גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שניים נכנסו לפרדס - בגליון השבוע

בהיותו על ערש דווי בצ'כיה, ציווה סבו של אריה אנטמן על תשעת ילדיו שיעלו לא"י ויעבדו את אדמתה.
19/10/08, 15:36
רבקי גולדפינגר

במהלך החורף האחרון היתה בישראל קרה. למשך מספר ימים, הטמפרטורה צנחה אל מתחת לאפס. הקור חדר לעצמות, עם ישראל הסתגר בביתו המוגן והחמים, ובלילות לא נראתה נפש חיה ברחובות. במהדורות החדשות הרבו לעסוק בנזקי הקרה ובמחוסרי הבית שנפגעו מעוצמת הקור. עם חלוף אותו גל קור מקפיא, הדיון בו ירד באחת מסדר היום הציבורי. בעבור רוב אזרחי ישראל, מכת הטבע הפכה לזיכרון רחוק בלבד.


"אני לא מבין איך אפשר להיות חקלאי ולא להאמין. גדולי המאמינים הם דווקא עובדי האדמה, כי כחקלאי אתה מרגיש בכל רגע ורגע עד כמה אתה נתון לחסדי שמיים. בשכנות לפרדס שלי היתה חממה לתפארת, מושקעת ומטופחת, של חבר חקלאי. בחורף האחרון הספיקו רק עשר דקות של סערה חזקה להרוס את החממה שלו עד היסוד. כל החממה קרסה, והיה לו נזק עצום"
לאריה אנטמן, חקלאי ומגדל אתרוגים בן 73, נזקי הקרה היו מכאיבים במיוחד. בימים שלאחר הקרה הסתובב אנטמן שוב ושוב בין 500 עצי האתרוג שבפרדסו וספק ידיו כלא מאמין. עצי האתרוג אותם גידל וטיפח לא עמדו בקור המקפיא וקמלו. העלים הקפואים הפכו חומים ויבשים.

"זה היה איום ונורא", מתאר אריה את תחושותיו הקשות. "בזמן הקרה הטמפרטורות הגיעו גם לשש מעלות מתחת לאפס, דבר שלא היה בישראל כבר עשרות  שנים. העצים לא הצליחו לעמוד בזה ונכנעו לקור. כל העלים נשרפו והענפים קפאו. זה היה פשוט ללכת בין העצים ולבכות".

הנזק לעצים היה בלתי הפיך?

"היה חשש שהעצים נפגעו אנושות ולא ישרדו את זה. תוך התחשבות בכך שהיה מדובר בשנת  שמיטה, פעלנו עד כמה שניתן כדי להציל את העצים. אבל התמודדנו גם עם החשש שהעצים עברו טראומה כל כך קשה ויתקשו להצמיח פרי. לצערי כך היה. השנה זכינו לפריחת פרי של פחות מעשרים אחוזים מבכל שנה".

זה הוביל אותך למחשבות על מוגבלות כוחו של האדם?

"בהחלט. במצב כזה אתה מרגיש חוסר אונים מוחלט. אתה תלוי ברצון הבורא. אני לא מבין איך אפשר להיות חקלאי ולא להאמין. גדולי המאמינים הם דווקא עובדי האדמה, כי כחקלאי אתה מרגיש בכל רגע ורגע עד כמה אתה נתון לחסדי שמיים. בשכנות לפרדס שלי היתה חממה לתפארת, מושקעת ומטופחת, של חבר חקלאי. בחורף האחרון הספיקו רק עשר דקות של סערה חזקה  להרוס את החממה שלו עד היסוד. כל החממה קרסה, והיה לו נזק עצום.

"כל הגידולים שיוצאים לבסוף מתחת ידו של החקלאי הם מאת ה'. אני תמיד אומר שכחקלאי אתה מסתכל למטה לאדמה וביחד עם זאת כל הזמן אתה מכוון למעלה, לבורא".

משפחה של עובדי אדמה


"משפחת עצי ההדר היא רחבה ביותר, אך גם אם אביט במשקפיים של חקלאי ברור לי שהתורה התכוונה לאתרוג. עץ האתרוג נמצא לאורך כל ימות השנה בהדרו. שאר מיני ההדר פורחים פעם אחת בשנה ואילו לאתרוג יש שלושה גלי פריחה בשנה. האתרוג הוא עץ יפהפה ואצילי"
משק האתרוגים של האחים אריה ומוטי אנטמן הוא מהוותיקים בשוק ארבעת המינים בישראל. אתרוגיהם, הנמכרים מדי שנה, מפורסמים באיכותם הגבוהה. אך לא רבים יודעים שהאחים אנטמן הם נצר למשפחת חלוצים שעלתה ארצה מצ'כיה לפני למעלה משבעים שנה, והקדישה את חייה לעבודת האדמה.

