אבל אשמים אתם

לפני מספר שבועות נולדה פרשה בחיינו הציבוריים: דו"ח גולדסטון המאשים את צה"ל בפשעי מלחמה. לא פחות. והעולם הנאור מאמץ את הדו"ח. לרגע נדמה כי העולם פשוט השתגע. לרגע נדמה כי אותו עולם שלא מנע מהצורר הנאצי ימ"ש לרצוח מיליוני יהודים, עדיין לא בא על סיפוקו. שנים שיישובינו מופגזים, האזרחים נפגעים ומשוועים לעזרה, הצבא חורק שיניים והממשלה מבליגה. כשסוף סוף, באיחור רב, מתקבלת ההחלטה המתחייבת, גם אז, הגנה על עצמנו נקראת בפי העולם הנאור "פשע מלחמה".

לכל ברור כיצד היתה נוהגת כל מדינה אחרת בסיטואציה דומה. אתה שומע את ההאשמות ופשוט לא מאמין כמה נוראה העלילה. ואתה שואל את עצמך, איך זה, שדווקא הצבא המוסרי ביותר בעולם מואשם בפשעי מלחמה? איך זה, שאת הקצינים המוסריים והמאופקים ביותר בעולם רוצים לדון בבית הדין של האג?

ככל שאני מהרהר בפרשה הזו, אני מתקשה שלא לראות את ההקשר לפרשה אחרת, דומה עד מאוד. בעוד מספר שבועות נתוודע אליה מחדש: מכירת יוסף.

אחי יוסף, ברגע של חוסר שיקול דעת, הפנו עורף לאחיהם שבא לדרוש בשלומם ומכרו אותו לעבד. השנים חולפות, נראה שהחטא הנורא נשכח מהם. נראה שרק יעקב עוד זוכר וממאן לשכוח...

האחים יורדים למצרים לשבור אוכל ומואשמים בריגול. בני יעקב? ריגול? עלילה! שקר וכזב!

פתאום, לכאורה ללא כל קשר למציאות סביבם, הם יוצאים באמירה כנה וחסרת פשרות: "אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת". האחים מבינים, שאם באו ייסורים על אדם - יפשפש במעשיו. ואכן, יחסם אל העלילה המתרקמת נגדם הוא של חשבון נפש נוקב.

לכאורה אין כל קשר למכירת יוסף, ולא ברור מאין צץ להם הרעיון. אולם עיון בפסוקים מבהיר כי הניסיון שעומד בפניהם הוא מידה כנגד מידה למכירת יוסף. "בזאת תיבחנו... אם כנים אתם, אחיכם אחד ייאסר בבית משמרכם..." אין זו סתם עלילה. הם נבחנים באותו שורש שבו כשלו בעבר: ערבות הדדית, אחווה ורעות בין אחים. מישהו מנגן להם על מיתר עדין ביותר, והם בהחלט מבינים את המסר.

ומכאן לענייני דיומא. מישהו מנגן לנו על מיתר עדין מאין כמותו: פשעי מלחמה. חוסר מוסריות. צה"ל שלנו? אלופי צה"ל שהם דור שני ושלישי לניצולי אושוויץ ומיידאנק? קצינים וחיילים שנשכו את השפתיים במשך שבע שנים של התקפות נגד אחיהם בעוטף עזה, אזרחים תמימים וחפים מפשע. הם לא מוסריים? הם פושעי מלחמה?

הגיע הזמן לחשבון נפש. יש לצערנו בקורות-החיים של צה"ל תקופה אפילה. ברגע מסוים צה"ל שלנו הפנה עורף לנאמנים שבחייליו, זרק אותם מבתיהם והחריב את עולמם. הצבא המוסרי ביותר בעולם נתפס בפשעי מלחמה נגד אחיו- אוהביו. הגיע הזמן לקום ולומר: "אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת"

נשיא המדינה, חברי הממשלה, חברי הקואליציה, יועצים למיניהם, עיתונאים, שופטים ואנשי רוח - כל מי שיזם, תמך, עודד, איפשר, הבליג - כולם נדרשים לחשבון נפש עמוק. לחרטה, בקשת סליחה בפומבי, ועשיית כל שביכולתם לתיקון העוול.

אך לא רק הם! גם כוחות הרשע שהוציאו את הגזירה מן הכוח אל הפעל, נדרשים לכך. ממפכ"ל המשטרה והרמטכ"ל דאז ועד אחרון המגרשים בשטח. הגיע הזמן להתחרט על העבר, לנסות לתקן, ולקבל על העתיד.

שמא יאמר המיתמם: צה"ל לא קשור לזה, צה"ל רק ממלא פקודות...

ובכן, את עפרו של אותו האיש שטען זאת בעבר, מדינת ישראל פיזרה בים, וטוב שכך. להבדיל אלף אלפי הבדלות, האם קצין שיישפט חלילה בהאג על פשעי מלחמה יוכל לצאת זכאי עם טענה מיתממת זו? ההיגיון פשוט: אין לבצע פשעי מלחמה ומעשים בלתי מוסריים, אפילו בפקודה.

לסיום, ברכה שלוחה לחיילי חטיבת 'כפיר' שהניפו את השלט: "שמשון לא מפנה את חומש" בזמן שנשבעו אמונים לצה"ל. השבועה לא לגרש יהודים מביתם הנה קבלה על העתיד, במובן הטבעי ביותר. הייתי מצפה שהחטיבה עצמה תתלה את השלט הזה, שיונף ע"י המח"ט בכבודו ובעצמו. גם זה עוד יבוא, בעזרת השם!