חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עולה למקום ריאלי - בגליון השבוע

אסיה אנטוב-וובנובוי, תושבת קרני שומרון, עלתה לארץ מרוסיה הסובייטית והופתעה לגלות שגם בישראל חופש הביטוי אינו ערך מקודש.
27/11/08, 14:35
עתיה זר

הרוח הציונית שפיעמה באסיה אנטוב-וובנובוי, הביאה אותה ואת בעלה ויטלי, יחד עם שלושת ילדיהם, לקרני שומרון, מיד עם עלייתם לארץ בשנת תשנ"א. הם היו ציונים בכל ליבם, וחיפשו מקום יישוב שצריך חיזוק.


"אני לא אשכח את השוטרים על הסוסים ששעטו אלינו. הרגשתי כמו היהודי המסכן, פשוט פחדתי פחד גלותי. הרגשתי כמו יהודי בגלות שבאים קוזאקים ועושים לו פוגרום", אומרת אנטוב, ומוסיפה: "עד אז חשבתי שהמדינה היא מדינה דמוקרטית, ולכל אחד יש זכות להביע את דעתו בצורה לא אלימה. והנה, כדי להשתיק אותנו הפעילו נגדנו אלימות. הבנתי שזו לא מדינה דמוקרטית. באקדמיה קוראים לזה 'דמוקרטיה מוגבלת'
נהנים מתחושת החופש והדמוקרטיה בארץ החדשה, הצטרפו בני הזוג למפלגת הליכוד, לא מתוך רצון להיות פוליטיקאים, אלא כדי שיוכלו להשפיע על המתרחש במידה זו או אחרת. תנועת הליכוד חרתה על דגלה לאומיות-יהודית וליברליות, ואלה בדיוק היו הדברים שחסרו לבני הזוג בברית המועצות.

מאז חלפו אי אלו שנים, וכיום מתמודדת אנטוב על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, במשבצת המיועדת לעולים. כיצד הפכה העולה החדשה, מהנדסת תוכנה בתעשייה הצבאית, לפעילת ליכוד נמרצת וחברה ב'מנהיגות יהודית'?

"אני לא יכולה לשבת בשקט. כשאני רואה משהו שהוא לא בסדר, אני חייבת לפעול ולשנות", אומרת אנטוב. את פעילותה הציבורית החלה בתקופת הסכמי אוסלו. "לא הבנתי", משחזרת אנטוב "איך זה שקיבלנו כזה מטמון ענק, מדינה משלנו, ופתאום מישהו אמר: 'טעיתם, זו לא מדינה ששייכת ליהודים, אפשר לתת אותה לערפאת'". אנטוב ובעלה החלו לחפש דרכים להגן על הארץ, כלשונה. משה פייגלין, שהיה שכן שלהם, הציע להם להצטרף להפגנות של 'זו ארצנו'. 

אנטוב נדהמה מהאלימות בה דוכאו ההפגנות של 'זו ארצנו'. "אני לא אשכח את השוטרים על הסוסים ששעטו אלינו. הרגשתי כמו היהודי המסכן, פשוט פחדתי פחד גלותי. הרגשתי כמו יהודי בגלות שבאים קוזאקים ועושים לו פוגרום", אומרת אנטוב, ומוסיפה: "עד אז חשבתי שהמדינה היא מדינה דמוקרטית, ולכל אחד יש זכות להביע את דעתו בצורה לא אלימה. והנה, כדי להשתיק אותנו הפעילו נגדנו אלימות. הבנתי שזו לא מדינה דמוקרטית. באקדמיה קוראים לזה 'דמוקרטיה מוגבלת'. זו היתה אכזבה גדולה, האכזבה השנייה. הראשונה היתה מכך שיש יהודים שמוכנים לתת את הארץ שלנו לערבים".

ז'בוטינסקי ברוסית

אסיה הבינה שלהיות חברה בליכוד ולהשתתף בהפגנות זה לא מספיק, וצריך להיות גם פעילים בתנועה כדי לחולל שינוי. היא החלה לפרסם מאמרים ולפעול ברחוב דובר הרוסית כדי להביא מנדטים לליכוד, במקביל לעבודתה כמהנדסת תוכנה בתע"ש. "שמחתי שהפעילות שלנו בליכוד וההפגנות של 'זו ארצנו' עזרו לביבי לעלות לשלטון בשנת 1996". 

