גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שר החיוך - בגליון השבוע

בתהליך החזרה בתשובה שעבר, הרב שלום ארוש גילה את הדיבור אל ה' הרבה לפני שנפגש עם ר' נחמן מברסלב ותורתו. הוא למד בתיכון חילוני, שירת ב-669 ולמד ראיית חשבון באוניברסיטת תל-אביב.
07/05/09, 08:40
יואל יעקובי

במרחק לא רב מ'בית מחניים', מקום לשכתו של שר החינוך, יושב לו שר אחר. על לוח מוזהב בחדרו של ראש מוסדות 'חוט של חסד' נכתב "לשכת שר החיוך והשמחה הרב שלום ארוש שליט"א". פסיפס מגוון של אנשים נמנה על שומעי לקחו של 'כבוד השר'. סוף סוף, בעידן שבו צריכת תרופות נגד דיכאון מקיפה אחוזים גדלים והולכים של האוכלוסייה, החיוך והשמחה, שאת הדרך אליהם משווק הרב ארוש, הם מוצרים מבוקשים מאוד, בפרט בימים של משבר כלכלי.

החיוכים ניתנים במנות גדושות כשהרב מספר כמנהגו בדיחות בתחילת שיעוריו, או כאשר הוא עושה 'מלתא דשטותא' במהלך השיעור כדי לוודא שהשומעים לא הפכו להיות כבדים מדי. גם שירים קליטים כמו 'ושמחת בחלקך' (במנגינת 'ושמחת בחגך') מושרים על ידי הרב בשיעור. אבל כל זה הוא רק על תקן מתאבן בדרך למנות העיקריות, שהם התכנים הרעיוניים והמעשיים שאותם הוא מנסה להנחיל לשומעי שיעוריו ולקוראי ספריו.

 

תיכון חילוני, צבא ואקדמיה

הרב שלום ארוש נולד במרוקו בשנת תשי"ב (1952). כשהיה בן 12 עלתה משפחתו ממרוקו והתיישבה בפתח תקווה. במרוקו לא היו חילוניים וכל היהודים שמרו שבת, אולם בארץ נפגשה המשפחה החדשה בפתאומיות במצב הדתי הרעוע. "בשבת הראשונה שלנו בארץ" נזכר הרב ארוש "אבא שלי חשב שמכיוון שבארץ יש רק יהודים, שבוודאי אינם נוסעים בשבת, אפשר ללכת באמצע הכביש. כשראה מכוניות נוסעות ומסעדה פתוחה בשבת, הוא שאל: 'הביאו אותנו למקום של גויים?'". כשמישהו הסביר לעולה החדש שמדובר ביהודים מחללי שבת הוא כל כך כעס עד שעמד לזרוק עליהם אבנים.

תחילה למד הילד שלום ארוש בבית הספר הממלכתי דתי בעמישב. עד מהרה כל האחים עזבו את הדת, למעט האח הגדול שהגיע כבר כנשוי עם ילדים, ואת שנות נעוריו כבר עבר שלום ארוש בבית ספר תיכון חילוני. אחרי התיכון התגייס לצה"ל ושירת כחובש מוטס ביחידת החילוץ המובחרת 669 (שאז עוד נקראה 386).

אחרי הצבא עבר הרב ארוש ללימודי ראיית חשבון באוניברסיטת תל אביב. באותה שנה "עשו לי קיצור דרך בלימודים", כהגדרתו, והוא חזר בתשובה. זה החל בתאונת מסוק בחרמון ("אני חושב שזה היה בשנת 73', כמו כל הגברים אני לא זוכר תאריכים") בה נהרגו כמה מחבריו. הוא הגיע להלוויות, שם נהג כלפי חוץ בדרך ארץ, אולם בלבו היה מרוכז בעצמו, חשב את מי ממכריו יפגוש והתגאה בכך שכולם יראו היכן הוא עכשיו, "וכך התנהגו גם כל שאר החברים". בין הלוויות הוא נסע עם חבריו ליפו, לאכול ולראות ציורים. "זה היה כמו מפגש מחזור, כשהלוויות הן רק דרך אגב".

