דתיים הם גם בני אדם

יש ביקורת על יצירות של 'מעלה' בכלל, וגם על הסדרה הזו, לפיה שוב מכבסים את הכביסה המלוכלכת של המגזר הדתי בחוץ.

דיבון ושפירא מחייכים לשמע הטענה המוכרת. "בדיוק השבוע אמרו לי את זה", אומרת דיבון, "ואני שומעת את זה מאנשים שאפילו לא ראו את הסדרה. יש מגננה בציבור הדתי, שמניח מראש שכך יהיה בסדרה. אנחנו לא מחפשים סנסציות", היא מצהירה, "אנחנו מספרים סיפור. אני לא מפחדת מהחברה בה אני חיה, זו חברה שעובדת קשה כדי להגדיר את עצמה".

לפי התפישות המקובלות במגזר הדתי, רווקוּת מאוחרת היא סוג של תקלה. חברה של רווקים ורווקות מבוגרים היא חברה מאוד לא מאוזנת. למה לעשות סדרה דווקא על זה?

שפירא: "אני רואה בטוקבקים תגובות של הציבור החרד"לי, שבאמת יותר קשה לו עם זה. אני חושב שאנחנו לא צריכים לעשות שירות יחסי ציבור למגזר. אנחנו עושים האנשה לחברה שלנו, להראות שאנחנו גם בני אדם - בעיקר כלפי הצופים החילונים. חושבים שאנחנו גוש אחד. רצינו שיראו שמדובר באנשים עם רגשות, יצרים וכו'".

דיבון מוסיפה שיש גם מסר לצופים הדתיים: "חשוב שגם ההורים של הרווקים יידעו מה זה להיות רווק פה בירושלים".

שפירא: "גם מצד הרווקים: החברה הדתית לא ערוכה לחיי רווקות. ללא משפחה, אין לך מה לחפש בקהילות הקיימות. יותר ויותר צעירים וצעירות מגלים שאין להם מקום, ומותר גם לשמוע את קולם".

למה צריך לקיים קהילת רווקים נפרדת? אי אפשר להשתלב בקהילות הקיימות?

שפירא: "לא. כל הזמן מסתכלים עליך מוזר, שואלים מה קורה איתך".

דיבון: "בבית-הכנסת שלנו יש תפילה לילדים קטנים, לילדים גדולים, לאימהות. מה יעשו הרווקים? לכן הם יוצרים קהילות לעצמם. אי אפשר לחיות שבת אחרי שבת עם רמזים של 'למה אתה לא מתחתן'. אצל כולם הרווקות היא מצב ביניים שהם לא בוחרים בו, אבל בפועל אתה רווק. אין לך זכות למצוא את חייך בתוך היהדות, בתורה?".

הכיוון בסדרה הוא של שחיקה דתית מתמדת בחייהם של הרווקים. גם במציאות השינויים ברמה הדתית הולכים רק בכיוון הזה?

דיבון מכחישה את ההנחה לגבי הסדרה, ומסבירה שכל אחת מחמש הדמויות נמצאת במקום רוחני אחר: "יש בחורה שנמצאת ממש על הקצה, אבל יש בחור שהולך כל בוקר לתפילה במניין", היא משתבחת ב'דוס' שבחבורה. לגופו של עניין, דיבון מאשרת כי "במצב של רווקות, כיוון שאתה לא חי בתוך סדר וכללים של משפחה, אפשר להגיע למקום של התמתנות", היא מגדירה בעדינות את התופעה, וממהרת להדגיש: "זו לא שחיקה, אלא חיפוש והתחדשות". שפירא ממשיך את הקו עם ניסוח משלו: "כשאתה מתחתן, אתה מתקבע על חוקים וכללים. אם לא – אתה בתנועה".

מדוע התנועה היא בעיקר כלפי מטה?

"אנחנו נורא מושפעים מהעולם החילוני, רואים את אותם סרטים וטלוויזיה שלהם. כשאנחנו יוצאים מהבועה שלנו לעולם הגדול, קשה להתמודד".   

איפה הצניעות?

לשולי רנד יש התמודדויות הלכתיות ביצירה הקולנועית שלו, אבל בסרט 'האושפיזין' הוא הצליח לפתור אותן בהתאם להלכה. בסרטים מסוימים של 'מעלה', כמו גם ב'סרוגים', נראה שאתם פשוט עושים מה שאתם רוצים.

צחוק קצר, ספק מבוכה ספק התנצלות, מקדים את התשובה. "ממש לא", אומר שפירא, "זו אף פעם לא ההתייחסות שלנו. הכול היה בהתמודדות".

דיבון: "היו לנו המון התייעצויות. היה קטע שצריך לשתול זרעים, והשנה שנת שמיטה. התייעצנו, ובסוף מצאנו פתרון של לשים את הזרעים קודם בחומצה".