ואולם, עלייתו של נתניהו לשלטון לא הביאה את השינוי הלאומי המיוחל, למענו פעלה אנטוב נמרצות ולמענו נעצר בעלה שבע פעמים. הסכם חברון והסכמי וואי שנחתמו על ידי נתניהו, הותירו אותה אובדת עצות. "לא הבנתי מה קורה. איך זה שהליכוד בשלטון וקורים כאלה דברים? זה כאילו שאחד ועוד אחד לא שווה שניים", היא משחזרת את התחושה שלה מאז, שהביאה אותה לחפש דרך קצת אחרת. את התשובה היא מצאה אצל משה פייגלין, שבדיוק אז החל בהקמת חטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד.

"הבנתי שזה בדיוק מה שחסר כאן", אומרת אנטוב "אין לנו הנהגה שמבינה את הייחודיות של עם ישראל. כל עם רוצה שתהיה לו מדינה וחופש, אבל עם ישראל רוצה יותר מזה". אסיה הצטרפה כחברת מזכירות לתנועת 'מנהיגות יהודית' ומאז היא פעילה בה, אך הפעילות הנמרצת שלה לא מתבצעת רק במסגרת זו. היא חשה שליחות לפעול בקרב הרחוב דובר הרוסית ("לא הרחוב הרוסי!"), ולקרב אותו לרעיון הלאומי.

אחד הדברים שעשתה לשם כך הוא סדרת מפגשים לדוברי רוסית במכון ז'בוטינסקי. המרצים הם בעלי תודעה לאומית, כמובן ("החברים שלי הם רק כאלה").

למה דווקא מכון ז'בוטינסקי?

"ז'בוטינסקי הוא דמות שהעולים מרוסיה מתחברים אליה. הכתבים שלו לא היו אסורים ברוסיה, כי נכתבו ברוסית לפני המהפכה, כך שהוא למעשה היה זה שחיבר בין היהודים לזהות הלאומית שלהם. הוא דמות מאוד מוכרת ומייצגת לאומיות". אנטוב מקימה בימים אלה אתר על ז'בוטינסקי ברוסית, ומקווה שבאמצעותו העולים יחדדו את תחושת הלאומיות שלהם, ויתקרבו, אגב כך, ליהדות. "העולים ברובם לא מתחברים ליהדות דרך רבנים", היא מסבירה "אבל אם מדברים איתם על לאומיות ועל מסורת, ומי שעושה את זה הם לא ה'דוסים', אז הם מתקרבים כך גם לתורה".

במסגרת פעילות ההסברה בליכוד מארגנת אנטוב מזה כמה שנים טקס לזכר חללי אלטלנה, ביום השנה להטבעת האוניה. "העם מתחבר ללאום שלו דרך סמלים וטקסים", היא מסבירה "ואלטלנה זה סמל. היא ממחישה את אהבת ישראל שפיעמה אצל הרוויזיוניסטים, ואת הדורסנות של האנשים שכנגד. הרי אלמלא אלטלנה ומשפט ארלוזורוב, הרוויזיוניסטים היו מקבלים את השלטון בהקמת המדינה, והכל היה נראה אחרת". בשנים הראשונות נערך הטקס ברוסית, אך בעקבות העלייה במספר המשתתפים והתרחבות הקהל מתקיים הטקס כיום בעברית.

בשנת תש"ס יצאה אנטוב לשליחות מטעם הסוכנות לרוסיה, וגילתה לתדהמתה כי הסוכנות מביאה לארץ עשרות אלפי גויים, "שאיזה סבא במשפחה שלהם היה יהודי. והם בכלל אנטישמים", כדבריה. היא החלה לפעול נגד התופעה, פרסמה מאמרים ופנתה לחברי כנסת כמו יורי שטרן ז"ל ויולי אדלשטיין. הפעילות הצליחה להפחית את ממדי התופעה, אך לא למגר אותה. "אבל היום אפילו מרינה סולודקין מבינה שזו בעיה", מסכמת אנטוב.