"כשסבי היה על ערש דווי, הוא פנה לתשעת ילדיו שעמדו סביבו וביקש מהם שיעלו כולם לארץ ישראל לאחר מותו ויהפכו לחקלאים. זו היתה משפחה מיוחדת במינה, הם היו מאוחדים בצורה בלתי רגילה", מספר אריה אנטמן בגאווה.

עד לאותה העת עסקו תשעת האחים בצורפות ושענות, והיו חסרי ידע ולו הבסיסי ביותר בחקלאות. למרות זאת הם כיבדו את רצון אביהם המנוח ועלו כולם, יחד עם אמם האלמנה, לארץ ישראל. הם בנו את ביתם בכפר סבא והחלו אט אט לרכוש שטחי אדמה לחקלאות. הימים היו ימי טרום המדינה וענף החקלאות, כמו תחומים נוספים, היה עדיין לא מפותח דיו.

"בהתחלה הם היו רחוקים לגמרי מכל מה שקשור לחקלאות", מספר אריה אנטמן "ועם השנים הם צברו ניסיון וידע על ידי האוניברסיטה של החיים. הם שתלו פרדס, אבל כל הזמן ניסו לגדל עוד ועוד מיני צמחים. אבי ז"ל, שהיה אחד מתשעת האחים, היה אומר 'חוץ מעץ שוקולד  גידלנו הכל'. הם הקימו מטעים שונים וגידולי שדה כמו תפוחי אדמה או בוטנים. היה בהם להט לעבודת האדמה וחריצות נדירה. הם האמינו בזה וראו בכך ערך מעבר לפרנסת המשפחה. הם היו ציונים אמיתיים. למעשה, מעל שישים שנה הם עבדו יחד בשותפות מלאה".

איך זה הסתדר יחד - משפחה גדולה ועסקים משותפים?

"זה באמת לא ייאמן איך הם הסתדרו יחד כל השנים. אין ספק שהיו לעיתים ויכוחים וחילוקי דעות מקצועיים, זה טבעי וזה נורמלי, אבל הם כיבדו ודאגו אחד לשני. הם היו אנשי עמל, חרוצים, צנועים ומסורים לעבודת האדמה", מתאר אריה את דור המייסדים כשעיניו נוצצות. "כל האחים קורצו מאותו החומר. זו היתה שותפות נדירה שאני חושב שאין לה אח ורע".

הם עסקו בגידול אתרוגים?

"הם גידלו אתרוגים בהיקף קטן ביותר. היישוב היהודי בארץ באותה תקופה היה קטן והם לא ראו בגידול אתרוגים עניין מסחרי, אבל ראשוני האתרוגים ניטעו שם בפרדס".

טיפול אישי לכל אתרוג 

לאחר שהאחים המייסדים הזדקנו או הלכו לעולמם, לקח את המושכות לידיו אריה אנטמן, הבכור מבני הדור השני. "כל בני הדור השני ינקו יחד עם חלב אימם את אהבת עבודת האדמה ונשארו חקלאים בנשמתם, אבל בפועל רק אני ואחי הצעיר מוטי נשארנו כממשיכי דרך במשק המשפחה".

בתחילה עסקו דור הממשיכים בכל ענפי החקלאות אותם טיפחו המייסדים, אך בעקבות משבר גדול שפקד את החקלאות במדינת ישראל במהלך שנות השמונים, החליטו האחים להתמקד בענף אחד בלבד - האתרוגים.

"בשנות השמונים היה משבר כלכלי שנתן את אותותיו גם בעסק הקטן שלנו", מסביר אנטמן. "ענף אחרי ענף קרסו. גידלנו, לדוגמה, אגוזי פקאן ונאלצנו להתמודד עם תחרות מחירים כמעט בלתי אפשרית  מול אגוזי פקאן מיובאים שנמכרו במחירים נמוכים בהרבה ממה שיכולנו. המחירים בשוק העולמי ירדו בצורה דראסטית ולאחר התלבטויות ושיקולי רווח והפסד, המגמה היתה לעבור לגידולי אתרוגים בלבד". 

למה בחרתם דווקא בענף האתרוגים, הרי מדובר בפרי המחייב השקעה ומקצועיות רבה בגידולו והמסחר בו מסתכם בחודש אחד בלבד בשנה?

