"העלייה הראשונה להר הבית"

כשאני שואל את צוויג, שאף הוא אינו חובש כיפה, מה מושך אותו כל כך לעיסוק בארכיאולוגיה של הר הבית, הוא פוטר אותי בטענה שזו "סקרנות". אולם כאשר הוא מתחיל לצלול לערכים החינוכיים והאמוניים שעומדים מאחורי המפעל הזה, ואני מתקשה לעצור את התלהבותו ולהחזיר אותו למישור הארכיאולוגי, מתעורר בי חשד שיש כאן כנראה הרבה יותר מסקרנות.
"זו פעם ראשונה שעם ישראל עוסק בהר הבית מאז החורבן", הוא אומר. "מבחינה מסוימת, יש כאן תחושה שמזכירה את העלייה הראשונה ביחס לבניין הארץ. זוהי בעצם העלייה הראשונה ביחס להר הבית. כשנכנסים לעניין האדם חוטף הלם, כי המציאות בנוגע להר הבית היא קשה. אבל הר הבית היה מאז ומעולם מקום של בירורים. גם לפני שהוקם בית-המקדש, היה שם גורן. גורן הוא מקום בו מבררים את הבר מתוך המוץ. אחר כך, כשבית-המקדש היה קיים, ישב במקום בית-הדין הגדול, בו ביררו את האמת מתוך השקר. כך גם בפרויקט שלנו – אתה רואה את ההפיכה, ואתה רואה שאפשר גם לעשות סדר בהפיכה: זה בית ראשון וזה בית שני, אלו עצמות ואלו חרסים.

"אני חושב שהעניין של קדושה ומקדש קיים כאשר יש לך נקודת מרכז שהכל מכוון אליה. בית-המקדש שימש מרכז הווי החיים בארץ. זה היה מרכז רוחני, תורני, משפטי וגם מסחרי. הכל ינק את הקדושה מהמקום אשר בחר ה'. זו הנקודה שה' בחר, ולכן היא מהווה עבורנו נקודת ייחוס. בעולם יש דברים יחסיים רבים, אך המקום אשר בחר ה' מהווה עוגן של אמת מוחלטת. גם בעבודה שלנו כל הממצאים הוצאו מהקשרם – ואנו משיבים אותם להקשר הנכון.

"הערבים עוברים לפעמים באזור בו אנו עובדים, וחושבים שאנחנו מחפשים זהב. כשהם רואים שאנחנו עוסקים בסינון זבל רק בגלל שהוא מהר הבית, ובשבילנו זה נתון בתוך הקשר, זה מעורר אצלם התפעלות. אפשר ללמוד מכך שהקדושה חוזרת כאשר מחזירים את הפרטים אל ההקשר הכללי שלהם, באמצעות נקודת המרכז".

עִזרו להציל את עתיקות הר הבית

למרות שבתחילה נזהרו ברקאי וצוויג מחשיפה תקשורתית, השמועה עברה מפה לאוזן. רבים הגיעו לעזור הן כקבוצות והן כיחידים. לאחר שהפרויקט התמסד באמצעות עמותת אלע"ד, המספר גדל באופן ניכר, ועד היום ביקרו במקום כ-36 אלף איש. "מעולם לא היה פרויקט ארכיאולוגי שהקיף כל כך הרבה אנשים", אומר צוויג. "נדרשים עוד מאות אלפי אנשים כדי לסיים לסנן את כל החומר שישנו. אולי זה לא מקרה שלמילוי המשימה הארכיאולוגית הזו אי אפשר להסתפק בקומץ ארכיאולוגים כמו בחפירה רגילה".

כיום יש במקום מעין מפעל המכיל עמדות רבות המאפשרות עבודת סינון של קבוצה גדולה. ההתנדבות מקיפה את כל שדרות הציבור, ואפילו קבוצות של עיוורים ושל נכים נטלו בה חלק. אנשי האתר ועמותת אלע"ד מזמינים את הציבור ליטול חלק במפעל ולבוא להתנדב בגן הלאומי עמק צורים למרגלות בית אורות שליד הר הזיתים. קבוצות נדרשות לתאם מראש במרכז המבקרים של עיר דוד, בטלפון: 6033*. המקום אמור לפעול גם ביום ירושלים.

