עצומה חוצת מגזרים

בשלב זה צוויג סומן כבר על-ידי הרשויות. הוא נתבקש להגיע ל"שיחה" עם מפקד היחידה למניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות. הוא מספר כי בתחילה השיחה נוהלה באווירה חברית, ונסבה על הממצאים מהר הבית. אך פתאום השתנתה האווירה, והמפקד החל לתחקר אותו על חפירה אחרת, שלטענתו היתה שלא כחוק. נעשה חיפוש בביתו של צוויג, ואיימו עליו כי ייעצר.  "במשך שלושה חודשים הפעילה רשות העתיקות יחידה של שמונה אנשים במטרה לגלות מערה שכביכול ערכתי בה חפירת שוד. במטרה להפליל אותי, הרשות הפכה עבריין שהתגורר ליד אותה מערה וחפר בה – לעד מדינה נגדי". הוחלט להגיש כתב אישום נגד צוויג. אך התמזל מזלו, והוא זכה בשופטת הוגנת, שהבינה שזו חקירה פוליטית, והמליצה למדינה למשוך את התביעה בחזרה.

עו"ד ישראל כספי, תושב הרצליה, שמע על הסיפור של צוויג ונרתם לעניין. הוא הציע רעיון: להחתים עצומה מקיר לקיר, הקוראת להפסיק את הרס העתיקות בהר הבית. כספי עמל רבות על העצומה במשך מספר חודשים, והצליח לרכז חתימות – מהשמאל הקיצוני עד החרדים. כך חתמו זה לצד זה עמוס עוז, א"ב יהושע ומוסי רז, לצד הרב בני אלון וחברי כנסת חרדים. צוויג אומר שבתולדות הציונות לא היה מסמך שסביבו שרר קונצנזוס כזה: "אפילו על מגילת העצמאות לא חתמו החרדים, וגם למנחם בגין לא ניתן לחתום עליה. חוץ מראש הממשלה, כמעט ולא היה אדם באליטה התרבותית בארץ שלא חתם על העצומה".

מסתבר שהשפעתה של הפעילות הזו חרגה מהגבולות האקדמיים הצרים, והגיעה גם למגרש הפוליטי. האירועים המדוברים היו בסמיכות לוועידת קמפ-דיויד, שהתפוצצה בגלל סוגיית הבעלות על הר הבית. "ברק הבין שהציבור לא ייתן לו לוותר על המקום הזה", אומר צוויג. 

הסערה שהתעוררה בזמנו סביב ההרס שנעשה בהר הבית הועילה. צוויג יודע לספר על עבודות שעשה הווקף בשנה שעברה, אז נשלח פקח של רשות עתיקות וכן שוטר שמנע בגופו הרס. "במצב נורמלי, היתה צריכה להיערך חפירה מסודרת, כמתחייב בחוק. אבל גם הפיקוח הזה הוא משהו, והוא נותן ביטוי לשליטה הישראלית על ההר".

במקביל, החליטו ד"ר גבי ברקאי ותלמידו צוויג לנצל את ההזדמנות הנדירה שנתנה אפשרות לחקור את הר הבית מבחינה ארכיאולוגית, ולסנן את העפר שהוצא מההר. בהר הבית, יש לזכור, לא נערכו מעולם חפירות ארכיאולוגיות מסודרות. ברקאי הוא מחשובי הארכיאולוגים של ירושלים, ולזכותו נזקפת התגלית החשובה ביותר שנתגלתה בירושלים בעשרות השנים האחרונות: פסוקי ברכת כוהנים מהמאה האחרונה לקיומו של הבית הראשון, שנתגלו בחפירותיו של ברקאי במערכות הקברים שבכתף הינום (מאחורי מרכז מורשת בגין). פסוקים אלה הם פסוקי המקרא הקדומים ביותר שנתגלו עד היום, והם מזימים טענות מסוימות של ביקורת המקרא כי התנ"ך נתחבר בימי הבית השני.

מאמצים לחקור ולתעד

אוניברסיטת בר-אילן פרסה חסות אקדמית על הפרויקט, ולאחר מאמצים השיגו החופרים כספים מקרן העזבונות. שלוש שנים וחצי לקח עד שברקאי וצוויג קיבלו רישיון חפירה, וגם זה רק לאחר הפעלת לחץ מצד המועצה לארכיאולוגיה שממונה על רשות העתיקות. רשות הטבע והגנים העניקה מקום לעבודה הארכיאולוגית בגן הלאומי עמק צורים הסמוך לנחל הקדרון, לשם הובא חלק גדול מהעפר.

בתחילה סבל הפרויקט מבעיה קשה של מימון. באחת הפעמים התקשר אל צוויג יהודי מניו-יורק, בעל קשר רופף לישראל, ואמר לו שאביו השאיר בצוואתו עשרים אלף דולר שיוקדשו לעניין יהודי. הוא היה מוכן לתרום את הכסף לפרויקט, אלא שלא הכיר את גבי ברקאי ולא ידע אם מדובר בפרויקט רציני. למחרת סיפר אותו אדם לחברו על הפרויקט, וכשהחבר שמע את השם 'גבריאל ברקאי', היה נדמה לו שהוא ראה את השם באיזה מקום. הם פתחו את הניו-יורק טיימס של אותו יום, ושם הופיעה תמונה של ברקאי עם הפניה למדור המדעי. היה זה כאשר מצלמות מיוחדות של נאס"א הצליחו לגלות בטס הכסף של ברכת הכוהנים פסוק נוסף, הפעם מספר דברים. צוויג רואה בכך את יד ההשגחה, שהרי תמונתו של ברקאי אינה מופיעה כל יום בעיתון החשוב ביותר בעולם. כמובן, אותו אדם החליט לתרום את הכסף. 

החופרים שכרו מכונה של מחצבות שמסננת עפר. בהמשך יעץ להם מישהו על סינון רטוב, שמקל על המציאה. אחרי שבוע נמצא המטבע הראשון. ברקאי ניקה בביתו את המטבע ומצא עליו את הכתובת: 'חרות ציון'. היה זה מטבע מימי המרד הגדול, שבמהלכו נחרב בית המקדש השני.  "זה היה מרגש", אומר צוויג, "כי אנחנו מנסים לגאול את שפכי הר ציון, הוא הר הבית, שעמד במוקד המרד". מאז נמצאו כבר כ- 3,000 מטבעות משלל תקופות.

לאחר תקופת זמן בה הפרויקט הונשם כל פעם וקיבל מימון למספר חודשים, הבינה עמותת אלע"ד, העוסקת בחידוש היישוב היהודי ובפיתוח התיירות בעיר דוד, את הפוטנציאל החינוכי הטמון בפרויקט, והחליטה לפרוס עליו את חסותה הארגונית והכלכלית עד שייגמר, "אפילו בעוד עשרים שנה".

חשוב לציין כי חפירה ארכיאולוגית רגילה נעשית תוך שימת לב מרובה לשכבת הקרקע בה נמצאו הממצאים. תיארוך של פריט אחד מאותה תקופה, על-ידי השוואתו לפריטים דומים שזמנם מוכר, מלמד על גילם של כל הפריטים משכבה זו. מסיבה זו לוקה פרויקט הסינון בחסר. צוויג אומר כי בכל זאת חשיבות הממצאים שנתגלו היא גדולה מאוד, בגלל חשיבותו הארכיאולוגית העצומה של הר הבית, ובשל העובדה שמעולם לא נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות מסודרות.