ערוץ 7 בטוויטר

גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

לצאת מהקופסה - בגליון השבוע

הוא רק בן 28, אבל משה קלוגהפט, חובש הכיפה מגבעת שמואל נבחר בידי מגזין פורבס כיועץ התקשורת הצעיר השני המשפיע בישראל.
13/11/08, 14:22
עדי דוד

משה קלוגהפט

84 ישראלים פקדו לאחרונה את משרד הפנים ושינו את שמם בתעודת הזהות ל'פינקסו' (FINEXO). התופעה המשונה תפסה תאוצה ואף סוקרה בכלי התקשורת הארציים, והכול בגלל בחור דתי צעיר, תושב גבעת שמואל, בשם משה קלוגהפט.


"כיועץ התקשורת של המשפחות השכולות והמילואימניקים לאחר מלחמת לבנון השנייה, עשינו הפגנה מול הבית של אולמרט. הבאנו דווקא את פרופ' זאב שטרנהל שינאם. אני אישית הזמנתי אותו. ובגלל זה עמיר בניון ביטל, הוא לא הבין מה ניסינו לעשות שם. הבאנו את שטרנהל שבעצמו ידיח את אולמרט, ואכן הוא בא ודיבר חריף נגד אולמרט"
הכל התחיל כאשר חברת 'פינקסו', העוסקת במסחר בשוק ההון, התלוננה כי הקושי בהגיית שמה מקשה עליה להיחקק בתודעת הצרכן. באין פתרון מסתמן באופק, הם פנו לקלוגהפט, 28, יועץ תקשורת ואסטרטגיה, שהיצירתיות וההצלחה שלו זכו למוניטין. בעצתו של קלוגהפט יצאה החברה עם קמפיין פרסומי שהבטיח חופשה בחו"ל והטבות נוספות למי שימיר את שמו לשמה של החברה. ההצלחה לא איחרה לבוא וכאמור, 84 איש כבר חותמים היום בשם 'פינקסו'.

דוגמה זו היא אחת מני רבות לשיטת העבודה המקורית של קלוגהפט, נשוי ואב לבן, שנכלל לאחרונה ע"י המגזין הכלכלי הבינלאומי 'פרובס', ברשימת 300 הצעירים המשפיעים בישראל, במקום השני בין יועצי התקשורת המשפיעים ביותר (ובמקום 94 בדירוג הכללי).

"ראשונים דורגו היועץ של ראש הממשלה אולמרט, טל זילבשטיין, מול מי שהביא להדחת אולמרט, משה קלוגהפט, יועץ התקשורת לקמפיין המילואמיניקים והמשפחות השכולות נגד רוה"מ", אמרו השופטים בערב הזכייה, "מה שבטוח - שניהם יישארו כאן עוד הרבה זמן, אולמרט השבוע יילך. אז מי אמר לפני כמה שנים שמחפשים פה רק מנהיגים זקנים?!"

מי שמתבונן בעיון על הרזומה של קלוגהפט יכול בקלות לשכוח שמדובר בסך הכל בבחור צעיר בן 28 ולא בפוליטקאי משופשף. בשבע השנים בהן הוא עוסק בתחום התקשורת, הוא הספיק בין השאר לכהן כיו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית ("לימור לבנת אכלה מרורים ממני"), שימש כיועץ התקשורת של סגן ראש השב"כ לשעבר, ח"כ ישראל חסון ("ישראל ביתנו") וח"כ לשעבר פנינה רוזנבלום, ניהל את הקמפיין התקשורתי של המילואימניקים והמשפחות השכולות של מלחמת לבנון השנייה להדחת אולמרט, וייעץ למטה החברים של החיילים החטופים גולדווסר ורגב ז"ל.

ויותר מכך, יודעי דבר מספרים כי הוא חתום על הרבה יותר ממה שהוא מוכן לגלות, ביניהם מהלכים שהשפיעו על החברה הישראלית כולה וסמלים מוצלחים שהפכו לאבן דרך. 

