חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

השגחה כללית - בגליון השבוע

כשתלמידי ישיבת אלון מורה הגיעו לחתונות וגילו שבעיות הכשרות באולם מאפשרות להם לאכול רק שוקו ולחמנייה, החליטו רבני הישיבה לתת את המענה הדתי לאומי לסוגיית הכשרות.
24/07/08, 14:32
יואל יעקובי

עד היום ברכת "מציב גבול אלמנה" על יישובים חדשים בארץ ישראל לא נחשבה בת לוויה טבעית של דיונים מעמיקים בענייני כשרות, אלא אם כן מדובר על שכונה ירושלמית בת למעלה ממאה ושלושים שנה (מאה שערים) או על מושבה מן העלייה הרביעית (בני ברק). אבל השבוע, כשהגעתי לראשונה לישיבת ההסדר 'ברכת יוסף' באלון מורה, נזדמנו לי שתי המצוות לפונדק אחד. גם ברכה על יישוב חדש ובית מדרש שטרם ביקרתי בו, וגם ראיון עם ראשי ארגון הכשרות 'כושרות' שעל יד ישיבת ההסדר.


הרב משה כ"ץ, ראש הארגון, מספר שמספר שנים לפני שנוסדה העמותה החלו גישושים בעניין. "בחתונה של הבחור הראשון שהתחתן בישיבת ההסדר חיפשו חברי החתן משגיח. אמרו להם שהוא 'נכנס ויוצא'". 'נכנס ויוצא' הוא מושג הלכתי לגיטימי, אלא שהתברר שאותו משגיח היה בעיקר 'יוצא'. המטבח היה מלא בערבים שעשו ככל העולה על רוחם, ובדיקה של התעודה הראתה שתוקפה פג כבר לפני כמה חודשים
כדאי להתחיל להתרגל לכך. אם היינו רגילים שלציבור הדתי לאומי אין מה להגיד בנושא הכשרות, בא ארגון 'כושרות' ומשנה את המציאות המוכרת. 

המשגיח בעיקר 'יוצא'

"'כושרות' הוקם בשנת תשס"ד מתוך דרישה מהשטח", אומר שריה דמסקי, מנכ"ל הארגון בהתנדבות, "בעקבות בדיקה שערכו הרב משה כ"ץ ועוד כמה בחורים באירועים של חתנים מהישיבה, התברר שהתעודות וההכשרים הם לא תמיד כפי שזה מצטייר. כך נוסד מערך מאורגן של בדיקת אולמות. המערך הזה כולל הנחיות כיצד לבצע את הבדיקה במטבח לפני האירוע, את מי שואלים ומה שואלים. ההנחיות האלו נועדו ליצור בסוף תמונה ברורה של מצב הכשרות באותו מקום".

הרב משה כ"ץ, ראש הארגון, מספר שמספר שנים לפני שנוסדה העמותה החלו גישושים בעניין. "בחתונה של הבחור הראשון שהתחתן בישיבת ההסדר חיפשו חברי החתן משגיח. אמרו להם שהוא 'נכנס ויוצא'". 'נכנס ויוצא' הוא מושג הלכתי לגיטימי, אלא שהתברר שאותו משגיח היה בעיקר 'יוצא'. המטבח היה מלא בערבים שעשו ככל העולה על רוחם, ובדיקה של התעודה הראתה שתוקפה פג כבר לפני כמה חודשים. לרב כ"ץ לא נותרה ברירה אלא להורות לבחורים להסתפק בחתונה הזו בשוקו ולחמניה. "הבעיה היא ששוקו לא היה, ומהלחמניה הייתי אומר היום שצריך גם להפריש חלה".

ואם הזכרנו הפרשת חלה, הרב כ"ץ אומר כי היא מן הדברים הבעייתיים ביותר, גם במקומות עם הכשרים טובים. בכל הנוגע להפרשת חלה הפיתרון קל מאוד: בכל מקרה של ספק אפשר לקחת כמות מזערית מהמאפה ואפילו פירור, ולומר 'הרי זו חלה' בלי ברכה. את הפירור יש לזרוק.