"אתרוג הוא פרי יפהפה ואין אתרוג אחד דומה לשני, ויחד עם זאת, גידלתי הרבה דברים בימי חיי ואין מורכב ומסובך מגידול אתרוגים. בגלל שבאתרוגים שם המשחק הוא איכות, הדאגה בגידול שלהם כפולה ומכופלת. האתרוג הוא מטבעו עץ חלש וטיפול בו מצריך שמירה יומיומית ממזיקים שונים ומשונים. הוא פרי רגיש מאד  למחלות. אמר לי פעם חבר חקלאי, שגם הוא מגדל אתרוגים, ש'מפאת חשיבותו נדבקים אליו המזיקים'. גם שבע עיניים לא יספיקו. אני לא מכיר חקלאי שהולך כמוני עם זכוכית מגדלת במשך 365 יום בשנה כדי לאבחן מזיקים וטפילים שלעיתים בקושי רואים גם דרך זכוכית מגדלת". אנטמן שולף מכיסו זכוכית מגדלת וממחיש כיצד היא הכרחית לאיתור מזיקים וטפילים קטנים על גבי העץ.

היה לכם מקרה של מזיק שתקף את העצים מבלי שאיתרתם אותו בזמן?     
       
"בוודאי. עם כל הערנות וההשתדלות זה קרה לי כמה וכמה פעמים. אני זוכר מקרה שהיה עם זן אלים במיוחד של פטרייה שתוקף את העץ ומחסל אותו לגמרי. ברגע שאותה פטרייה תוקפת זה כמו אש בשדה קוצים, וכפי שאומרים על חרס 'שבירתו זו תקנתו' גם במקרה הזה יש לעקור באופן מיידי את כל העצים הנגועים. היה לנו שטח של שלוש מאות עצי פרי לפני קטיף ותוך שלושה חודשים לא נשאר לנו עץ אחד".

זה בטח היה נורא קשה?

"אתה מתאמץ, משקיע, מזיע ותולה תקוות וטראח, בבת אחת לא נשאר כלום. ב"ה אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל משמיים. כבר קרוב לשלושים שנה אנחנו מגדלים אתרוגים ותמיד מודים על מה שיש. הכל בחסדי ה'".

צחצוח שיניים עם עלי אתרוג

לפרי האתרוג שימושים רבים. יש הרוקחים ממנו ריבת אתרוגים או מכינים ליקר למשקה. ישנה אמונה הרווחת בקרב עדות מסיימות כי אישה הרה העומדת ללדת ולועסת את פיטם האתרוג, זוכה בסגולה ללידה קלה. הרמב"ם המליץ על האתרוג כתרופה לטיפול בעקיצות של בעלי חיים. יהודי אתיופיה נהגו לצחצח שיניים בענפי עץ האתרוג, אך שימושו העיקרי של האתרוג הוא כאחד מארבעת המינים הניטלים בחג הסוכות.

ישנם הסברים רבים מדוע כשנאמר בתורה 'פרי עץ הדר' הכוונה היא לפרי האתרוג דווקא. כחקלאי, העניין ברור לך?
"משפחת עצי ההדר היא רחבה ביותר, אך גם אם אביט במשקפיים של חקלאי ברור לי שהתורה התכוונה לאתרוג. עץ האתרוג נמצא לאורך כל ימות השנה בהדרו. שאר מיני ההדר פורחים פעם אחת בשנה ואילו לאתרוג יש שלושה גלי פריחה בשנה. האתרוג הוא עץ יפהפה ואצילי".

כשפוסעים בין עצי האתרוגים בפרדסם של האחים אנטמן אי אפשר שלא לחוש במסירותו הרבה של אריה לעבודתו. תוך כדי שיחה הוא מסתובב בין העצים, תולש עלה יבש, קושר ענף בודד ומרים בשתי ידיו אתרוג שנפל לאדמה. "כל אתרוג מחייב טיפול אישי", הוא מנמק את טיפולו האינטנסיבי בעצים. "גידול אתרוגים זה עבודת נמלים. צריך לדאוג כל הזמן שסביבת הפרי תהיה נקייה מעלים, קוצים או ענפים. יש לתמוך בענפים ולקשור אותם שלא ישרטו את הפרי. אפילו ריסוס יכול לפסול את הפרי".

השנה היתה שנת שמיטה. כיצד זה התבטא אצלכם בפרדס?

"אנחנו פעלנו על פי הוראות אוצר בית דין. לאחר הקרה הקשה, שהיתה בחורף, הזעקנו בדחיפות את הרב יעקב מאיר שטרן כי הבנו שמדובר בעסק ביש וחששנו מפגיעה בלתי הפיכה בעצים. הוסבר לנו על ידי המדריך החקלאי שלנו שיש לגזום מייד ענפים שנפגעו והתייבשו מהקור בגלל סכנה של תקיפת העצים על ידי זן מסויים של פטרייה. הרב שטרן הגיע לפרדס ובחן ולמד את המצב לעומק, והכריע שבתנאים מסוימים ניתן לגזום את הענפים הפגועים כדי לשמור על הקיים, כפי שמוגדר בהלכה 'לאוקמי אילן'. קיבלנו ממנו הוראות מדויקות מה מותר ומה אסור וטיפלנו בעצים מתוך תקווה להציל אותם. על פי ההנחיות של ההלכה רק פועלים גויים הותרו לגזום אז הזמנו פועלים תאילנדים והם גזמו את כל מה שהיה צריך. גם היום, לאחר שנת השמיטה, עדיין מחכה לנו מלאכת שיקום ארוכה".

