פרויקט תגלית

כשאברהם אבינו ראה מרחוק את ההר בארץ המוריה, שם נצטווה להעלות את בנו עולה לה', הוא ראה מולו הר ככל ההרים: הר שראשו מחודד ומורדותיו משופעים, בדיוק כפי שילדים מציירים הר. צורתו זו של ההר עד ימיו של הורדוס.


עו"ד ישראל כספי, תושב הרצליה, שמע על הסיפור של הארכיאולוג צחי צוויג, והציע רעיון: להחתים עצומה מקיר לקיר, הקוראת להפסיק את הרס העתיקות בהר הבית. כספי עמל רבות על העצומה במשך מספר חודשים, והצליח לרכז חתימות – מהשמאל הקיצוני עד החרדים. כך חתמו זה לצד זה עמוס עוז, א"ב יהושע ומוסי רז, לצד הרב בני אלון וחברי כנסת חרדים. צוויג אומר שבתולדות הציונות לא היה מסמך שסביבו שרר קונצנזוס כזה: "אפילו על מגילת העצמאות לא חתמו החרדים, וגם למנחם בגין לא ניתן לחתום עליה. חוץ מראש הממשלה, כמעט ולא היה אדם באליטה התרבותית בארץ שלא חתם על העצומה"
המלך האכזר והשנוא על עמו, ששלט בחסדם של אדוניו הרומאים, לא מוזכר לחיוב פעמים רבות אצל חז"ל. יוצא דופן הוא יחסם של חכמינו אל בניינו המחודש של בית-המקדש, עד שהמבנה המפואר נקרא על שמו: 'בניין הורדוס'. מתוך מטרה ליישר את הר הבית ולהגדיל את שטחו, בנה הורדוס בקצותיו של ההר קמרונות אדירים שנועדו ליצור הגבהה מהירה וקלה יחסית של ההר.

אחד המבנים המצויים בדרום ההר הוא מבנה אורוות שלמה. מבנה זה שוכן, ככל הנראה, במקום בו שכן בימי הורדוס הסטיו המלכותי (מבנה סגור שלאורכו שדרת עמודים). אורוות שלמה – לא רק שאינן מימי שלמה, אלא שאזור זה של הר הבית כלל לא היה קיים בזמנו.

בשנת ד' אלפים תשצ"ג (1033) התחוללה בהר הבית רעידת אדמה גדולה, שגרמה למבנים שבאזור הרגיש של הר הבית, האזור הדרומי, להתמוטט. שליטי הארץ באותה תקופה היו הח'ליפים הפאטימים המוסלמים שישבו במצרים. הפאטימים הקימו את המבנים, שהתמוטטו מחדש. אחד המבנים שהוקם ונמצא במתכונתו זו עד היום הוא אורוות שלמה, שממדיו הם 60X80 מטרים, ולא ברור איזה שימוש עשו בהן מקימיהן המוסלמים.

כשישים שנה מאוחר יותר, בשנת ד' תתנ"ו (1099), נערך מסע הצלב הראשון, והנוצרים האירופאים כבשו את ארץ ישראל. הם החליטו שמסגד אל-אקצה שבדרום הר הבית הוא מקדש שלמה. זיהוי מוזר זה הוביל אותם לטעות הבאה, כאשר קראו למבנה הסמוך בו שיכנו את סוסיהם 'אורוות שלמה'.

לאחר קרב קרני חיטין, בקיץ שנת ד' תתקמ"ז  (1187), כבש השליט המוסלמי צ'לאח א-דין את רוב ערי הארץ. הוא החליט להוציא את מבנה אורוות שלמה משימוש, למלא אותו בעפר, ולסתום את פתחיו. במצב זה הוא נותר למעלה מ-800 שנה.
הסכמי הקבע ההולכים ומתקדמים בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינית המריצו את הפלשתינים לקבוע עובדות מוסלמיות על ההר.

