גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 286ראשיהפצה

במותה ציוותה להם את החיים - בגליון השבוע

בעיצומו שלל חג הפורים הובאה למנוחות בתקוע התינוקת בת השנה וחצי הללי וולפיש, שנחנקה בעת משחק במעון.
27/03/08, 14:01
רבקי גולדפינגר

בעיצומו של חג הפורים התחברו להם, במרכז הרפואי שניידר, אובדן וכאב עם תקווה לחיים חדשים והפכו כרוכים זה בזה.

לפני כשלושה שבועות נחנקה למוות הפעוטה הללי וולפיש בת השנה וחצי בפעוטון בו שהתה ביישוב תקוע. תוך כדי משחק, נכרך חוט הווילון סביב צווארה. היא נחנקה, ואיבדה את נשימתה. דקות ארוכות ויקרות עברו עד שהמטפלת הבחינה כי הללי איבדה את הכרתה. המטפלת הזעיקה מיד ניידת לטיפול נמרץ של מד"א, וקראה גם לאביה של הללי, שלמה, שהגיע ראשון והחל לבצע בה את פעולות ההחייאה. הפעוטה הובהלה ליחידה לטיפול נמרץ והונשמה, אך הבדיקות הראו כי היא נמצאת, ככל הנראה, במצב של מוות מוחי וכי אפסו הסיכויים להצילה. במשך שלושה שבועות ישבו בני משפחתה לצד מיטתה בבית-החולים, וייחלו לנס. 


יש המתנגדים לתרומת איברים משום שלדעתם הם יהיו נחוצים לנפטר בעת תחיית המתים. הסב, הרב ד"ר וולפיש: "האמת היא שמאז ומתמיד התקשיתי להבין ממה בדיוק החשש. האיברים ממילא נרקבים בקבר. באותו נס שהקב"ה מחולל בתחיית המתים, הוא יחדש את הגוף עם הנשמה. מה עדיף, שהלב יירקב בקבר או שיימצא בגופו של ילד צעיר ויעניק חיים? בבוא היום, מה ימנע מהקב"ה לברוא מחדש גוף עם לב חדש?"
ביום חמישי שעבר, לאחר שנקבע כי הפעוטה במצב של מוות מוחי, ולאחר שניתן אישור לכך גם מהרב מרדכי אליהו, הסכימה משפחתה של הללי לתרום את איבריה להצלת חיי תינוקות חולים הממתינים בדחיפות להשתלות. מגופה הזעיר נלקחו הלב, הכבד ושתי הכליות, ונשתלו בארבעה ילדים חולים. עצב קשה מנשוא נמהל בשמחה ובהתרגשות.

"נפער לנו חור בלב"

סבה של הללי, הרב ד"ר אברהם וולפיש, מספר על אופן קבלת ההחלטה לתרום את איבריה של נכדתו הקטנה. "האפשרות לתרומת איבריה של הללי הועלתה די מוקדם. הבנו שיש סיכוי סביר שייקבע מוות מוחי. עד לקביעת המוות, היה אסור על הרופאים לשוחח עם בני המשפחה על האפשרות לתרומת איברים. אך מרגע שידענו כי האופציה קיימת, כל אחד מאיתנו התעניין ודן בנושא".

מנין המודעות שלכם לתרומת איברים?

"כבר לפני מספר שנים, כשהתאפשר להתנות את תרומת האיברים בפיקוח רבני, חתמנו אשתי, אנוכי וכמה מילדיי על כרטיסי אדי. למעשה, גם אבי, הרב בנימין וולפיש, אשר שימש כמנכ"ל הסתדרות הרבנים האורתודוכסיים בארה"ב, חתם על כרטיס אדי לפני שנים רבות".

האם היתה תמימות דעים במשפחה לגבי תרומת האיברים?

"היתה תמימות דעים מלאה. אנחנו אפילו יזמנו את השיחה עם הרופאים עוד לפני שהם פנו אלינו. אנחנו מאמינים שהחיים הם קדושים, ואם אפשרי, בעזרת איבריה של הללי, לשמור ולקיים חיים, אז מבחינתנו זו מצווה".

היכן שמעת על האסון?