תגובת רשות העתיקות: ברשות העתיקות נעשתה הפרדה ברורה בין עבודתו של מר צוויג בפרויקט סינון העפר בירושלים, אשר  עליה קיבל היתר לביצוע חפירה כחוק, לבין פעולותיו הלא חוקיות, בביצוע חפירה בלתי חוקית באזור בית שמש. כל נסיון להציג את הדברים אחרת, הוא זריית חול בעניי הציבור וסילוף העובדות.

צחי צוויג נאשם שחפר ללא רשיון, יחד עם חבריו, מערכת תת קרקעית באתר עתיקות מוכרז באזור כפר אוריה ליד בית שמש. על כן, הועמד לדין על ביצוע עברות פליליות. הוגש נגדו כתב אישום, והתנהל הליך משפטי.
מר צוויג ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה שלא להישפט. במסגרת בקשתו, הודה בחשדות נגדו, והתנצל על מעשיו. למרות זאת, דחה היועמ"ש לממשלה את הבקשה, והתיר למשרד התביעה המשפטית להגיש נגד מר צוייג כתב אישום, ולהמשיך בהליכים המשפטיים במשפט הפלילי כנגדו בבית משפט השלום בירושלים. המשפט הסתיים בהסדר בין התביעה וההגנה.
 
יש להדגיש, כי לעובדה זו אין קשר לפעילותו של מר צוייג בירושלים בנושאי הר הבית. כל נסיון לחבר בין הדברים הוא ניסיון נלוז ומטעה, שהיווה למן ההתחלה את קו ההגנה של צחי צוויג, בטענה שהוא נרדף פוליטית.

היחידה למניעת שוד של רשות העתיקות, מטפלת בכל מקרה של עבירה על חוק העתיקות בלי הבחנה אם החשוד יהודי, מוסלמי, או נוצרי. היחידה פועלת בראש ובראשונה כדי להגן ולשמור על אתרי העתיקות מפני ביזה והרס, והפסקת הפעילות הבלתי חוקית באתרים. המבחן העומד לנגד עיני היחידה, הוא אם החשוד ביצע עבירה, והאם ניתן להרים את נטל ההוכחה. לדיעות פוליטיות כאלו ואחרות אין משקל בעניין זה, ולראיה, מאות האירועים המטופלים בכל שנה.

לצערנו, צחי צוויג השתמש בסיסמה 'רדיפה פוליטית', כתירוץ לנסות לכסות על מעשיו, ולחמוק מדין.
 
ביחס לסוגיית ירושלים: מדובר בחזרה על סיפור שזכה לכיסוי רחב בשנת 1999.  בשנה זו, ביצע הווקף עבודות באזור אורוות שלמה וגרמה לנזק אדיר לשכבות הארכיאולוגיות של הר הבית. עבודות אלו לא תואמו עם רשות העתיקות, וברגע שהן התגלו על-ידה, הן הופסקו בהתערבות ישירה של מנהל רשות העתיקות דאז, אמיר דרורי, שהגדיר את העבודות 'פשע ארכיאולוגי'.
 
חשוב להדגיש שהר הבית אינו אתר עתיקות רגיל. מדובר באתר דתי רגיש, המצוי במרכז המחלוקת בין ישראל לעולם המוסלמי.  על-כן, החוקים והנהלים המופעלים באתרי עתיקות רגילים אינם חלים על הר הבית.  למעשה, רשות העתיקות אינה פועלת באופן עצמי בהר, ופעולתה במקום מתנהלת ע"פ הנחיית היועץ המשפטי לממשלה והדרג המדיני, וזאת ע"פ החלטת שופטי בג"צ משנת 1986, שהכירו במצב הרגיש והמיוחד של האתר. 

רשות העתיקות מופקדת על תיאום הנושא עם משטרת ישראל והדרג המדיני כדי למנוע נזקים לעתיקות, ואכן, בשנים שחלפו מאז מקרה אורוות שלמה, לא נגרמו נזקים לעתיקות הר הבית. 

פניות רבות לבג"צ בנושא שהוגשו ממניעים דתיים, פוליטיים ומקצועיים, נדחו כולן על-ידי השופטים, לאחר שרשות העתיקות הוכיחה כי לא התקיימו פעולות שגרמו נזקים לעתיקות הר הבית.