בחתונות הבאות החלה להיווצר מציאות מוזרה: בחורים היו נשלחים לפני החתונה 'לרגל' במטבח האולם, ועל פי הנתונים שהתקבלו היה הרב כ"ץ מודיע במיקרופון של ההסעה מה לאכול, תוך שהוא מתעדכן 'און ליין' מהאולם: "דגים אפשר לאכול, עוף אפשר לאכול אבל בלי העלים הירוקים שעליו", וכן הלאה.

בהמשך כבר נשלחו משגיחים מטעם הישיבה, שדאגו מראש לתקן את הטעון תיקון, כולל הכשרת כל המטבח בשעת הצורך. זוהי אחת מפעילויותיה המרכזיות של 'כושרות' עד היום.

הרב כ"ץ היה 'חם' על נושא הכשרות שנים רבות לפני שהוקמה העמותה. במשך שתים עשרה שנה היה אחראי על המטבח בישיבה, כולל ברירת קטניות, וכבר שנים שהוא מעביר שיעורים מעמיקים בכשרות לשיעורים הנמוכים.
לפני כעשרים שנה גילה הרב כ"ץ כשרות מזוייפת על שמן זית – יעד מועדף לזיוף גם היום – ומאז החל להתעניין בנושא. במשך השנים, בעידודו ובהכוונתו של הרב אליקים לבנון, ראש הישיבה ורב הישוב, הוקמה עמותת 'כושרות'.

הרב לבנון, המשמש גם כנשיא הארגון וכפוסק הראשי שלו, מספר על החזון שעומד בבסיס 'כושרות'. "בדברים מסויימים הציבור הדתי לאומי מוביל, אבל בדברים אחרים הוא נגרר. בארץ ישראל הוא מוביל. בתורה כבר יש מחלוקת מי מוביל. בנושא הדקדקנות במצוות נראה על פניו שהוא לא מוביל. אני מדבר על הציבור בכללותו. ציבור רחב על כל מרכיביו.
"החזון שעומד מאחורי הקמת כושרות הוא לא רק לתת מענה פרטני לפלוני אלמוני שרוצה מקום כשר, אלא לשדרג את הציבור הדתי לאומי שיוביל גם בתחומים האלה".

הרב לבנון אומר שבשלב הנוכחי 'כושרות' פועלת כמערכת נותנת כשרות ברמה מסויימת. עדיין לא הוקם בד"ץ 'כושרות', אם-כי דיבורים על האפשרות הזו נמצאים בדיונים כבר שנה ויותר. הרב לבנון מאמין שבעתיד אכן יקום בד"ץ כזה, אם כי ייתכן שתהיה הפרדה מסויימת בין הגוף ההלכתי-אידיאולוגי לבין הגוף המעשי, למרות שהראש האידיאולוגי, שייתן את ההנחיה האידיאולוגית וההלכתית, יהיה אחד.

הרב לבנון מעוניין לראות את הציבור הדתי לאומי מוביל בבד"צים, כאשר כל גוף אחר ייאלץ להתחרות ברף הגבוה אותו יציב 'כושרות'. "מנגד, יש מקומות בהם מציבים רף מדומה, הגזמה ללא שום צורך הלכתי אמיתי, שהיא בגדר 'כילוי ממונם של ישראל'. חומרות מיותרות כאלה אינן משפרות את הכשרות וגורמות להעלאה ניכרת של המחיר".

"רק" איסורי דרבנן


סיבה נוספת ליחסם הירוד של המשגיחים כלפי עבודתם נובעת מכך שחלקם תופשים את מערכת הכשרות בה הם עובדים ככשרות בשביל 'מזרוחניקים'. "הם חושבים שמזרוחניקים לא צריכים כשר לגמרי, מספיק חצי". ב'כושרות' מסבירים שלציבור החרדי יש דרישה גבוהה לכשרות, בעוד שבציבור הדתי לאומי הדרישה היא פחותה יותר, ולכן גם התוצאה פחותה יותר. "כשמשגיח יקבל עשרים פניות ליום המבררות את מצב הכשרות במקום בו הוא משגיח, הוא יתחיל להשגיח כמו שצריך"
הרב כ"ץ מוסיף את הפן האמוני. הוא מדבר על רצון לקדם את הציבור מבחינה רוחנית. "אם רוב האנשים לא יודעים מה זה תרומות ומעשרות ומה הבעיות הגדולות שיש במזון מיובא מחו"ל, קשה להגיע לאותו קידום רוחני". הוא מזכיר את דברי חז"ל על טמטום הלב שנגרם למי שאוכל מאכלות אסורים. "מה שעומד בבסיס מה שאנו עושים הוא טיהור הנפש היהודית".