בלילה, כשהיה לבדו במעונות הסטודנטים, החל פתאום לחשוב ברצינות על חוויות היום: "חברים שלי נפטרו. מה זה מוות? זהו זה, נגמר? אם חיים עד שמתים ואז נגמר הכול - אז למה להתאמץ? תהיה פרופסור, תקבל את התעודה ותמות. תהיה מיליונר, תשאיר הכול פה ותמות. אז אין טעם לחיים האלה. המחשבה הזאת החזירה אותי בתשובה. פתאום היתה לי מחשבה, שהיום אני מתבייש לומר אותה בלשון כזו: 'אולי יש בורא לעולם?'".

הרב ארוש מתפלא היום מדוע דווקא אז נפלו לו המחשבות הללו, שהרי זו לא הפעם הראשונה שהוא נתקל במוות. בזמן שירותו הצבאי הוא עבר השתלמויות במכון לרפואה משפטית באבו כביר, ובמלחמת יום הכיפורים הרים פצועים קשה, ופעם גם סחב מת. "אולי בגלל שכאן מדובר על חברים ששירתו איתי בצבא," הוא מנסה לשער. "כנראה ה' חשב שדווקא באותו זמן אני צריך לחזור בתשובה ולא לפני כן. כנראה גם מישהו התפלל עלי. היום אני יודע שבאמת התפללו עלי".

מי התפלל?

"כשבאתי לקחת את התפילין מאבא שלי אחרי שחזרתי בתשובה, הוא סיפר לי שהוא בכה כל יום בדמעות שיהיה לו בן תלמיד חכם. אבי היה כל כך תמים, והבכיות שלו היו כל כך תמימות, עד שלא רק תלמיד חכם אחד יצא מהן, אלא מאות ואלפים - כל תלמידי החכמים שמתקרבים דרכי".

 

תוכיח לי שאתה קיים

הרב ארוש הבין שאם אכן יש בורא לעולם הוא אמור לשמוע אותו, ולכן הוא יכול לבקש ממנו בקשות. אם הבקשות יתמלאו - סימן שיש בורא לעולם. "התחלתי לבקש בקשות מוזרות. כשהתכוננתי למבחן באוניברסיטה ביקשתי שאלמד בדיוק את השאלות שיהיו במבחן. לפני המבחן ביקשתי שיהיה לי יישוב הדעת ואבין את השאלות היטב". בסופו של דבר הוא קיבל במבחן 97. היה זה מבחן בקורס מבוא לכלכלה, שרבים כלל לא עוברים אותו. "ביקשתי, לדוגמא, כשנסעתי לבקר את אמא שלי שגם אחי שאינו גר בבית, יגיע. והוא הגיע". כך הוא המשיך לבקש עוד ועוד בקשות, שכולן נענו. היום הוא אומר, שמי שמבקש מה' בקשות כדי שכאשר הן תתמלאנה הוא יאמין בבורא עולם - "מאה אחוז שהבקשות תתמלאנה. רציתי להאמין בבורא עולם. אפשר להגיד על דבר אחד שהוא מקרה, אבל לא על הכול. אתה רואה עין בעין שיש מנהיג לבירה".

הסטודנט שלום ארוש החל לחיות בצורה כזו בה הוא כל הזמן מבקש מה' ומודה לו: "לפני האוכל ביקשתי:'תן לי לאכול', ואחריו אמרתי: 'תודה'. כל הזמן דיברתי עם הבורא. מישהו סיפר לי שכואב לו הראש מאוד וששלחו אותו לבדיקות. אמרתי לו: מה הבעיה? אתפלל עליך!'. התפללתי עליו והכאבים פסקו. ואז עוד הייתי חילוני עם שערות ארוכות שלא שומר שבת ותפילין! דיברתי עם הבנות של אחי, שהיו חרדיות, על כך שיש לדבר עם ה'. הן התפלאו, כי לא למדו את זה אף פעם".

בשלב הבא הרב ארוש החל לבקש מה' שיאמר לו לשם מה ברא את העולם ושיפגיש אותו עם ספרים ואנשים שמסבירים זאת. כך הוא החל להכיר את רבותיו. רבו הראשון היה הרב שלמה מן. מישהו סיפר לו שהרב הזה יקבל אותו באהבה אפילו בלי כיפה. דרך הרב מן התוודע הרב ארוש לרב יצחק גינזבורג, ונהיה מקורב אליו במשך זמן קצר. דרך הרב גינזבורג הכיר הרב ארוש את הרב אליעזר ברלנד, היום ראש ישיבת 'שובו בנים' בירושלים ומחשובי הרבנים של ברסלב, שהתגורר אז בבני ברק ועדיין לא היה מפורסם.

