינה, מליטא ועוד. אלה הצאצאים שלהם. צריך להגיע לבירור מקסימלי, ולא להטיל ספק מראש. זה לא הוגן כלפי יהודי ברית המועצות ששמרו על יהדותם בדבקות למרות כל הקשיים.

"בנוסף לכך, הגיור הוא תהליך מורכב מאוד, שבעצם משנה את אורח החיים ותפישות העולם. רוב העולים הם חילונים, והם לא מוכנים לכך. כמובן, נשמח מאוד אם העולים שאינם שומרי מצוות יגיעו בהמשך לקבלת עול תורה ומצוות, אבל תפקידנו הוא קודם כל לשמור עליהם בתוך העם היהודי.

"עוד נקודה חשובה: גיור הוא תהליך אינדיווידואלי. גיירת אדם אחד – הוספת יהודי אחד לעם ישראל. כשמבררים יהדות, לעומת זאת, אפשר להוכיח את היהדות של משפחות שלמות, שהרי כל ילדיה של אמא יהודייה הם יהודים".

עלולים לאבד עולים

הנושא הזה אינו רק איזה שירות מגזרי לדוברי רוסית בלבד, מדגיש הר-שלום. "זו בעיה לאומית, כי יש לא מעט נישואין בין-מגזריים, גם בציבור הדתי-לאומי ובציבור החרדי. קורה שעולה שנקלט בציבור החרדי לומד בישיבה, וכשהוא מגיע להתחתן, מתברר שעליו להוכיח שהוא בכלל יהודי".

חשוב לו להבהיר את דחיפות העניין: "אנחנו במרוץ נגד הזמן: התיעוד והמידע הולכים לאיבוד, וגם קרובי המשפחה המבוגרים הולכים אט אט לעולמם. אם לא נפעל מהר, נאבד בתוך כמה שנים את היכולת להוכיח את יהדותם של העולים".
'שורשים', הפועלים מזה יותר משנתיים, טיפלו בכאלפיים פניות עד כה, ופתחו כאלף תיקים לבירורי יהדות. המספרים האלה אולי לא נשמעים גדולים במיוחד, אולם יש לזכור כי אל המרכז פונה בדרך כלל רק חלק קטן מהעולים – צעירים שהגיעו ארצה כילדים לפני 10-15 שנה, ורוצים להינשא כדת משה וישראל.

עם הזמן, מספר הר-שלום, הפך המרכז גם לכתובת עבור קהילות מחו"ל. "הציבור של עולי ברית המועצות נייד מאוד", הוא מסביר. "אדם שהיה ברוסיה לפני כמה שנים, היום הוא בארץ, מחר הוא נוסע לעבוד בגרמניה. המשפחות מפוזרות על פני כל הגלובוס, ולכן נדרש שיתוף פעולה בין הקהילות ברחבי העולם לצורך בירור יהדות".

ומה קורה כשאתם נכשלים במשימה?

"תמיד יהיו תיקים של אנשים שלא נצליח להוכיח את יהדותם, למרות שלפעמים יש לי תחושת בטן טובה לגביהם. במצבים כאלה לא נותר לנו אלא לחכות עד שיגיעו ראיות נוספות. היו גם מקרים, מועטים אומנם, שמי שפנה אלינו שינה את גרסתו תוך כדי. במקרה כזה הוא מופנה בצורה עדינה לגורמי גיור.

"יש כל מיני גורמי קליטה", מסכם הר-שלום, "יש כאלה שהתהליך מבחינתם נגמר ברגע שאדם עלה על כבש המטוס לישראל. אחרים מסיימים את עבודתם כשהעולה מצא דירה או נקלט בעבודה. אבל לדעתי, תהליך הקליטה האמיתי הוא יכולת החיתון – כשהעולה, או ילדיו, יכולים להתחתן עם כל יהודי אחר – הם חזרו לחיק היהדות. זו הקליטה העמוקה ביותר".