האם המטרה אינה צריכה להיות חיזוקה של הרבנות, כדי שיהיה אוכל כשר לכולם?

הרב לבנון: "הרעיון שלנו הוא תמיכה ברבנות כדי שהיא תהיה גוף מוכר ואמין". הרב כ"ץ מסביר שהמטרה היא לגרום למשגיחים בשטח לממש את מה שהוגדר ברבנות הראשית לישראל כ'נהלי הכשרות'. הוא מספר כי מצד ראשי המחלקות ברבנות הראשית יש אכן שיתוף פעולה, אולם כשהדברים מגיעים לשטח המציאות כבר מורכבת יותר.

לעיתים קשה גם לרבנים לעכל את הממצאים החמורים של 'כושרות'. הרב לבנון מספר שפעם הציג ממצאים לפני רב ידוע, והלה דחה את דבריו בטענה שהמדובר הוא "רק" על איסורי דרבנן. "אז מה אם זה מדרבנן?! תשעים אחוזים מהלכות התורה הם דרבנן, ואנחנו מקפידים לקיים אותם". לאותו רב נדרשו שנתיים לעכל את הדברים עד שהכניס שינוי בשטח. "שינוי הרגלים הוא דבר קשה לכל אחד".

הרב לבנון אומר שצריך להכניס למערכת הכשרות אנשים "ישרים מאוד, אמיצים ופתוחים לשינויים ולביקורת. מי שלא פתוח לשינויים צריך להסביר מדוע שלושים שנה הוא אוכל באותו מקום למרות בעיות הכשרות שקיימות בו".

הרב לבנון מספר על כינוס של אחד הגופים הרבניים שהוזמן אליו. הוא מסרב לנקוב בשמו של הגוף אך מציין כי מדובר "בגוף נאור ואריסטוקרטי, מאלו שמתנגדים ל'כושרות'". הרב לבנון הסכים לבוא בתנאי שיתנו לו לדבר רבע שעה על 'כושרות', למרות שהדיון לא נסב על ענייני כשרות. בעקבות דבריו של הרב לבנון ניגש אליו אחד הרבנים האחרים ואמר לו בחיוך: "הרסת לי את ההנאה של יום שישי". אותו רב היה רגיל לאכול כל יום שישי במסעדה מסויימת שהרב לבנון חשף בדבריו שיש בה בעיות כשרות חמורות.

כדי להמחיש עד כמה המודעות לנושא הכשרות נמוכה גם אצל רבנים, אומר הרב לבנון כי כשרות האוכל באותו כינוס, שהתפרס על פני שבת שלימה, היתה ברמת כשרות רגילה ולא מהדרין, ומפקחי 'כושרות' מצאו במקום ליקויי כשרות חמורים, כמו: בישולי גויים, שימוש במוצרים ללא כשרות, אי הפרשת חלה, אי ניפוי קמח ועוד.

בעניין זה יש לציין שלעיתים רב ידוע המפורסם כירא שמים אינו מבין בעולם הכשרות המעשי, והוא לוקח לו איש שטח שבקי בעניין. לכן כשרות של רב ידוע לא בהכרח אמורה להיות טובה.

שריה דמסקי מחלק את פעילותה של 'כושרות' כיום לשלושה תחומים: התחום הראשון הוא פעילות חינוכית שכוללת הרצאות, ימי עיון וסיורים לימודיים במפעלים כדוגמת 'עלית', מחלבות 'תנובה' ומשחטות. הרב כ"ץ, ראש הארגון, מעביר גם קורסים מרוכזים של יומיים-שלושה במוסדות חינוך, בהם מועברים דיני הכשרות הבסיסיים למעשה, וכן הדרכה לצרכנות כשרה ונבונה. המטרה היא לפתח מודעות וללמד את הציבור מה לשאול. כך לדוגמה, כשבעל מסעדה אומר שאצלו הכשרות היא 'בית יוסף', צריך לברר האם מדובר על ההשגחה הטובה של בד"ץ 'בית יוסף' בנשיאות הרב עובדיה יוסף, או שמדובר על הקפדה על שיטת ר' יוסף קארו בענייני בשר, כשבעיות כשרות חמורות אחרות עדיין יכולות להיות קיימות.

