בסופו של ערב השקה חגיגי של סדרת הטלוויזיה הירושלמית החדשה 'סרוגים', שהתקיים בתל-אביב, ניגשו אל הבמאי לייזי שפירא כמה נשים חילוניות שצפו בפרקי הסדרה שהוקרנו במהלך הערב. "בא לנו גם להדליק נרות שבת מעכשיו", גילו לו בהתרגשות. "אפילו לא התכוונתי שזה יקרה", אמר שפירא בשיחה שקיימנו אתו השבוע, "אבל זה קורה. הצופים בסדרה, חילונים בעיקר, מגלים בה את הקסם והתמימות שהם מחפשים".


לייזי שפירא: "קחו למשל את העקירה של גוש קטיף. בטלוויזיה לא הראו שום צד אנושי בעניין. דמות המתנחל בסדרות היא תמיד משהו נלעג, אז מה אכפת לזרוק אותו מהבית? בסדרה שלנו רואים שאנחנו בני אדם, ויש בזה הישג. הבעיה בציבור שלנו, שכולם אומרים 'התקשורת לא מעניינת אותנו', ואז אפשר לזרוק אותנו מהבית"
היחשפותם של צופים מהמגזר הכללי לעולמם הפנימי המורכב של חובשי הכיפות הסרוגות הוא אחד ההישגים של הסדרה בעיניו של שפירא, אבל לא ההישג היחיד. הוא גם רווה נחת מהעובדה שהצליח להביא את כל צוות הצילום, ההפקה והשחקנים, התל-אביבים רובם ככולם, למשך שבוע וחצי, אל מעבר לקו הירוק. "אחת הדמויות בסדרה עוברת בשלב מסוים להתנחלות", הוא מגלה. "חיפשנו מקום עם מרחבים ומדבר, והחלטנו לצלם בגבעה מבודדת ביישוב נופי פרת. זה הישג אדיר להביא את כל ההפקה למקום כזה, הם מעולם לא עברו את הקו הירוק", מסביר שפירא, ומוסיף כי למרות העובדה הזו, הצוות דווקא השתלב לא רע במקום החדש, ולא ממש רצה לעזוב.  

יש באז תקשורתי, ברוך ה'

הסדרה 'סרוגים' עלתה לאוויר רק לפני כשבועיים, במסגרת שידורי הלוויין של yes, וכבר זוכה לביקורות חיוביות ולשיח נרחב סביבה בברנז'ה ובתעשיית הטלוויזיה. יוצרי הסדרה, לייזי שפירא וחווה דיבון, בוגרי בית-הספר הדתי לקולנוע וטלוויזיה 'מעלה', הם למעשה היוצרים הדתיים הראשונים שהצליחו להעלות למסכי הטלוויזיה סדרת דרמה באורך מלא, העוסקת במגזר הדתי. "ברוך ה', יש באז טוב סביב הסדרה", מתנסח שפירא במילים שרק במאי דתי נזקק להן, "כותבים על זה הרבה באינטרנט, בטוקבקים ובתעשייה בכלל". קבלת הפנים החמה לה זוכה הסדרה בקרב הצופים והמבקרים תגרום ככל הנראה למקבלי ההחלטות ב-yes לאשר את העלאתה לאוויר של עונה שנייה, בנוסף ל-15 הפרקים של העונה הראשונה. "הם מעוניינים בעונה נוספת, אנחנו כבר יושבים על הפיתוח", מספר שפירא.  

ימים מחויכים במיוחד עוברים על דיבון ושפירא, הנישאים על גלי האהדה וההצלחה. אך לא רק עליהם: בית-הספר שגידל אותם, 'מעלה', רווה אף הוא נחת מהתהילה שקוצרים בוגריו. 'סרוגים' היא ככל הנראה פסגת ההצלחה המקצועית אליה הגיעו תלמידי בית-הספר, שסרטי הגמר של בוגריו היו עיקר תוצרתו עד לאחרונה. "אין ספק שהסדרה ממנפת את מעלה", קובע שפירא, "אני חושב שבית-הספר מתגאה ושמח בסדרה. הם באמת תמכו בנו לאורך כל הדרך. שיתפנו גם בוגרים נוספים בצוות הצילום ובכתיבת התסריט".

