חרדים על ספת הפסיכולוג

ד"ר מרטין (52) ואשתו, אורית, מאיירת ספרי ילדים, חזרו בתשובה לאחר נישואיהם. היום הם חובקים חמישה ילדים ושני נכדים. מי שאוהב לדבר בשפת המגזרים יאמר שבית מרטין שייך לזה החרדי. גם בלי להתעכב על משפחת מרטין הפרטית, עיקר בני הנוער וגם הזוגות עמם הוא עובד, מגיעים מן הפלח הזה של האוכלוסייה, והשיחה עמו מספקת חרך הצצה על הנעשה בעולם החרדי מבחינת טיפול וייעוץ. "אלף צבעים לשחור", אומר מרטין במהלך שיחתנו.

ובכל זאת: יש היום היפתחות גדולה יותר בציבור החרדי למטפלים וטיפול?

"יש היפתחות גדולה יותר שמבוססת על שני זרמים. הזרם שמחפש אלוקות, כלומר אנשים יראי שמיים, בעלי התנסויות בעבודת ה', שרוצים לקבל עוד כלים, ויש המעגל הרחב והאפור יותר, שמחפש מודרניזציה. הדברים בנויים כך שהחברה המערבית משפיעה, והיא מגבירה את החרדה. במקומה יורדת הפשטות. הצורך לחזק את המקום של החיוּת האלוקית גדל, כי חברת השפע מטשטשת. הפרטים מחוץ לאדם הופכים להיות יותר חשובים לו".

התחושה היא שבחברה החרדית הכל הרבה יותר צר ומלחיץ את המתבגר. בחברות אחרות, מתאים לך מוזיקה – לך על מוזיקה, מתאים לך מחשבים – לך על זה. פה כולם חייבים להיות למדנים.

"החברה החרדית היא עמוקה יותר. אולי המשטח צר יותר, אבל זה עמוק יותר, והחידוד שיש גבולות ושיש משמעות ושיש תפקיד חזק יותר בחברה החרדית, והוא נותן יותר בריאות מאשר הפתיחות".

אתה מדבר על מתן ערך עצמי לאדם. אבל בחברה כזאת, אם אין לבחור ראש שמתאים לגמרא אלא ראש אמנותי, מי יעריך אותו? מי יציע לו שידוך?

"צריכה להיות הצהרה, אבל יש הבדל בין רמת ההצהרה לרמת המעשה. ברמת המעשה, אנשים שאינם בעלי ראש עיוני מסתדרים יפה מאוד ומוצאים בת זוג שאין לה ראש עיוני, ואני פוגש זוגות מעשיים, הם זוגות נפלאים. תמיד יש החלק החמישי של השולחן ערוך, שבתוכו אדם מוצא את הדרך לתפקד בעולם, ויש מגוון עצום של אפשרויות".

הבנתי שיש לך חלום: לפתוח כולל ללימוד מוסר.

"אחרי שאנשים מסיימים את הסדנאות שלי, הם מרגישים צורך להמשיך עוד. חלקם נפגשים. הם, וגם אני, היינו רוצים להגיע למקום שבו היכולת לחוש את הייעוד והשליחות והרגשת האלוקות שבפנים יהיה חזק דיו כדי להשפיע על האחרים. וזה הולך רק עם קבוצה שתתעמק בזה ותפתח את העניין הזה".

חנוך לנער

הורים, כך תעברו את גיל ההתבגרות בשלום

הוא אכזרי ומכה ללא רחמים, הוא גורם לנדודי שינה ללא מעט הורים, ולעתים נדירות חרבו מסוגלת אף לקרוע משפחות לשני חלקים ויותר. קוראים לו גיל ההתבגרות.

ד"ר מרטין מסביר מעט על הרקע העומד מאחורי המושג המאיים הזה. בספרו הוא מביא נספח מורחב העוסק בגיל המדובר ובתהליכים העוברים על המתבגר. אחרי ככלות הכל, הספר שלו כולו עוסק בטיפול בנערים בגיל המדובר. 

"זהו גיל של שינוי", פותח מרטין. "מערכת כוחות הנפש נמצאת במצב של טלטלה. מצד אחד, יש מתקפה של גירויים שחלקם ביולוגיים וחלקם חברתיים, ומצד שני נמצאת הנשמה האלוקית והנער עובר תהליך של גיבוש. מדובר בתהליך קשה, שבו יש אי בהירות לגבי קיומו. מצד אחד החברה דורשת הרבה, הכי  הרבה, וזה גם גיל שבו ההורים כבר השקיעו עשר ו-15 שנה בנער ויש להם ציפיות. כל זה מוקרן לנער, והוא מתבלבל. הוא מקרין בלבול שיוצר פחד אצל ההורים.