תחום נוסף עליו עובדים ב'כושרות' הוא פיתוח מקצועי של אביזרים לשיפור הכשרות. כך פיתחו שם רשת לברירת אורז, וכן מד רשת, למדידת צפיפות החורים בנפת הקמח, שהרי לא כל נפה הנמכרת בשוק צפופה מספיק כדי למלא את תפקידה כראוי.

הצד השלישי והמפורסם יותר של פעילות הארגון הוא הצד המעשי. מדובר על פיקוח כשרות באירועים (אם כי לא רק באירועים), מלבד המשגיח המצוי במקום. התכנון הוא להקים מוקד מידע אנושי שייתן מענה 24 שעות ביממה. כרגע, עד שיימצא תקציב לכך, כל העול הזה נופל על כתפיו של הרב כ"ץ בלבד.

בעלי האולמות משדרגים כשרות


הרב לבנון מספר על כינוס של אחד הגופים הרבניים שהוזמן אליו. הוא מסרב לנקוב בשמו של הגוף אך מציין כי מדובר "בגוף נאור ואריסטוקרטי, מאלו שמתנגדים ל'כושרות'". הרב לבנון הסכים לבוא בתנאי שיתנו לו לדבר רבע שעה על 'כושרות'. בעקבות דבריו ניגש אליו אחד הרבנים האחרים ואמר לו בחיוך: "הרסת לי את ההנאה של יום שישי". אותו רב היה רגיל לאכול כל יום שישי במסעדה מסויימת שהרב לבנון חשף בדבריו שיש בה בעיות כשרות חמורות
למרות שפעילות הפיקוח באולמות מכניסה כסף לארגון, אומרים ב'כושרות' שהדבר נעשה רק על תקן עזרה ראשונה שהוכרחו לעסוק בה. "אין לנו שום עניין לתקן מקומות בעייתיים", אומר דמסקי "המטרה שלנו היא לחזק את הכשרויות והמקומות הטובים ולהציף בעיות במקום שבו הן קיימות. אם מתייעצים איתנו מראש, לפני שקובעים את האירוע, נפנה את המתעניינים למקום בו הכשרות טובה תמיד, שם אין כלל צורך בפיקוח שלנו".

ב'כושרות' יודעים לספר כי בעקבות העמקת המודעות לנושא הכשרות אולמות טובים התחזקו, ואחרים החליפו את הכשרות לכשרות טובה יותר. כך באולם הפופולרי 'פאלאס' בירושלים, אחרי ש'כושרות' נקראו לפקח במקום על עשרים אירועים ויותר בחודש, הבין בעל האולם שכדאי לו לשדרג את רמת הכשרות.

הרב כ"ץ סבור שהבעיה הגדולה בנושא האולמות היא שאת ההחלטה היכן תיערך החתונה קובעים ההורים של בני הזוג, שאינם מודעים לבעיות. "הם רואים תעודה וחושבים שהכל בסדר". בעניין זה חשוב להדגיש שגופים שונים, אפילו דתיים, המארגנים אירועים אינם אחראים בהכרח גם על הכשרות.

דבר מטעה נוסף הוא כאשר לאולם ישנה "אפשרות לגלאט". "חשוב לדעת", אומר הרב כ"ץ "שאותה אפשרות ל'גלאט' או 'חלק' היא רק בנוגע לבשר הגולמי. ההכשר על כל תהליך הבישול הוא ההכשר הרגיל של האולם, עם כל הבעייתיות שיש בו, אם יש".

הבעיה הנפוצה ביותר היא בישולי גויים. בנושא זה ישנם חילוקי מנהגים בין האשכנזים, ההולכים לפי פסק הרמ"א, שסובר שדי שיהודי ידליק את האש, לבין מנהג הספרדים, ההולכים בשיטת השולחן ערוך, הדורש שיהודי יניח בפועל את התבשיל על האש.

