התכנית נשמעה ברורה, וגם קיבלה את הסכמת הנהלת האולפנה, אבל נדרשו כמה יגיעות ואפילו כישלונות עד שהוקמה 'אולפנת רני'. חטיבת הביניים בגלגולה הנוכחי מתקיימת בתוך 'רעות', אך בקמפוס נפרד לחלוטין.

החטיבה הכי תורנית

בראשית הצליח הרב אלפונטה לגבש 25 בנות ממקומות שונים בשומרון. היו אלה נערות שלא למדו שנה שנתיים, כאלה שהיו להן קשיי למידה אך הגיעו מבתים תורניים. "הן הגיעו לכאן לכיתה ט', היו בפנימייה, ואני הייתי המחנך. בעקבות המהלך אמרו לי באולפנה שלא מרגישים אותי במקומות אחרים בבית הספר, הוציאו אותי מהחינוך והכיתה קרסה. הבנות הידרדרו, ונטמעו בנוף".

הגלגול השני של הרעיון החל לפני שלוש שנים, כשהתקבל אישור להקים במקום חטיבת ביניים. הרב אלפונטה היה אחראי על גיוס הבנות והיה רב המקום. כאחראי על הבאת הבנות, הסתובב הרב אלפונטה בכל רחבי הארץ, מהר חברון ובאר שבע ועד נצרת עלית. אבל הבנות לא החזיקו מעמד. המשבר הגדול היה אשתקד, כשאת החטיבה נטשו 15 בנות שגויסו במאמץ, אחרי היכרות קצרה בלבד עם הפנימייה ועם הרמה הרוחנית של בנות המקום. הן העדיפו להמשיך עם הקושי בלימודים ולהיבלע בתוך כיתה גדולה ורק לא להיות בפנימייה הזאת.

בישיבת ההנהלה הכריז הרב אלפונטה שזה 'הכל או לא כלום', שיש לגייס בנות אחרות לגמרי, "לפנות לאוכלוסייה הכי טובה מבחינה תורנית ולתת לה את המענה הלימודי. אחרי שניצור גרעין תורני חזק, נוכל לספח אליו עוד בנות שיתחזקו". ההנהלה החליטה לתת לרב אלפונטה לזרום עם חזונו ולנהל את החטיבה החדשה. עוד הוחלט לפנות לבנות האזור כדי שבנות כיתה ז' לא תהיינה בפנימייה. הרב אלפונטה דיבר עם יועצות בתי הספר באזור פתח תקווה, הוא הבטיח כי ייצור כניסה נפרדת ויבודד את החטיבה מהאולפנה הקיימת. "הבטחתי שאביא מחנכות תורניות רציניות. היו המון טלפונים, סיורים, ועוד טלפונים. את כיתה ז' פתחנו עם 23 בנות, ומאז נוספו עוד שתיים".

הבנות שלומדות ב'רני' הן בעלות רקע של קשיים לימודיים, חלקן מאובחנות, אחרות לא. "יש מערך שלם של יועצת, מורה להוראה מתקנת והקבצות קטנות, בנות שירות ומערך של חוגים ושיעורי עזר בחינם עם סטודנטיות, פרישה שלמה שתפקידה לתת להן מענה. והן מתחילות לחוות הצלחות".

כיום לומדות במתחם 'רני' בנות בכיתות ז'-ט'. שתי הכיתות הגבוהות נשארו מהתכנית הקודמת. לאלה הביא הרב אלפונטה שחקניות חיזוק, וגם ביתו הגיעה לכיתה ח' "מרוב שאני מאמין". כן, גם הבת האישית של הרב "ספגה בזיונות" כלשונו, מבי"ס תורני באזור: "בכל פעם זימנו אותנו ודרשו שניקח מורה פרטי. סירבתי. אמרתי: אני משלם 700 שקלים בחודש והיא לא מקבלת ארוחות או ספרי לימוד, או הסעות. נעשה הסכם, אמרתי למנהל, תוריד את התשלום ל-400 ואת הכסף הנותר אני אשקיע בשיעורי עזר. בבית הספר ההוא לא רצו לתת לה מענה. את יודעת איך היא פורחת פה?".