מיד כשהגיע הרב ארוש לראשונה לרב ברלנד הוא אמר לו: "ניסע לשדה?". כשהגיעו לשדה אמר הרב ברלנד לאורחו-נהגו: "ניפגש בעוד שעה וחמש דקות". כך התוודע הרב ארוש לראשונה להתבודדות הברסלבית הידועה. "קודם לכן לא שמעתי אף פעם על התבודדות. גם בילדותי, כשהייתי דתי. והנה, עכשיו הוא ישר דיבר איתי על התבודדות. שמחתי שזה רב כלבבי. הרי זה בדיוק מה שאני עושה!".

התקרבותו של הרב ארוש לברסלב היא מעניינת. עבורו ברסלב היתה השער ליהדות לא רק במה שהיא חידשה לו, אלא דוקא בגלל שהיא הראתה לו שדברים טובים שהוא גילה בעצמו נמצאים כבר ביהדות. "לפני כן" מסביר הרב ארוש "לא הבנתי איך יש אדם מאמין שמדבר עם הבורא רק באמצעות ספר תפילות. אתה צריך לקחת ספר בשביל לדבר עם בורא עולם?!".

יש כאלה שמפריעה להם העובדה שב'התבודדות' מדברים אל הקב"ה כמו עם חבר. הרי בהלכה יש גדרים מאוד ברורים כיצד לעמוד מול ה', באימה וביראה.

"הרמב"ם בהלכות תפילה פרק א' מדבר על התבודדות. הוא מספר את ההיסטוריה של התפילה וכיצד היא נכתבה. הקב"ה לא נתן לנו ספר תפילות בהר סיני. התפילה מדאורייתא היא התבודדות. כל הטענות שיש לאנשים - שיטענו אותם נגד הרמב"ם, שקרא להלכות שלו 'הלכות תפילה' ולא 'הלכות התבודדות', כי התפילה המקורית היא ההתבודדות. זו עם-ארצוּת לומר אחרת".

 

התלמידים ביקשו לפתוח ישיבה

תוך כדי התקדמות תהליך התשובה החל הרב ארוש לשמור את השבת ואת יתר המצוות. "בהתחלה חשבתי שאני לא אקיים מצווה עד שאבין אותה. אחר כך חשבתי לעצמי: 'מה? אני יותר חכם ממשה רבנו, משלמה המלך ומכל הצדיקים האחרים שקיימו מצוות גם כשלא הבינו אותן?". הרב ארוש הבין שעליו ללמוד הלכה בצורה רצינית, ופנה לישיבת 'דבר ירושלים', שם למד בין השאר אצל הרב יואל שוורץ. בהמשך הוצע לו שידוך והוא התחתן עם אשתו מרים, להם 11 ילדים - בלי עין הרע.

ב'דבר ירושלים' הרב ארוש גם החל ללמד ליקוטי מוהר"ן. גם שם וגם בכל מקום אחר הוא היה מדבר עם אנשים: "דיברתי על מה שחזרתי בתשובה ממנו, על האמונה. זה מה שקיבלתי מתנה מה'. דיברתי עם כל אחד. גם עם דתיים וגם עם חילונים".

שיעוריו של הרב ארוש, החיים והמוקלטים, כמו גם הספרים שלו, נפוצים בקהל רחב ומגוון של חילונים ודתיים כאחד. תלמידיו יודעים לספר על 'זברות' (חסידי 'תולדות אהרון' ממאה שערים) שהגיעו לקנות חומר בחדר ה'הפצות', כשאחד מסביר לחברו כבקי ורגיל מה לקחת ומה לא. לא בכדי מתורגמים ספרי הרב ארוש למספר שפות, ובכלל זה אף ליידיש. "כבר בתחילת התשובה אמרתי שכשאחזיר בתשובה את החרדים אדע שהמשיח קרוב", הוא מספר.

בינתיים הרב ברלנד פתח ישיבה בבני ברק והחל בפעולות של 'הפצה'. לפעמים הרב ברלנד שלח את תלמידו הרב ארוש להעביר במקומו שיעורים. למרות שהיתה זו ישיבה של ברסלב, הוקדשו סדרי הישיבה ללימודי גמרא, ואת תורת ר' נחמן למדו מחוץ לסדרים.

