בימין מתחבטים בשאלה האם ניתן להשפיע על הליכוד מבפנים. תשובה תינתן בקרוב.
לזכותו של הליכוד ייאמר, שהוא עבר תהליך של סינון כתוצאה מפרישתם אל שורות 'קדימה' של כדאיניקים ושמאלנים. מה שאירע בליכוד היה בעצם פילוג על רקע אידיאולוגי, ומי שנשאר מותר לו להיות גאה על כך שנשאר נאמן לאמונתו ולא הלך אחר מנהיג כריזמטי שסרח. אין הרבה מפלגות שהיו עומדות במבחן טראומטי כזה. הליכוד אמנם ניזוק קשה אך שרד, הצטמק אך היטהר.
והנה, רק החל חוזר לאיתנו, וכבר הוא עומד לפני משבר קיומי חדש. המכה הונחתה שוב על ידי המנהיג: נתניהו מצדד במדינה פלשתינית, וגם טוען שכל הליכוד מאחוריו! לזכותה של ח"כ חוטובלי וכמחצית מחברי הסיעה בכנסת ייאמר, שאת הטענה הזאת הם הפריכו במסמך חתום. אך בזאת לא די. חברי הליכוד והנהגתו חייבים "לעשות חושבים" איך קרה ששתי מילים בתוך נאום הספיקו כדי להעביר את מפלגתם על "דתה". שהרי מה מבדיל בין הליכוד למרצ אם לא המדינה הפלשתינית ועתיד ההתנחלות?
בכלל, היכן הדמוקרטיה במפלגה שמנהיגה יכול להעבירה "שינוי מין" אידיאולוגי ללא כל הליך פנימי? אומרים, ש"וועדת שישה" אישרה את תוכן הנאום: נתניהו, יעלון, בגין, מרידור, ברק וליברמן. אבל זה פורום קואליציוני, עם נציגי שתי מפלגות נוספות. בתוך הליכוד פנימה שום מוסד לא החליט על המפנה הדרמטי הזה!
בוויכוח האם ניתן לפעול לטובת ארץ ישראל מבפנים, מתוך הליכוד, הצד המחייב קיבל מכה קשה.
ואשר לשישייה גופה – ברק, מרידור וליברמן מזוהים מראש כמחייבי המדינה הפלשתינית. ולכן, ברגע שנתניהו גמר בדעתו לעבור גם הוא אל הצד הזה, הוכרע העניין, ומעל לראשי חברי מפלגתו הוכרע.
נותרו השניים שנאמני א"י סמכו עליהם, בגין ויעלון , והם הכזיבו. בדיעבד הם אמנם התבטאו שהתנגדותם לנוסחת 'שתי מדינות' בעינה עומדת, אבל הם איחרו את הרכבת.
"מי יציל את הבית שלי?", שואל השיר, ומוסיף "אולי כל זה קורה לי בגללי?"
המבחן הבא
איך מונעים את הקטסטרופה הבאה?
על הפרק עומדת דרישה תקיפה להתחייבות ישראלית מוחלטת וברת-פיקוח להחניק לחלוטין את מפעל ההתנחלות. אולי יזרקו פירור של היתר לגמור בנייה שכבר התחילה ואולי תוסווה ההקפאה כזמנית. מכל מקום, נוכח כוונותיו המוצהרות של אובמה, המשמעות היא אחת: מפסיקים את הזרמת הדם אל האיבר שעומדים לקטוע, יקפיאו כל יישוב שמתכוונים לעקור ולהרוס. ההקפאה היא התחלת הסוף.
לפני הגירוש הודבקו מודעות ברחבי הדרום: "היכונו לביאת הקסאם!". היום יש להדביק על לוחות הליכוד: "היכונו לביאת ההקפאה של אובמה!", והעיקר - היכונו, שיום בהיר אחד יודיע נתניהו שהגיע להסכם עם מיצ'ל, וגם ההודעה הזאת תנחת בהפתעה, כמוה כמלים הגורליות "שתי מדינות". מה יעשו בליכוד, כאשר ייאמר שההתחייבות כלפי האמריקנים היא כבר עובדה מוגמרת ואין עוד מה לעשות?
מה צריך להיעשות בליכוד היום, כדי למנוע את האסון הזה מבעוד מועד?
מתבקש, שבכירי הליכוד ידרשו מנתניהו שלא "ועדת שישה", אלא גוף מפלגתי יציג הוא שיכריע - לפני שינותק הקשר המחבר עדיין את הליכוד אל המחנה הלאומי, הלא היא ההתיישבות. מאישים בעלי יושרה ואומץ לב מצפים היינו, שיודיעו לנתניהו חד-משמעית: כל גלישה נוספת במורד הפלשתיני החלקלק - לא איתנו!