"באותו בוקר הייתי בביתי בתקוע", נזכר הסב בכאב. "הזעיקו אותי מהבית לפעוטון, כשניידת הטיפול הנמרץ עוד ניסתה להחזיר להללי את הדופק. ישבתי ליד בני כשהם ניסו לעשות לה את ההחייאה, והתפללנו לנס. ההחייאה הצליחה להחזיר לגופה את הדופק והיא הונשמה באופן מלאכותי. לאחר כמה ימים הדופק פסק, והבנו שאין תקווה. במשך שלושה שבועות ידענו שהיא קרובה למוות מוחי".

מה זאת אומרת "קרובה למוות מוחי"?

"עדיין קיימת מורכבות, הן בעולם הרפואי והן בעולם ההלכתי, לגבי קביעה ודאית של מוות מוחי. על-פי הנחיות הרבנות הראשית לישראל, לא כל הבדיקות שנעשו  להללי הצביעו בבירור על מוות מוחי. החלוקה בין מוח שהפסיק לתפקד לבין מוח שאפשר להגדירו כמת היא עניין עדין ומורכב, והיו צריכות להתרחש כמה בדיקות לפני שהיה אפשר לקבוע זאת בוודאות".

במשך שלושה שבועות ישבתם, כל בני המשפחה, בבית-החולים בהמתנה. זו בטח היתה תקופה קשה מאוד.

"מדובר בתקופה מאוד מאוד קשה. באותם ימים חל תאריך יום ההולדת של אביה, אמה של הללי. זה היה יום ההולדת העצוב ביותר שראיתי. למרות הכאב והבכי הרב, סייעה לנו התמיכה שקיבלנו מכולם. ניסינו לתמוך זה בזה, בילדים ובכל בני המשפחה. גם הקהילה בתקוע והקהילה של המחותנים שלנו ממודיעין השתדלו לעזור ככל האפשר, וזה נתן כוח. כמו כן, העשייה שלנו במהלך ההמתנה תרמה את שלה".

עשייה?

"הלכנו להתייעץ עם מיטב הרופאים ועם רבנים רבים. למדנו את הסוגיות וערכנו בדיקות שונות כדי לבחון מה ניתן לעשות. הרופאים הסבירו לנו שהמקרה של הללי הוא נדיר ביותר. הם הופתעו שכל כך הרבה זמן לא התבהר מצבה המדויק. זה לא היה ברור שיש מוות מוחי באופן חד-משמעי. בסופו של דבר, על סמך נתונים מפורטים ובדיקות שהובאו בפני הרב מרדכי אליהו, הוא הכריע שאכן מדובר במוות מוחי. הרב מרדכי אליהו, פוסק בעל שיעור קומה, הכריע הכרעה שאולי פוסקים אחרים היו מהססים לפסוק".

למה כוונתך?

"במקרים של דיני נפשות, פוסקים רבים נוקטים בשיטה שמרנית, על-פי הספר. הרב אליהו לא הלך רק על-פי הספר, והיה מוכן לבחון את מכלול הגורמים ואת מצבה הקליני לעומק, ולאור כל הנ"ל הגיע למסקנה שאכן מדובר במוות מוחי".

הקשר עם הרב מרדכי אליהו היה באמצעות הרב פרופ' אברהם שטיינברג, מומחה לנוירו-כירורגיית ילדים, מחבר האנציקלופדיה הרפואית-הלכתית וחתן פרס ישראל. "הרב שטיינברג פנה לרב מרדכי אליהו לאחר שהיה ברור לו לפרטי פרטים אופי המקרה וכיצד יש לפעול. הוא הבהיר לרב אליהו את הנתונים המיוחדים של המקרה, פרש לפניו את הבדיקות הרפואיות, וכפי שציינתי, הרב אליהו פסק את פסיקתו".

הללי הובאה למנוחות ביום שישי, בעיצומו של חג הפורים, בבית-העלמין ביישוב תקוע.

לוויה בפורים.

"עצוב מאוד. נפער לנו חור בלב. בעת הלוויה אמר אביה של הללי שהיא נולדה בצום גדליה, שהוא צום הסמוך לחג, ונפטרה בצום תענית אסתר, הסמוך לחג. כך נזכור אותה תמיד: שמחה מהולה בעצב".

הרופאים היו זהירים

הרב וולפיש, האם נכונה ההנחה שאנשים דתיים נמנעים יותר מתרומת איברים בגלל סוגיות הלכתיות?