לאחר שהרב ברלנד העלה את כל הקהילה שלו לירושלים, עבר איתו גם הרב ארוש. בעלי תשובה רבים שחזרו דרך הרב ארוש פנו אליו וביקשו ממנו שיפתח ישיבה, כי הם רוצים ללמוד אצלו. "לא רציתי", הוא אומר "זה היה בשנת תשמ"ה, והייתי עוד אברך צעיר". הרב ארוש נאלץ לשנות את דעתו כאשר הרב ברלנד עצמו אמר לו כי עליו לפתוח ישיבה. יחד עם הרב ארוש היה באותו מעמד תלמיד מהקבוצה שלחצה עליו לפתוח ישיבה. הרב ארוש אמר לאותו תלמיד: "אני לא שומע לרב בזה". התלמיד נזף ברב ארוש: "איך אתה יכול לא לשמוע בקול הרב שלך?". הרב ארוש נכנע ופתח ישיבה.

במקור נועדה הישיבה לתלמידים שקמים בחצות הלילה ללמוד תורה. מכאן מקור שמה של הישיבה 'חוט של חסד', על פי דברי חז"ל: "כל הלומד תורה בלילה - חוט של חסד משוך עליו ביום". גם כיום יש בישיבה 'כולל חצות', מלבד מסלולי לימוד אחרים במשך היום. בתחילה הוקמה הישיבה במבנה נטוש בשכונת קטמון הישנה. כיום היא שוכנת במבנה ישן ומרשים ברחוב שמואל הנביא 13, באזור בו שכן מעבר מנדלבאום המפורסם עד מלחמת ששת הימים. באזור נמצאים מוסדות נוספים הקשורים לישיבה, ובהם תלמוד תורה לילדים ומוסדות מקבילים לבנות.

היתה תקופה שהרב ארוש פתח ישיבות במקומות רבים ברחבי הארץ, ביניהם: אשדוד, ראש העין, יבנה, נהריה והוד השרון. "מיניתי אחראי שינהל את הישיבה במשך כל השבוע, ויום אחד בשבוע הייתי מגיע בעצמי לכל היום ומנהל את הישיבה. עד שהתעייפתי, וגם ראיתי שהישיבה בירושלים נחלשת". הישיבות הללו פועלות גם היום, אולם הרב ארוש מגיע לשם לעיתים רחוקות יותר, וגם אז לזמן קצר ולא לכל היום.

 

עצות מניסיון אישי

השלב הבא היה הפצת המעיינות מחוץ לכותלי הישיבה. מלבד שיעורים רבים שהרב ארוש מעביר באופן חד פעמי במקומות רבים אליהם הוא מוזמן, מקומות שאינם נחשבים כלל מעוזים של ברסלב, מופצים גם שיעורים מוקלטים שלו בקלטות ובדיסקים. לישיבה יש גם אתר אינטרנט מפותח. בהמשך הרב כתב חוברת בשם 'להצליח במבחני החיים'. בעקבות הצלחת החוברת הוא המשיך בכתיבת ספרים. הכתיבה, נעשית על ידי אחד התלמידים, שהרב מסביר לו את העניין והוא מנסח זאת. הניסוח, יש לציין, הוא אמנם פשוט מאוד וקל להבנה גם למי שלא בקי בניסוח הברסלבי הייחודי, אך יחד עם זאת אינו בשפת הרחוב המדוברת.

העצות של הרב ארוש, וזאת יכול כותב השורות להעיד מהיכרות אישית, מדברות מאוד אל רבים מבני דורנו, עד שנשאלת השאלה: היכן הרב מצא אותן?

"העצות הן מהלב שלי," אומר הרב "מהניסיון האישי שלי. הייתי בעל חוב וכתבתי על חובות. מה שכתבתי על שלום בית, זה ממה שאני עבדתי. זה גם אולי סוד ההצלחה, כי אלו דברים היוצאים מן הלב, לא רק ליקוט של דברי אחרים, שגם בו ישנה חשיבות גדולה. אלו דברים שנכתבו מתוך עבודה אישית וניסיון אישי".