כיום, בין שלל עיסוקיו,  מכהן קלוגהפט גם כדובר ועדת הכלכלה של הכנסת וכמנכ"ל חברת EDK לתקשורת שיווק ואסטרטגיה וכיועץ תקשורת לחברות בינלאומיות בתחום הפנאי.

את ההשכלה האקדמאית שלו רכש קלוגהפט באוניברסיטת בר-אילן בה למד תקשורת ומדעי המדינה ובלימודי פרסום וקופירייטינג ב'ביצפר', למרות שעוד בהיותו סטודנט, כבר היה עמוק בתוך העשייה התקשורתית. "פעם הגעתי מאולפן טלוויזיה לשיעור, ובשיעור עמדה מרצה והסבירה מהי דוברות", מספר קלוגהפט שבאותה העת כבר שימש דובר התאחדות הסטודנטים הארצית.

איך 'מתקשרים' אירוע


על פי קלוגהפט, כל מפלגת נישה בוחרת נושא "שולי" להתמקד בו, ובבוא העת חבריה מרימים את ידם לטובת הנושא הבאמת בוער שבעבורו נכנסו לכנסת. דווקא בכוחן של המפלגות ה"קטנות" לכאורה, בוצעו מהלכים משמעותיים. "האם אנשים הצביעו לש"ס כדי להביא את ערפאת? לפנות את עזה ויריחו? לא, הם הצביעו להם מסיבות דתיות ועדתיות בלבד. מישהו בחר בשינוי בשביל התנתקות? לא. וכשאנשים יכניסו את "הירוקים" לכנסת, הם יעשו זאת בשביל איכות הסביבה, אבל כשיצביעו עבור פינוי בית אל - הם ירימו את היד..."
כניסתו של קלוגהפט לעולם התקשורת החלה כשביקשו ממנו להפיק אירועים קטנים. כשביקשו ממנו להפיק אירוע למשחקייה- הוא הפך אותה לאליפות משחקים ולאירוע מחאה נגד אלימות במשחקי מחשב, בחתימתם של אישי ציבור ורבנים. כשהיה צריך להפיק יריד בית ספר שגרתי הוא יצר קשר עם מפורסמים שנתנו לו חפצים מתקופת בית הספר שלהם והוא מכר אותם במכירה פומבית בית ספרית לטובת על"ם. "יהודה סעדו תרם מחשבון מדעי מקולקל והוא נמכר. כל מה שמכרנו הלך קודש לעל"ם, ומה יצא? יריד בית ספר שקיבל אחלה סיקור תקשורתי".

המעסיקים טעמו מכישרונו של הבחור הצעיר וראו כי טוב, וכך הוא החל להתקדם. במקביל, החל לעבוד בייעוץ תקשורת.
"בשום צורה בחיים שלי, בילדות ובבחרות, לא חשבתי שאלך לעסוק בתקשורת", הוא מפתיע "עשיתי דברים אחרים, ותוך כדי אתה שם לב שאתה מצליח להביא דברים לתודעה, להשפיע, עד שבאיזשהו שלב אנשים מתחילים לבקש ממך לעשות פרויקטים...".

כשאני שואלת את קלוגהפט מה באמת הביא אותו לעסוק בתחום התקשורת, בכזו אמביציה ודבקות במטרה, הוא ניאות לחשוף בפניי גם את השנים הפחות קלות שעברו עליו.

למרות סיפור ההצלחה שלו, ילדותו לא היתה פשוטה כלל וכלל, אולי אפילו מיוסרת.

"נולדתי עם עין אחת סגורה ועם חוסר נדיר בעולם בשיניים, לפחות 11 שיניים לא היו לי. עד גיל 13 נפתחה חצי עין", הוא משתף. "מה שזה אומר, שמלבד זה שהייתי הילד שתמיד צוחקים עליו, זה אומר ילד שלא יכול להסתכל בעיניים לאף אחד, ולא יכול לחייך. אם הוא יחייך, יראו את השיניים ואם יסתכל בעיניים, יראו את העיניים. בנוסף, גם הייתי הכי גבוה, וזה אומר שגם הייתי הכי בולט וגם הכי מעוות". 