"בשבועות האחרונים התברר לנו שבשכבות נרחבות בישראל יש רתיעה מתרומת איברים, ולאו דווקא מסיבות הלכתיות. זו מצווה גדולה להציל חיים. המורכבות ההלכתית היא יותר בנושא קביעת רגע המוות. כמו שחייו של המושתל ביהדות קדושים, כך גם חיי התורם הם קדושים, ואסור לקבוע מוות לפני שבטוחים לגמרי מבחינה רפואית שמדובר במוות מוחי. על כן, חכמי ההלכה קבעו שהדבר מצריך בדיקה יסודית ומעמיקה". 

יש המתנגדים לתרומת איברים משום שלדעתם הם יהיו נחוצים לנפטר בעת תחיית המתים.

"האמת היא שמאז ומתמיד התקשיתי להבין ממה בדיוק החשש. האיברים ממילא נרקבים בקבר. באותו נס שהקב"ה מחולל בתחיית המתים, הוא יחדש את הגוף עם הנשמה. מה עדיף, שהלב יירקב בקבר או שיימצא בגופו של ילד צעיר ויעניק חיים? בבוא היום, מה ימנע מהקב"ה לברוא מחדש גוף עם לב חדש?".

חשש נוסף הקיים בקרב ישראלים רבים הוא שהרופאים יזדרזו להכריז על מות גזע המוח, כאשר ייוודע להם שלמטופל יש כרטיס תורם.

"אומנם ניתן להבין את החשש שמא הרופאים יקבעו מוות בטרם עת, אך עליי לציין שבמקרה שלנו, הרופאים היו קפדניים מאוד ושמרניים לגבי קביעת המוות, למרות שידעו כל אותה עת על הילדים הזקוקים להשתלה. הם פעלו בצמוד לנהלים, ורק כשהגיעו למסקנה שהמוות המוחי הוא הקביעה הנכונה, הם החלו לפעול בלחץ של זמן להכנת ההשתלות. ראיתי את ההתנהלות של הרופאים לאורך כל התקופה. הם נזהרו מאוד לא לערבב בין הטיפול בהללי לבין האפשרות להשתלות".

אולי יחס הרופאים כלפיכם נבע גם מהיותכם מעורבים ודינאמיים בכל הדיונים?

"למשפחה יש הרבה כוח בנושאים הללו. המשפחה יכולה להיות מעורבת. כשהרופאים מבינים שניצבת בפניהם משפחה עם ערכים וקווים אדומים, שפועלת על-פי כללים ברורים ובעצת הרבנים, הם מקפידים יותר".

הצילה ארבעה ילדים


התברר כי כבד מגופה של הללי בת השנה וחצי נמצא מתאים לפעוטה כבת שנה וחצי, שסבלה מאי ספיקת כבד חריפה ושמצבה הלך והידרדר בימים האחרונים. הפעוטה החולה היתה אמורה לעבור השתלת כבד קריטית בארצות הברית. בעת שהיא והוריה היו באמבולנס בדרכם מבית-החולים לשדה התעופה, נתקבלה הודעה דחופה כי נמצאה תרומת כבד מתאימה עבורה. האמבולנס שב על עקבותיו לעבר מרכז שניידר, שם עברה הפעוטה את ההשתלה בהצלחה
בליל פורים, התגייסו לניתוחי ההשתלות אנשי צוות רבים מהמרכז הרפואי שניידר בפתח-תקווה. במשך שעות הם עמלו כדי להשתיל את איבריה של הללי בארבעת הילדים החולים שנמצאו מתאימים. ד"ר גבי אמיר, רופא בכיר במחלקה לניתוחי לב ילדים, סיפר: "המבצע כלל שלושה או ארבעה צוותים, שעבדו במקביל. כיום רבים מסרבים לתרום את איברי יקיריהם. כדי להגיע להחלטה לתרום איברים, צריך אצילות נפש בדרגה גבוהה מאוד, לנוכח הטרגדיה הנוראית וסערת הרגשות הפוקדים באותה עת את משפחות הנפטרים. המשפחה שתרמה את האיברים הדגימה אצילות נפש ברמה הגבוהה ביותר".