ספריו העיקריים של הרב ארוש הם: בגן האמונה ("מחיה מתים", אומר הרב על הספר הזה) - ספר המדבר על האמונה בה' ועד כמה היא עושה את החיים שמחים הרבה יותר. 'בגן החכמה' - ספר המיוסד על סיפורו של ר' נחמן 'חכם ותם', ותכליתו ללמד כיצד להיות בשמחה תמיד, מבלי להשוות את עצמו לאחרים. הספר 'בגן השלום' עוסק בשלום בית. 'בגן האושר' עוסק בפרנסה ומדריך כיצד לצאת מחובות ולעשות עסקים. 'בשדי יער' עוסק בהתבודדות ובקשר עם הקב"ה.

על מגוון ערוצי ההפצה השונים שמפעיל הרב ארוש אפשר ללמוד משהו מהסיפור הבא. כשאני ממתין כדי להיכנס אל הרב, ממתין לפני יהודי חילוני, ששאל כיפה מאחד התלמידים. היהודי זוכר את הרב עוד מלפני 13 שנים, ובינתיים נסע למיאמי לעשות עסקים. אחרי מספר דקות אצל הרב, הם יורדים לחדר ההפצות תוך כדי חיבוקים, נשיקות וטפיחות הדדיות על השכם. בחדר ההפצות אותו יהודי מקבל עוד ועוד חומר לקחת איתו לחו"ל ולהפיץ. לא עוזרים תחנוניו שאין לו קשר עם הקהילה היהודית. ירצה או לא, הוא הופך למפיץ של הרב ארוש, תוך קבלת הבטחה שהשנה הוא מתחתן.

 

גם הירידה היא מה'

אחד היסודות שעליהם מרבה הרב ארוש לדבר הוא האיסור להיכנס לעצבות מירידות שאדם עובר, גם אם מדובר בירידות בתחום הרוחני. אחת העבודות החשובות, לדעתו של הרב ארוש, היא לצלוח ירידות ולא להיכנס בגללן לעצבות.

לפעמים נדמה שמי שעובד בשיטת ברסלב עובר הרבה עליות וירידות. והרי אנו רוצים להגיע למדרגות גבוהות, כמו שמראה לנו הרמח"ל במסילת ישרים, ולא 'להיתקע' באותה דרגה כל הזמן.

"גם מסילת ישרים ושאר ספרי המוסר מודים שהעולם הזה עשוי עליות וירידות. אם אדם עובד יש לו עליות וירידות, ואם אין לו אותן - סימן שהוא לא עובד. אלא מה? אתה יכול להגיד שמבחינתם הירידה היא חלק מהדרך, והם יודעים לשמוח בה. הטעות היא שאנשים שנמצאים בירידה בעבודת ה' חושבים ש'מה שמתאים לי זה להיות באורות, ב'האיי'. זה לא נכון! לעבוד את ה' פירושו גם להבין שעכשיו רצונו הוא שתעבוד אותו בירידה. כשאדם נמצא בעצבות כשהוא בירידה - זו גאווה, כי האדם עובד את עצמו, את האני שלו, ולא את ה'. האדם צריך לשמוח שהוא עובד את ה', ואם ה' רוצה שהאדם יעבוד אותו כשהוא במצב של ירידה - עליו לשמוח גם בכך. השאלה היא האם האדם עובד את ה' או את עצמו. מה אכפת לך איפה שמו אותך? מי אמר לך שזה לא טוב? אדרבה, הקב"ה רוצה לראות שאתה עובד אותו בכל מצב. צריך לעבוד את ה' 'בכל לבבך', כמו שאומרים חז"ל: 'בשני יצריך'. צריך לעבוד את ה' גם ביצר הרע".

אבל האדם נפל בגלל הבחירה שלו, שהרי 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'.

"יש כאן טעות, כי אנשים מערבבים שני שכלים: ידיעה ובחירה. היום פגש אותי דיין ותיק וסיפר לי שהוא שמע את הדיסק שלי על ידיעה ובחירה וזה עזר לו מאוד. ה' יודע על כל מה שיקרה לאדם - זו ידיעה. לעומת זאת, יש שכל אחר שקוראים לו בחירה, שם הכול בידיים של הבן-אדם. למה האדם לא יודע לעבוד את ה'? כי הוא לא יודע להשתמש בכל אחד מן השכלים בזמן הנכון. זה איסור בשר וחלב. בשר כשר אפשר לאכול כמה שרוצים, וכך גם חלב כשר. אולם יש כאן איסור מוזר, שביחד הם אסורים. זהו גם העניין של ידיעה ובחירה. לעבוד עם כל אחד מן השכלים מותר, אבל צריך לדעת מתי להשתמש בכל אחד מהם. כשיודעים את זה, גם הירידות כבר אינן ירידות".