קרוב לגיל 13, החליטו קלוגהפט והוריו לעשות ניתוח בעין, למרות החששות הכבדים והעובדה ש-15 רופאים אמרו להם שלא כדאי לו לעשות זאת. "הרופא אמר לי שיכול להיות שלא אוכל יותר למצמץ, שאישן תמיד עם עין אחת פתוחה, אבל החלטתי ללכת על זה, בלב כבד. עוד בניתוח עצמו כשאני כבר עם המכשירים עלי, אמא שלי אומרת לי: בוא נברח מפה", הוא נזכר וצוחק. אבל הניתוח הצליח והבעיה נעלמה לחלוטין.

הימים ימי שנת 93, ריח בחירות עמד באוויר. השאלה הראשונה ששאל קלוגהפט בן ה-12, את הוריו מיד כשהתעורר מהניתוח המסובך היתה: מי ניצח בפריימריז בליכוד, האם ביבי ניצח?

"וביבי ניצח", הוא מזכיר, משועשע.

אך למרות האופטימיות, מסכת הייסורים שלו לא נגמרה בזאת והחל מגיל 15 החל לעבור סדרת השתלות רבות בשיניו, שגם אותם עבר בהצלחה  ובאמביציה יוצאת דופן, כאחד שיודע שהוא לא יוותר לחיים כך כך בקלות.

"הניגוד בין הבחוץ לבפנים, שהיה כל כך משמעותי אצלי, וכל כך הרגשתי שלא רואים את הבפנים בגלל איך שאתה נראה כלפי חוץ. וזה מה שאני מרגיש הרבה פעמים כשאני מתעסק בתקשורת, איך אתה לוקח מישהו שמהבפנים שלו הוא טוב וצודק וגורם לו להיראות כזה גם מבחוץ".

בר מצוות ל'צפונים'


יש לו שיטת עבודה מנצחת כיצד לבדוק האם מהלך או סטיקר או סלוגן שהוא רוצה לצאת עמו, יתפוס. "אם אני מספר לאשתי והיא אומרת לי, מה פתאום, זה לא יעבוד, אני לא רוצה להיות חלק מזה, אז אני יודע שזה יתפוס", הוא אומר. והסיבה שעומדת מאחורי זה, לדבריו, היא פשוטה. כל מה שמעורר סערה והתנגדות, יוצר עניין, ועניין מביא לסיקור תקשורתי, להעלאה למודעות ובסופו של דבר, גם להצלחה
כשהיה בן 16, נהרג אחיו, שמואל, בתאונת נשק בעת שירותו הצבאי. על אודותיו הוא כתב את השיר המצמרר 'חיוך של ילד' בביצועם של  חיים ישראל וישי לפידות, שנכתב במקור כהספד והפך ללהיט.

בצבא הוא שירת בממר"ם, "זה התחום שהוא הכי מחשבים שיש בעולם, שהוא ממש לא התחום שלי" הוא צוחק. הזמן הפנוי שנותר לו כשחזר מהבסיס בשעה חמש אחה"צ, והערכים שהתחנך עליהם, הביאו את קלוגהפט להקים את פרויקט בר המצווה 'אור-אל', עוד בהיותו חייל בשירות סדיר, בן 19 בלבד. 

"קראנו לזה 'בר מצווה לילדי דור ההייטק' ובדלת האחורית היינו מכניסים גם יהדות.

זה פרויקט ארצי שיועד לציבור חילוני 'צפוני'. למדו בו כ-3000 ילדים, כולם חילונים, שלא רצו לעשות בר מצווה בכלל או שרצו לעשות אצל רפורמים".

קלוגהפט וחבורתו, צעירים בוגרי צבא, הפכו את בר המצווה לחוויה אחת גדולה בעבור הילדים. הם פיתחו חוברות ואסטרטגיות לימוד חדשניות, הקימו מערך טלמרקטינג, הפיקו ערבים ייחודיים למשתתפים בקורס, והביאו מרצים מרתקים. מלבד לימודי בר המצווה והיהדות,  גולת הכותרת היתה יום הבר מצווה עצמו, אותו ערכו כהפקה ענקית עם סיור, מעגל מתופפים, וכן, גם ספר תורה וקריאה בתורה. "תאמיני לי, אצלנו ילדים גם חזרו בתשובה, אבל זו לא הייתה המטרה", הוא מספר.

