אני חושב שהמדיניות שהנהיג רבין היא הנכונה: האופציה הצבאית היא בעדיפות ראשונה, ואם אינה קיימת אז יש לנהל מו"מ, גם במחיר של שחרור טרוריסטים תמורת החטוף. השאלה היא כמה טרוריסטים ואלו טרוריסטים. כאן כל ממשלות ישראל כשלו, כי כולן ניסו לשים קווים אדומים, ובסופו של דבר הלבינו את הקווים האדומים. תחילה אמרו לא מחבלי חמאס, אחר כך לא כאלה עם דם על הידיים ולא עמדו בזה בסוף. כנראה שגם אי אפשר. לדעתי כן צריך לשים תג מחיר שלא עוברים אותו, אין דבר כזה 'בכל מחיר', הוא צריך להיות מוגבל במחיר מסוים, שמשתנה בהתאם לזווית הראייה של מקבלי ההחלטות".

גנור משרטט קו אדום משלו באשר לסוג המחבלים שראוי לשחרר בסיטואציות נדרשות: "המחירים לדעתי לא צריכים להיות 'דם על הידיים', אלא מאפיין של המעשה בו מעורב המחבל: גרילה – פגיעה בחיילים, או טרור – פגיעה באזרחים. מורשעי גרילה ראוי לשחרר בעסקה. לעומת זאת, כל מי שעוסק בטרור לא הייתי משחרר, גם אם מדובר בעבירה קלת ערך, כל עוד מדובר בפעילות נגד אזרחים. זה משאיר די מחבלים בידי הממשלה כדי לנהל מו"מ, כולל כאלה אטרקטיביים מבחינת הצד השני. יחד עם זה, יש בכך מסר מוסרי שלנו – אנחנו מוכנים לשלם מחיר גבוה, אבל לא מחיר של פגיעה באזרחים".

מול הסכנה בחזרתם של המחבלים המשוחררים למעגל הטרור, יש הטוענים כי גם בלעדיהם יש די כוח אדם בשטח שמוכן לבצע פעילות חבלנית.

"נכון, אין מחסור באנשים שמוכנים לבצע פעולת טרור. יחד עם זה, חלק מאלו שנדרשים בשחרור זה ונדרשו בעבר הם שמן למדורה בלי ספק. יש להם הרבה ידע וניסיון ויכולת ארגון. הם בעלי דם על הידיים, כלומר יכולת מוכחת. כשהם ישוחררו זה ייתן 'בוסט' לא רק מורלית, אלא גם ליכולות הפיזיות. אמנם רוב המשוחררים, מניסיון העבר, לא חוזרים לפעילות. רק מיעוט חוזר, אך זהו מיעוט מסוכן. המחיר בחיי אדם יהיה גבוה ע"י אלו שיחזרו לפעילות, מול הצלת חיי אדם אחד. אם כי לדעתי צריך להיות מוכנים לשלם איזשהו מחיר", הוא מדגיש.

האם עסקאות מסוג זה מעודדות חטיפות נוספות?

"חמאס וחיזבאללה שואפים תמיד לחטוף ישראלים. זה נובע מהתובנה שלהם שהם יכולים להשיג בשיטת פעולה זו דברים שלא היו משיגים בשיטות אחרות. הם הבינו זאת על פי ניסיון העבר, בעסקאות ג'יבריל, טננבאום וכו'. אין ספק שהוויתורים מרחיקי הלכת של ישראל מעודדים חטיפות ומעודדים את העלאת המחיר בתוך החטיפות עצמן. בשנות ה-70 רוב הפעילות היתה של פיגועי מיקוח – השתלטות על בניינים או כלי רכב בתוך שטח ישראל. ישראל העדיפה את האופציה הצבאית, ומפעולה לפעולה כמות הדרישות ירדה, במספר ואיכות הטרוריסטים. בסוף הם החליטו לחטוף לשטחים בהם אין לישראל שליטה, ובאין אופציה צבאית, ישראל נכנעה יותר ויותר ושילמה מחירים גבוהים".

