"לפני כ-15 שנים, בליל שבת חורפי מעורפל וגשום, ישבתי עם מורי ורבי הרב מרדכי צוקרמן זצ"ל. למדנו ספר מוסר, ושוחחנו על קירבה לה'. סיפרתי לו שזה זמן שאני מנסה, אך ללא הצלחה, לחוש ולהבין באמת את משמעות מאמר חז"ל 'קירות ביתו של אדם מעידים עליו'. מו"ר לא מיהר לענות. הוא התבונן בי בעיניו העמוקות והחכמות, הביט בי ברחמים ובאהבה, ואמר לי בפשטות: 'ודאי שזה נכון'.


"הרכיב החשוב ביותר להשגת האושר הוא ההגעה לערך עצמי, שאינו מותנה בהישגים. זה תהליך שקיים בפני עצמו. אני שואל את היושב מולי: 'האם אתה מעריך את עצמך כקיים גם אם לא תהיה יפה?', והוא משיב 'כן'. 'גם אם לא תהיה חכם?', אני ממשיך ושואל, והוא משיב: 'כן'. כשאני שואל מדוע, הוא משיב: 'כי אני קיים'. אז אני אומר: 'נכון, כי יש בך ערך שהוא מעבר לכל דבר, וגם לאשתך יש את זה'. נוצרת אצלם ההבנה שיש בהם משהו שהוא יותר מסך הנתונים שלהם. ההבנה הזאת מספיקה להתחיל לקבל אחריות שונה משהיתה להם עד כה על ניהול החיים"
"וזהו. הוא לא אמר יותר מכך, ואני גם לא הייתי זקוק למילים נוספות. באותו רגע חשתי שהמילים נאמרו ממקום כל כך עמוק ואמיתי בנשמתו... עד שהכוח של הידיעה הפנימית העמוקה הזו שלו הצליח לעבור לתוך לבי, ולהרים אותי לרמת אמונה גבוהה מזו שהייתי בה עד כה".

דוקטור עוז מרטין, רופא ופסיכותרפיסט, מספר את הסיפור הזה מכלי ראשון, כדי להמחיש את עוצמתו של המטפל בהעברת מסרים רוחניים לתלמידיו. בתיאוריה הטיפולית שפיתח, משתלבים כבפאזל עקרונות מעולם הפסיכולוגיה החילונית עם תכנים מעולם התורה והמוסר.

לפני שנתיים וחצי, החליפה קבוצה של משגיחים בישיבות קטנות את ספסלי בית-המדרש בספות הבהירות של הקליניקה של מרטין. הם נהגו להגיע אליו יחד מדי שבוע, כדי ללבן סוגיות של חינוך תלמידים לקרבת אלוקים. מרטין, המטפל לרוב בזוגות, מצא את עצמו נכנס יותר ויותר לעולמם של בני נוער, בחורים ומתבגרים, והחל להעביר שיעורים לאברכים ולמורים העוסקים בחינוך. בימים אלה רואה אור ספרו 'קשר של השפעה', המבקש להביא את התיאוריה הזאת לכלל העוסקים בחינוך, כולל הורים.

מרפואת הגוף לרפואת הנפש

ד"ר עוז מרטין, שמסייע לאנשים להתחבר אל עצמם ולמצוא את ייעודם, עבר בעצמו תהליך לא קצר עד שמצא את תפקידו בעולם. מרטין אומנם משמש כבר שבע שנים כפסיכותרפיסט, אבל למקצועו זה קדמו מספר התמחויות ותפקידים. תחושת ה'זה לא זה', שהייתה תמיד ברקע, דחפה אותו למקום הבא, עד שהגיע אל עיסוקו הנוכחי, בו הוא חש שליחות מיוחדת.
מרטין נולד בתל-אביב במשפחה לא דתית, והדבר לא הציק לו עד לימודי הרפואה בבאר-שבע. "בשנה הרביעית החלטתי לעשות שינוי. הלימודים הראו לי את החוכמה של הטבע, ומאוד נהניתי ממנה. אבל אני חיפשתי תשובות. המדע בקושי ידע לומר 'איך' הדברים עובדים, אבל לגבי ה'למה' לא היה לו בכלל מה לומר. הסקרנות שלי הובילה אותי לארון הספרים היהודי, ובחרתי את הארון הזה".

את הפנייה שעשה מרטין במסלול חייו קיבלו הסטודנטים הסובבים בהבנה. גם משום שהוא עשה זאת בתהליך איטי, וגם בגלל המניע שלו, שהיה חיפוש אחר החוכמה. "היכולת של האדם להיות מלא בתוכן שמשלב בתוכו תובנה קיומית ותובנה רוחנית הקסים אותי".

בתום לימודי הרפואה, פנה מרטין להתמחות ברפואת ילדים ב'הדסה עין כרם'. על השנים האלה הוא אומר שהיו "מקסימות ומלאות ידע וחוכמה. ההחייאות שביצעתי נתנו הרבה אדרנלין, והידע על התפתחות המדע היה מרתק. אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שצריך משהו מעבר ל'מוקסיפן לכל ניתן'. העדפתי ללכת ולחקור דברים: למה שפעת פורצת בחורף, מה הקשר בין תזונה לבריאות וכדומה".