בשנת תשס"ב עזבה אנטוב את עבודתה בתע"ש ופנתה ללימודי תואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. "אני כזו שצריכה להבין עד הסוף", מסבירה אנטוב את המהלך, "רציתי להבין איך הדמוקרטיה עובדת". את התיזה שלה כתבה על 'אידיאולוגיה ולאומיות ברחוב הרוסי', והופתעה לגלות שעם ישראל היה הראשון בעל זהות לאומית, בעוד במקומות האחרים הזהות היתה בעיקר חמולתית-שבטית.

עבודתה בעבר כמהנדסת תוכנה מסייעת לה היום בעיסוקה העיקרי, בהפצת תכנים יהודיים-לאומיים בשפה הרוסית באמצעות האינטרנט. היא מנהלת פורטל של אתרים אלה, לאחר שסייעה בבנייתם. בנוסף הקימה את אתר הליכוד בשפה הרוסית, (אתר שזכה לביקורת רבה בגלל התכנים הלאומיים-מדי שלו). כחלק מאותה פעילות של הפצת לאומיות יהודית בשפה הרוסית, היא מקימה בימים אלה, כאמור, אתר על ז'בוטינסקי בשפה הרוסית. כמו כן היא כותבת מאמרים בעיתונים ישראליים בשפה הרוסית, בעבר ערכה את ביטאון הליכוד ברוסית, וכן תרגמה לרוסית את ספריהם של משה פייגלין ומוטי קרפל מ'מנהיגות יהודית' ודאגה להפיצם ברחבי העולם.

אנטוב חברה גם בפורום דוברי הרוסית של הליכוד, המקדם שיח ציבורי והצעות חוק בנושאים שונים ומגוונים. בימים שלפני הגירוש עמדה בראש המטה נגד ההתנתקות של דוברי הרוסית. "באמת ניצחנו", אומרת אנטוב "אבל שרון פשוט התעלם. הוא היה בולדוזר, אבל ביבי לא יוכל להתעלם כך מאיתנו". בהמשך היתה פעילה ברחוב דובר הרוסית במטרה לשכנע את העולים להצביע לליכוד ולא לליברמן. "ראינו מה ליברמן שווה. אולי הוא ימני בדעות שלו, אבל הוא מוכן לשבת בממשלה עם קדימה".

הליכוד פעל גם הוא לא פעם בניגוד לעמדת בוחריו.

"זו בדיוק הסיבה בגללה צריך בליכוד חברי כנסת נאמנים שאי אפשר יהיה לקנות אותם. אם קבוצת המורדים בליכוד לפני ההתנתקות היתה גדולה יותר, היא היתה יכולה להשפיע יותר".

לא לסקטוריאליות

בשנה שקדמה לגירוש, עלה שמה של משפחת וובנובוי לכותרות. הבן, יעקב, שהיה חייל מצטיין בהנדסה קרבית, הודח מקורס קצינים לאחר שהביע את דעתו כי פקודת הגירוש היא בלתי חוקית בעליל, וכי זהו ניצול של הצבא לצרכים פוליטיים. לאחר שיחה עם מפקדו, בה לא הסכים יעקב לחזור בו מדבריו, הוא הודח מן הקורס. "תוך שעתיים הצבא הביורוקרטי מצא לו תפקיד אחר. אפילו להיפרד מהחברים בקורס לא נתנו לו", קובלת אנטוב. גם הבעל, ויטלי, התפרסם באותה שנה כשנעצר לאחר שפירסם באינטרנט מאמרים שזכו לאשמת 'המרדה'. אם תיבחר, מקווה אנטוב בין השאר לקדם את החקיקה הנוגעת לחופש הפרט.

"מי שמגיע מרוסיה הסובייטית, פשוט לא יכול לסבול שאין לו חופש", היא מסבירה, ומוסיפה אגב כך כי תפעל למען חוק שמיים פתוחים, ונגד חוק 'האח הגדול'. על השאלה מנין היה לבנה האומץ לעמוד מול כולם ולהביע באומץ את דעתו, היא משיבה: "כך היינו ברוסיה. ידענו שאנחנו צודקים וכולם סביבנו טועים. אדם אחד יכול לעמוד נגד כל העולם ולא לוותר, אם הוא צודק. זו ההרגשה הנפלאה ביותר שהיתה לנו כשהגענו ארצה, איך שכל האימפריה הרוסית עמדה נגדנו, הציונים, והנה האימפריה נפלה ואנחנו חיים בארץ".