מאמין וזורע 

השותף השני בפרדס האתרוגים הוא האח הצעיר, מוטי אנטמן, תושב קדומים ואב ל"יותר מעשרה ילדים", כהגדרתו.
 "אני הייתי עד גיל 35 אברך, והצטרפתי לאחי הבכור אריה כשגידול האתרוגים החל לצבור תאוצה. מאז, מעל שני עשורים אנחנו יחד משקיעים ועמלים בגידול אתרוגים".

איך זה להיות חקלאי?

"העיסוק בחקלאות הוא בהחלט לא עבודה רגילה. זה לא מתוכנן כמו פקיד בסדר יום מוגדר החל משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים. אין משכורת קבועה שנכנסת לחשבון הבנק בעשירי לכל חודש. זה שונה. זה מיוחד. חקלאות זו לא עבודה רגילה אלא דרך חיים. זה מלווה אותך כל הזמן, כל היום והלילה".

זה מלווה אותך כל הזמן כי מדובר בעצם בהתמודדות עם אתגרים אינסופיים?

"חקלאות זה בפירוש 'מאמין וזורע'. כל פעם הזריעה מלווה בחששות, מה יהיה, אלו בעיות יצוצו, האם נוכל להתגבר על הקשיים, האם זה יצליח, ויחד עם זאת הזריעה מלווה תמיד בביטחון מלא בה'. 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'. כל שנה עם הסיפור המיוחד שלה: פעם זה גשם, פעם זה ברד, פעם זו קרה ופעם אלו מזיקים או טפילים. זה אתה הקטן מול הטבע. הייתי אומר שלעסוק בחקלאות זו הליכה יומיומית עם ה'".

ניתן להתרשם שגידול אתרוגים מלווה כל הזמן בקשיים, התמודדויות וחששות. מתי ניתן גם ליהנות מהעבודה? מתי זוכים לתחושת סיפוק?

"בתקופה זו של ערב החג מודגש יותר הצד השיווקי והוא פן יותר מפרך מבחינתי. הסוחרים שבאים לקנות אתרוגים דורשים את שלהם וזה מחייב אותי להמון אנרגיות ותשומת לב, אבל ישנם אנשים פרטיים שבאים מדי שנה באופן אישי לקנות לעצמם אתרוג. הם מגיעים ישר לפרדס או למיון הראשוני שאנחנו עושים. אותם אנשים בוחרים את האתרוג המהודר ביותר מבחינתם ויש לי שמחה כאשר הם באים על סיפוקם ויוצאים מרוצים עם האתרוג שהם בחרו". מוטי מוסיף באותו עניין: "מעבר לכך, יש לי כיף מתמיד אותו מכנים בברסלב - 'התבודדות'. כשדוד שלי יעקב עוד היה מגיע לעבוד בפרדס, הוא היה מתיישב לו מתחת לעצי האתרוג ושר שירים של הימים הנוראים והקול שלו היה מהדהד בכל הפרדס.

במשך השנה אני נמצא ימים שלמים בפרדס לבדי. כחקלאי אני מרוויח שחלקים גדולים מהיום שלי אני נמצא בתוך שלווה אמיתית, בלי תחרותיות ובלגן. אני נמצא בחלקת אלוקים הקטנה שלי וזה נהדר. לפעמים, בפסקי זמן שנוצרים במשך היום, אני גם יכול להתיישב על שרפרף או על הקרקע, לפתוח ספר וללמוד. אלו עבורי רגעים של קורת רוח".

מדי שנה נמכרים בישראל ערב חג הסוכות כמיליון אתרוגים במגוון רחב של מחירים.

מניסיונך, עד כמה מוכנים הישראלים להשקיע באתרוג מהודר?

אריה עונה מחוייך: "היהודים תמיד רוצים את האתרוג הכי מהודר והכי יפה, אבל לכל אדם יש את המדדים שלו לקבוע מהו אתרוג מהודר. למעשה, רק אחוז בודד מהתוצרת מגיע לרמת מחירים גבוהה באמת. בשורה התחתונה", מסכם אריה, "אי אפשר להיות מיליונרים מגידול אתרוגים אבל ניתן לזכות לפרנסה בכבוד. כמובן שכמו כל דבר בחיים, גם עם אתרוגים צריך בראש ובראשונה סייעתא דשמיא".