לפעול מהנשמה

בשיחת סמול טוק לפני תחילת הראיון אנו מדברים על פריחתה של המוסיקה היהודית עם אמנים כמו הבנאים, יהודה סעדו, שולי רנד, ארז לב ארי ודומיהם. קלוגהפט, חבר אקו"ם בעצמו, לא ממהר להשתתף בחגיגה.  "את יודעת מה המשותף בין כולם?" הוא שואל אותי ומיד משיב "כולם נולדו חילונים, וחזרו בתשובה. דתיים לא מצמיחים מתוכם כלום, זוהי עובדה. משהו בפיוז של החברה הדתית סתום, ואני אומר את זה בתור בוגר הרבה פיזמונסניפים.

"באומנות אתה צריך להיות חופשי, ואילו כאן, מראש מלמדים אותך את הגבולות הגזרה שלך. אני חושב שזה מסמל משהו, וזה פתח להרבה דברים שחסרים בציבור הזה: יצירתיות, מחשבה מחוץ לקופסה, הכרה של משמעות האמנות. יכול להיות שאמן עם דיסק טוב, שחודר לכל בית, יהיה יותר משמעותי מכל סיסמה. אך בציבור הדתי עדיין מתייחסים לתרבות כאיזה הווי או ליצן החצר, מילתא דבדיחותא, ולא כאל גורם מעצב".

כשקלוגהפט מדבר על יצירתיות ופתיחות מחשבה הוא יודע על מה הוא מדבר, יש לו הרבה מהם.

"באחת הפעולות שלנו (כיועץ התקשורת של המשפחות השכולות והמילואימניקים לאחר מלחמת לבנון השנייה, ע.ד) עשינו הפגנה מול הבית של אולמרט והבאנו דווקא את זאב שטרנהל שינאם, אני אישית הזמנתי אותו. ובגלל זה עמיר בניון ביטל, הוא לא הבין מה ניסינו לעשות שם, הבאנו את שטרנהל שבעצמו ידיח את אולמרט, ואכן הוא בא ודיבר חריף נגד אולמרט".

"זהו נושא שלדעתי מייצג מאוד את הטכניות שלתוכה נשאבה החברה הדתית – חברה שיודעת לכבד רבנים, אבל לא יודעת באמת להעריך אמנים היא חברה שנידונה לכישלון תרבותי וערכי. אני חושב שלדבר על "נשמה" זה לא מספיק, חייבים להעריך, לקדם ולעודד אנשים שפועלים מתוך הנשמה".

איך אתה מסנן את האנשים והחברות שרוצים לשכור את שירותיך?

 "אני משתדל לא להיות בקשר עם מישהו שאני לא באמת מאמין לו. זה בלתי אפשרי להיות דומה לחלוטין לזה שאתה עובד איתו, כי אם אתה כלי בידי מישהו תמיד הוא יהיה גם שונה ממך בדברים מסוימים.  בד"כ אני מנסה ללכת עם מי שאני מאמין לו. אני מרגיש שאני בא פה לתקן עוול".

"אני מאוד משתדל לעבוד רק עם חילונים", הוא מעיד על עצמו בחיוך וממהר להבהיר כי המדובר כאן על שיתוף פעולה בתחום הפוליטי בלבד. "זה לא סתם", הוא אומר על העובדה כי ברזומה שלו לא נמצא אף דתי לרפואה שאיתו עבד. "במחאה של המילואימניקים למשל, שיתפנו פעולה עם יקיר שגב, עם ד"ר אודי לבל. לא היו שם כתומים. ובישראל של 2008 זו אולי הסיבה שהדבר הזה הצליח לתפוס וקיבל אהדה תקשורתית.