"לפני שנכשלת, לפני שירדת ונפלת - הכול תלוי בך, ואתה צריך לעשות הכול כדי שלא להיכשל, כולל להתפלל, כמו כלב בן יפונה שהתפלל על קברי האבות שלא ייכשל בעצת המרגלים. בשלב הזה אתה יכול גם לבקש מרבנים שיתפללו עליך. אבל כל אחד יודע טוב מאוד שכמה שהוא עושה, הרבה פעמים קורה שהוא מוצא את עצמו פתאום כבר אחרי הכישלון. בשלב הזה אסור להשתמש בשכל של הבחירה, כי אז האדם ייפול לעצבות, רדיפה עצמית ודיכאון עד כדי לקיחת כדורים חס ושלום. עכשיו הוא צריך להשתמש בשכל של הידיעה. זה כתוב בגמרא: לולי ה' עוזר לאדם הוא אינו יכול להתמודד עם יצר הרע, וכאן ה' לא עזר לו. כעת לאדם יש בחירה חדשה. מהי? או לשבור את עצמו ולומר: 'אני לא שווה כלום, לא מוצלח', או יאשים אחרים בכישלונותיו, או שיאמר: 'ה' רצה שאכשל'. אנשים באים אלי ואומרים: 'קמתי מאוחר ואני שבור בגלל זה'. אדם כזה צריך לדעת שה' רוצה שיתעורר להבין את העניין של השינה והקימה, ואת העניין של קריאת שמע, שכנראה עד עתה לא היה מספיק חזק אצלו, וכדי לעורר אותו ה' רצה שייפול בנקודה הזו כדי לרמוז לו שעליו לתקן בעצמו את הנקודה הזו".

"בחור שאל אותי לאחרונה: 'אין לי רצון ללמוד תורה - גם על זה להגיד תודה לה'?' אמרתי לו : 'כן, כי כשתגיד תודה תתעורר להבין את מטרת התורה, וכך תתעורר בך אהבת תורה וממילא תעלה'. על כל דבר צריך להגיד תודה. ה' רצה שאני אהיה במצב הזה, ועלי לשאול את עצמי מה המסר של ה' יתברך. 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם'. אם נכשלת, סימן שלא יכולת שלא להיכשל".

לפי זה, מה עניינה של התשובה? הרי ה' הוא שהכשיל אותי.

"עניין התשובה הוא להבין למה ה' רצה שאכשל. אחרי שנכשלת, יש לך בחירה אחרת: האם לשבור את עצמך על הכישלון, או להסתכל על הכול באמונה, ולנצל את הירידות כדי להתקרב לה' ולראות על מה פחות שמת דגש.

"זה כמו ניווט במפה. אדם צריך להגיע מנקודה אחת לנקודה שנייה. אם הוא טעה והגיע לנקודה שלישית, הוא צריך להגיע ליעד מהנקודה הזאת ולא לוותר על הכול. מה שהיה זה היסטוריה, גמרנו. עכשיו הוא עושה תשובה, מתחרט על העוון, ובודק למה ה' עזב אותו וגרם לו להיכשל. כנראה שהוא לא היה איתך כי אתה לא היית איתו. עניין התשובה הוא לא להאשים את עצמו, אלא לברר מה המסר שה' רומז לו בכך שהגיע לחטא הזה. כך האדם מבין שגם הכישלון הוא לטובה, כי ה' נתן לו אותו כדי לקרב אותו עוד יותר".

 

עושים למען הכלל

רבים מספרי ההדרכה בעבודת ה', ובראשם הרמח"ל במסילת ישרים, עומדים על כך שבלי חשבון נפש קבוע שהאדם עורך עם נפשו אין אפשרות להתקדם בעבודת ה'. גם הרב ארוש סבור כך, אלא שהוא טוען שאת חשבון הנפש הזה האדם אינו עורך בינו לבין עצמו, אלא במסגרת שיחה משותפת עם ה'. הרב ארוש טוען כי האדם צריך לספר את מה שעבר עליו לה': "קודם כל צריך להתוודות, עשיתי כך וכך נכשלתי בזה וזה. אז האדם צריך לבדוק מדוע לא היה לו כוח להתגבר - האם הוא זכר את ה' או לא. חשבון נפש צריך להיות מתוך אמונה. האדם צריך להתייעץ עם ה', ולא לחשוב שהוא מתקן את עצמו באמצעות 'כוחי ועוצם ידי'".

