עולה למקום ריאלי

הרוח הציונית שפיעמה באסיה אנטוב-וובנובוי, הביאה אותה ואת בעלה ויטלי, יחד עם שלושת ילדיהם, לקרני שומרון, מיד עם עלייתם לארץ בשנת תשנ"א. הם היו ציונים בכל ליבם, וחיפשו מקום יישוב שצריך חיזוק.


"אני לא אשכח את השוטרים על הסוסים ששעטו אלינו. הרגשתי כמו היהודי המסכן, פשוט פחדתי פחד גלותי. הרגשתי כמו יהודי בגלות שבאים קוזאקים ועושים לו פוגרום", אומרת אנטוב, ומוסיפה: "עד אז חשבתי שהמדינה היא מדינה דמוקרטית, ולכל אחד יש זכות להביע את דעתו בצורה לא אלימה. והנה, כדי להשתיק אותנו הפעילו נגדנו אלימות. הבנתי שזו לא מדינה דמוקרטית. באקדמיה קוראים לזה 'דמוקרטיה מוגבלת'
נהנים מתחושת החופש והדמוקרטיה בארץ החדשה, הצטרפו בני הזוג למפלגת הליכוד, לא מתוך רצון להיות פוליטיקאים, אלא כדי שיוכלו להשפיע על המתרחש במידה זו או אחרת. תנועת הליכוד חרתה על דגלה לאומיות-יהודית וליברליות, ואלה בדיוק היו הדברים שחסרו לבני הזוג בברית המועצות.

מאז חלפו אי אלו שנים, וכיום מתמודדת אנטוב על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, במשבצת המיועדת לעולים. כיצד הפכה העולה החדשה, מהנדסת תוכנה בתעשייה הצבאית, לפעילת ליכוד נמרצת וחברה ב'מנהיגות יהודית'?

"אני לא יכולה לשבת בשקט. כשאני רואה משהו שהוא לא בסדר, אני חייבת לפעול ולשנות", אומרת אנטוב. את פעילותה הציבורית החלה בתקופת הסכמי אוסלו. "לא הבנתי", משחזרת אנטוב "איך זה שקיבלנו כזה מטמון ענק, מדינה משלנו, ופתאום מישהו אמר: 'טעיתם, זו לא מדינה ששייכת ליהודים, אפשר לתת אותה לערפאת'". אנטוב ובעלה החלו לחפש דרכים להגן על הארץ, כלשונה. משה פייגלין, שהיה שכן שלהם, הציע להם להצטרף להפגנות של 'זו ארצנו'. 

אנטוב נדהמה מהאלימות בה דוכאו ההפגנות של 'זו ארצנו'. "אני לא אשכח את השוטרים על הסוסים ששעטו אלינו. הרגשתי כמו היהודי המסכן, פשוט פחדתי פחד גלותי. הרגשתי כמו יהודי בגלות שבאים קוזאקים ועושים לו פוגרום", אומרת אנטוב, ומוסיפה: "עד אז חשבתי שהמדינה היא מדינה דמוקרטית, ולכל אחד יש זכות להביע את דעתו בצורה לא אלימה. והנה, כדי להשתיק אותנו הפעילו נגדנו אלימות. הבנתי שזו לא מדינה דמוקרטית. באקדמיה קוראים לזה 'דמוקרטיה מוגבלת'. זו היתה אכזבה גדולה, האכזבה השנייה. הראשונה היתה מכך שיש יהודים שמוכנים לתת את הארץ שלנו לערבים".

ז'בוטינסקי ברוסית

אסיה הבינה שלהיות חברה בליכוד ולהשתתף בהפגנות זה לא מספיק, וצריך להיות גם פעילים בתנועה כדי לחולל שינוי. היא החלה לפרסם מאמרים ולפעול ברחוב דובר הרוסית כדי להביא מנדטים לליכוד, במקביל לעבודתה כמהנדסת תוכנה בתע"ש. "שמחתי שהפעילות שלנו בליכוד וההפגנות של 'זו ארצנו' עזרו לביבי לעלות לשלטון בשנת 1996". 

