הרחקת ישמעאל לצורך תיקונו

 הגזרה האלוקית לגרש את האמה ואת בנה היא גם כאשר הדבר אינו נעים. כי הדין הוא דין, והגר שכפרה בטובתה של שרה, וישמעאל שעוד בהיותו בבית אברהם העיז לעבוד עבודה זרה, לגזול ולאיים ברצח, צריכים לקבל את עונשם

הכוונה הטובה בקירוב הגר

הכוונה בתחילה היתה טובה מאוד. בראות שרה אמנו כי עצר ה' את רחמה, החליטה בנדיבות רבה לתת את שפחתה הטובה לאברהם. היה בכך חסד לאברהם, שיזכה לבן לאחר שנים רבות כל כך, וחסד עצום להגר שפחתה, שתזכה להתקשר עם אברהם הצדיק והנכבד, וילדיה יסתפחו לחזון הגדול שהעמידו אברהם ושרה בעולם. היה ברור לשרה שהגר, שעד כה קיבלה את מנהיגותה בהכנעה ובאהבה, תמשיך להכיר בבכירותה, והילד שייוולד לה יתחנך על ברכיה. ובזכות נדיבותה יחיש ה' את גאולתה וייתן לה בן, ויצטרף בן הגר אל בנה להגשמת החזון הגדול שהעמידו בעולם, תוך הכרה בבכירותו של הבן שייוולד לשרה.

אבל תיכף לאחר שהגר הרתה, "ותקל גבירתה בעיניה". כבר לא המשיכה לשרת את שרה כבראשונה, וגם בליבה הפסיקה לכבדה, שאמרה: "שרה זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאילו צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מיד" (רש"י בראשית טז, ד).

ושרה אמנו עינתה אותה ויסרה אותה כדי להעמידה במקומה. והרמב"ן והרד"ק סוברים שלא נהגה כשורה. אולם שרה אמנו הצדקת עוד קיוותה שאם תענה את הגר השפחה, תבין הגר את מקומה והעניינים יסתדרו כבראשונה. אך הגר כבר לא הסכימה לקבל את מרותה וברחה מן הבית. רק לאחר שמלאך ה' אמר לה "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה" (בראשית טז, ט), חזרה הגר וכפפה ראשה וקיבלה את מרותה של שרה. היא ילדה את ישמעאל, וגידלה אותו על ברכי אדוניה - אברהם ושרה.  

גם לאחר שנולד יצחק, נראה היה לכאורה שהגר מקבלת את בכירותו של יצחק בן הגבירה. אולם כשגדל יצחק והיה לילד החל ישמעאל לצחק כנגדו. אם יצחק משתדל להתגדל בצדיקות, אז הוא יסלול דרך אחרת. יש אומרים שהחל לנהות אחר עבודה זרה וגילוי עריות, ויש אומרים ששיחק עם יצחק במשחקים שסיכנו את חייו וגילו את רצונו הפנימי לרוצחו נפש, כי שנאו על שתפש את מקומו. והיו הבריות אומרות: ראו את אברהם העברי שכל ימיו הטיף לנו להיזהר מגזל, מעריות ומרצח, והנה בנו ישמעאל, פרא אדם.

ההחלטה על הגירוש

אז הבינה שרה אמנו שאין סיכוי שהגר וישמעאל יילכו בדרך אדוניהם. חזרתה של הגר היתה מן השפה ולחוץ, ובאמת היא לא קיבלה את הנהגת שרה ושכחה את חסדה אשר נתנה לה את אישה, ומתוך כך ישמעאל הולך ויוצא לתרבות רעה. ואם יישארו בביתם, חזונם הגדול לבנות משפחה ועם שיתקנו את העולם עלול לרדת לטימיון. "ותאמר לאברהם: גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק".

והיה הדבר קשה מאוד לאברהם אבינו. הוא, שכל ימיו קרב באהבה רחוקים, נתבע עתה לגרש את בנו אהובו. "ויאמר אלוקים אל אברהם: אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע".

הגירוש כואב

אילו היו הגר וישמעאל נפרדים מתוך השלמה שאכן טוב להם לבנות את עתידם במקום אחר, הגירוש היה נעשה קל, וייסורי המצפון היו נרגעים מעט. אבל כנראה שעוד בימים האחרונים הקדיח ישמעאל את תבשילו והתפרע והרשיע ויצא לתרבות רעה, עד שלא יכול אברהם להוציאו מביתו בכבוד עם מתנות כפי שחפץ, וגורשו הגר וישמעאל בבושת פנים (עיין שמו"ר א, א). ולא זו בלבד, אלא שלמרות שאברהם הנחה אותם בדרכם, הם טעו בדרכם וישמעאל חלה עד שכמעט מת בצמא, ורק בנס ניצלו.

הגירוש מוצדק

ואין בזה שום קטרוג על שרה אמנו ואברהם אבינו. והראייה שבראש השנה, יום שבו נזהרים מכל שמץ של קטרוג על ישראל, תיקנו לנו חכמים לקרוא על גירוש הגר וישמעאל. לאמור, הגזרה האלוקית לגרש את האמה ואת בנה היא גם כאשר הדבר אינו נעים. כי הדין הוא דין, והגר שכפרה בטובתה של שרה, וישמעאל שעוד בהיותו בבית אברהם העיז לעבוד עבודה זרה, לגזול ולאיים ברצח, צריכים לקבל את עונשם. ודווקא כשישראל מכירים בייחודם וסגולתם מכל העמים, הם זוכים בדין לשנה טובה.

לאחר גירושם, היה אברהם דואג על בנו ישמעאל, ושרה דאגה שמא מרוב טובו ורחמיו יחזירם לביתם ויטשטש את מעמדו של יצחק כיורש היחידי שלו ארץ ישראל.

אמרו חכמים: "לאחר שלוש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה שלא יירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם את אשתו של ישמעאל. אמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר. אמרה לו: אין לי לחם ולא מים. אמר לה: כשיבוא ישמעאל הגידי לו את הדברים הללו: זקן אחד מארץ כנען בא לראותך ואמר החלף מפתן ביתך שאינה טובה לך. וכשבא ישמעאל מן המדבר הגידה לו אשתו את הדברים הללו, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושילחה. שלחה אמו ולקחה לו אישה מבית אביה ופטימה שמה. ועוד אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם אשתו של ישמעאל, ואמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר. והוציאה לחם ומים ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממון וברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים" (פרדר"א ל, ילקו"ש צה).