בבחירות האחרונות התמודדה אנטוב על משבצת העולים, משבצת מס' 32 ברשימה, וזכתה, אלא שהמקום היה רחוק מלהיות ריאלי. בבחירות הקרובות גם המקום העשרים משוריין למועמד עולה, וגם המקום השלושים ושניים הוא ריאלי בהחלט.

למה החלטת לרוץ לכנסת?

"במקום שאין אנשים היה איש", אומרת אנטוב. "האנשים שרצים לפוליטיקה הם תמיד הקרייריסטים והאינטרסנטים. יפי הנפש לא רוצים להתלכלך בפוליטיקה. ואז נמצאים בכנסת אנשים שאמנם ארץ ישראל חשובה להם, אך כשצריך לבחור בין ארץ ישראל לכיסא, הם בוחרים בכיסא".

זו לא השתלטות של פייגלין על משבצת העולים?

"רוצים שפייגלין יהיה קבוצה מוגדרת, אחרת. אבל זה לא נכון. אני חברת ליכוד עוד לפני שפייגלין הגיע. אני פעילה בהמון תחומים  ויש לי חברים מכל המחנות".

אבל האג'נדה שלך היא לא קידום של העולים.

"נכון. העולים הם לא מקבצי נדבות שצריכים הטבות מיוחדות. הם אנשים חכמים, בעלי מקצועות חופשיים. בשביל מה העולים מרוסיה הגיעו לארץ? כי הם רוצים מדינה יהודית. אם זה היה בשביל כסף הם היו הולכים לגרמניה, סל הקליטה שם יותר גדול. זו לא משבצת סקטוריאלית, העולים הם חלק בלתי נפרד מהמדינה. הם רוצים מדינה יהודית וליברלית, וזה הדברים שאני מאמינה בהם". אגב כך מזכירה אנטוב כי שרנסקי בזמנו פנה אליה ואל בעלה בבקשה להצטרף למפלגת 'ישראל בעליה', אך הם סירבו להיות חברים במפלגה סקטוריאלית.

מה את מתכוונת לעשות בכנסת?

אנטוב מחייכת: "המון. אבל אין טעם להגיד, כי ממילא אף אחד לא מאמין להבטחות שנותנים לפני הבחירות". ובכל זאת מציינת אסיה כמה ממטרותיה העתידיות בבית הנבחרים: "קודם כל המאבק על שלימות יהודה ושומרון. לבטל את גזירות הבנייה ולתת לנו כאן ביטחון. בשביל זה עלינו, שנוכל לחיות בטוחים כיהודים במדינה שלנו". חוץ מזה היא מוסיפה נושאים כמו חינוך, גם למבוגרים: "גם מבוגרים רוצים מסורת. אין למדינה היום תקציב שמיועד לזה. מבוגרים נכנסים לאולפני גיור בדלת האחורית, כי רק שם מלמדים מסורת יהודית". כלכלה: "אני מאמינה בכלכלה חופשית. ביבי שינה הרבה, אבל לא מספיק". ביטחון: "חבר כנסת יכול להגיש שאילתא לצבא ולמשטרה, ולדרוש מהם למלא את תפקידם". עלייה וקליטה: "לצערי מגיעים לארץ המון גויים. צריך להפסיק את זה".

איך תפעלי עם ח"כים ממפלגות אחרות?

"אני יכולה להסתדר עם כל מי שיש לו אהבת ישראל".

בעת כתיבת שורות אלה נודע כי נתניהו מתכוון לשנות את תקנון הפריימריז כדי להפחית את סיכוייה של אנטוב להיבחר. אנטוב מצטערת על שנתניהו פועל בצורה הפוגעת בשמו של הליכוד, ומקווה להצליח להיבחר למרות ניסיון זה.