על פי ספר הנהלים של הרבנות הראשית ההנחיה גם לכשרות רגילה וגם לכשרות מהדרין היא לנהוג לפי מנהג הספרדים, המחמיר יותר, כדי שבני כל העדות יוכלו לאכול. אולם מבדיקות שעורך 'כושרות' מסתבר כי בפועל המציאות היא שלא רק שנעשים בישולי גויים לשיטת הספרדים, אלא שבמקומות רבים הטבח הערבי הוא מושל יחיד במטבח, וגם לשיטת האשכנזים קיימת בעיה לאכול במקום. ב'כושרות' יודעים אפילו לספר על בעל קייטרינג מאחד היישובים בבנימין שיצא לו שם כאילו אצלו לא עובדים ערבים במטבח, בעוד שבפועל המוזיקה השלטת במטבח היא ערבית, וכך גם אלו ששומעים אותה.

למרות הוראות הרבנות הראשית, לפעמים לרבנויות המקומיות ישנן הוראות מקלות יותר, כך שהאכילה במקום מותרת רק לנוהגים כדעה המקילה. "הבעיה היא שלרבנות הראשית לישראל אין יכולת לאכוף את דעתה על הרבנות המקומית. מי שיכולה לפטר אנשים במחלקת כשרות מקומית היא רק המועצה הדתית המקומית", אומר הרב כ"ץ.

בעיית בישולי גויים, אומרים ב'כושרות', ניתן לפתור בקלות. פשוט צריך שיהודים יהיו אלו שיעסקו בבישול. וכך עשו באמת הרבנויות של צפת, עפולה, בת ים והשומרון.

דוגמא נוספת להעדר השיניים של הרבנות הראשית לישראל מול הרבנויות המקומיות מביא הרב כ"ץ מהברוקולי והכרובית הקפואים המיוצרים בארץ. בפועל, בגלל מבנה הצמח, לא ניתן לנקות מחרקים ירקות כאלה שגדלו בגידול רגיל, לכן החליטה מועצת הרבנות הראשית שלא לאפשר שימוש בהם. אף על פי כן, לירקות הקפואים הללו ניתנים הכשרים של רבנויות מקומיות, לעיתים תוך ציון הערה שהכשרות היא לא לעניין חשש תולעים, אף על פי שאין דרך הלכתית מותרת להשתמש בהם. יש לציין כי ישנם ירקות קפואים המיובאים מחו"ל, להם יש הכשר בו נכתב שגודלו בשיטה מיוחדת ללא תולעים.

בעיה נוספת היא כשרותם של חומרי הגלם, כמו קופסאות שימורים ופסטות, המגיעים למקום. גם אם המשגיח משתדל לעשות את מלאכתו נאמנה, אם הוא אינו בקי ברשימת חומרי הגלם המותרים לשימוש, הרי שבקלות אפשר להכניס איסורי תורה רבים לצלחת קטנה אחת.

"גם הצרכן הפרטי ובוודאי המשגיח צריכים להכיר את עדכוני הרבנות הראשית על זיופי כשרות, הנשלחים בדואר אלקטרוני למעוניינים, ולפחות להיות מודע לדברים בסיסיים בתחום הזה, שכאשר יש הכשר על מדבקה מבלי שהוא מופיע גם על המוצר – הדבר יכול להוות זיוף, או לדעת שרוב הכשרויות בחו"ל הן ברמה נמוכה מאוד, ועל פי החוק חייב להיות גם אישור של הרבנות הראשית לישראל מלבד ההכשר המקומי על מוצרי יבוא".

נושא חשוב נוסף שטועים בו רבים הוא הפרשת תרומות ומעשרות מירקות ופירות. רבים חושבים שהפירות והירקות מגיעים מתנובה "ושם כבר מפרישים הכל". אולם למי שלא יודע, 'תנובה' אינה עוסקת בהפרשת תרומות ומעשרות כבר מספר שנים, כך שאין לרב תנובה שום פיקוח על השוק הזה. ואם כבר הזכרנו את תנובה נציין כי הכשרות של רב תנובה, בעיקר כשרות המהדרין, זוכה לציון גבוה ב'כושרות'.