ואולם, עלייתו של נתניהו לשלטון לא הביאה את השינוי הלאומי המיוחל, למענו פעלה אנטוב נמרצות ולמענו נעצר בעלה שבע פעמים. הסכם חברון והסכמי וואי שנחתמו על ידי נתניהו, הותירו אותה אובדת עצות. "לא הבנתי מה קורה. איך זה שהליכוד בשלטון וקורים כאלה דברים? זה כאילו שאחד ועוד אחד לא שווה שניים", היא משחזרת את התחושה שלה מאז, שהביאה אותה לחפש דרך קצת אחרת. את התשובה היא מצאה אצל משה פייגלין, שבדיוק אז החל בהקמת חטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד.

"הבנתי שזה בדיוק מה שחסר כאן", אומרת אנטוב "אין לנו הנהגה שמבינה את הייחודיות של עם ישראל. כל עם רוצה שתהיה לו מדינה וחופש, אבל עם ישראל רוצה יותר מזה". אסיה הצטרפה כחברת מזכירות לתנועת 'מנהיגות יהודית' ומאז היא פעילה בה, אך הפעילות הנמרצת שלה לא מתבצעת רק במסגרת זו. היא חשה שליחות לפעול בקרב הרחוב דובר הרוסית ("לא הרחוב הרוסי!"), ולקרב אותו לרעיון הלאומי.

אחד הדברים שעשתה לשם כך הוא סדרת מפגשים לדוברי רוסית במכון ז'בוטינסקי. המרצים הם בעלי תודעה לאומית, כמובן ("החברים שלי הם רק כאלה").

למה דווקא מכון ז'בוטינסקי?

"ז'בוטינסקי הוא דמות שהעולים מרוסיה מתחברים אליה. הכתבים שלו לא היו אסורים ברוסיה, כי נכתבו ברוסית לפני המהפכה, כך שהוא למעשה היה זה שחיבר בין היהודים לזהות הלאומית שלהם. הוא דמות מאוד מוכרת ומייצגת לאומיות". אנטוב מקימה בימים אלה אתר על ז'בוטינסקי ברוסית, ומקווה שבאמצעותו העולים יחדדו את תחושת הלאומיות שלהם, ויתקרבו, אגב כך, ליהדות. "העולים ברובם לא מתחברים ליהדות דרך רבנים", היא מסבירה "אבל אם מדברים איתם על לאומיות ועל מסורת, ומי שעושה את זה הם לא ה'דוסים', אז הם מתקרבים כך גם לתורה".

במסגרת פעילות ההסברה בליכוד מארגנת אנטוב מזה כמה שנים טקס לזכר חללי אלטלנה, ביום השנה להטבעת האוניה. "העם מתחבר ללאום שלו דרך סמלים וטקסים", היא מסבירה "ואלטלנה זה סמל. היא ממחישה את אהבת ישראל שפיעמה אצל הרוויזיוניסטים, ואת הדורסנות של האנשים שכנגד. הרי אלמלא אלטלנה ומשפט ארלוזורוב, הרוויזיוניסטים היו מקבלים את השלטון בהקמת המדינה, והכל היה נראה אחרת". בשנים הראשונות נערך הטקס ברוסית, אך בעקבות העלייה במספר המשתתפים והתרחבות הקהל מתקיים הטקס כיום בעברית.

בשנת תש"ס יצאה אנטוב לשליחות מטעם הסוכנות לרוסיה, וגילתה לתדהמתה כי הסוכנות מביאה לארץ עשרות אלפי גויים, "שאיזה סבא במשפחה שלהם היה יהודי. והם בכלל אנטישמים", כדבריה. היא החלה לפעול נגד התופעה, פרסמה מאמרים ופנתה לחברי כנסת כמו יורי שטרן ז"ל ויולי אדלשטיין. הפעילות הצליחה להפחית את ממדי התופעה, אך לא למגר אותה. "אבל היום אפילו מרינה סולודקין מבינה שזו בעיה", מסכמת אנטוב.