האם שחרור המחבלים יגרום להתעצמותו של חמאס?

"אין ספק שהחמאס ייקח קרדיט גדול על שחרור כזה. זו גם תמיכה פוליטית בזירה הפלשתינית ברגע רגיש בעימות בין ממשלת אבו מאזן לבין חמאס. החמאס יגידו: אנחנו בדרכנו הצבאית הבאנו לשחרור אסירים, מה שאבו מאזן לא הצליח בדרכו הפוליטית. המסרים האלו עוברים היטב בזירה המזרח תיכונית, ויביאו לחיזוק החמאס".

 ללמוד מהאמריקנים

אם שואלים את רמי איגרא, לשעבר ראש חטיבת שבויים ונעדרים במוסד, שמתוקף תפקידו נחשב לסמכות בכירה בנושאים רגישים כגון אלו, הוא לא היה מנהל שום משא ומתן. בכלל לא. "אני חושב שצריך להחזיר את שליט הביתה, אבל המחיר שמדינת ישראל צריכה לשלם עבורו צריך להיות מינימלי, אם לא אפסי. זאת, כיוון שהמחיר שנדרש מישראל כרגע הוא לא רק בלתי נסבל, אלא שתוצאותיו האסטרטגיות פשוט הרסניות למדינת ישראל".

איגרא מסביר כי תוצאותיה של עסקה כזו כוללות גם חיזוק ל'רעים' בצד הפלשתיני, ומתן תמריץ מבחינתם להמשיך בדרך זו. "חאלד משעל בנאומו האחרון בדמשק אמר בפירוש: יש לנו גלעד שליט אחד. אחריו יהיה עוד גלעד שליט, ועוד גלעד שליט". תוצאה שלילית נוספת לדבריו היא הרחקת האפשרות של הסדר בין הישראלים לפלשתינים, "כיוון שלמעשה אנחנו מחזקים את הקיצונים ולא את המתונים שבהם, את חמאס ולא את אבו-מאזן".

איגרא סבור כי טוב היה לו ישראל היתה מאמצת את המדיניות האמריקנית, לפיה אין כלל משא ומתן על חטופים. "סיטואציות של חטיפה ניתן לפתור בשלוש דרכים: יצירת מנוף שיביא להפסקת החטיפה, כמו למשל חטיפה נגדית; אי קיום מו"מ, והאפשרות האחרונה – להיכנע. לצערנו, במקרה של מדינת ישראל כניעה פירושה התאבדות. לכן גם קשה מאוד לישראל להגיע להסכמות בעסקה".

איגרא גם מבקר בחריפות את 'צבא העם' לכאורה, שצמח במסגרת הפעילות המתוקשרת למען העסקה ושחרורו של שליט. "משפחת שליט יוצרת על בסיס אישי, ולא לאומי, תנועה עממית שיוצרת לחץ כבד על השלטון שיסכים לכל תנאי של הצד השני. זה לא שימוש לגיטימי ברגשות היהודיים. התנועה הזו הפכה לכמעט תנועה פוליטית, עם מטרות פוליטיות שעניינן הוא כבר אחרי שחרורו של שליט. זה מחנה שמאלני שרוכב על הרגשות היהודיים. כל הסלבריטאים שהצטרפו כדי למנף זאת, עושים זאת כדי למנף את המחנה הפוליטי".

לדעתך אין מקום לשחרר מחבלים בשום צורה?

"לא הייתי מנהל מו"מ בכלל. הייתי עושה עסקה לא משמעותית, למשל אין לי בעיה לשחרר 100 עברייני תנועה או פושעים מהשטחים. אני לא מוכן לשחרר הביתה אפילו אחד שהשתתף במעשה טרור, עם או בלי דם על הידיים, ואני לא מוכן לשחרר רבע אזרח ישראלי".