כשההורים מקרינים ציפיות ופחדים בחזרה, נוצר מעגל שהוא מעגל היזון שלילי. הבן חושב 'אתמול הייתי בנו המתוק, והיום אני ילדו המאיים'. ואז נוצרים עימותים על רקע החינוך, ולעתים גם חילוקי דעות בין שני ההורים. זה המקום שבו נכנס הוויכוח על 'מי צודק' למרות שמה שחשוב זה 'מה נכון'".

יש לך כללי אצבע של 'עשה' ו'לא תעשה' להורים?

1. היה ישר עם ה' אלוקיך.

2. חשוב מה נכון ולא מי צודק.

3. היה מדויק בביטויים שלך.

4. הגבר את השיחות הרגשיות-רוחניות עם הנער, אל תוותר לו ואל תוותר עליו. שוחח איתו על מי הוא, מה הוא בא לעשות בעולם ומה עשה עד כה, במה הצליח ובמה טרם הצליח, מה הם כוחות הנפש שעזרו לו, כיצד התגבר על טעויותיו, היכן לא דייק בעבודת ה' שלו, כיצד יעשה שינוי, איך יתחרט בלי להיפגע, ועוד".

אתה בעד לוותר יותר לנערים מתבגרים? 

"סמכות הורית לא יכולה לבוא מצד האגו. היא יכולה לבוא מצד זה שיש לנו, ההורים, תפקיד בחיים. התפקיד הוא לעזור לך, בני היקר, בין אם אתה בן שלוש, 13 או 23. לעזור לך פירושו לסמן לך את הגבולות ולא לוותר לך עליהם בשום מקרה, כי יש לי, ההורה, חובת 'ואהבת לרעך כמוך', וכך הייתי רוצה שיעשו לי. יש לי חובה למנוע אותך מנפילות. יש לי חובה להתריע ויש לי חובה למחות. זה הצד שלי של לשים גבול. מצד שני, אני יודע שיש בך, בני, ניצוץ אלוקי, אני מעריך אותך ונמצא לרשותך, אבל לא מוותר. המערכת הדו-כיוונית הזאת יוצרת אמון".

מרטין מדבר על החשיבות של שימת גבולות. "המילה 'גבול' פירושה מקום שנוח להישען עליו. כדי להישען, אני צריך שמה שמולי לא יהיה ג'לי. בתהליך ההתבגרות שלהם, זקוקים הילדים לדמות חזקה. הילדים וההורים לא חייבים להיות בהסכמה או בנעימות. להורים יש מעמד שלא צריך לאבד אותו בשביל חנופה. ההורים צריכים להיות בהירים, לא מוותרים, אבל גם להיות בטוחים שבאדם שנמצא מולם יש הטוב שהוא קיבל מהם והטוב שהוא קיבל מבוראו".

בגיל ההתבגרות נמשכים הנערים ביתר שאת אל החברה מעודדת הצרכנות והמותגים. מרטין אומר שהתהליך הנכון הוא להיות כמה שפחות מחוברים לדבר הזה. "השמרנות אינה שמרנות ממיתה, היא שמרנות מחייה המאפשרת חיים בתוך העולם המבלבל, מרובה המוצרים ומקטין האדם, שהחברה המערבית נמצאת בו".

אבל הורה לא רוצה לאסור כל הזמן. הוא גם רוצה לאפשר.

"אני רוצה לאפשר לילד דבר אחד: להתחבר עם עצמו ועם הדמות האלוקית שבתוכו. זאת המטרה במאה ה-21. את כל השאר החברה כבר תעשה, היא תדאג לבלבולים, לשפע ולכל השאר".

אבל כשאני שמה גבולות צפופים מדי לילד שלי, עלולה להגיע תוצאה הפוכה.

"אני רוצה שהנער שמולי יזהה שיש ניצוץ אלוקי בתוכו, ויש סיבה ותכלית לכל. החברה מסביב מפחידה מאוד. יש טראומות בלי סוף, אלימות ברחובות ואפילו טילים בדרך. העולם הזה הוא מסוכן, ואם אין לך בורא עולם והכרה פנימית בקיומך המוצדק, ללא קשר להצלחותיך, אתה אבוד. אם אתה בכל זאת מצליח, זה בגלל כישורים שיישחקו עם הזמן, ואז, בגיל שלושים-ארבעים, תמצא את עצמך מאוכזב, עייף, ולא מבין איך בכלל עברת את השנים עד כה".

ofraax@gmail.com