כשרות ל'מזרוחניקים'

אחת הבעיות הקשות של עולם הכשרות היא הקשר בין המשגיח למושגח. ברוב המקומות המשגיח מקבל את משכורתו מהמושגח, כך שמסוכן מדי בשבילו להערים קשיים על מעסיקו. 'כושרות' פועלים כבר מספר שנים ברבנות הראשית כדי ליישם את החלטת הרבנות ליצור ניתוק בין המשגיח למושגח, כך שהמשגיח יקבל את משכורתו מהרבנות המקומית, והיא זו שתקבע אם ימשיך בעבודתו אם לא. ב'כושרות' ישנה הקפדה על כך שהמפקח יקבל את שכרו מהארגון ולא מבעל השמחה או מבעל האולם. אפילו תשר (טיפ) אסור לאיש 'כושרות' לקבל עבור עבודתו.

אחת הבעיות הקשות היא איכותם של המשגיחים. מקצוע ההשגחה סובל מתדמית ירודה ביותר, ככל הנראה, הנמוכה ביותר מבין 'כלי הקודש'. הסיבה לכך היא משכורתו הנמוכה של המשגיח. "על פי תקנות משרד הדתות", אומר הרב כ"ץ "שכרו של משגיח כשרות אמור להיות 37 שקלים לשעה ברוטו. בפועל ברוב המקומות לא עושים את זה, ומגיעים רק כאלה שאין להם ברירה אלא לעבוד תמורת שכר נמוך. אצלנו, לעומת זאת, משלמים ארבעים שקלים לשעה, ומגיעים אנשים איכותיים".

סיבה נוספת ליחסם הירוד של המשגיחים כלפי עבודתם נובעת מכך שחלקם תופשים את מערכת הכשרות בה הם עובדים ככשרות בשביל 'מזרוחניקים'. "הם חושבים שמזרוחניקים לא צריכים כשר לגמרי, מספיק חצי". ב'כושרות' מסבירים שלציבור החרדי יש דרישה גבוהה לכשרות, בעוד שבציבור הדתי לאומי הדרישה היא פחותה יותר, ולכן גם התוצאה פחותה יותר. "כשמשגיח יקבל עשרים פניות ליום המבררות את מצב הכשרות במקום בו הוא משגיח, הוא יתחיל להשגיח כמו שצריך".

הפרויקט האחרון של 'כושרות', שעלה לכותרות למרות שדווקא לא היה אמור להתפרסם בציבור, בוצע עבור ר"מ בישיבת שעלבים על פי בקשתו ונעשה במימונו. הדו"ח כלל את בדיקת מצב הכשרות בירושלים, ולפי ממצאיו, לא רק שהכשר הרבנות ירושלים הוא בעייתי בחלק גדול מהמקומות, אלא שגורמים שונים שהבחינו בפוטנציאל הכלכלי הגלום בכשרות המהודרת הקימו לעצמם בד"צים פרטיים, שרמת הכשרות שלהם ירודה אף מזו של הכשר רבנות לא מהודר.

בבדיקה, שנערכה על ידי אחד המפקחים הוותיקים של 'כושרות', נבדקו מאה מסעדות ברחבי העיר. הבדיקה נעשתה על ידי המפקח שנכנס למטבח המסעדה, שוחח עם המשגיחים והעובדים, ולעיתים אף סולק מהמקום בצעקות.

מהדו"ח עולה תמונה של מצב הכשרות בעיר הקודש. מסתבר שכשרות רגילה של הרבנות ירושלים, בניגוד לתקנות הרבנות הראשית לישראל, דורשת הקפדה על בישולי גויים לפי המנהג האשכנזי, המקל יותר. המציאות בפועל, טוען הדו"ח, היא שלפעמים גם זה לא נעשה, וישנם מקומות שגם לאשכנזים אסור לאכול בהם. המשגיח נמצא במקום חלק קטן מהיום, ומספר משגיחים הודו בפני מפקח 'כושרות' שאין לסמוך על השגחת רבנות רגילה, כי גם מה שהם מנסים לעשות "הוא כטיפה בים".

השגחת המהדרין של הרבנות ירושלים מתחלקת למספר מחלקות שונות. הדו"ח טוען כי במחלקת 'מהדרין-בשרי', המשגיחים אמנם בקיאים במלאכתם, ובדרך כלל משתדלים למלא אותה בצורה נאמנה, אולם עדיין הטבח הערבי הוא האיש הכוחני במקום, והמשגיח יעדיף שלא להתמודד עימו בכל הנוגע לבישולי גויים.