בשנת ה'תשנ"ו (1996) החליט הווקף המוסלמי לשפץ את אורוות שלמה ולהפוך אותן, כנראה לראשונה בתולדותיהן, למסגד. אנשי הווקף פינו את שפכי העפר שהיו במקום, ריצפו את המקום מחדש, וטייחו את הקירות. מגעים שנוצרו בתחילה עם רשות העתיקות טורפדו בהמשך, עם פרוץ אירועי מנהרת הכותל, ככל הנראה בהוראת ערפאת. כך נוצר מצב בו עבודות בינוי באתר ארכיאולוגי בעל חשיבות מכרעת כמו הר הבית נעשו ללא פיקוח ארכיאולוגי.

שפכי העפר פונו לחלקו המזרחי של ההר. המסגד שנבנה במקום קיבל את השם אל-מרוואני, על שם אחד הח'ליפים המוסלמים בימי ראשית האסלאם. כשהעבודות במקום, שיש לציין שהנו תת-קרקעי, הסתיימו, הפך מסגד אל-מרוואני למסגד הגדול בישראל, ובו מקום לעשרת אלפים מתפללים.

אהוד ברק: קחו את העתיקות שלנו

הווקף המשיך בניסיונותיו לקבוע עובדות בהר. הפעם עמד על הכוונת המבנה התת-קרקעי השוכן מתחת למסגד אל-אקצה, מאחורי השער הכפול שבכותל הדרומי של חומת הר הבית. במבנה זה יש שרידים אותנטיים מימי בית-המקדש השני, כולל כיפות ועיטורים הרודיאניים. גם מבנה זה הפך למסגד.

כיוון שמסגד אל-מרוואני, הנמצא באורוות שלמה, הנו מסגד ענק ותת-קרקעי, ביקשו ראשי הווקף ליצור לו פתח חירום. בשנת תשנ"ט (1999), הם חפרו במקום בור ענק שמימדיו 36X43 מטרים, בעומק של 12 מטרים. נוטים לחשוב שהווקף לא שאל את ממשלת ישראל, אולם מסתבר שהווקף דווקא מכיר בריבונותה של מדינת ישראל על הר הבית. מי שכנראה פחות מכיר בה זו כנראה ממשלת ישראל עצמה. מסתבר שהווקף קיבל אישור בעל-פה למעשיו מראש הממשלה דאז, אהוד ברק.

הארכיאולוג צחי צוויג אומר כי מתן אישור לבצע עבודות בינוי ללא פיקוח ארכיאולוגי, במקום שמוגדר על-פי חוק כאתר ארכיאולוגי, מהווה עבירה על החוק.

בתוך יום וחצי הוציאו הערבים כמות עצומה של עפר – 6,000 מטרים מעוקבים. צוויג אומר כי עבודה בהיקף כזה, שהיתה מלווה בפיקוח ארכיאולוגי, היתה אורכת מספר שנים: "ארכיאולוגים צריכים לתעד מהיכן הגיע כל ממצא ומאיזו שכבה, ובנוסף, עליהם גם לשמור שהשרידים לא יינזקו".

כמויות העפר העצומות היו חייבות לצאת מהר הבית. בתחילה פונה העפר למזבלה העירונית של ירושלים באל-עזריה (בדרך למעלה אדומים), שם התערבב עם אשפה. "יהודה עציון, שעקב אחרי הנעשה", מספר צוויג, "שוחח עם מנהל המזבלה והבהיר לו את חשיבות העפר. את המשאיות הבאות כיוון המנהל לאזור נקי".

מלבד המטרה לקבוע עובדות בהר הבית, ראה הווקף חשיבות גדולה בהעלמת עובדות שהיו בהר הבית ושהפריעו להפיכתו למקום מוסלמי טהור. צוויג מספר כי לווקף יש מטרה משנית: לנקות את ההר משרידים יהודיים ונוצריים, ולהפוך אותו להיות מוסלמי, "כפי שתמיד היה".