עסקה בתשלומים

 ד"ר בועז גנור: "חמאס וחיזבאללה שואפים תמיד לחטוף ישראלים. זה נובע מהתובנה שלהם שהם יכולים להשיג בשיטת פעולה זו דברים שלא היו משיגים בשיטות אחרות. אין ספק שהוויתורים מרחיקי הלכת של ישראל מעודדים חטיפות"

 יצחק אוביץ', איש מילואים מהפלוגה של שליט: "אני הולך לשרת ב-20 השנה הקרובות במילואים. אם חס וחלילה איחטף באיזה אופן, לא הייתי רוצה שכל ביטחון המדינה יתערער כדי לשחרר אותי. זה מה שכתבתי לשר הביטחון, שכשאהיה חטוף לא להקשיב לעמדת המשפחה"

 אסתר וקסמן: "כאזרחית טובה אני צריכה לומר שהעסקה הזו צריכה להיות אסורה בתכלית האיסור. כאמא אני לא יכולה לסבול שהוא יישאר שם דקה. האמא אצלי ניצחה"

רמי איגרא, בכיר המוסד לשעבר: "משפחת שליט יוצרת על בסיס אישי, ולא לאומי, תנועה עממית שיוצרת לחץ כבד על השלטון. התנועה הזו הפכה לכמעט תנועה פוליטית, עם מטרות פוליטיות שעניינן הוא כבר אחרי שחרורו של שליט

אסתר וקסמן יודעת היטב, יותר מרבים אחרים במדינת ישראל, כיצד חשה אם שבנה חטוף בידי מחבלים. אף על פי כן, לא מעט חיבוטי נפש קדמו להחלטתה לצאת בתמיכה פומבית בשחרורו של גלעד שליט בכל מחיר, כולל שחרור מחבלים, אפילו אם העסקה תכלול את רוצחי בנה. בשיחה השבוע עם 'בשבע', מסבירה וקסמן כי יחד עם תמיכתה בעסקה, צרובה בתודעתה היטב הידיעה של הסכנה הגדולה הטמונה בה לשאר אזרחי מדינת ישראל. "חשבתי רק על זה. ימים ולילות בלי סוף. הדילמה הזו העסיקה אותי בימים ובלילות לפני שהחלטתי לפתוח את הפה. לקחתי בחשבון שיש פה שני הורים, והילד שלהם למעלה מ-1,200 יום נרקב במקום שאני לא יודעת אם אני הייתי יכולה לסבול שבני יהיה שם דקה. הייתי במצב שלהם שבוע וחשבתי שלא אשרוד. אצלי זה כבר נגמר, ולחשוב מה עובר על הורים שהילד שלהם כל כך הרבה ימים חי ונושם ונמצא עם חיות אדם – זה הדיר שינה מעיניי, הוא הפך להיות בן שלי", היא מתארת את הזדהותה הנפשית העמוקה.

יחד עם זאת, היא מדגישה כי "הדילמה היתה אוטומטית בראש שלי. אני יודעת היטב מה כרוך במחיר שמבקשים כדי לקבלו חזרה. יחד עם הצורך לקבל אותו חזרה אני לא פחות מוטרדת, כמו כל מי שחושב ויודע זאת, מכך שאלו חיות טרף שיחזרו למעשיהם, ואני יודעת שמי יודע, ה' ישמור, מי יהיה הקורבן הבא. אני מודעת לזה כל כך היטב, לא צריך בכלל להעיר את תשומת לבי לזה. מצד שני, אני אמא שהיתה עושה הכל כדי לקבל את בני. הייתי הופכת את העולם כדי לקבל אותו ויהי מה, לא רציתי שבני ימות בידיהם ולא שיישאר שם עוד דקה. גם הילד הזה הוא בני, הבן של כולם, וזה יכול להיות בן או אח של כל אחד שנמק שם. אני לא יכולה לסבול את הרעיון".

בדילמה שסערה בתוכה בין ההיגיון לרחשי לבה של אם, הכריעה לבסוף האם, מספרת וקסמן. "כאזרחית טובה אני צריכה לומר שהעסקה הזו צריכה להיות אסורה בתכלית האיסור. כאמא אני לא יכולה לסבול שהוא יישאר שם דקה. האמא אצלי ניצחה".

בין קריאות הרגש האימהי לבין העובדות וההשלכות המסוכנות בשטח של עסקה כזו, על מה לדעתך צריכים מקבלי ההחלטות לשים את הדגש בבואם להכריע?

"זאת השאלה בה"א הידיעה. ב"ה שאני לא זו שצריכה לעשות את ההכרעה. המנהיג יש לו אחריות כפליים ויותר מכך. זה לא נכון שצריך להביט כך או כך, כי בתור מנהיג ההיבט שלו צריך להיות הרבה יותר רחב. אני לא מקנאה בו".

וקסמן מודה כי מקבלי ההחלטות לא אמורים לשים רק את זעקת האימהות מול עיניהם בבואם לקבל הכרעה, שבמקרה זה היא בעלת השלכות משמעותיות כלפי שאר אזרחי המדינה. "אני קראתי לרה"מ להביא את הילד הזה הביתה, וזה גם בגלל מורל החיילים האחרים. אני מודעת לכך שמבחינת המדינה יש אחריות מדינית כלפי כל האזרחים, לכן יש הסתכלות אחרת. אני לא אגיד שרק האימהות מול עיניו. אני מתפללת שייתנו לו מלמעלה שכל לעשות את הדבר הנכון. אני מצדי צריכה לעשות מה שאני צריכה".

האם אין לדעתך דרכים אחרות לפני שחרור מחבלים שכדאי למצות כדי לשחרר את החטוף?

וקסמן משיבה במהירות ובנחרצות כי מבחינתה אין בכלל ספק בעניין: "אני חושבת כך ועוד איך. אני תומכת במיליון אחוז בכך שאסור לתת לאסירי החמאס בישראל ביקורי משפחות ושום הטבות כשמתייחסים לשבוי שלנו בצורה כזאת. אני מאמינה בהחלט שיש עוד דרכים. אולי זה פחד מהגויים להרע את התנאים שלהם. הכל מקובל עליי ואף מעודד על ידי. אני לא חושבת ששחרור רוצחים צריך להיות הדבר הראשון. חס וחלילה", היא מדגישה, "אני לא 'מתה' שהם ייצאו. הייתי עושה הכל קודם".

לווקסמן יש אמנם רעיונות מעשיים כיצד להפעיל לחץ לשחרורו של החייל החטוף, אולם לדבריה מדובר ברעיונות שייתפשו כ'קיצוניים' מדי, ועל כן אין בכוונתה לשתף את הציבור ברעיונותיה אלו. "את מה שהייתי עושה אני לא אומרת לך, זה דבר מאוד קיצוני, ואני לא אומרת אותו כי אני רוצה לשמור על המעמד שיש לי בחברה. בכל זאת יש לי כוח מסוים, ואני לא הולכת להפוך לקיצונית. מבחינתי הלכתי הכי רחוק, שלא האמינו שאגיע לכך, בזה שתמכתי בעסקה ושאני מסכימה שזה יבוא במחיר כל כך קשה".

בסיכום דבריה היא חוזרת ומבהירה שוב את עמדתה לפיה "בהחלט יש דרכים אחרות, צריך להשתמש בכולן ולהפסיק להתיפייף כי אין לנו עסק עם מתיפייפים".