למרות קיומן של כיתות ח' ו-ט', גולת הכותרת היא ללא ספק כיתה ז', שמובילה את 'רני' מתוך מטרה להביא משב רוח אחר, ובשורה לבנות הסביבה שנתקלות בקשיים לימודיים.

כשהרב אלפונטה מבקש, בדרכו החיה, לתאר את הראיונות עם הבנות שהגיעו להתקבל ל'רני', זה נשמע בערך כך: "ביקשתי את התעודה וקיפלתי אותה כך שהציונים היו מול עיני הבת וההתנהגות מול עיניי.  הבת אמרה לי 'לא, הציונים פה, זה הפוך', אמרתי 'אני יודע, אני רוצה לראות התנהגות. וואו, איזו ילדה מקסימה את: יחס לחברות, תפילה למופת. את ילדה מדהימה, את בטוחה שאת רוצה לבוא אלינו?'". לפי הרב אלפונטה, לא רק שהבת לא האמינה שקיים מנהל שמתעניין בהתנהגות ולא בלימודים, אלא גם האימהות סירבו להאמין. "אימהות סיפרו לי שריסקו להן את הבנות. 'המורה אומרת ליד כולן, נראה לי שתלכי ותידרדרי--- אני לא יודעת מה יהיה איתך".

איך כציבור הגענו לפינה הזאת?

"יש לכך כמה גורמים: אחד, החומריות שנכנסה לבתי המדרש שלנו. שנית, יש לחץ מלמעלה עד למטה, ממשרד החינוך ועד לראש העיר ומשם לראש המוסד 'אתה לא מספק סחורה, מצב הבגרות שלך על הפנים'. ראש המוסד מתחיל להלחיץ את המערכת ואז יחס אישי ודברים אחרים שאינם לבגרות נדחקים, ואנחנו הופכים להיות טכנוקרטים. שילדים אחרי בגרות בגמרא יעיפו את המחברת ויגידו 'ברוך שפטרנו'? גם מתמטיקה ואנגלית לא הייתי זורק. מה, סיימת ללמוד? אבל עוד יותר גמרא. הרב אבינר שאל פעם למה בתעודה אין רובריקה של 'עמל'? אני עומד להוציא תעודות כאלה. תכתוב 60 בבחינה, בעמל 100".

הרב אלפונטה התנגד בתוקף ללמד ב'רעות' לבגרות. "למה שונאים תנ"ך? כי מחלקים אותו לתקבולת ניגודית וכיאסטית. זה נכון, כך אפשר להבין טוב יותר את ישעיהו, אבל אתה לא יכול להשאיר את הלמידה בזה. מה למדתי מישעיהו, מה זה עשה לי בנפש, חשוב יותר מהגדרה נכונה של התקבולות". עם זאת, הרב אלפונטה מודה שתוך תקופה לא ארוכה הוא ייאלץ להתעמת עם התפישה הזאת שלו, כאשר בנות החטיבה יגיעו לתיכון והבגרות כבר לא תהיה אופק רחוק ובלתי ממשי.

תפישה חינוכית אחרת

ההפסקה הסתיימה. המורה יפעת לובר, מחנכת כיתה ז', נכנסת לחדרו של הרב אלפונטה עם הגיטרה, עליה פרטה בהפסקה להנאת התלמידות. לובר התגוררה עם משפחתה במצפה רמון במשך 10 שנים. לפני חודשיים עקרה לגבעת שמואל."המעבר הוא חד, אבל היום אני רואה שהוא נכון. יש הרבה מה לעשות כאן, במרכז". לובר מרכזת היום מאמצים בבניית כיתה ז' כמחזור א' של 'רני', כבשורה חדשה. 'גאוות יחידה' היא חלק מהעניין.