בכשרות המהדרין החלבית המצב שונה בהרבה. בניגוד לדעה הרווחת בציבור, גם במסעדה חלבית ודגים, ואפילו במסעדה צמחונית, יכולות להיות בעיות כשרות רבות. אם המדובר בכשרותו הבסיסית של הדג (חלק ממיני הטונה בעולם, לדוגמה, כלל אינם כשרים), ואם בבעיות תולעים שמצויות גם בדגים וגם בקטניות ובפירות וירקות שונים ובחלק מהתבלינים, ולא רק בירקות עלים, כפי שפרסם הרב משה ויא בספריו.

אולם על פי מסקנות דו"ח 'כושרות', בכל הנוגע למחלקת 'חלבי-מהדרין' של רבנות ירושלים המצב טוב מאוד. המשגיחים במחלקה זו הינם איכותיים ובקיאים במלאכתם וגם בנעשה במטבח שבאחריותם. המשגיחים הללו צמודים למקום עבודתם רוב הזמן, וגם בפיצריות, שם ההשגחה הצמודה נצרכת פחות, רמת הכשרות משביעת רצון. חשוב לציין שאחד המפקחים הראשיים באגף הזה עזב לאחרונה את תפקידו, ויש לעקוב אחרי התנהלות העניינים בעתיד.

בד"צים מזוייפים

המצב שונה לגמרי בכשרויות האחרות, שכבר הרבנות הראשית לישראל פרסמה שאין לסמוך עליהן. המדובר הוא על כשרויות כמו: כתר הכשרות, נזר ההידור, הכשרות המהודרת או נחלת יצחק (בירושלים), שמן המשחה והוועד לשומרי מסורת (בתל אביב) ובד"ץ הרב לנדאו מבאר שבע (לא הרב לנדא מבני ברק). הפרסום של הרבנות הראשית בגנות כשרויות אלו עמד במבחן בג"ץ (כן, עם גימ"ל), כאשר בד"ץ 'נחלת יצחק', המתהדר בשמו של הרב כדורי זצ"ל, עתר נגד הרבנות הראשית והפסיד.

בדיקת 'כושרות' התייחסה רק לבד"צים הנפוצים יותר בירושלים. הבדיקה העלתה שחלק מבד"צים אלו נותנים תעודות הכשר ענקיות ומבטיחים בהן הרים וגבעות, בעוד שבפועל על אחד הבד"צים ('כתר הכשרות') חתום המנהל בשם בדוי. בעלי מסעדות העידו שהמשגיחים של בד"ץ זה מגיעים "בקושי פעם בחודש, וגם זה כדי לקחת את הצ'ק".

למרות האמור, הדו"ח מאשר שישנם בד"צים מוכרים מירושלים ומחוץ לה שנותנים כשרות בירושלים ברמה גבוהה. בדו"ח התפרסמה רשימת המסעדות עם נותני הכשרות שלהן ועם המלצת 'כושרות' האם לאכול במקום או לא. ב'כושרות' מבקשים להדגיש כי ישנן מסעדות שונות בעלות שם זהה, או שהן חלק מרשת, ויש לדעת שבכל סניף מצב הכשרות עלול להיות שונה בתכלית.

מעניין לציין כי אותם בד"צים פיקטיביים עוברים על החוק, אולם ב'כושרות' אומרים שתלונות במשטרה נגדם לא הועילו. למשטרה, מסתבר, יש תחומי עניין אחרים, והאינטרסים של שומרי הכשרות זוכים מבחינתם למענה של 'חוסר עניין לציבור'. המשטרה גם טוענת שאין לה די כוח אדם כדי לטפל בהונאות הכשרות.

ב'כושרות' זהירים מאוד בכל הנוגע להזכרת שמות. בכל זאת מוכנים לומר שם ששלושת הבד"צים המשובחים ביותר הם: בד"ץ 'העדה החרדית', בד"ץ מהדרין של הרב רובין מרחובות, וההכשר של הרב לנדא מבני ברק. "באורח פלא בד"צים אלה זוכים לסייעתא דשמיא וכמעט שלא מזייפים אותם", אומר הרב כ"ץ. מלבד כשרויות אלו מציין הרב כ"ץ גם בד"צים אחרים כטובים: 'בית יוסף' של הרב עובדיה יוסף, 'יורה דעה' של הרב מחפוד ו'נווה ציון'. יש גם כמה וכמה רבנויות טובות מאוד, ובהן צפת, שומרון, עפולה (שעוברת בשנים האחרונות מהפך רציני) ובת ים.

