גרבוז שיכללה את הסיפור לתסריט שאותו כתבה עם כותבת לא יהודיה "אך מבריקה". דרך התחקיר היא פגשה ניצולי שואה לראשונה בחייה, ואת השיחה עימם ניצלה לא רק לעבודה האומנותית: "היתה לי אג'נדה חבויה. חיפשתי מה הם יכולים ללמד אותי על אלוקים ועל ההבנה שלהם את המוות. התחלתי לשמוע סיפורי ניסים מטאפיזיים, סיפורים שאומרים ה' כאן, הוא אמיתי, הוא בחיינו".

לאחר הגילוי האישי על החשיבות של היהדות בחייה, עברה גרבוז לשלב האובססיה: "אם משהו היה יהודי - רציתי אותו". חברה לקחה אותה לשיעור של רב חסיד ברסלב, והיא, שלא היתה לה חצאית אחת בכל הגרדרובה, היתה המומה ממראה עיניה. "היה שם שולחן ארוך. הגברים ישבו מקדימה והנשים מאחור. כעסתי, משכתי את הכסא ואמרתי בקול כך שכולם יוכלו לשמוע: 'זה לא בשבילי בכ-לל'". אבל אז הגיע השיעור והרב לימד סיפור של ר' נחמן. "הוא התחיל להסביר ואני הרגשתי 'וואו, הנה זה, הרוחני, האומנותי והיהודי - הכול יחד באחד. הבנתי שמצאתי מה שחיפשתי. זה היה מדהים", היא עוצרת, נרגשת. "הרב אמר שסיפוריו של ר' נחמן מושכים אותך פנימה אל המישור הסיפורי ואפילו ילדים יכולים ליהנות מהם, אבל יש שפה עמוקה יותר שמדברת אל הנשמה, ומספיק לשמוע אותם כדי להביא תיקון כלשהוא לנשמה. שמעתי את הרעיון והייתי המומה, כי כאומנית חשבתי שסרטים יכולים לעשות את אותו הדבר. הם מושכים אנשים פנימה על ידי התרחשויות מעניינות, אבל הם גם יכולים לחדור לתוך הנשמה. שאלתי את הרב האם זה אכן כך, וכשהוא השיב 'ודאי' אמרתי: 'הו, זהו. זו המשימה שלי בחיים'".

 את צריכה להתחתן

גרבוז נכנסה תחת כנפיו של המושג 'חוזרת בתשובה' בלי שידעה כלום על יהדות אורתודוקסית. באותו רגע בו החלה לשמור מצוות היא גם חדלה לביים את 'מלך הכיתה', כי הפרקים צולמו לרוב בליל שבת. "האמת היא שלא כל כך אהבתי את הז'אנר. נכון, הכסף הוא עצום, מטורף, אבל הרגשתי שלא יכולתי לעמוד מאחורי הערכים שאותם הקומדיה הבליטה".

היא המשיכה לעבוד על התסריט של הסיפור אותו הגתה, שבינתיים קיבל שם והיה ל'הניצוץ' (The Spark). באותה תקופה הגיע הרב כדורי ללוס אנג'לס וגרבוז ביקשה ממנו ברכה. "הוא אמר 'את רוצה ברכה? את צריכה להתחתן, למצוא שידוך'. אמרתי 'כן, אני אקח גם את זה, אבל אני כאן בגלל שיש לי סיפור לקולנוע ואני רוצה את ברכת הרב'". אחרי שאלות רבות בירך הרב את מפעלה. כעבור שישה שבועות נבחר התסריט שלה, עם עוד 5 תסריטים בלבד מתוך  1000 הצעות, למעבדות 'סאנדנס' ביוטה. 'סאנדנס' הוא מפעל בסדר גודל של פסטיבל קאן. הקולנוען המפורסם טרנטינו, למשל, התגלה שם. "ראיתי שזה סימן מה' שמה שאני עושה הוא מדויק". השמחה על הזכייה והאישור מלמעלה על מעשיה לא הצליחו להקל על הפרקטיקה, שהיתה לא פשוטה. "הדלקתי נרות כשכולם הלכו למסיבות וסרטים. וכשכולם התחככו בכוכבי הוליווד, עשיתי שבת לבד. זה היה קשה, אבל גם מדהים".