"כדי שהציונות הדתית והימין בכלל יצליחו לחדור לציבור הם צריכים לעבור לרטוריקה הצבעונית, החילונית, של המגרש בו הם נמצאים", הוא מסביר. "זה נחמד מה שאתה חושב ואיך שאתה תופש את העולם, אבל כשאתה מגיע למגרש הספציפי הזה: הפוליטי, הציבורי, אתה צריך לשחק בכללי המשחק שהמתאימים למקום שאתה נמצא בו".

למה אתה מתכוון?

"כשמשהו מעורר עניין, מושך ומשחק בכלים הנכונים, הטלוויזיוניים והתקשורתיים,  ומדברים עליו- הוא קיים. מרצ, ליכוד, ירוקים, גמלאים - זה מעניין. רק מפד"ל לא מעניין.  זה לא מושך", הוא מסביר בכאב ודופק על השולחן. "זה כל הסיפור. לפחות השלב הראשון שלו. אני עוקב אחר הוויכוחים בציונות הדתית, פריימריז או לא פריימריז. צריך להפוך את הזירה הזו לזירה מרתקת, חייבים. צריכים להביא אנשים  שחלק יהיו ככה וחלק אחרת. צריך שזה יהיה מרתק, צבעוני, שידברו עליך, שזה יעורר ויכוחים, שיהיו פלגים לכאן ולשם. גם המפלגה הכי מסוכסכת בעולם, אם היא מעניינת, היא קיימת בתודעה".

העיקר זה הנישה

וכאן מגיע קלוגהפט לרעיון החדשני שלו עבור הימין הדתי: הקמת מפלגות נישה. "נושא פיצול הקולות זה לא המצאה שלי. השמאל ידע להקים את מפלגות הנישה. הגימלאים, למשל, הם פלג ממפלגת העבודה. את מפלגת נהגי המוניות, הקימה העבודה כדי שיגזלו קולות מהליכוד. הרבה מפלגות הוקמו ע"י מפלגות גדולות שהיה להם אינטרס להקים מפלגות לוויין בלי שיאמרו את זה.

"הימין, לדעתי, לא מצליח אף פעם להגיע לפוטנציאל האלקטוראלי האמיתי שלו מסיבה פשוטה, הוא אף פעם לא הצליח להקים מפלגות נישה ימניות. מפלגות הנישה הן שמאלניות וזה כל הסיפור".

על פי קלוגהפט, כל מפלגת נישה בוחרת לה נושא "שולי" להתמקד בו ולפעול למענו, ובבוא עת הצבעה קריטית חבריה מרימים את ידם לטובת הנושא הבאמת בוער שבעבורו נכנסו לכנסת. קלוגהפט טוען שדווקא בכוחן של המפלגות ה"קטנות" לכאורה, בוצעו מהלכים משמעותיים. כך היה כשהסכמי אוסלו עברו בקולות ש"ס, כשתוכנית ההתנתקות אושרה עם קולותיהם של חברי מפלגת שינוי וכשהגימלאים החזיקו את אולמרט שנתיים בממשלה, גם אחרי דו"ח וינוגרד. "האם אנשים הצביעו לש"ס כדי להביא את ערפאת? לפנות את עזה ויריחו? לא, הם הצביעו להם מסיבות דתיות ועדתיות בלבד. מישהו בחר בשינוי בשביל התנתקות? לא, את 15 המנדטים שלהם הם קיבלו רק בגלל שהיו נגד כפייה דתית. וכשאנשים יכניסו את "הירוקים" לכנסת, הם יעשו זאת בשביל איכות הסביבה, אבל כשיצביעו עבור פינוי בית אל - הם ירימו את היד...".

"אבל כל מפלגה ימנית שרצה, כל מצע שיהיה לה יעסוק בארץ ישראל השלמה.. אתה רוצה לשמור על ארץ ישראל? תעיף את זה מהמפה שלך! אם זה חשוב, תסתום את הפה ואל תדבר על זה".

אז מה אתה מציע?