למרות החיבוק לו זוכים הסדרה ויוצריה, לא מתכחשים שפירא ודיבון לביקורת על 'סרוגים', הנשמעת בעיקר מצדה הדוסי יותר של הסקאלה המגזרית. הצופה הדתי נתקל במהלך הצפייה בסדרה בסצנות צורמות עד חוצות קווים אדומים מבחינתו, כשומר הלכה: ברכות שנאמרות בשם ובמלכות לבטלה, אישה שמקדשת על היין גם עבור גברים, ומעל לכל – הפרות רבות של דיני הצניעות בין נשים לגברים, החל במגע וכלה בפעולות בוטות יותר. בחירתם של יוצרי הסדרה, בוגרי 'מעלה' כאמור, לשלב סצנות מסוג זה, מעלה תהיות שכבר עלו בעבר באשר לתקוות שנתלו בבית היוצר לקולנוענים ואנשי טלוויזיה דתיים.

הפמיניסטית והמרכזניק נכנסים לפרֵיים

חווה דיבון: "מי שלא מעלה שאלות – הוא עצמו מעורר תהייה בעיניי. אני כותבת סרטים למגזר החרדי. שם אסור שתהיה שום דילמה קיומית של דמות, כמו מה המקום שלי מול ה'. הם תמיד תלמידים טובים וצדיקים. אין התמודדות אמיתית. לדעתי, אנחנו עושים שקר בנפשנו, כי הדרך תמיד כרוכה בשאלות ובתהיות"
הראיון עם השניים מתקיים בדירתה הציורית של דיבון, בלב שכונת קטמון הישנה, שיש גם מי שיכנה אותה לב 'הביצה הירושלמית'. למי שלא מתמצא, 'הביצה' היא כינוי לקהילת הרווקים והרווקות הדתיים המתבגרים, שמתגוררים בדירות שכורות ומנהלים חיי חברה תוססים בלב השכונה הירושלמית. התופעה החברתית הזו מגיעה למספרים ששפירא מעריך באלפים, ומתפשטת גם לאזורים גיאוגרפיים נוספים. האווירה החברתית והדתית בקהילה זו היא ההשראה לעלילת 'סרוגים', העוסקת בעולמם של צעירים וצעירות דתיים המתגוררים ב'ביצה' הקטמונית. שפירא, בוגר ישיבת ההסדר במעלה-אדומים, הנמנה מזה כעשור עם רווקי ה'ביצה', וגם דיבון, נשואה ואם לחמישה אך מוקפת קרובים וחברים רווקים, מכירים היטב את ההוויה שממנה רקחו יחד את התסריט. מציאות החיים המסובכת והלא-טבעית בה חיים רווקי המגזר הדתי גרמה להתגבשותה של אותה קהילה עצמאית, שמכילה בתוכה גם תופעות של הידרדרות רוחנית ונטישת גדרי ההלכה, מה שמשתקף היטב גם ב'סרוגים'.

דרכיהם של שפירא ודיבון נפרדו לאחר הלימודים המשותפים ב'מעלה'. שפירא יצא עם סרט הגמר שלו 'איכה', שזכה לפופולאריות בקרב הצופים הדתיים, ולאחר מכן המשיך בסרט דוקומנטרי שביים עבור ערוץ 8 ועוד. במהלך השנים הלא-מעטות שחלפו מאז, הסתובב שפירא עם הסרטים שיצר בפסטיבלים בארץ ובחו"ל, והתפרנס מעבודות מהצד, תוך שהוא חולם על הפריצה המקצועית הגדולה.