לאחר שנבדקו בבית-החולים האפשרויות למושתלים פוטנציאליים, התברר כי כבד מגופה של הללי נמצא מתאים לפעוטה כבת שנה וחצי, שסבלה מאי ספיקת כבד חריפה ושמצבה הלך והידרדר בימים האחרונים. הפעוטה היתה אמורה לעבור השתלת כבד קריטית בארצות הברית, כמה שיותר מהר. בעת שהפעוטה החולה והוריה היו באמבולנס בדרכם מבית-החולים לשדה התעופה, נתקבלה הודעה דחופה כי נמצאה תרומת כבד מתאימה עבורה. האמבולנס שב על עקבותיו לעבר מרכז שניידר, שם עברה הפעוטה את ההשתלה בהצלחה.

באותה עת הושתל לב חדש בגופה של תהילה, תינוקת בת שנה וחודש אשר סבלה ממחלת שריר הלב ונזקקה להשתלה. תהילה היא מושתלת הלב הקטנה ביותר בישראל, ובימים אלו היא מתאוששת לשביעות רצונם של הרופאים.

מורן, אמה של תהילה, עמדה ליד מיטת בתה בבית-החולים, ובהתרגשות גדולה ביקשה להודות לבני משפחת וולפיש. "עדיין לא פגשתי את משפחתה של הללי, אך אני לא מפסיקה לחשוב עליהם לרגע. אני ארצה מאוד להיפגש איתם, להודות להם ולהוקיר אותם. הם עשו צעד אמיץ, ובזכותם ייתרמו איברים לילדים חולים נוספים. הם אמיצים, הם גיבורים ומלאכים".

בתך תהילה נולדה עם מום בלבה?

"תהילה סבלה מאז שנולדה ממום קשה בלבה, ובגיל ארבעה חודשים זיהו אצלה גם מחלה נדירה. הרופאים העריכו כי נותרו לה רק חודשים ספורים לחיות. ביום חמישי בערב קיבלתי את הבשורה, ובאתי מיד. תוך שעה, תהילה כבר היתה בחדר הניתוח. אנחנו מתפללים שהגוף לא ידחה את הלב. אנחנו בוטחים בה'. אנחנו אנשים מאמינים".

לשאלה אם הוריה של הללי יהיו מעוניינים להיפגש בעתיד עם משפחות המושתלים, עונה הסב בחיוב. "אומנם העניין טעון מאוד ומכיל בתוכו עצב ושמחה יחדיו, אך נראה לי שבעתיד נהיה מעוניינים להיפגש איתם. בינתיים זה מוקדם מאוד לדבר על זה.

"השבוע הגיעו אבות של שניים מהמושתלים לביתנו בתקוע. אביה של תהילה, התינוקת מושתלת הלב, ואביו של יאזן בן השלוש, מושתל הכליה. הם היו מעוניינים להודות לנו ולהשתתף בצערנו. הם נפגשו איתי, אך לא עם ההורים של הללי, כי ההורים עדיין לא בשלים למפגש מסוג זה. כרגע הם חיים את הכאב והאבל על מות בתם. הם יודעים שהמשפחות מעוניינות מאוד להיפגש עמם, אבל לכל דבר יש הזמן שלו. כשתתבהר התמונה ונדע, בעזרת ה', שכל הניתוחים הצליחו, אני מאמין שיהיה אפשרי אפילו להכיר את הילדים עצמם".

מתגעגעים להללי הקטנה

הללי היתה בתם היחידה של שלמה בן ה-24, אברך בישיבה בתקוע, ואבִיה בת ה-25, סטודנטית באוניברסיטת בן-גוריון. "הם כואבים את האובדן הנורא, אך הם חזקים ומתמודדים", מציין בשקט הסב.

הסבתא, רות וולפיש, ראש החוג לתנ"ך במכללת אפרתה, רואה בתרומת האיברים מסר לכלל הציבור הדתי. "אנחנו חושבים שברגע שההלכה מתירה תרומת איברים על-פי כללים מוגדרים, ונקבע שיש מוות מוחי, אין מניעה מלתרום, ומדובר במצווה גדולה של הצלת נפשות".

תרומת איברים של אדם הקרוב לך זו מצווה גדולה, אבל גם קשה ומורכבת.

"נכון. מי אומר שלעשות מצווה זה קל? לאבד ילד זה הדבר הכי קשה בעולם. לתרום איברים זה להעניק חיים לאחר, ואולי עובדה זו תנחם במעט. אני עדיין בשלב טרי מאוד של אבלו,ת וכרגע דבר לא מנחם אותי, אבל אני מאמינה שבמשך הזמן, המחשבה שהללי הצילה במותה חיים של ילדים אחרים, תנחם את כולנו. עכשיו הכאב גדול, ושום דבר לא מנחם".