"כשאתה רוצה לנצח, אתה חייב לכוון את הכוחות שלך נכון. ראיתי סקר שלפיו הנושא הכי בוער לישראלים הוא חינוך. מה היה קורה אם בזמן שביתת המורים מועצת יש"ע היתה מביאה 150,000 איש לתמוך בהם? זה יוצר המון אהדה, ועם האהדה הזו אפשר להשתמש.

"אפשר להקים עוד מפלגה, 'חינוך עכשיו', שיקים פרופסור איש חינוך ימני. תתעסקו רק בחינוך, תיכנסו לכנסת, ואז כשתהיו כבר בפנים, כשתהיה ההצבעה החשובה - תרימו את היד שלכם. בלי לדבר יותר מדי". את הדברים אלה אמר קלוגהפט עוד לפני שמפלגת הימין החדשה החליטה להעלות את החינוך לראש סולם העדיפויות שלה.

כשאני שואלת אותו מדוע, אם כן, לא ייכנס לפוליטיקה, הוא משיב בכנות כי הוא אינו יודע היכן הוא יותר משפיע ותורם, בייעוץ תקשורתי או בפוליטיקה. בינתיים, נראה כי בתחום הראשון כיועץ תקשורת הוא עושה חיל וניכר עליו כי הוא עושה את תפקידו מתוך הרגשת שליחות אמיתית עבור החברה ממנה הוא בא.

"אני חושב שאם יש אנשי תקשורת טובים ורוצים להכשיר אותם, צריך להוציא אותם להיות במקומות המשפיעים: באוניברסיטת תל אביב, בתקשורת, שיידעו לדבר בשפה שלהם. היום העולם האקדמי הוא עולם שמאלני. זה תהליך שהתחיל, אבל אני חושב שבתחום האסטרטגיה והייעוץ התקשורתי, שאני מגיע ממנו, אתה עדיין לא פוגש מספיק כאלו, ברמת המוטי מורל וראובן אדלר".

במהלך מלחמת לבנון השנייה, בה שירת במטה ההתנדבות בצפון, כיהן קלוגהפט כיועץ התקשורת של ח"כ ישראל חסון, סגן ראש השב"כ לשעבר. "השפעה משמעותית על העניינים לא היתה לי, אבל בער לי לעשות משהו", הוא מספר מה הביא אותו לקחת על עצמו את תפקיד יועץ התקשורת של 'פורום המשפחות השכולות של מלחמת לבנון השניה', ולהיאבק להדחת אולמרט, המאבק שהתרחב לאחר מכן, וכלל גם עבודה כיועץ תקשורת למטה מורחב שכלל גם את המילואימניקים,"אם תרצו", "תפנית", "התנועה לאיכות השלטון" וגופים נוספים.

איך הכל התחיל?

"יום אחד קיבלתי טלפון מקרוב משפחה של הורים שכולים, שביקש ממני רשימה של עיתונאים. התגובה שלי הייתה על המקום. אמרתי לו: אתה לא מקבל את רשימת העיתונאים אלא את רשימת העיתונאים יחד איתי. אתה לא מבין כמה נפלת לי משמיים, אני חייב להוציא את כל התחושות והזעם שהצטברו לי. באתי ואמרתי להם, אני שלכם, ומשם זה התחיל להתגלגל".

קלוגהפט יצר קשר עם גלי דגן, דוברת נט"ל, שכבר הייתה בקשר עם ההורים קודם לכן והם החלו במאבק התקשורתי. יום אחד בלבד אחרי שהחליט קלוגהפט לקחת על עצמו את הפרויקט, קיבל מאבק ההורים השכולים 3 עמודים ראשונים פלוס שער בידיעות אחרונות. 

גם שם הוא פעל בדרכו היצירתית. כך למשל הביא את ההורים השכולים לקברה של גולדה מאיר ז"ל וביקש מאולמרט ללמוד מגולדה שהתפטרה לאחר כשלון מלחמת יום כיפור ולהתפטר גם הוא, מהלך שזכה להד תקשורתי נרחב. "להביא אותם להר הרצל זה משעמם, בנאלי. אבל שני מטר ימינה, בקבר גולדה, זה מעניין" הוא מסביר את המהלך.