במקביל לעבודה שלה על הסרט החלה גרבוז לביים את ""America's Most Wanted האבא של 'בשידור חוקר', שמבקש את עזרת הציבור בתפיסת פושעים נמלטים הנמצאים ברשימת המבוקשים ביותר של הFBI-. "צילמנו שיחזור של המעשים בשילוב עם עדויות הקרבנות, עדים ועוד. המפיקים רצו שהסרטים יהיו יצירתיים, וגם נתנו לזה תקציב נדיב. התכנית הצליחה מאוד. בשנתיים הראשונות, כל המבוקשים שעליהם עשיתי סרט, נתפסו".

כבעלת תשובה, מסבירה גרבוז, לא תמיד היה לה קל לעסוק בחומרים של שיחזור פשעים קשים, "אבל ידעתי שזו מצווה". מבחינת אורח חייה, המפיקים היו מתחשבים מאוד, החל מלוחות זמנים וכלה באוכל כשר על הסט. "אנשים היו מדברים איתי על האוכל שלי והמנהגים ומצאתי את עצמי 'מקרבת' אנשים. הייתי הבימאית וכולם הסתכלו אליי, למעלה". גרבוז עשתה את התכנית לסירוגין במשך 8 שנים וצילמה 40 קטעים, מה שהעניק לה ניסיון רב ומגוון. "הייתי האישה היחידה על הסט אז, וכמובן שהייתי היחידה עם חצאיות ארוכות, אבל הצוות חשב שזו האמירה האופנתית שלי. הייתי לבושה כך במקומות די מטורפים".

משפחה בעבודה

את בעלה לוי יצחק, יוצר ומוסיקאי וחוזר בתשובה ותיק, גרבוז הכירה בקיץ תשנ"ט ונישאה לו בחורף תש"ס. השניים חובקים בת (חיה סוליקה) ובן (מנחם מנדל) משותפים, ועוד שניים מנישואיו הקודמים של לוי-יצחק. בני הזוג עובדים יחד. הוא מפיק את הסרטים, מנהל את הכספים, כותב את השירים והמנגינות ומפתח את הדיאלוגים. היא כותבת את מבנה הסיפור, מביימת אותו ועוסקת בהפצתו. יחד הם מגייסים כספים, ולא - הם לא מפרידים בין בית ועבודה.

קשה?

"לא. יש אנשים שעבורם זה עובד ויש שלא. עבורנו זה עובד. הנה, הגעתי לשבוע לארץ והוא עושה הכול בבית". הילדים בני ה-9 וה-6 מאוד מעורבים ואוהבים את הבמה. בקרוב מתוכננים השניים להופיע בסרט שמתבשל לאיטו בבית.

בערך בזמן שבו הכירה את בעלה, נחשפה גרבוז לראשונה לשתי בנות דתיות מוכשרות מאוד, אחת במשחק והשנייה בשירה, והרגישה שצריך לעשות משהו עם הכישרון הזה ועם הכאב שבא בעקבות חוסר היכולת לממשו. "כשכל אחת מהן פגשה בי ושמעה מה עשיתי, עיניה נדלקו. אני מכירה את המבט הזה, את הנצנוץ בעיניים. חשבתי שהן יכולות מקסימום לקבל תפקיד של 10 שורות בהצגת סוף שנה. עבור אומן אמיתי, זה ניסיון מתסכל". גרבוז הישוותה את ההצגות שהבנות האלה עשו מול 'המלט' שבית הספר שלה העלה כשהיתה תלמידה. "אנחנו נכנסנו להצגות במלוא העומק, עשינו אומנות, להן לא היה כלום". היא החליטה להרים את הכפפה והקימה בית ספר לאומנויות הבמה לבנות, שפועל בקיץ עם כמה עשרות בנות. הבת שלה, אגב, משתתפת בתכנית מרגע שנולדה.