לפני שלוש שנים חבר לדיבון, המלמדת תסריטאות ב'מעלה', ויחד חיברו תסריט לקומדיה רומנטית המתרחשת דווקא בחברון. התסריט הוגש עבור מכרז לדרמה חד-פעמית שהוציאה קרן 'גשר'. בסופו של דבר ההצעה לא התקבלה, אולם אחד המפיקים בו פגשו השניים במהלך העבודה, יונתן ארוך, גילה את הפוטנציאל הגלום בצמד, ועודד אותם להמשיך ליצור. "לשמחתנו, יצא משהו גדול יותר מהדרמה שעליה חשבנו בהתחלה", מספרים השניים. "הוא אמר לנו: יש לכם הרבה רעיונות, למה שלא תלכו על סדרה?".

ארוך, יחד עם המפיקה דקלה ברקאי, נטלו על עצמם את הפקת 'סרוגים'. לאחר שהפרק הראשון נשלח לכל רשתות הטלוויזיה, היו אלה אנשי yes שהרימו את הכפפה. "בטלוויזיה בכבלים ובלוויין יש יותר חופש מאשר בערוצים המסחריים התלויים ברייטינג; לכן, ברמת התוכן, לא התערבו לנו בעבודה בכלל", מספר שפירא. "הם לקחו סיכון: צמד דתיים שכותבים על דתיים – דבר כזה עוד לא נשמע", אומרת דיבון. השניים מקווים שהסדרה תירכש בעתיד גם על ידי הערוצים המסחריים, ובכך תזכה לחשיפה גדולה יותר. 

האם הסדרה משקפת את המציאות ב'ביצה' בצורה אותנטית?

דיבון: "אנחנו עוסקים בסוג של ממוצע. יש אנשים שנמצאים יותר ימינה או שמאלה על הסקאלה הדתית בהשוואה לדמויות בסדרה, אבל אנחנו עוסקים באמצע. בחרנו את אלה שנמצאים בשלב ההתלבטות, שמחפשים דרך. מי שכבר החליט מעניין אותי פחות, אבל מי שעדיין מחפש - זה מעניין".

יש בסדרה בחורה פמיניסטית שלומדת טעמי המקרא אצל בחור 'מרכזניק' ומתפתחת ביניהם אהבה. זו לא סיטואציה קצת הזויה?

שפירא: "זה טלוויזיה, ולכן יש בה דברים מוקצנים, אבל עדיין זה אותנטי. החברה שלנו כל כך מגוונת, אין מישהו שיכול לייצג אותה בכול. לא דומה חבורה אחת שיושבת בשולחן שבת ברחוב הפלמ"ח לחבורה שיושבת בדירה ממול. הסיפור הזה הוא קצת הקצנה של טלוויזיה, אבל זה יכול היה לקרות".

מה רציתם להראות לקהל הדתי ומה לחילונים? יש בסדרה ניואנסים שדתיים יבינו וחילונים לא. איך מתמרנים?


"ירושלים זו עיר יפה עם דימוי שלילי בציבור הכללי: חרדית, ענייה, חשוכה, מלוכלכת. רצינו להראות שיש פה חיים, סצנה, שקורה פה משהו. אם דבר מונצח על המסך – הוא קיים. אם ירושלים תונצח לא בגלל פיגוע, שביתה או מריבה על הגשר, אלא כי יש בה אנשים חושבים ונושמים – אני מאושרת". שפירא מוסיף כי התקרבות מנטלית לירושלים באמצעות צפייה בסדרה תגרום לצופים גם למחשבה שנייה בטרם תתקבל החלטה מדינית בנוגע לעתידה של העיר
שפירא: "לא היו לנו כוונות לגבי מה יחשבו עלינו מאיזה צד. רצינו לכתוב סיפור נטו. החלטנו לא להתחשבן ולתת גם ניואנסים, אפילו אם החילונים לא יבינו. יש אומנם מקומות שנאלצנו להיות מסבירנים, אבל בצורה עדינה". דיבון מספרת שכאשר פרק מסוים עסק בקידוש שנערך בבית-הכנסת, היא ושפירא היו צריכים להסביר לצוות ההפקה מהו 'קידוש' קהילתי, כולל הפיצוחים והקיגל. "לייזי הביא לישיבת ההפקה קיגל אמיתי מהבית, שיבינו מה זה", היא צוחקת.