רבים מבקרים את אנשי ברסלב בטענה שהם דואגים לאדם הפרטי, אך לא לכלל ישראל. הרב ארוש מתקומם נגד האשמה זו: "אנחנו משתדלים שכל הישיבה תעשה שעה אחת של התבודדות בשבוע שתוקדש לכלל ישראל. במלחמה האחרונה עשינו שרשרת התבודדות רצופה, 24 שעות ביממה, ואוטובוסים יצאו לדרום להפיץ. הבן שלי הגיע לתוך עזה עם הכוחות, ממש בקו הראשון. החיילים לא רצו לשמוע מה יש לו לומר ופשוט חטפו ממנו כל מה שהיה לו. כשראו בשמים עד כמה עם ישראל רוצה לקבל, הכף נטתה לזכות. חילקנו סחורה בשווי מאות אלפי שקלים. אני לא יודע אם יש ישיבה שעושה כמונו למען הכלל. אנחנו כל הזמן עוסקים בהפצה".

בשאלה מה הפיתרון לבעיות של עם ישראל, יש לרב ארוש תשובה ברורה: "עם ישראל צריך לעשות תשובה. מה יש לנו לעשות היום? צריך שהכף תיטה לכיוון הזכות". ולמי שכבר הספיק לשכוח, חזרה בתשובה אצל הרב ארוש כוללת גם דתיים. "תפסיק להיות דתי, תחזור בתשובה", הוא אומר לי בחיוך.

 

הרב של משה בלנגה

רבים שמעו לראשונה על הרב שלום ארוש בזכות הוראתו לתלמידו המפורסם שולי רנד לחזור לבמה. מסתבר שגישה זו, שעד לא מכבר היתה חריגה למדי בנוף, לפיה חוזר בתשובה יכול ואף רצוי שיחזור לעיסוקו המקורי והפעם מתוך תורה, היא עקרונית אצל הרב ארוש. "אני אוחז שהכול שייך ליהדות, גם תיאטרון או קולנוע. גם לפסיכולוג אני אומר שלא יעזוב את המקצוע שלו, אלא יעבוד בו מתוך תורה. שולי רצה לעזוב ולשבת בישיבה. ואני אמרתי: למה שיעזוב? צריך להפיץ את הדעת והאמונה בכל הכלים. יש לנו גם אתר אינטרנט, וניתן לשמוע שיחות שלי בטלפון במחיר שיחה אחת. אני לא בוחל בשום דבר. לכן אני גם עושה איתך כתבה, כי צריך לדבר גם דרך העיתון. כולם ידברו ורק היהדות לא?".

בקשר לעובדה שמיכל רנד, אשתו של שולי, משחקת גם היא בסרט 'האושפיזין', הרב אינו נותן תשובה ברורה האם אין בכך בעיה של צניעות. לדעתו, יהודים שומרי מצוות לא אמורים לראות סרט שאישה משחקת בו: "אני הגהתי את התסריט ופיקחתי על הבימוי, אבל הוא לא מיועד לחרדים. גם בקשר לאתר שלנו, אני לא יודע בכלל איך נכנסים לאינטרנט, אבל מי שנכנס צריך שתהיה לו לפחות בחירה לאן להיכנס. גם בקולנוע, מי שכבר הולך לשם שתהיה לו לפחות בחירה מה לראות".

הרב טוען שאי אפשר היה לעשות את הסרט בלי נשים "כי זה לא היה תופס", ובאותה נשימה הוא אומר שודאי שלא ראוי לראות סרט שיש בו נשים. 

אם אסור לאישה לשחק בסרט, כיצד הרב התיר למיכל לשחק?

"יש כאן הרבה צדדי היתר. הרי זו אשתו של שולי. האם אסור לראות איש ואישה נשואים? היא גם לבושה בצניעות. אם זו לא היתה אשתו, לא הייתי מסכים שתכנס לסרט. באמת אני חושב שגם לחרדים מותר בסופו של דבר לראות את הסרט, אלא שמלכתחילה מטרתו היא שלאלה שכן הולכים לקולנוע תהיה בחירה".

 

yoelyya@gmail.com