"תג מחיר"? גול עצמי!
בתגובה על הריסת צריפים ופחונים בכמה מאחזים, דקירות-סיכה של ברק, חסרות פשר כפי שהן נבזיות ומרגיזות, הגיבו צעירים יהודים ביידוי אבנים ובשריפת שדות של ערבים, ולהתפרעות הזאת הם קוראים "תג מחיר".
במטותא מכם, חברים, ממי אתם גובים את המחיר הזה? האם לא רצוי לחשוב לפני שפועלים, לכוון היטב בטרם יורים?
אז הנה:
1. "תג מחיר" אמור להיות עונש. אבל את מי מענישים כשפוגעים בערבים בתגובה על רשעות שר הביטחון? האם גירוי הערבים להתקומם מרתיע את ברק? האם לא להיפך, דווקא נוח לו שהערבים ייראו כקורבן והמתנחלים כתוקפן?
הלא כללי המשחק השתנו. כיום, ברק ועימו הממסד השמאלני במשרד הביטחון ובמינהל האזרחי משתפים פעולה עם הרש"פ נגד המתנחלים, ושני הצדדים מעוניינים שמן הפגיעות הבלתי מוצדקות בערבים – הערבים יצאו טוב, והמתנחלים – רע!
2. זה כמה שנים שהשמאל סובל מ"בצורת" בהשחתת עצי זית של ערבים על ידי מתנחלים, שכל כך הצליחה להשחיר את פניהם ולרצוח את אופיים: פורעים, חוליגנים, פוגרומיסטים – כבר אמרנו? עד כדי כך, שהיה צורך להביא משור ולביים כריתות עצים. כעת באו פעילי "תג המחיר" ומספקים את הביקוש של אויביהם.
כי זאת לדעת: אפילו דיקטטורים, כשהם רוצים לפגוע במישהו, מפעילים נגדו תחילה מסע תעמולתי כדי להכשיר את הלבבות. ואיך עושים את זה? מייחסים לקורבן המיועד את הפשעים שזוממים לבצע נגדו. רוצים לגזול את רכושו? מציגים אותו כגנב וכרמאי. רוצים להרגו? מאשימים אותו ברציחת ילדים לאפיית מצות. כך עשו ליהודים, וכך עשה ויעשה למתנחלים שלטון שזומם להחריב את בתיהם, לשבור את עצמותיהם ולהפכם לפליטים. הצגת מתנחלים את עצמם כשורפי שדות וכתוקפי שכנים ערבים באבנים על לא עוול בכפם, מעשה שכל אדם הגון יתקומם נגדו, משרתת היטב את מתכנני קץ ההתנחלות. היכן כאן התבונה?
3. ויש גם הצד הערבי. הם אינם חובבי ציון, ונכון שהיו מעדיפים לראות אותנו מתאדים. אבל ראוי לזכור תמיד, שיכול היה להיות, חלילה, הרבה יותר גרוע. לשם כך לא צריך להפעיל את הדמיון, די בזיכרון. אנחנו נהנים עכשיו משקט יחסי, לאחר הדברת האינתיפאדה השנייה ולפני ש"תהליך השלום" המתחדש יביא עלינו חלילה את המלחמה הפלשתינית השלישית.
במקום לנצל את השקט הזה כדי להתחזק, להביא עוד מתנחלים ולבנות ולהתרחב על אף הגזירות – האם חסר לנו לפתוח לעצמנו עכשיו חזית שנייה עם הערבים?
4. ומי ייקח אחריות למותו, חלילה, או לפציעתו של אדם שייפגע ממעשי נקם של ערבים שיהודים פגעו בהם ללא כל פרובוקציה מצידם?
5. בוודאי שמתם לב שלשמאל מפריע השקט השורר בין מתנחלים לשכניהם הערבים, מפני שהוא סותר את משנתם, שיהודים וערבים אינם יכולים לחיות בשכנות, ולכן היהודים צריכים ללכת. ומה אתם עושים? מספקים להם ראיות, שאכן השכנות היהודית פוגענית ותוקפנית, ועל כן – ימיה ספורים!
6. אין ספק, שבקונסוליה האמריקנית אוספים בשקיקה את תצלומי שדות הערבים שהוצתו על ידי יהודים. לא מן הנמנע שגם מלשינים משלום עכשיו ממציאים להם את החומר. אך מי ייצר את "הראיות המרשיעות"? אנחנו בעצמנו!
אפשר לסכם: ההתנכלויות של ברק (באחריות ראש הממשלה) אכן ראויות לגביית מחיר, אך למען השם - לא המחיר הזה, ולא מן הערבים!