ובינתיים בתל-אביב: עסקים כרגיל/ עדי גרסיאל
משה בנבנישתי, תושב נחליאל, נקלע ביום שני להתפרעות של פלשתינים באזור טלמון, חש מאוים ופתח באש. מהירי נהרג צעיר בן 17. על העובדות הללו מסכימים לא רק פרקליטיו ואנשי מועצת יש"ע, אלא גם הצבא והמשטרה, ששחררה אותו ממעצר.
ומה היו כותרות אתרי האינטרנט? כצפוי, כשמדובר ב"מתנחלים" לא מתייחסים לדקויות: "מתנחל הרג פלשתיני – הפגנות סוערות בגדה" (נרג'י); "מתנחל הרג פלסטיני צפונית מערבית לרמאללה (ווינט). דווקא אתר הארץ הפתיע באובייקטיביות יחסית: " אזרח ישראלי ירה למוות במשליך אבנים פלשתינאי".
עיתוני יום המחרת המשיכו את הקו. ידיעות למשל דיווח כי "שוחרר המתנחל שהרג פלסטיני". אבל הגדיל לעשות מעריב שבאותיות קידוש לבנה תמה: "רצח בדם קר או הגנה עצמית?". באמת שאלה טובה. אולי כדאי שעורך העמוד יקרא את כותרות המשנה של הידיעה: "משה בנבנישתי... נקלע להפגנה אלימה וירה למוות בנער פלשתיני... תושבים באזור: המפגינים התכוונו לבצע בו לינץ'. תחקיר ראשוני של צה"ל קבע: הוא פעל כשורה".
מצלמים ובוכים/ חני לוז
השבוע פרצה חזית הדרום לשיאים חדשים, אך במקביל, במוקדים שונים ביו"ש, הותקפו יהודים על ידי המון ערבי מוסת, ובנס יצאו מאירועים שכמעט הסתיימו בלינץ'. גם חיילים הותקפו, רכבים נפגעו ושמשות המשטרה כוסו, שוב, ברשתות ברזל.
במערכה מול הפורעים הערבים היתה ידי הקורבנות על התחתונה: הכותרות שתפסו הם של ערבים שנהרגו ולא של מעשי הלינץ'. למה? מסיבה פשוטה הנהירה לערבים: אם האירוע לא מוקלט – הוא לא קיים. הערבים מצידם יוצאים ל"הפגנות" (מילה מכובסת לפרעות מתוכננות) מצוידים בצלמי שטח של סוכנויות החדשות השונות ורשתות הטלוויזיה. מה שיגיע בסופו של דבר למסך הן לא תמונות הנפגעים היהודים, אלא רק זורקי האבנים ונפגעים ערבים אם יהיו, בתוספת יללות. המצלמים, המשדרים ומארגני הפרעות משתפים פעולה. קורבנות הלינץ', לעומתם, עסוקים בהימלטות ובהישרדות ולא בתיעוד והסרטה.
ביום שני הותקפו שני פקחים ירושלמים במזרח ירושלים. ההתפרעות צולמה על ידי רויטרס ואחרים. ברגע שיש תמונות - פתאום יש פתחון פה לקורבן. התמונות שודרו באינטרנט, בחדשות בטלוויזיה וכיכבו בעיתונים של יום שלישי. פתאום המשפט "הרגשנו בסכנת חיים" קיבל פנים של בן אדם רגיל, לא של מתנחל עטור זקן.
שוב הוכח, שמה שקובע הוא לא הצדק, אלא התקשורת. ובעצם מה אנחנו מצפים ממדינה בה שריה ופרשניה לא מתביישים לספר שהתמונות הקשות בטלוויזיה הן שמנעו מממשלת ישראל לפעול נגד העזתים.
כשעיתונאי מפסיד/ ישראל מידד
איש תקשורת הפסיד במשפט. זה אירוע שלא מתרחש לעתים קרובות. איתי לנדסברג, ראש המחלקת התיעודית בערוץ 1 והמגיש והעורך של 'מבט שני', לא זכה לסעד מבית הדין לעבודה בירושלים, כשביקש ממנו להוציא צו מניעה זמני כנגד הדחתו מתפקיד מגיש התוכנית.
לנדסברג לא הצליח להוכיח לשופטי בית הדין, שההחלטה של מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר להדיחו, גרמה לו "נזק ממשי כלשהו". בהמשך כתבו השופטים כי "עלינו להתחשב בכך שהוא לא פוטר, לא נכרת מטה לחמו והוא אף לא נפגע בכיסו באופן כלשהו".
בנוסף, לנדסברג לא הוכיח שהיו שיקולים זרים בהחלטתו של שקלאר. לנדסברג חויב ב- 3,000 שקלים דמי הוצאות המשפט.
כמה לקחים: הראשון - כנראה האגו של אנשי תקשורת הוא לא בלתי מוגבל, אלא שווה 3,000 ₪. השני, כעת פתוחה לפני מוטי שקלאר הדרך להדק את הפיקוח על עובדי רשות השידור בהתאם לכללי החוק לגבי איזון וגיוון נאות בתוכניות. ולקח שלישי, בכל זאת, יש צדק בבית הדין.
חדשות בחדשות/ חגית ריטרמן
* יוזמה חדשה של ערוץ 10 למנויי חברת yes: כתוביות לכבדי שמיעה במשדרי החדשות והאקטואליה בשידור חי. הכתוביות לא נראות לכולם, אלא לצופים שיפעיל אותן באמצעות לחצנים בשלט רחוק של הממיר. השירות החל השבוע בתוכנית 'היום שהיה' עם גיא זוהר, ובהמשך יינתן גם במשדרי אקטואליה אחרים.
* גיא מרוז ואורלי וילנאי-פדרבוש הוזמנו לוועדה לביקורת המדינה, בעקבות התחקיר שלהם על תקציב סל הבריאות. בסוף השבוע שעבר חשפו שני העיתונאים ב'חדשות ערוץ 2' וב'רדיו 99' כי חלק מתקציב סל הבריאות מועבר לקופות החולים עצמן, במקום לתרופות. יו"ר הוועדה, ח"כ זבולון אורלב (מפד"ל), הזמין את צמד העיתונאים, את המנכ"לים של קופות החולים ואת נציגי משרד הבריאות לדיון דחוף.
* השחקן והיוצר משה דץ תובע מהאתר 'וואלה', באמצעות עו"ד רונאל פישר, חצי מיליון שקלים והתנצלות, כך פרסם 'מעריב'. זאת לאחר שהאתר פרסם רשימה בוטה העוסקת בחיצוניותו. בעבר טען דץ כי 'וואלה' החישו את מות אביו, כשהתקשרו אליו והפתיעו אותו בשאלה על גירושי הבן משה, בטרם ידע האב על פרידה כלשהי בין בנו לכלתו. יוזכר כי 'וואלה' הוא גם האתר שפרסם רשימה אלימה ומסיתה נגד מתנגדי הגירוש, שכינתה אותם בביטויים מכוערים וגסים, והציעה שלל דרכים לפגיעה פיזית חמורה בהם. הרשימה, "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש", עדיין נמצאת ברשת. הרשימה על דץ הוסרה בלחץ עורך-דינו.
לתגובות ולמידע: [email protected]