מרטין התמחה בתחום בריאות הציבור, וכשסיים הגיע למסקנה ש"לא החיידקים גורמים למחלות, אלא המערכת היא הבעיה". כשההתמחות הזאת בכיסו, הוא נכנס לתחום ניהול מערכות בריאות, מתוך אמונה שצריך לטפל במערכת וכך לקבוע איזו תרופה נכנסת ואיזו יוצאת, היכן יהיו שירותי הבריאות ואלו שירותים יינתנו איפה. בתפקידו האחרון בתחום, בו כיהן ארבע שנים, הוא ניהל את מחוז ירושלים של אחת מקופות החולים הגדולות. הוא ניהל 25 סניפים ו-700 עובדים, והרבה מיליוני שקלים עברו תחת ידיו. אולם למרות ההצלחה שנחל, הוא הרגיש ש"המערכות חזקות יותר מן העובדים בתוכן" וגם שהקשר האישי והיכולת להשפיע על אנשים חסרים לו.

מרטין, שמאמין שאדם צריך להתחבר לנקודה האלוקית שבתוכו ולשאול מה היא שליחותו בעולם, לא התעצל. הוא החל ללמוד פסיכותרפיה באוניברסיטה העברית. בתום שלוש שנים, פתח קליניקה והחל לטפל. 

האדם מחפש אלוקות
 
בדרכו ללימודי הפסיכולוגיה, הצטייד מרטין בנפה גדולה וסינן את כל מה שלא עולה בקנה אחד עם היהדות. "מדף התיאוריות על מבנה הנפש הוא עצום ורב, אבל אני לא לקחתי אף אחת, כי אף אחד מהחוקרים לא היה בתוך הנפש. התיאוריות שלהם מבוססות על מיטב השיפוט שלהם, והוא קטן. מה שלקחתי מהלימודים זה את הדרך להפעיל את נפש האדם שיושב מולך. למדתי איך להתחבר לאדם ולהביא אותו למצב שהוא מסוגל יותר".

האדם המאמין חייב לקחת את התיאוריות על מבנה נפש האדם מן היהדות?

"כן. אני חושב שהתיאוריות שאינן דתיות אינן מתאימות משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שאין בהן בורא עולם, והדבר השני, שנובע מזה, הוא שהן משאירות את האדם מפוחד, ללא תכלית וכיוון. הן ממקמות אותו במרכז עולמו, ומטילות על כתפיו הדקות אחריות שהוא לא יכול לעמוד בה. כתוצאה מכך, האדם המודרני, על-פי תפישתי, נכנס למצב של חרדה וייאוש. ההוכחה היא שלמרות העלייה ברמת החיים בעולם המערבי, כמות הדיכאון, החרדות, ההתאבדויות והתפרקות המשפחה היא עצומה. התרופה הכי משומשת בעולם המערבי היא תרופת הרגעה ולאחר מכן תרופה לכאבים. רוב האנשים בעולם מתים מאלימות פנימית וחיצונית, וזו תוצאה של מאה שנים שבהן השאירו את האדם במרכז עולמו.

"המקצוע הזה השקיע שנים ב'כיצד לעשות': כלים של שתיקה, הכלה, הדרכה, בניית דרך והקניית ערך עצמי לאדם מולך. את זה כדאי לקחת, אבל את התיאוריה על המהות צריך לזרוק".

את הבורות הגדולים שהותיר אחריו תהליך הסינון שעשה, תפר מרטין בעצמו, והוא בנה תיאוריה שלמה הנשענת על רציונל תורני. בשיחה עם מרטין ניכר כי מדובר בתפישה שאחוזה אצלו אחיזה עמוקה, ואליה וממנה הוא מטפל באנשים המתדפקים על הקליניקה שלו.  

נפש האדם, אליבא דמרטין, היא בעלת ניצוץ אלוקי הנמצא במרכז חיי האדם, והוא נתון במאבק מתמיד בין הנטיות לשים את עצמו במרכז עולמו לבין לשים את בוראו שם. מרטין מלמד את האדם למצוא את דרכו ומקומו בעולם המורכב הזה.

נדבך נוסף בתיאוריה אומר שקיימת תקשורת רוחנית ואינטליגנציה רוחנית. כך מקבלים האב ובנו או האיש ואשתו ערך שהוא בלתי תלוי בהישגים חיצוניים כמו יופי, תעודות והצלחה. הם 'שווים' משום שנבראו עם נשמה אלוקית וייעוד. הדבר הזה גורם גם לשליחות משותפת בין בני זוג, ייעוד רוחני שהוא מעבר ל'כאן' ול'עכשיו'. "בצורה כזאת, מעבר לכלים הרגילים ותקשורת נכונה ונימוס, אני מגיע לכך שאנשים מתקשרים יותר טוב כי הם רואים באדם רובד נוסף. האדם אינו עובד אצל אשתו, האישה אינה עובדת אצל בעלה, לשניהם יש תפקיד".

אצל מרטין לא נעדרת תחושה חזקה של השגחה בכל תהליך הטיפול. הוא לא מתבייש לפנות לקב"ה בבקשת 'הצילו, איך ניגשים אל המטופל הזה', ונראה שמהמקום הזה, של ענווה, הוא בדרך כלל נענה.

"כשאדם מאמין שיש בו נקודה אלוקית, יש לו עוצמה ויכולת שרידות גדולה יותר. היכולת של האדם לשים אלוקות במרכז החיים יוצרת פרופורציות בשאלות 'מי אני' 'מה אני' ו'מה מגיע לי'. ויקטור פראנקל (נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, ע"ל) היה אדם גדול, אבל הוא פספס. הוא אמר 'האדם מחפש משמעות', ואני אומר 'האדם מחפש אלוקים'.

"פראנקל ראה אנשים ששורדים בשואה כי יש להם משמעות בחיים, אבל הוא לא חדר לשלב הבא. הוא לא בירר מדוע אנשים מחפשים את המשמעות, למי בתוכי אכפת מהמשמעות? אכפת לאותה נשמה שיש לה שליחות. אנשים מחפשים אותה כי יש להם נשמה אלוקית. פראנקל פספס את זה או שהוא לא רצה לספר על זה".