צעד אמיץ נוסף שמצריך ביטחון עצמי רב ואמונה בדרך, עשה קלוגהפט בערב המיוחל של פרסום דוח וינוגרד, אז הורה קלוגהפט להשאיר את ביתו של אולמרט ריק וכצעד מהפכני להפגין דווקא מול ביתו של אהוד ברק, שלא היה מעורב במלחמה כלל וכלל. "זה היה הפרויקט הכי מסובך בחיים שלי", הוא מודה. "לשכנע את כולם ולהסביר להם למה להפגין דווקא תחת ביתו של ברק". ואכן, ברק שבתחילה היה עם אולמרט, נבהל מהקמפיין התקשורתי ונרתם להיאבק להדחת אולמרט.

בחודש האחרון, לאחר חודשים ארוכים של מאבק מתיש, זכה קלוגהפט לראות מעט נחת מהמאבק העיקש שניהל. אולמרט התפטר והוא עצמו, באותו היום ממש, נבחר על ידי המגזין פרובס ליועץ התקשורת המשפיע ביותר בישראל, אחרי טל זילברשטיין, יועצו של אהוד אולמרט, מתוך רשימת 300 הצעירים המשפיעים.

"העובדה שזה קרה בדיוק בשבוע שאולמרט הלך הביתה, היה בזה צדק היסטורי אישי וגם לא אישי. פרובס הוא המגזין הכלכלי הכי נחשב בעולם, ועבור מישהו שמייצג מאבק ימני כאיש דתי, היה בזה הוכחה שהנה אפשר".

לא מפסיק לשיר

בניגוד למצופה, משמש קלוגהפט גם חזן ובעל קורא בבית הכנסת,  גם ככותב ומלחין. בין שיריו הבולטים הם  'ארגזים' שכתב יחד עם אורי אורבך, על הגירוש מגוש קטיף, 'הפכתי שבוי' שהפך להמנון המלחמה האחרונה שכתב עבור קרנית גולדווסר ונמרוד לב וכאמור 'חיוך של ילד'.

איך אשתך מסתדרת עם העבודה הבלתי נגמרת של בעלה?

"יש לנו את המתכון המושלם לזוגיות", הוא מגלה, "אשתי היא אדריכלית בטכניון, והיא לא מחוברת למה שאני עושה ואני לא מחובר למה שהיא עושה" הוא משיב וצוחק.

יש לו שיטת עבודה מנצחת כיצד לבדוק האם מהלך או סטיקר או סלוגן שהוא רוצה לצאת עמו, יתפוס. "אם אני מספר לאשתי והיא אומרת לי, מה פתאום, זה לא יעבוד, אני לא רוצה להיות חלק מזה, אז אני יודע שזה יתפוס", הוא אומר. והסיבה שעומדת מאחורי זה, לדבריו, היא פשוטה. כל מה שמעורר סערה והתנגדות, יוצר עניין, ועניין מביא לסיקור תקשורתי, להעלאה למודעות ובסופו של דבר, גם להצלחה.

אתה מרגיש נציג של המגזר הדתי?

"המטרה שלי היא לא להיות נציג המגזר אלא להשתלב. התראיינתי ל"הארץ" יותר מלכל עיתון אחר. יש כאלו שאומרים "להפסיק לקנות הארץ" אבל אני אומר, להיפך, תקנה, תקרא, תשתלב, תהיה חלק. אני באמת חלק מהעולם הזה, החילוני, אני לא חייזר שבא מבחוץ, אני לא שגריר. אני רואה את עצמי כאיש תקשורת שרוצה להשפיע וממילא אני מורכב מדברים שעיצבו אותי וממקומות שבאתי מהם, אבל כשאני נכנס למקום, אני שם, אני לא סוס טרויאני".

איפה נראה אותך בעוד עשר שנים?

"אני חושב שתמיד ארצה להישאר מאחורי הקלעים, אני חושב ששם אני משפיע הכי הרבה. כשכולם עסוקים במה להגיד על הבמה, אני עסוק בלבנות את הבמה, במי יקשיב לך בכלל. אחרי שיקשיבו- אז נדון במה נגיד".