היושר כן משתלם

"זאת העתקה!"

"לא נכון! זאת לא העתקה בכלל! כל אחת עונה את התשובות שלה לבד!".

"בכל מקרה זה לא בסדר, אתן לא מבינות?"

רחלי ישבה בצד והקשיבה לוויכוח. בתחילת ההפסקה נכנסה אסנת לכיתה, ואמרה שהיא יודעת על איזה נושאים כדאי להתכונן בהיסטוריה. היא הרגע חזרה מחדר המורים, ולגמרי במקרה ראתה על השולחן את טופס המבחן שיהיה מחר. אז זה לא שהיא עמדה וקראה בכוונה, אבל מה לעשות והשאלות ממש קפצו לה לעינים...? מרגע זה ואילך פרץ הוויכוח, ובסופו של דבר בערך חצי כיתה ניגשה לאסנת לברר מה השאלות. ומה עם רחלי? היא נשארה לשבת במקום. האמת היא שהפיתוי היה גדול - היא היתה עסוקה עם חודש ארגון בשבוע האחרון, ולא הספיקה ללמוד. קצת עזרה מהצד לא יכלה להזיק... ובכל זאת, היא עמדה בניסיון.

כשסבא הגיע לביקור אחר הצהריים, הוא מצא את רחלי מוקפת ספרי היסטוריה, ופניה עגומות. "מה קרה מיידלע?" הוא שאל, "את לא אוהבת היסטוריה?"

"אני דווקא די אוהבת", הפתיעה אותו רחלי, "אבל יש כל-כך הרבה חומר, וכל-כך מעט זמן! איזה שטות עשיתי שלא שאלתי את החברה שלי מה השאלות במבחן..."

סבא הרים גבה. "המורה אמרה לכן את השאלות מראש? בזמני לא היו עושים ככה".

לרחלי לא היה נעים, אבל היא סיפרה לסבא במה מדובר.

"הקשיבי אלי גברת קרמר הצעירה", הוא אמר בחומרה, "אף פעם אל תצטערי על כך שנהגת נכון! דעי לך, מהיושר תמיד מרוויחים בסופו של דבר! ואני מוכרח לספר לך סיפור על זה, סיפור אמיתי... או, הנה מגיע אחיך הצעיר חנן. בוא חמוד, תשמע סיפור מסבא.

"אז ככה – לאיש אחד היה בית חרושת לכלים חד פעמיים. אתם יודעים, כוסות, צלחות וכדומה. עכשיו, האיש הזה מצא דרך להרוויח: במקום להכניס לכל אריזה מאה כוסות, כמו שכתוב, הוא הכניס תשעים ושש. 'מי יספור?' הוא חשב לעצמו. באריזת הצלחות הוא שם ארבעים ושש במקום חמישים, וכך 'הרוויח' על חשבון הקונים.

"העניין הזה יכול היה להימשך עוד ועוד, אלמלא ידידנו זכה לחזור בתשובה וללמוד תורה. ופתאום הוא מגלה שהוא לא סתם עשה רווחים קלים, הוא גנב של ממש! אבל מה יעשה עכשיו? איך יחזיר את הגזלה לכל האנשים שקנו את המוצרים שלו? הרי אין לו מושג מי הם! לבסוף, יעץ לו רבו להוסיף לכל אריזה את מספר הכלים שהחסיר קודם, משך אותה תקופה. בכל אופן, בדיוק באותו זמן החליטו במדור הצרכנות של אחד העיתונים לבדוק אם כמות הכלים החד פעמיים שהיצרנים מכניסים לאריזות זהה למה שכתוב. ונחשו מה? הסתבר שכל היצרנים לא ממש דייקו בכמות שהוכנסה לאריזות. כולם מלבד ידידנו בעל התשובה, שאפילו שם באריזות יותר ממה שצריך! אין צורך לומר שזאת היתה פרסומת מצוינת בשבילו... אז את רואה, רחלי? תמיד כדאי להיות ישר, גם אם לוקח שנים עד שרואים את זה".

אבל רחלי לא היתה צריכה לחכות שנים. למחרת, כשחולקו הבחינות,הבנות שהתכוננו לפי השאלות של אסנת גילו שהן בצרות. הסתבר שהטופס שהיא ראתה נועד בכלל עבור בנות האולפנה השניה בה המורה מלמדת...