לרב אליקים לבנון תפישה מוצקה וידועה בנושא ארץ ישראל. קשה היה להתאפק ולא לשאול אותו האם הוא מוצא קשר בין התפישה ההלכתית-לאומית שלו לבין העובדה שמישיבתו יוצאת הבשורה החדשה של עולם הכשרות. "הקשר בין שני הדברים הוא העמידה זקופת הקומה בכל תחומי היהדות, כשהתורה צריכה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים", הוא מסביר.

הרב לבנון מספר את הסיפור על אותו רב שלא הכיר צורתו של עוף, וכאשר הובאה אליו שאלה אודות קורקבן, שעד אז הכיר רק מספרי הפסיקה, התרגש למראהו וקרא בהתפעלות "הייליגע פופיק" (מיידיש: קורקבן קדוש), כשכוונתו לומר: זהו אותו קורקבן קדוש עליו דנו דורות של פוסקים. "סיפור זה, שוודאי שלא היה ולא נברא, מבטא נתק שקיים בין העולם ההלכתי לעולם המעשה. אנחנו כאן באלון מורה, שכניו של יוסף הצדיק, משתדלים ללמוד מדרכו: הראש בשמים והרגליים נטועות עמוק בארץ".

תגובות:

הרב יצחק אילוביצקי, ראש מחלקת הכשרות ברבנות ירושלים, אומר כי אין הבדל בין כשרויות המהדרין החלבי והבשרי, ובשתיהן יש אותן דרישות. גם במהדרין-בשרי ישנן דרישות לעובדים יהודים, והנחת התבשילים נעשית על ידם.

לגבי הכשרות הרגילה מכחיש הרב אילוביצקי את רוב טענות 'כושרות' ואומר שמי שסומך על כשרות רגילה יכול לסמוך על ההשגחה של הרבנות ירושלים. לדבריו, כשרות זו טובה מעיקר הדין, "גם כאן יש מפקחים ומשגיחים". עם זאת, מודה הרב אילוביצקי שאכן ברמת כשרות זו נוהגים בבישולי הגויים כדעת הרמ"א, המקלה יותר. לדבריו, באף עיר בסדר גודל של ירושלים אין הקפדה ברמת כשרות רגילה על מנהג הספרדים, בגלל שזה בלתי אפשרי. לשאלתנו מה לגבי נהלי הכשרות של הרבנות הראשית המחייבים גם ברמת הכשרות הרגילה הקפדה על מנהג הספרדים השיב הרב אילוביצקי שהוא שוחח בנושא עם הרב הראשי הרב שלמה עמאר, שאמר לו שגם בזמן כהונתו כרבה הראשי של תל-אביב נהגו להקל בכשרות הרגילה, "והוא כרב הראשי קובע את נהלי הכשרות".

בתשובה לשאלתנו כיצד בבת ים ובצפת הצליחו לתקן את הנושא, הוא ענה שבבת ים כמות המסעדות היא כרבע מכלל הכמות שבירושלים, ובצפת – עשירית מכמות זו.

לדבריו, הרבנות ירושלים מעולם לא פרסמה שהיא נוהגת כדעת הספרדים בשאלה זו, "ומי שמערער על דעת הרמ"א, שיידע שהוא לא קטלא קניא".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לאי הטיפול בתלונות על הונאה בכשרות: "הנתונים מצביעים כי מתחילת שנת 2008 נפתחו 2 תיקים פליליים בגין עבירות אלו, אחד נסגר והשני עדיין בטיפול. זאת לעומת תיק אחד שנפתח בתקופה המקבילה אשתקד. משטרת ישראל מטפלת בכל תלונה שמתקבלת. יחד עם זאת, מטבע הדברים, אנו נאלצים לתת לעיתים קדימות ועדיפות לטיפול בתיקים על פי חומרת העבירה ומידת הפגיעה בביטחון הציבור ורכושו".

1. רבנות שמעניקה הכשר לברוקולי וכרובית

yoelyya@gmail.com