שפירא: "התייעצנו עם הרב ורדי, הרב של 'מעלה'". דיבון מבקשת להוסיף שאכן נהגו כפי שהרב ורדי יעץ להם, אך שפירא מסייג: "לא תמיד עשינו בדיוק מה שהוא אמר", הוא מודה, ומגלה שכך למשל קרה לגבי אזכרת שם ה' בברכה.   

מה לגבי ביטויי אהבה פיזיים לא צנועים שמצולמים בסדרה?

שפירא עונה שוב בחיוך מתנצל: "ראיתם כנראה את הפרק הכי בעייתי בסדרה. אבל הסצנות האלו הן מעטות, זו באמת סדרה צנועה!", הוא מבקש להדגיש. "רצינו לא לחטוא למציאות", הוא מתרץ בכל זאת את אותן סצנות בעייתיות, "למרות שהסדרה שלנו צנועה יותר מהמציאות. היא סדרה צנועה מאוד", הוא חוזר. "בביצה יש הכל, מכאלה ששומרים נגיעה ועד לכאלה שעושים הכל, עד הסוף. יש אנשים מהביצה שטענו שעשינו מהם קבוצה יותר מדי דוסית, שלא חשפנו הכל".

דיבון: "כשהתחלנו לכתוב, חשבנו שלא ניתן לאף דמות לעשות משהו אסור לפי ההלכה. שיקרנו. הדמויות שלנו נמצאות במקום של התלבטות ולחצים אדירים, לכן הן לא עושות הכל לפי הספר". דיבון מגלה הבנה לצורך בשבירת המוסכמות ההלכתיות על ידי אותם רווקים מתבגרים: "רווקה אחת אמרה לי: 'את לא יודעת מה זה להיות רווקה בת 30!'. כשאדם בגיל כזה נמצא עם בן או בת זוג שהוא אוהב, אי אפשר לשקר עד כדי כך", היא רומזת.

אי אפשר ליצור קולנוע או טלוויזיה וגם לשמור הלכה? שולי רנד למשל הצהיר שאם הוא משחק עם אישה זה רק עם אשתו.

דיבון: "אנחנו באמת בדילמה. אנחנו לא אומרים שצריך לעשות כך או כך. היה דיון בבית המדרש של 'מעלה', ואחד הרבנים הציע בסוגיה הזו של שחקניות, שיביאו אח ואחות או בעל ואישה שישחקו. לדעתי זה הרבה פחות צנוע. בעל ואישה שיתנשקו בסדרה, זו אינטימיות גדולה מדי על המסך. מצד שני - אתה צריך להראות את הרגש בדרך ויזואלית, ואת זה אפשר לעשות רק על ידי נשיקות ודברים דומים לזה. היינו צריכים להביא את זה בשפה העדינה שלנו, אבל להביא את האמת", מצדיקה דיבון את ההחלטה.

עם זאת, מדגישה התסריטאית, יש לשים לב שכל אחת מהדמויות שעוברת על ההלכה משלמת מחיר כבד: "כל דמות ששוגה ומועדת, אחר כך קשה לה מאוד עם זה. היא שואלת את עצמה למה ואיך זה קרה. גם הדמויות בתנ"ך ובמדרשי חז"ל הן כאלו שנכשלות ומנסות, וזה בא ללמד אותנו. עם אנשים מושלמים קשה להזדהות. אני רואה דווקא בחיפוש קדושה גדולה". דיבון מדגישה, עם זאת, כי שום החלטה מהסוג שמתנגש עם ההלכה לא באה להם בקלות: "ירקנו דם. התמודדנו עם פתרונות קיצוניים אפילו יותר שהוצעו לנו". 

שפירא מתוודה: "היה לי קשה לעשות את הסצנות החורגות מכללי הצניעות, אבל גם השחקנים החילונים התייחסו אליהן בחרדת קודש. הם הבינו שזה לא כמו שהם משחקים בסדרות החילוניות, שכאן צריך להתייחס יותר ברצינות".
היתה לכם שאיפה לשתף בסידרה שחקנים דתיים. איך יכולים שחקנים דתיים לשחק בכל הסצנות שאתם מגדירים 'צנועות יחסית'?

דיבון: "האמת היא שלא מצאנו אף בוגרת של מכללת 'אמונה' שהסכימה לשחק. הן לא מופיעות בפני קהל מעורב. הציבור שלנו פחות זמין בכלל לשחק בדברים האלה".

בסופו של דבר, צוות השחקנים, כמו גם צוות הצילום ושאר אנשי המקצוע, יובאו מתל-אביב לירושלים. בקרב השחקנים יש כאלה המוכרים מסדרות טלוויזיה קודמות ובעלי מעמד נחשב בברנז'ה. "עשינו מאות אודישנים, אבל השחקנים הכי טובים באו מתל-אביב", מסביר שפירא.