העובדה שכל בני משפחתך היו תמימי דעים לגבי תרומת האיברים של הללי הקטנה מעוררת השתאות .זה ממש לא מובן מאליו. איך את מסבירה את זה?

"אין לי תשובה על כך. ההחלטה לתרום היתה צעד אינסטינקטיבי אצל כל אחד מבני המשפחה. לשלמה ואביה, הוריה של הללי, ולכולנו, זה היה צעד טבעי וברור בנסיבות הקיימות. נראה לי שזה מה שהיהדות דורשת ומצפה מהאדם. אני מבינה שיש רתיעה מכך, אבל אני חושבת ששיקולים אחרים צריכים להיכנס לתמונה כשבוחנים את זה".

ספרי על הללי נכדתך.

"הללי הכניסה המון שמחה למשפחה. כפי שניתן להתרשם מהתמונות, היא היתה ילדה מקסימה ואוהבת. אני זוכרת את שיחת הטלפון, לפני שנה וחצי, השכם בבוקר, בה התבשרנו על-ידי בננו שלמה על הולדתה של הללי. כמה התרגשנו. היא היתה תינוקת מתוקה כל כך. תמיד התפעלנו עד כמה היא ילדה נוחה ומלאת שמחת חיים. כמה כיף היה לי, כסבתא, לשמור עליה ולשחק איתה. הללי גרה בסמיכות אליי, כך שראיתי אותה ביומיום, והייתי קשורה אליה מאוד". ובקול חנוק מדמעות היא לוחשת: "כבר עכשיו היא חסרה לי מאוד".

אדי - האגודה שנולדה מתוך הכאב

כחודש לאחר מותו של אדי (אהוד) בן-דרור, בשנת 1978, נוסדה 'אגודת אדי' על-ידי בני משפחתו. אדי בן-דרור סבל מאי ספיקת כליות סופנית, ובמשך שנתיים תמימות המתין יום-יום לטלפון הגואל שיודיע לו כי נמצאה עבורו כליה להשתלה. במהלך האשפוז שוחח אדי עם הוריו, דבורה ושמואל בן-דרור, והעלה את הרעיון להחתים אנשים על כרטיס המביע את נכונותם לתרום לאחר מותם איברים, להצלת חיים. כשלבסוף הגיעה אליו שיחת הטלפון והכליה הושתלה, גופו של אדי כבר לא עמד בסיבוכים, והוא נפטר. 

כיום, 'אגודת אדי – לקידום ההשתלות בישראל' היא חלק מהמרכז הלאומי להשתלות איברים. האגודה מתפְעלת מאגר מידע ממוחשב של כל תושבי המדינה אשר הצהירו כי הם מוכנים לתרום איברים לאחר מותם, לצורך השתלה בלבד. כל תושב ישראלי מעל לגיל 18 יכול להצטרף לאגודה באמצעות חתימה על כרטיס תורם.

על-פי נתוני משרד הבריאות, הצורך בהשתלת איברים גדל בהתמדה עם השנים. במדינת ישראל יש כיום למעלה מאלף חולים, ובכללם ילדים הממתינים לתרומות איברים בתקווה שיצילו את חייהם.

בעוד שבארצות המערב, כשלושים אחוזים מן האוכלוסייה הם בעלי כרטיסי תורם איברים,  בישראל רק 8.4% אחוזים חתמו עד כה על כרטיס אדי לתרומת איברים, כלומר כ-400 אלף איש בלבד.

השבוע אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את חוק קביעת המוות המוחי-הנשימתי. חוק זה, שנכתב לאחר דיונים ממושכים עם רופאים ועם גדולי הרבנים, קובע לראשונה כי במדינת ישראל ייקבע מותו של אדם מרגע שיוחלט על מות גזע המוח. החוק זכה לגיבוי מקשת רחבה של רבנים חשובים, וביניהם הרב עובדיה יוסף והרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר. על-פי החוק, יש לבצע בחולה בדיקה על-ידי מכשיר מיוחד שיקבע כי קיימת הפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח, לרבות גזע המוח.

במכשיר האמור התבצעה הבדיקה לפעוטה הללי, שהובילה לקביעתו של הרב מרדכי אליהו שאכן מדובר במוות מוחי, ובכך אפשרה לבני משפחתה לתרום את איבריה.